האם יש ספר של רותי קפלר העתיד לצאת בקרוב ?

[שםמשתמש]

איזה פלפולים
ממש שקלא וטרייא על הספר

 

[אפשרי]

באחרונה הגיע אלי הספר. כמובן, ואל תצחקו, קראתי מייד יותר מפעם אחת וכנראה גם מפעמיים. (בפעמים הנוספות, לא מהתחלה לסוף, אלא קטעים קטעים. לפעמים, מעקב אחרי דמות אחת. בעיקר שורי, כמובן).
מרגיש נורא טפשי לומר "גם אני" אחרי אלפי איש ואשה נער וזקן, אבל בכל אופן: גם אני בלעתי בשקיקה את הסחורה הבלתי מצויה הזו, את העושר שלא נמצא בתוך שום כריכה אחרת, רכה או קשה.

ביקורת, ונסיונות לפיצוח סוד הקסם, אולי בהמשך.

 

[אפשרי]

(בלי סדר)

1. חלק מהמיוחד בספר(ים), זה בגלל שהספרים שלה עוסקים בחיים שלנו. איך להגדיר? לא כמו השלאגרים של קינן, ששולחים אותנו בדר"כ שלוש מאות שנה אחורה או קדימה, וצריך לאמץ את הראש בשביל להבין את האנלוגיה לחיינו, וגם לא סיפור שמתאר איזושהי עלילת מתח הזויה שגם אם היא מתרחשת בתקופת הזמן שלנו, היא עצמה לא קשורה לחיים.
קיצור, כמו שאמר פעם ביבי, החיים עצמם. בין איש לאשתו. בין עדה לרעותה. בין סמינר לבין בנות מזרחיות. כמובן שהכל מתרחש גם בסביבת המגורים הטבעית. בין אוהל יהושע למטרסדרוף, בין פסגת זאב לנווה יעקב, בין הסמינר החדש לתיכון לוסטיג (מייטס), עם מבחני ראיית החשבון ובעיות התחבורה של ירושלים.
2. ולכן, היה חשוב מאוד שלמרות שהספר דילג כמה שנים קדימה, המציאות נשארה פחות או יותר אותו דבר. אנשים שותים קפה, נוסעים באוטובוס, שותים חלב משקיות, מדברים בטלפון סלולרי, שומעים מוזיקה מנגן ואוזניות. החיים נהיו אולי טיפה יותר ממוחשבים, אבל חוץ מזה הכל מוכר. (וזה בתשובה להערה שכתבו כאן למעלה "שבטח בתקופה הזו כבר לא יהיה חלב בשקיות").
כי גם אם באמת יהיו אז שינויים מפליגים, ובמקום כבישים לרכבים ירושלים תהיה מרושתת בשבילים לאופניים חשמליות, ויהיה בכל מטבח ברז של חלב ישיר מתנובה - בשביל מה להכניס את זה לסיפור. כל החידושים הללו סתם יפריעו את הקשב, וכל הקטעים שיתווספו לספר על מנת להסביר לקוראי שנת תשע"ט איך מתנהלים החיים בתשפ"ה - מייגעים וחסרי טעם. רק שכונה אחת שנוספת לירושלים, עם שם אקזוטי וגשר גישה, זה לא נורא בכלל.
ומי שרוצה לקרוא על כרטיסי אדליום ואוכל שמכינים מסינטייסטי או מה - בשביל זה יש אחד מאלף...
3. (מה שבכל אופן הסיפור פספס מבחינה עתידית, זה רכבת ירושלים תל אביב. היא בטח תהיה משמעותית מאוד במקרה של רעידת אדמה וכשל תחבורתי נלווה. כמובן אם תשרוד את הרעידה, ירחם השם).
4. וכמובן, כל הפרות הקדושות, (או שמא הסוסות הקדושות), שמובלות אחת אחת לתוך הרפת, כבקרת רועה עדרו, ומקבלות טיפול הגון.
