וזה המקום שלי לומר כמה מילים על כל יצירה, שמספרות על מה ש"תפס" אותי בה. לו יכולתי הייתי מקדישה תגובה נפרדת לכל אחת, אבל מכיוון שלא, אני נאלצת להסתפק בזה:
רוצה טוב- מונולוג היסטורי בניחוח חסידי... (ואפילו עם ביאורים בנספח מלווה
). אפשר ממש לנשום את החיבור של הכותב לתוכן ולרוח המילים. הפתיחה גורעת ומיותרת, לדעתי.
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"היצירה הראשונה שהועלתה לאתגר.
היא היחידה שנכתבה ללא השראה של יצירות אחרות אלא רק על סמך התמונות.
וגם נהניתי מאד מהניחוח ההיסטורי שהיה ביצירה."
"היצירה של הניק רוצה טוב - מאד קסם לי השילוב של ההיסטוריה עם המסר שזה מעביר, וגם נהניתי מסגנון הכתיבה."
inspiration- כתיבה יפה, עם ריכוז (קצת גבוה מדי) של אמוציות ותיאורי רגשות. אחרי הקריאה חזרתי לציור והתעמקתי ממושכות בעיניים הצופיות... מביע.
נאסד- מסתורין מנשב במונולוג שלך. בעיניי הוא חרך צר לסיפור שנותר לנו רק לדמיין, מן חד שיח שפרץ פתאום מתוך הרצף המתמשך של מאבק-ניצחון-כישלון. (רק אני נזכרתי באוטוביוגרפיה של קקטוס?) לא מתווכחת עם ההשראה, אבל הקשר לציורים קלוש מדי.
עובד אלוקים- תיאור נוגע ואותנטי של המסע האחרון (נס שאני יודעת אידיש
). רעיון יפה ומקום ייחודי לקחת אליו את ההשראה מציור ענוג כמו של לאה...
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"ממחיש מה עבר על ילדים בשואה, מרגש, מ ח ז ק !"
שירי א- שיר שעבר והווה (וגם קצת עתיד) משמשים בו בערבוביה. אהבתי מאד את ההתפכחות האמיתית, הכנה, של מי שהגיע להשלמה עם המציאות ועצמו גם יחד. קצר לי מדי ולא מספיק מונולוגי.
שתיקה בתרי- יש לך סגנון. כתיבה דרמטית, תיאטרלית קצת, עם ביטויים יפים ושוברי שגרה, זרימה ועניין. אהבתי שהמשכת את הסיפור והוצאת את הברווז השלישי מהמים...
קליגרף בי- יפה, מסר חזק, עוצמתי ופשוט יחד. מונולוג שצבט לי בלב, ומאמינה שגם לקוראים.
שמואל גרינשטיין- קודם כל, זרי דפנה ותהילה על ההתאמה למספר המילים שנדרש.
יצירה אותנטית, מקורית לגמרי, עם ארומה מרוקאית ניחוחית. השאירה אותי קצת בקוצר נשימה, כאילו ניתנו כאן ראשי פרקים לסיפור שעוד טרם הספקנו לנשום. אבל טוב, ברור שאני אשמה...
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"נהניתי מהרעיון החזק שעומד מאחורי הכתיבה שלו, מאה וחמישים המילים, והנוסח המרוקאי."
חמדה- מונולוג נוגע, מתמודד ונאבק, וכל כך מקווה. הסערה מוחשית עד מישוש. מותיר המון מקום למחשבה, לתחושה, ולהזדהות. נכנס לי ללב ולא יצא בשום אופן (טוב, זה רק כי אנחנו מכירות ; ) )
קוצקער-. מותק של מונולוג, כתיבה קומית וקולעת. נראה שהם חיים כמו זוג יונים... הלוואי כולם ככה. ואחרי הדיון בנספח נותר לי רק לסכם: שילוב מנצח של קוצק ואצ"ל.
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"נהניתי מהייחודיות של היצירה שלו, שנכתבה ברוח אחרת מכל שאר היצירות באתגר."
אדיר28- שיקוף שנון ואירוני של מציאות אמיתית עד כאב. איך אפיינת יפה את הדמות... חזק! וגם השי"ן חסרת השן- משהו.
S.S.L- אומנותי ופיוטי. הושראת כמו שצריך... יצירה סוערת ומיטלטלת. אהבתי מאד. התמצות הפריע לי להרגיש כאן מונולוג. (16)
שריתאליז- אווירה נוגה ומשתפכת, אני הרגשתי כאן מעין צוואה. חריזה מקסימה, גם החלוקה הלא מדוייקת נהדרת במקרה הזה. מעביר היטב את המסר.
מה טובו- מונולוג מצויין. כתוב טוב, מוביל את הקורא היישר לסיפורה של הדמות, על האווירה והתפאורה שלו. תיאור כואב של חלומות שלא מתגשמים, רך, ענוג וברבורי כזה...
הדס3- התמכרתי לתיאור היפהפה הזה. הפכת אותו למרגיש ואנושי, את הים. משתתף או מתבונן יחד בכאב, זועף או רגוע. מיוחד. וגם הכתיבה שלך כובשת.
אסתיג- שאפו על החריזה המשובחת והכותרת המוצלחת (על אף שמבחינה פונולוגית המילים האלה לא ממש זהות). סיפור חיים דינמי, כתוב היטב וחד מסר, והמקצב שלו רק מוסיף זרימה וקצב.
