אם כבר עבודות -
המצב אצלינו טוב שבעתיים מאצלם, אצלם מדובר על נטייה לאובדנות סמים וכו' כו', אצלינו מדובר על הרבה פחות. ואצלם לא מעלימים כי כל השכונה יודעת
אין ספק, אני רק התייחסתי לרגש הנחיתות שנשמע מהכותבת ההיא
מעולה! כלכבוד שאת מוותרת עליהן למען אחרים..
או שהחיסון יאושר גם לילדים.
לא כתבתי בכוונה [בהודעה שלפני כן, דברים שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מן המציאות הקרובה אלינו,
זו אשתי שמוותרת עליהן -
תודה רבה
.כל מילה.תודה רבה
התלבטתי אם לכתוב אבל התגובה הזו חיזקה אותי אישית.
יש לי בית גדול עם חצר ולכאורה נראה שאני יכולה לעבור את התקופה הזו בצורה שפויה.
אז ככה אני עובדת באחד ממערכות הבריאות- קרי, עומס עבודה מטורף בתקופה זו. (למזלי שאני יכולה לעבוד מהבית)
בעלי- עובד חיוני במקום שגם העומס מטורף הרבה בגלל התקופה, יוצא מהבית ב-7 בבוקר וחוזר ב-5 אחה"צ.
יש לי ב"ה 5 בנים מקסימים ששלושה מתוכם מאובחני ADHD ועוד אחד ODD.
אני מאד אוהבת אותם וכיף לי ליצור ולאפות ונגיד שהחלטתי שאני משתיקה את הטלפון לשעה ואופה אבל תנסו לאפות כשפתאום ODD חמוד מחליט מה שהחליט... או כששני מתוקים נוספים בשעה 2 בצהרים עם הנפילה של הריטלין ובדיוק יש טלפון מהעבודה שלא סובל דיחוי.
לקחת חופש זה לא אפשרי גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת מקום העבודה...
ומה לעשות, אני מרגישה לפעמים שאני על סף אשפוז!!
ברור שהמכלול שלי לא קיים בהרבה בתים אבל אף פעם אי אפשר לדעת אצל מי כן.
דיברתי השבוע עם שכנה מהבית ממול! והיא הייתה בהלם ממה שספרתי לה. היא לא העלתה בדעתה שזה המצב של הילדים שלי . ועוד שכנה שמעורבת ומשתדלת מאד לעזור לי (לדוג'- אני יוצאת לגינה, רוצה לשלוח מישהו?) אמרה שאם לא הייתי משתפת היא לא היתה חושבת שיש לי ילדים מאתגרים כאלו.
אני משתדלת למצוא על מה להודות לה' גם בתוך התקופה הזו וזה באמת מה שמחזיק אותי.
לא מובן מאליו שאנחנו ממשיכים לעבוד- כמה אנשים יש שיושבים בבית ואין להם אפילו לאן לחזור.
כמה אנשים היו רוצים לצאת מהדעת מהעומס של עבודה-בית-ילדים אך לא זכו לילדים...
ואני מרגישה שלשפוט אנשים או אמהות שמרגישות שהן יוצאות מהדעת זה לא הוגן. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה מטריד את השכנה/ החברה/ הניקית
בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
תודה רבה
התלבטתי אם לכתוב אבל התגובה הזו חיזקה אותי אישית.
יש לי בית גדול עם חצר ולכאורה נראה שאני יכולה לעבור את התקופה הזו בצורה שפויה.
אז ככה אני עובדת באחד ממערכות הבריאות- קרי, עומס עבודה מטורף בתקופה זו. (למזלי שאני יכולה לעבוד מהבית)
בעלי- עובד חיוני במקום שגם העומס מטורף הרבה בגלל התקופה, יוצא מהבית ב-7 בבוקר וחוזר ב-5 אחה"צ.
יש לי ב"ה 5 ילדים מקסימים ששלושה מתוכם מאובחני ADHD ועוד אחד ODD.
אני מאד אוהבת אותם וכיף לי ליצור ולאפות ונגיד שהחלטתי שאני משתיקה את הטלפון לשעה ואופה אבל תנסו לאפות כשפתאום ODD חמוד מחליט מה שהחליט... או כששני מתוקים נוספים בשעה 2 בצהרים עם הנפילה של הריטלין ובדיוק יש טלפון מהעבודה שלא סובל דיחוי.