תאמרו: חכמה אין כאן, אלא אומץ. לכתוב על מה שכולם לא מעיזים.
אז לא. דבר ראשון, אומץ לא חסר היום לכותבם. (השבת קראתי באיזה עיתון נפוץ, פליז אל תנסו לנחש איזה, שחור על גבי לבן, בערך כך: היום הציבור כבר לא מאמין ל"קול קורא" של רבנים, אלא מחפש בכל דבר את האינטרסים. כך, בצורה קטגורית ומוחלטת).
ושנית, הענין הוא לא האומץ, אלא איך לכתוב. חכמה קטנה מאוד לצאת עם מסר של "הסמינרים האלו מנוולים וגזעניים חשוכים, צרך לסגור את כולם". או, כמובן, "כל מעשי הסמינרים קדושים המה, וכל המערער אחר ה"מבררת" כמהרהר אחר רבו".
חכמה היא לכתוב ברגישות, על הנושא הכל כך כאוב הזה, שאין בו צודקים וטועים, רשעים וצדיקים, אלא סמינרים קדושים שמחנכים את בנות ישראל לתורה ויראת שמים ומוכרחים אפעס לסנן, (כי הלא אפילו יעלה העדיפה לא לשלוח לתיכון מייטס, יען "המשפחות ששולחות לשם.. לא רצינו בדיוק שהבת שלנו תלמד עם כאלה"), ויחד עמם גם בנות ישראל קדושות וטהורות לא פחות, בנות מלך שבאמת מגיע להן ללמוד באותם הסמינרים, גם אם הם ספרדיות בכורות - ואפילו אם אבא שלהם מוכר בחנות. בגאולה. ובתווך משפחות, והורים, וחברות, ומנהלים שאינם תת-אדם אלא בשר ודם כמונו עם כוונות טובות שעושים בדרך כמה טעויות ואולי גם כמה מזידים, ואחיות שמשלמות את חטאי אחיותיהם, והרבה דמעות יהודיות וצער וכאב ושכינתא בגלותא.
ולכתוב בעדינות וברגישות על זה, על כל צדדיה של המורסה שכואבת לכולנו, בצורה שגם אלו שאינם קוראים "משפחה" יוכלו לעכל - זה כבר קצת פנומני.
5. מה שמעניין, שבעצם גם כאן, וגם בקודמים - הנורמלי האחרון ואנוכי מבקש (וגם שעיה מ"מסומן"), הגיבורים מגיעים מאותה הבַּלַטַה: ירושלים החרדית, בדר"כ מרכז ירושלים, משפחות חרדיות מהצנטרום של המיינסטרים, אשכנזיות, חסידיות, בדר"כ אריסטוקרטיות ומיוחסות.
לטעמי אישית זה בוודאי עדיף, מאשר לכתוב על היסטוריה רחוקה. קהל קוראי הספר, הם החיים אשר המה חיים עדנה, והכי מעניין, בסה"כ, זה לקרוא על עצמנו.
אבל השאלה היא אם לא יהיה כדאי לגוון עם גיבור שהוא נניח ספרדי - חצי בעל תשובה - מאשדוד. אבל המחברת מעדיפה כנראה להתמקד בסביבה המוכרת. אי אפשר להתווכח עם התוצאה.
(לא התכוונתי שהספרים מצומצמים. יש בספרים גם המון סבתא גבאי ולהבדיל הכושים של הנורמלי. אבל הגיבורים, הגיבורים חיים כולם באותה הבלטה.)
וקטנות:
6. הערה שטותית: "צדיק אין אפעלץ" אינו מחמם את חסידיו במקום לחמם את כל העולם, אלא מחמם את עצמו בלבד. כלובש מעיל. רוב הצדיקים, גם בפולין, חיממו בעיקר את ההולכים לאורם. כלומר בלי לעשות סלקציה חס ושלום, אבל עיקר העבודה שלהם הייתה לקהל התלמידים. בהשוואה - אלו שהתקרבו לתנור. צדיק אין אפעלץ, לעומתם, עבד את ה' לבד לבד. צדיק נסתר.