אופק רחב- רעיון קריאטיבי לחלוטין... שימוש מצויין בגורם ההפתעה, שיוצר, יחד עם השפה הפשטנית והקולחת, קוקטייל מרתק של מונולוג לא מרגש...
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"בכל שאר היצירות היה לטעמי מהו מתיש וטרחני , ביקשו השראה מהציורים ובעלי כשרון כתיבה עפו עם הכשרון שלהם , ולא היה נראה שיש קשר בין המלל העמוס לבין היצירות של לאה, במילים אחרות חיפשו ומצאו תירוץ ללהטט בכתיבתם, בעייני זה לא מה שהאתגר דרש,
ביצירה של אופק רחב מצאתי קשר אדוק לציור של הזקן, במבט והפוזה חסרי השפיפות המתבקשת מאדם מבוגר שיושב לבדו,
היה לו לטעמי בעניים הבעה של ....של....."
אפרתוש- אי אפשר שלא להתחבר. מלא אווירה ורגש, מהורהר ומתחבט ופשוט מדבר לנשמה. הצלחת לקחת אותי לשם, ומבחינתי- זה בדיוק מה שמונולוג אמור לעשות.
בין השורות- יצירה סיפורית במיוחד, עם כל המאפיינים של סיפור מתח אמיתי. הפתיחה שלך מסתורית כזו ומעוררת דריכות, ציפיתי להמשך הרפתקני ומסעיר (אימוץ, משהו
). כתיבה יפה.
איטה מרמורשטיין- הייתי מגדירה את הקטע הזה כאלגורי. אני חושבת שהוא עמוס בסימבולים (וגם בפורום אצלנו עוד לא פוענחו כולם...)- מה שנותן לו עומק ועוצמה שלא נראו כאן בהרבה יצירות. אהבתי את חוסר המציאותיות הייחודית, וההאנשה המושלמת.
א-ירושלמית- כל הכבוד על החריש ההיסטורי שקדם לכתיבה, הוא מורגש ותורם המון אמינות וחיבור לסיפור הנוגע והמסעיר הזה. הילדותיות הטהורה והתמה הזו ברקע אכזר של מלחמה, המפגש של הברבורים הלבנים של לאה, עם סכנה קיומית- יוצר שילוב אדיר!
שירי12- גרמת לי ממש לעצור את הכל, להרים לרגע עיניים (שרואות, ברוך ה', את כל גווני הים) ולהודות. וגם לחמול, מאד. וזו ההוכחה הטובה ביותר שהעברת את מקסימום התחושה והאווירה בקטע הזה. והיצירתיות היא נושא נפרד...
אפכא מסתברא- קודם כל, היצירה שלך באה בימים, אז אני מסירה את הכובע בפניה ובפנייך (לא אגלה לך בת כמה הייתי כשהיא נכתבה...). שיר מיוחד, משתוקק וכמה ומאמין. חריזה מעולה, קצב מושלם.
ללי 1- לא סגרת עדיין על יצירה מבין השתיים שהעלית. מתייחסת לשנייה: רעיון יפה, כתיבה מביעה ומעניינת. כמה אופטימי מצידך לפתור את הרתיעה האיומה הזו עם תמונת ברבורים אחת
. מונולוג מקורי ומיוחד.
אורי ש- אחד המונולוגים היחידים שהשתמשו בדגם של תיאור מחשבות, על כל האסוציאציות וחוסר הסדר, בצורה מושלמת ומקצועית. כמה שאלות ותשובות, חד-שיח שמתפתל עם הנפש הסוערת. עצוב ומקווה בכפיפה אחת.
3012- טוב, אז בפן הויזואלי- לקחת. כמה הציורים של לאה מדברים, כשהשיר המקסים שלך מופיע עליהם! המון דימויים, חריזה יפה, אווירה מיוחדת. אבל הייתי קוראת לזה דו-שיח, לא מונולוג...
סטודיו פלאש- אם הייתי צריכה להפעיל כור אטומי, הייתי שוקלת כאופציה לקחת אותך. יש בך אינסוף אנרגיות ולהט ומרגישים על המונולוג שלך כמה את מחוברת לנושא. אהבתי את המשל, הוא כתוב מקסים וחי ומביע, אבל הנמשל אדיר עוד יותר.
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"אהבתי מאד את היצירה של סטודיו פלאש.
הרעיון חזק מאד ומעודד!
גם הכתיבה יפה (ואפילו יש הגד)."
נחמדת- אוי, איזה שכול ועצב בשיר אחד קצר. אבל טוב שהשארת לנו את התקווה והאמונה ביום ההוא, בו ייתקע בשופר גדול... התרגשתי והתחברתי מאוד, והחריזה מדוייקת ויפה במיוחד.
סופרת בדרך- נתת לנו להזדהות כל כך עם האשמה והכאב, נגעת לי עמוק בלב. יכולתי לראות בעיני רוחי את הגיבור שלך, זה שאף אחד מסביב לא רואה, ולכאוב איתו כל כך. מיוחד!
וזה מה שאמרו משתתפי האתגר:
"פשוט הבנתי את הילד שהיא כתבה עליו, הזדהיתי עם התחושות שלו, עם התסכול, הכאב, החוסר אונים והבלבול.
גם הכתיבה קולחת ומעניינת, ולדעתי זו היצירה הטובה ביותר."
"סופרת שבדרך - המחישה בעוצמה מה חש הילד שאנו לא מרגישים! זהירות! הוא צריך עזרה."
הנושאים החמים
