האמריקאים בירושלים זו חתיכת חוויה

[GRN]

וואו, הייתי לגמרי בשוק מהאשכול.

 

[חשבונות]

בספר של הרב כהן (שכחתי את שמו, אביו של הרב שמחה כהן), הוא מספר על הקושי של אנשי ישוב הישן כשה'חברונרס' באו לירושלים.
תארו לעצמכם ירושליימערס (ירושלמים) סגורים חיים בתוך עצמם ופתאום באים להם בחורים מגולחים עם חליפות מחויתות וכו'.
ואלו הבחורים או (חבריהם) הם הסבים של הרבה מאיתנו.

 

[משו]

דבר ראשון הוא מעשיר את בעלי העסקים עצמם, ממזללה חרדית עם קוגל לכבוד שבת קויידש ועד צלמת סטודיו אברכית.

דבר שני, זה גורם לפתיחת עסקים נוספים ומגוונים - לתועלת הישראלים. יש להניח שעסקים רבים לא היו יכולים כלל להחזיק עם הקמצנות* וה"תעשה לי הנחה" של הישראלים (שבכלל מגיעים רק כשיש מבצע וקונים רק את מה שבמבצע...).

כמו"כ ארנונה מגיעה לקופת העיריה וחוזרת לתושבים (אולי יותר למרתונים, ועדיין...)

* - חסכנות, חסכנות. כמובן.

תשגרו מהם כמה לאשדוד ...

 

[אפשרי]

תשגרו מהם כמה לאשדוד ...

ואז יהיה אשכול "נמאס לאשדודים מהחוצניקים?"....

 

[פלמוניה]

מה שהכי משונה באמריקאים זה שהם "אמריקאים" וזהו
בעוד שאנחנו הישראלים חלקינו שמנים וחלקנו רזים טובים ורעים עשירים ועניים מצומצמים ופתוחים יפים ומכוערים
הם אמריקאים ותו לו

שאלתי את בן השנתים שלי מה עדיף להיות אמריקאי או ישראלי אז הוא השיב "מה אכפת טו מי"

גילוי נאות אבא אמריקאי. בעל אנגלי. אני ישראלית

 

[שרהה]

לא עברת על כל האשכול
אבל מה שנראה לי שהאשכול זו חתיכת חוויה

 

[userit]

בספר של הרב כהן (שכחתי את שמו, אביו של הרב שמחה כהן), הוא מספר על הקושי של אנשי ישוב הישן כשה'חברונרס' באו לירושלים.
תארו לעצמכם ירושליימערס (ירושלמים) סגורים חיים בתוך עצמם ופתאום באים להם בחורים מגולחים עם חליפות מחויתות וכו'.
ואלו הבחורים או (חבריהם) הם הסבים של הרבה מאיתנו.

למעשה, ההלם האמיתי היה של תלמידי ישיבת מרכז... שכעסו על כל המודרנים האלה...

 

[ch3]

כירושלמית לשעבר עברנו כבר לערי הפריפריה, אשת אמריקאית, בינתיים נשארנו לגור בארץ. [מקווה להמשיך].

אם תעיפו לי את האמריקאיים מאזור הצפון, גם אנו נאלץ לעזוב. [וחבל לי]

דווקא שמעתי המון המון אמריקאיות וחוצניקיות דווקא, שכן, הם לומדים לדבר בשפות אידיש ועברית.
אך לא ביום אחד לומדים שפה...
לא הבנתי על מה הרעש, גם אני הייתי גרה באזור ובסביבתי המון המון חוצניקיות. אבל מהם לומדים מה זה עזרה. [ובכלל מצאתי שם את חברתי הישראלית גם]
סליחה, אנחנו סנוביות, ומסתכלות רק על הנוחיות שלנו. מי מכם הכניסה אורחים, רק כי אין להם היכן להיות? להקל עליהם את הבדידות. [אפילו שזה הגיע מרצונם, או מרצון בעליהם]

ולא, לא כל אחד מקבל מעטפה / העברה בנקאית בכל חודש.