ובספר, הרבי אמר על עצמו שכיוון שהוא דואג רק לחסידיו (או רק לאלו שעומדות בקריטריונים של הכיתה החסידית בסמינר), הוא נחשב "צדיק אין א פעלץ".
אבל נעשתה כאן הרחבה של המושג. בסדר.
ועוד אגב - כאן יש דיון על מקור האמרה, אבל בשיטוט קל מצאתי אותה בספר של אמרות הרבי מקוצק (אות קל"ז)
7. לא שטותית: "האש שתרד לנביאי הבעל" ידועה בשם הרבי מרוזין. בספר כתוב בשם המגיד ממזריטש. טוב, אולי יש מקור כזה. (עכשיו מצאתי כאן.)
8. וסתם, באחורי הכריכה:
"הספר הזה לא יפתור את כל הבעיות.
למעשה, אפילו בעיה אחת הוא לא יפתור.
אבל הרי לא באנו לפתור בעיות, באנו לספר."
ומיד אחר כך דברי רבי נחמן, שסיפורים באו לעורר את האדם משינה.
אז הספר בא סתם לספר או לעורר?
9. כל הרעיונות המקוריים ובדיחות הקרש, איך השמש/ כדור הארץ הולכים לזוז, כמו פגיעת אסטרואיד, רעידת אדמה וכו', מתאימים יותר לכל מיני תיאוריות של שטויות מאשר למי שיודע ומאמין שהעולם ומערכת הכוכבים נבראו בצביונם בידי בורא עולם, וכל הגלקסיות נבראו כך כפי שהם על ידיו, והוא המשגיח עליהם בהשגחה פרטית ומסדר את הכוכבים. (לא לצעוק! לא לצעוק! אחרי 9 נקודות, מותרת הטפה אחת קטנה).
10. באמת לא הבנתי, למה אמא של חזקי לא הובילה את שורי לחופה, רק החזיקה -לבקשתה המיוחדת - בידים של גיסתה והייתה שם שיירה שלמה וגמלונית, לפי התיאור. סתם שאלה טכנית. (עריכה: נזכרתי, צריכים להוביל עם גבר מקביל שלוקח את החתן).
11. לא היה ברור מה מאיר מינץ עושה בחיים. יש לו בבית "חדר עבודה", לא ברור מה ומי. בכלל, הדמות שלו הייתה לא הכי מוארת וברורה. בהשוואה לאשתו אפרת, למשל.
12. לא ברור למה בחורה "נורמלית" ו"מוצלחת" ממוצא מזרחי (אפרת גבאי) לוקחת בחור חסידי אורגינל (מאיר מינץ). אז נכון שמתואר שהמורות שכנעו אותה, ששווה בשביל בית של תורה וכו', אבל עדיין - לא ברור מאיפה זה מגיע. חסרים בחורי ישיבה איכותיים ספרדים או לפחות ליטאים? באופן נורמלי, שידוכים כאלו חייבים להתחיל מאיזה "חסרון". משהו רפואי, משפחתי, או משהו. ברור שגם אחר כך צריך הרבה בגרות ורצון טוב לדעת להתפשר על דברים חיצוניים (וחסידות לצורך העניין היא דבר חיצוני), ולא להתפשר על איכות בשביל לקבל חיצוניות מושלמת. אבל אם הבחורה רגילה ו"מוצלחת" מכל כיוון, שידוך כזה לא יכול להתחיל בכלל. שום שדכן לא יחשוב על רעיון כזה.
ובפרט כשמדובר באחת כל כך "נורמלית" וקלאסית וחכמה-ולא-צודקת כמו אפרת.