לקחת חופש זה לא אפשרי גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת מקום העבודה...
ומה לעשות, אני מרגישה לפעמים שאני על סף אשפוז!!
ברור שהמכלול שלי לא קיים בהרבה בתים אבל אף פעם אי אפשר לדעת אצל מי כן.
דיברתי השבוע עם שכנה מהבית ממול! והיא הייתה בהלם ממה שספרתי לה. היא לא העלתה בדעתה שזה המצב של הילדים שלי . ועוד שכנה שמעורבת ומשתדלת מאד לעזור לי (לדוג'- אני יוצאת לגינה, רוצה לשלוח מישהו?) אמרה שאם לא הייתי משתפת היא לא היתה חושבת שיש לי ילדים מאתגרים כאלו.
אני משתדלת למצוא על מה להודות לה' גם בתוך התקופה הזו וזה באמת מה שמחזיק אותי.
לא מובן מאליו שאנחנו ממשיכים לעבוד- כמה אנשים יש שיושבים בבית ואין להם אפילו לאן לחזור.
כמה אנשים היו רוצים לצאת מהדעת מהעומס של עבודה-בית-ילדים אך לא זכו לילדים...
ואני מרגישה שלשפוט אנשים או אמהות שמרגישות שהן יוצאות מהדעת זה לא הוגן. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה מטריד את השכנה/ החברה/ הניקית
בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
אני חושב שצריך להפיץ את הרעיון הזה לכל תפוצות ישראל שבנות הנעורים יקחו יוזמה ויקלו על ההורים
למה צריך לחשבן מגיל 16 ומעלה?
לא לגבי עיר אדומה/כתומה,
קבלי כוחות מכולנו..תודה רבה
התלבטתי אם לכתוב אבל התגובה הזו חיזקה אותי אישית.
יש לי בית גדול עם חצר ולכאורה נראה שאני יכולה לעבור את התקופה הזו בצורה שפויה.
אז ככה אני עובדת באחד ממערכות הבריאות- קרי, עומס עבודה מטורף בתקופה זו. (למזלי שאני יכולה לעבוד מהבית)
בעלי- עובד חיוני במקום שגם העומס מטורף הרבה בגלל התקופה, יוצא מהבית ב-7 בבוקר וחוזר ב-5 אחה"צ.
יש לי ב"ה 5 ילדים מקסימים ששלושה מתוכם מאובחני ADHD ועוד אחד ODD.
אני מאד אוהבת אותם וכיף לי ליצור ולאפות ונגיד שהחלטתי שאני משתיקה את הטלפון לשעה ואופה אבל תנסו לאפות כשפתאום ODD חמוד מחליט מה שהחליט... או כששני מתוקים נוספים בשעה 2 בצהרים עם הנפילה של הריטלין ובדיוק יש טלפון מהעבודה שלא סובל דיחוי.
לקחת חופש זה לא אפשרי גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת מקום העבודה...
ומה לעשות, אני מרגישה לפעמים שאני על סף אשפוז!!
ברור שהמכלול שלי לא קיים בהרבה בתים אבל אף פעם אי אפשר לדעת אצל מי כן.
דיברתי השבוע עם שכנה מהבית ממול! והיא הייתה בהלם ממה שספרתי לה. היא לא העלתה בדעתה שזה המצב של הילדים שלי . ועוד שכנה שמעורבת ומשתדלת מאד לעזור לי (לדוג'- אני יוצאת לגינה, רוצה לשלוח מישהו?) אמרה שאם לא הייתי משתפת היא לא היתה חושבת שיש לי ילדים מאתגרים כאלו.
אני משתדלת למצוא על מה להודות לה' גם בתוך התקופה הזו וזה באמת מה שמחזיק אותי.
לא מובן מאליו שאנחנו ממשיכים לעבוד- כמה אנשים יש שיושבים בבית ואין להם אפילו לאן לחזור.
כמה אנשים היו רוצים לצאת מהדעת מהעומס של עבודה-בית-ילדים אך לא זכו לילדים...
ואני מרגישה שלשפוט אנשים או אמהות שמרגישות שהן יוצאות מהדעת זה לא הוגן. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה מטריד את השכנה/ החברה/ הניקית
בתפילה לגאולה שלמה במהרה.
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