ורגע, אצלנו אין את מרוץ הקניות? להתאים דבר למשנהו?? תלוי סגנונות.

 

[עקיבא1]

שכחו לכתוב את עיקר המעלה של הנוכחות של ציבור האמרקאי פה בארץ, והיא:
שאפשר להתמקד בחסרונות שלהם, ולהעלים עין מהחסרונות שלנו, ודו''ק

 

[מקופלת]

לפני כשנתיים וחצי, הסופרת רותי קפלר (הנורמלי האחרון ועוד כמה...) פתחה ניק בפרוג.
כשראינו את שמה מתנוסס כניק, רובנו בלענו את הרוק מרוב התרגשות (טוב, אני לא ממש זוכרת, אבל כנראה...)

על כל תגובה היא זכתה לעשרות צלצולים ותשואות. למה?
חלק כי הסכימו עם הדעה שלה.
חלק שדי הסכימו, אבל על תגובה עם אותו תוכן של ניק אחר לא צלצלו, רק שפה התחברו גם לניסוח.
חלק שלא ממש הסכימו אבל נתנו לייק על הכתיבה.
ואפילו כאלה שלא ממש הבינו מה כתוב ואולי לא קראו, אבל כשראו את השם רותי קפלר, נתנו לייק

והיו כאלה שהתנגדו לדעתה, אבל היה די מפחיד לנסות להתנגד בקול מול עדת מעריצים שכזו.

לאחרונה נראה שיש מי ש'התפוצץ' והיה מוכרח להטיח בפניה של הגב' קפלר , את כל מה שהרגיש כלפי ספריה , העיתון שבו היא מפרסמת את סיפוריה, המדינה שבה היא גרה, אה... וגם לתגובה האחרונה שכתבה.
זה מתחיל בסגנון של "כבר ניסיתי בעבר להתנגד לדעתה של הכותבת, והותקפתי על כך", לא צריך יותר מזה כדי שכולנו נעבור לצידו ולא נתנגד לו חלילה כי זה יחשב להתקפה.

מכאן והלאה הפקק השתחרר, נהיה מן טרנד להתנפל על רותי קפלר.
לא משנה מה תכתוב ובאיזה הקשר, זה בכלל חוצפה שהיא מרשה לעצמה לפתוח אשכול, זו זכות ששמורה רק למנהלי הפורום, לא?

הכל בעיני המתבונן, בזמן שאני מעריכה אותה על כך שהקדישה מזמנה, וכתבה בצורה קלילה ומעניינת את הלכות הטאקט בפרוג, כדי למנוע פאדיחות מהחדשים, יהיה מי שיתעקש על כך שהיא מתנשאת ומטיפה.

קראתי שוב את ההודעה הראשונה באשכול. לא מבינה איפה ההתנשאות. מישהוא באמת חושב שהיא בטוחה שאין להם קשיים בחיים חוץ מהפונפון והגרביים?? קצת הומור חבר'ה תרגיעו!

רותי, עזבי את הקרפיונים, צריך פה אותך.
לפעמים מסכימים איתך ולפעמים לא .
ולפעמים נייטרלים ורק אוהבים לקרא אותך...

 

[עוד אחד]

שכחו לכתוב את עיקר המעלה של הנוכחות של ציבור האמרקאי פה בארץ, והיא:
שאפשר להתמקד בחסרונות שלהם, ולהעלים עין מהחסרונות שלנו, ודו''ק

נראה לי שהכוונה הייתה יותר כמו בוא נצחק ביחד על איזה נושא, לא ללעוג.
נכון שהגיחוך מגיע על ידי העלאת חסרונות אבל אם לא מדובר באדם ספציפי אף אחד לא נפגע, אם מישהו יגיד לי אתה יותר שחור ממשחת נעליים, אעלב? ברור שלא, יש כמה מאות אלפים שלבושים כמוני.

 

[ה. בקר]

פרוגיסטים יקרים,
תרגיעו!