וזהו. אתם תמחלו לי על החפירה. מה לעשות, אנשים נהנים להתעסק וללעוס דבר אהוב.
ויאללה, תביאו עוד כאלו. כמה פעמים אפשר לקרוא את אותו הספר... (לשון אחר: הכותרת של האשכול, עדיין רלוונטית: האם יש ספר וכו'?...)

 

[אפשרי]

(ריבונו של עולם. עכשיו ספרתי - יותר מאלף מילה. תיכף יפרוץ הנפט.
וגם לתייג שכחתי. הנה @רותי קפלר ).

 

[-LIGA]

אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשהגעתי לקטע שגיטה מגלה שיענק'ל בעצם שומע אותה, ויענק'ל מנסה לומר לה לא לבכות...
אנשים, אני בכיתי.

למה אני לא זוכרת קטע כזה?
אני קראתי את זה בעיתון 'משפחה', אולי הספר קצת שונה?
ואהבתי מאד מאד את הסיפור והכתיבה!!

 

[-LIGA]

התקשרתי אח"כ לפוסק, ואחרי הצעקות הוא הסביר שזו מצווה לסייע במקרים כאלו עם הקפדות על עניינים מסויימים.

אבל יש כן רתיעה טבעית לסייע במצבים כאלו, וחבל.

ומה עם לקום לנשים ב'מצבים'? זו סכנת נפשות!! ובזה אין עניין רתיעה, פשוט קומו!!!
חובה על כל כל אם ואב להסביר בעדינות לילדים (כולל בחורים) שלו שלנשים צריך לקום, לא משנה מהדרין לא מהדרין, זה שלא מדברים על הנושא הזה עם ילדים, אני מבינה, אבל יש דרך להסביר גם את זה, הם ב"ה לא עיוורים ולא טפשים.....

 

[אפשרי]

ודיון הלכתי זה הדבר הכי לא קשור, אבל הנה השאלה, גם לאלו שטרם הספיקו לקרוא:
ראובן חתם שטר התחייבות לשמעון, על איזה עניין. לא ממוני.
השטר אבד לשמעון.
לוי מוצא את השטר באיזה מקום. נניח בביתו של יהודה, שם שכח ראובן את השטר בטעות.
לוי יודע מיהו שמעון, בעל השטר, ויודע שהוא מחפש נואשות את השטר.
זה לא מקרה בייסיק של השבת אבידה?

בספר היה כתוב שלא, אין שום חובה להחזיר.
למה?


(תזכורת למי שכן קרא: פדואל, מנהל הסמינר החדש, קיבל התחייבות חתומה ורשמית מהעיריה שלא יתערבו לו בשיבוץ תלמידות למשך שבע שנים.
לאחר כמה שנים, איריס כהן מבקשת להתקבל לסמינר פדואל. פדואל מסרב. הפינגווינים מתערבים. העיריה מנסה לשבץ אותה בכח. פדואל מנופף בהתחייבות שקיבל. אך לפתע מתברר שמסמך ההתחייבות עצמו לא נמצא בשום מקום. העיריה מתכחשת להתחייבות, ומודיעה שאם עד תחילת שנת הלימודים לא ימצא פדואל את המסמך, ייאלץ הסמינר לקבל את איריס כהן. כל ירושלים מדברת על הסיפור העסיסי.
בדיוק אז מוצאת שורי בגנזכי סמינר "הלר", את המסמך המדובר. היא התקשרה לבעלה, לשאול אותו את השאלה ברמזים, והוא מתייעץ בחבריו בכולל שמחליטים שאין שום חובה עליה לקיים השבת אבידה במסמך).

 

[Ruti Kepler]

9. כל הרעיונות המקוריים ובדיחות הקרש, איך השמש/ כדור הארץ הולכים לזוז, כמו פגיעת אסטרואיד, רעידת אדמה וכו', מתאימים יותר לכל מיני תיאוריות של שטויות מאשר למי שיודע ומאמין שהעולם ומערכת הכוכבים נבראו בצביונם בידי בורא עולם, וכל הגלקסיות נבראו כך כפי שהם על ידיו, והוא המשגיח עליהם בהשגחה פרטית ומסדר את הכוכבים. (לא לצעוק! לא לצעוק! אחרי 9 נקודות, מותרת הטפה אחת קטנה).