אנחנו אוהבים את האמריקאים. הם משלנו. אני אפילו משלהם דור אחד אחורה...
אוהבים אותם באמת. את הצחוק שלהם, ההומור, הזרימה, הנאיביות, הכייף. כיף לנו איתם. כיף לי עם כל בני דודיי האמריקאים, ויש לי רק כאלו!!!

כיף לנו לגור איתכם.
רק מה?
תעשו צעד אחד קטן בכדי להשתלב איתנו. כך יהיה לנו קל יותר להשתלב איתכם. ולהביע את אהבתנו כלפיכם. OK?


יש במשפחה שלי בני דודים אמריקאים שגרים כאן. 2 אחיות. אחת עשתה הכל בכדי להשתלב והבנות שלה השתלבו נהדר בבית ספר בית יעקב בסנהדריה. האחות השניה, חיה על קו ארה"ב ישראל. אפילו אוכל ישראלי היא לא מסוגל לאכול. כן. אישית אני מעריכה את הראשונה הרבה יותר. לילדים שלה ודאי טוב יותר.

that is all
nothing more

 

[ariels]

יצא לי לא מעט לתווך בין תרבויות.
בתור ילדה גרתי כמה שנים בארה"ב, ויש לנו שם משפחה די ענפה (דודים ובני דודים, אבל הורי ילידי הארץ).

לכל מי שכתבה על הצחקנות ברחובה של עיר - זו מנטליות שונה, זה הכל.
בארה"ב גם קופאית בסופר מחייכת חיוך רחב לכל קונה
ואומרת לו "HAVE A NICE DAY" בקול הכי נחמד שלה.

בארה"ב מקפידים לומר THANK YOU על כל דבר קטן, ובארץ...

בנוסף אנשים בארץ הרבה יותר לחוצים ומחצינים את הלחץ שלהם.
אמריקאי גם אם הוא לחוץ - יחייך, ולא ישכח לומר תודה ובבקשה.

הם מגיעים לפה ומקבלים הלם מחוסר הנימוס הישראלי (כי בעברית מדברים בקול תקיף יותר, והעברית היא שפה גרונית מאוד, לעומת אנגלית שהיא שפה מתגלגלת. לאמריקאים זה נתפס כסוג של גסות רוח).

זכורה לי שיחה עם חברה אמריקאית שבאה ללמוד כאן לתקופה.
היה לה ממש קשה עם "הגסות הישראלית" כדבריה, על כך שכל הזמן צועקים עליה (אף אחד לא צעק, אבל עם ח' ע' ו-ר', וחיתוך דיבור ישראלי - כך זה היה נשמע לה).
על התנועות המעליבות שאנשים עושים בלי להתבייש (בארץ כשרוצים לסמן למישהו "רק רגע" מצמידים אצבעות ומזיזים את היד מלמעלה למטה - בארה"ב זו תנועה שנחשבת מאוד רחובית ולא נעימה. הסימון שלהם הוא כמו שאנחנו מסמנים "עצור", עם כף היד).

וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.

אז כדאי לקחת בחשבון שלאמריקאים קשה להתמודד עם הפתיחות, שפת הגוף וצורת הדיבור השונה בארץ, הם הרבה פעמים תופסים זאת כמופנה נגדם, ולכן מעדיפים לחיות בינם לבין עצמם.
תוסיפו לזה פערי שפה, ריחוק מהבית והמשפחה, אורח חיים שונה לגמרי ממה שרגילים בארה"ב ותבינו שממש לא קל להם כאן.

בן-דודי בא לגור בירושלים (כן, מטר מרב-שפע) ולאשתו היה מאוד קשה להסתגל. אחרי כמה שנים ו-3 ילדים - עזב את הכולל, והם חזרו לניו יורק.

ואנקדוטה לפותחת האשכול -

באחד הביקורים שלי אצלם הבאתי להם במתנה בקבוק שמן זית (איכותי ביותר ויקר).
הגברת הייתה בשוק שזה מיועד לאכילה ולא לנרות חנוכה.
ניסיתי לשכנע אותה לתבל בזה את הסלט.
נחלתי כישלון. חרוץ.
מקווה שלפחות הדליקו בזה נרות, באמת שמן למהדרין מן המהדרין.