תודה על הביקורת המושקעת והמדוייקת (ברובה).

לעצם העניין: בורא עולם ברא את כדור הארץ בזווית של 23.5 מעלות ביחס למישור המלקה, ובכך בורא עולם קבע שהשמש לא תגיע בזנית לנקודה צפונית או דרומית מקווי הרוחב 23.5.
אמיתות אסטרונומיות פשוטות אלה, אינן הופכות את יודעיהן לכופרים חלילה, או למאמינים בתיאוריות של שטות.

כשאדם שואל 'מתי השמש יכולה להגיע בזנית לנקודה צפונית מסויימת', התשובה היא - או אם הנקודה תזוז דרומה לקו 23.5, או אם כדור הארץ יתיישר בכמה מעלות.
מי שיודע לענות את התשובה, גם אם עונה אותה בהומור, זה אומר שיש לו ידע קל באסטרונומיה. זה לא אומר שהוא מאמין בתיאוריות של שטות. הוא רק למד את חוקי הטבע שאלוקים הטביע בבריאה, ואת הדרך בה נעים הכוכבים על פיהם.

כמו שאם מישהו בספר יאמר 'הלוואי ויפול עליי אוצר זהב מהשמיים', הוא לא יהפוך בזאת ל'מאמין בתאוריות של שטות', אלא סתם למדומיין.

 

[אפשרי]

הידע האסטרונומי לכשעצמו הוא כמובן ההיפך מכפירה, הוא נחשב לכמעט חלק מהתורה.
ובכלל לא התכוונתי לכלום, רק לצרימונת קלה. זהו.

 

[מ"ם]

מה יש להוסיף על כל מה שנכתב לעיל. סיפור עשיר ומדהים מכל הבחינות שנקרא ראשון בכל שבוע על ידי מתוך כל מאות העמודים שבשקית העיתון, וכך גם על ידי שתחי', למרות שהופיע במגזין ולא בבתוך.

העיסוק האסטרונומי הקל בסיפור התחבר לי היטב עם דמותו של יוהאנס קפלר, שכחונו לברכה. בטח אין קשר משפחתי.

האם בספר יש שינויים ממה שהתפרסם בהמשכים, למעט השם?

 

[צליל בגיל]

12. לא ברור למה בחורה "נורמלית" ו"מוצלחת" ממוצא מזרחי (אפרת גבאי) לוקחת בחור חסידי אורגינל (מאיר מינץ). אז נכון שמתואר שהמורות שכנעו אותה, ששווה בשביל בית של תורה וכו', אבל עדיין - לא ברור מאיפה זה מגיע. חסרים בחורי ישיבה איכותיים ספרדים או לפחות ליטאים? באופן נורמלי, שידוכים כאלו חייבים להתחיל מאיזה "חסרון". משהו רפואי, משפחתי, או משהו. ברור שגם אחר כך צריך הרבה בגרות ורצון טוב לדעת להתפשר על דברים חיצוניים (וחסידות לצורך העניין היא דבר חיצוני), ולא להתפשר על איכות בשביל לקבל חיצוניות מושלמת. אבל אם הבחורה רגילה ו"מוצלחת" מכל כיוון, שידוך כזה לא יכול להתחיל בכלל. שום שדכן לא יחשוב על רעיון כזה.
ובפרט כשמדובר באחת כל כך "נורמלית" וקלאסית וחכמה-ולא-צודקת כמו אפרת.

השאלה הזו הגיונית
כאחת שנפגשה במציאויות האלו בחיים אני יודעת שהן אכן כן, קיימות.
אפרת התחנכה בסמינר אשכנזי, התארחה כנראה מידי פעם אצל מורותיה, חברותיה,
יתכן שהיא עצמה נמשכה לסגנון.
ואז, מה יותר פשוט מלהציע לה בחור ברמה עם בעיה רפואית קלה?