 

[עקיבא1]

להגדיר את הציבור האמרקאי ע''פ הנשים שמבלות את הבוקר שלהם ברב שפע, הוא בדיוק כפי איך שאמרקאי מגדיר מיהו ילד ישראלי: ילד מחוצף שמרביץ חתולים, מזיק לאחרים, ולא שומע בקול מבוגרים. נראה לכם הגדרה נכונה? ילדים כאלו רואים ברחוב ובולטים, ולכן הם מלבישים התנהגות שלהם על כל תשב''ר, הם צודקים שככה הם רוב רובם של ילדים חרדים ישראלים בדיוק באותה מידה שהכותבים צודקים בהגדרתם של הציבור האמרקאי.

 

[Tweenset]

לי פעם קרה משהו משעשע מהצד ההפוך - באחד הביקורים שלי בבורו פארק.
שאלתי מישהי מה השעה, והיא ענתה לי "צווי און דראציג" (שתיים ושלושים)
ואני הבנתי שהיא עונה לי שתיים וחצי..
אח"כ הלכנו לדודה שלי, והיא כיבדה אותי ברוגלך
אח"כ בעלי הגיע ושאל אותי אם אכלתי, כי בטח התביישתי לבקש. עניתי לו שבטח, הראיתי לו את הרוגלך, ואמרתי לו באידיש (שגם בעלת הבית תבין) שכבר אכלתי מזה "צווי און דראציג"

 

[artline]

אנקדוטה משעשעת וממחישה
כחודש לאחר שילדתי דפקה שכנתי האמריקנית על דלת ביתי כדי לשאול מה אני יכולה לעשות משהו לשבת עבור השכנה |(האמריקאית) שילדה,
מיד הקדימה ואמרה "אולי זה לא בסדר שאני מבקשת ממך גם את ילדת ולא עשינו לך כלום..."
...
התחושה שלי שהם חושבים שלכל הישראליות יש משפחה תומכת ועוזרת, ולא צריכות את העזרה והיחס שלהן, כשהייתי בשמירת הריון חודש בביה"ח ואחר כך ילדתי פג לא זכיתי לשום הצעת עזרה מהחוצניקיות בבנין, כי הרי יש לי משפחה באזור...
זה היה לי קצת קשה עם זה, מאז כבר עברנו דירה ב"ה אין לי חוציניקיות בבנין...)

 

[ע.מ.]

נכון!
וכששואלים אותם מה השעה בעברית/אידיש
הם עונים חצי אחרי שמונה,
כי כנראה כך זה מתקבל באנגלית

 

[דוכי בחול]

הי

אנקדוטה משעשעת וממחישה
כחודש לאחר שילדתי דפקה שכנתי האמריקנית על דלת ביתי כדי לשאול מה אני יכולה לעשות משהו לשבת עבור השכנה |(האמריקאית) שילדה,
מיד הקדימה ואמרה "אולי זה לא בסדר שאני מבקשת ממך גם את ילדת ולא עשינו לך כלום..."
...
התחושה שלי שהם חושבים שלכל הישראליות יש משפחה תומכת ועוזרת, ולא צריכות את העזרה והיחס שלהן, כשהייתי בשמירת הריון חודש בביה"ח ואחר כך ילדתי פג לא זכיתי לשום הצעת עזרה מהחוצניקיות בבנין, כי הרי יש לי משפחה באזור...
זה היה לי קצת קשה עם זה, מאז כבר עברנו דירה ב"ה אין לי חוציניקיות בבנין...)

בכלל לא משעשע, ממש עצוב

 

[artline]

בכלל לא משעשע, ממש עצוב

משעשע במקרה הקיצוני הזה כמה שהם שבויים ומשוכנעים בתפיסת העולם שלהם...

 

[אקורד]

משעשע במקרה הקיצוני הזה כמה שהם שבויים ומשוכנעים בתפיסת העולם שלהם...

כולנו,