 

[אפשרי]

השאלה הזו הגיונית
כאחת שנפגשה במציאויות האלו בחיים אני יודעת שהן אכן כן, קיימות.
אפרת התחנכה בסמינר אשכנזי, התארחה כנראה מידי פעם אצל מורותיה, חברותיה,
יתכן שהיא עצמה נמשכה לסגנון.
ואז, מה יותר פשוט מלהציע לה בחור ברמה עם בעיה רפואית קלה?

לפי המתואר, היא לא נמשכה לסגנון, הפוך: שכנעו אותה שבשביל בית של תורה, "תבלע" את האשכנזיוּת והחסידיוּת.

 

[צליל בגיל]

לפי המתואר, היא לא נמשכה לסגנון, הפוך: שכנעו אותה שבשביל בית של תורה, "תבלע" את האשכנזיוּת והחסידיוּת.

לוידעת..לא התרשמתי כך
אולי אני צריכה לקרא פעם רביעית
אבל השאלתי את הספר למישהי,
ל @רותי קפלר הפתרונים.

 

[Ruti Kepler]

לפי המתואר, היא לא נמשכה לסגנון, הפוך: שכנעו אותה שבשביל בית של תורה, "תבלע" את האשכנזיוּת והחסידיוּת.

הגיוני שבמציאות היא הייתה מוצאת חתן בן לעדות המזרח, שמסיבות כאלו ואחרות היה מתעלם ממשפחה הפשוטה יחסית, ומהיותה בת מושב.
אבל בשביל הספר, היא הייתה אמורה להינשא לחסיד. והנישואים האלה עדיין בגבול הבדיוניוּת המותרת בספר ריאליסטי.

 

[מריומה~]

הגיוני שבמציאות היא הייתה מוצאת חתן בן לעדות המזרח, שמסיבות כאלו ואחרות היה מתעלם ממשפחה הפשוטה יחסית, ומהיותה בת מושב.
אבל בשביל הספר, היא הייתה אמורה להינשא לחסיד. והנישואים האלה עדיין בגבול הבדיוניוּת המותרת בספר ריאליסטי.

כלאמר טוב שיש ספר לרקום עליו חלומות.
אם הציבור האמיתי יקנה -נחיה ונראה

 

[MPשלוש]

הגיוני שבמציאות היא הייתה מוצאת חתן בן לעדות המזרח, שמסיבות כאלו ואחרות היה מתעלם ממשפחה הפשוטה יחסית, ומהיותה בת מושב.
אבל בשביל הספר, היא הייתה אמורה להינשא לחסיד. והנישואים האלה עדיין בגבול הבדיוניוּת המותרת בספר ריאליסטי.

התיאור שלך מאד הגיוני.
מי שליווה אותה, לפחות לפי המתואר, והכיר לה ותיווך לה בתים של תורה, ויומיום של אבא אברך, וביגוד של 'בנות בסמינר', היו מורות אשכנזיות....
הרצון שלה להידמות, למצוא מישהו שייתן לה חיים כמו החיים המתוקים שהכירה, יכול היה ללכת מאד בקלות עם הצעת שידוך כזו.

ובתור מי שפגשה בחיים יותר משידוך אחד כזה. זה לא דמיון.....

 

[ש. צ. וינמן]

תובנה אישית,
ככל שהתאור על אפרת יותר מחמיא, התיסכול גדל והולך.
אם היא היתה מאופיינת עם חיסרון מסוג דומה (כתם לידה נניח) היה נוצר איזון.

 

[מרים יעל]

תובנה אישית,
ככל שהתאור על אפרת יותר מחמיא, התיסכול גדל והולך.
אם היא היתה מאופיינת עם חיסרון מסוג דומה (כתם לידה נניח) היה נוצר איזון.

התסכול הוא בריא. אולי הוא יביא לשינוי.