יש לי 'תורה' על הקטע של לעזור לאנשים, אולי זה יבוא לכם לשימוש.
כל אדם מכיל שתי כוחות חשובים מאד, השכל והנפש (או המח והלב).
השכל תפקידו להנהיג את האדם בהיגיון, לפי מה שנכון, נבון, ראוי, טוב והגון.
הנפש משמשת כחיבור בין האדם לדברים, לאנשים, למצבים. בלי הנפש (ויש כאלו שכח השכל חזק אצלם באופן קיצוני) האדם מנותק, קר, אינו חווה דברים, ובמידה מסויימת לא 'חי'.
מטבע הדברים הנפש מושכת לעשות דברים נעימים וערבים ומתעלמת מההגיון והחכמה, מה שמצריך את האדם להשתמש בשכל שמאיר את עיני האדם באור החכמה והאמת.
אבל בניגוד למשמעות הרווחת של אמרת חז"ל "מח שליט על הלב" שאנשים נוהגים לפרשו שהמח משתלט ומכניע את רצון הנפש, והנפש כאילו מדוכאת תחתיו, ישנה אפשרות אחרת והיא הרצויה, שהנפש תדבר עם המח.
זה לוקח זמן עד שמזהים את שני הכוחות בתוכינו, אבל אח"כ זה נפלא ופשוט כיף להעביר את הזמן לבד (באוטובוס, בדרכים וכו') בשיחה בין הנפש והשכל, השיחות מרתקות, הנפש שואלת, מתלוננת, מתרגזת, השכל משיב, מנמק, מנחם.
אני ייתן דוגמה:
הנפש, למה החבר לא מתייחס אלי?
השכל, מי אמר שהוא לא מתייחס?
הנפש, כי הוא מחמיץ פנים כל פעם שאני מדבר איתו ומקצר את השיחה.
השכל, ועם אחרים הוא גם נוהג ככה?
הנפש, ממש לא, איתם הוא מדבר וצוחק איתם!
השכל, ומה כ"כ חשוב לך להתחבר איתו.
הנפש, כי הוא מוצא חן בעיני, הוא חכם מבין עניין.
השכל, ואין עוד אנשים שמבינים ענין?
הנפש, יש.
השכל, אז תתחבר איתם, לא צריך להיות חבר של כוולם.
השכל, יכול להיות גם שרק נראה לך שהוא לא מתייחס אליך, אולי הוא היה עסוק או מוטרד.
השכל, תנסה לחשוב על דברים שעשויים לעניין אותו, ותפתח איתו שיחה לא ארוכה בזמן נוח.
בקיצור, השכל מרגיע ומסדר את העניינים אצל הנפש.
הבעיה מתעוררת כשהבן אדם נמצא עמוק בקושי, והנפש מציפה את האדם ברגשות שליליים בעוצמה שאינה מאפשרת לו לצוף מעל המים ולתת לשכל להגיד את דברו, וכן כשהאדם צעיר ולא מודע לכוחות שלו, קשה לו להשתמש בשכל, הוא צריך שמישהו אחר מבחוץ ישמש לו כשכל.
כאן נכנס לתמונה המטפל/המחנך.
המחנך משמש כשכל, החונך משמש כנפש. המחנך צריך לעשות מאמץ להיכנס לראש של החונך, להזדהות עימו (כמו להבדיל שחקן בהצגה שנכנס לראש של הדמות שאותה הוא מציג), ולענות לו בצורה חכמה ומושכלת.
בדימיון מודרך ניתן לדמיין כאילו המחנך והחונך נכנסים לסירה קטנה ושטים ביחד ללב הים, והם מדברים יחדיו כשאין איש אחד במרחק אלפי קילומטרים, רק שמים, ארץ וגלים גבוהים.
בדרך כלל כדי שתהיה פתיחות והחונך יפתח את סגור ליבו צריך להיות איזה חיכוך מסוים. הרי החונך סגר את ליבו בגלל קושי מסוים שהביא אותו להיתכנס בתוך עצמו. עכשיו הוא כמו כדור סגור, אם רוצים לפתוח את הכדור אי אפשר ללטף אותו ברכות, חייבת להיות כאן פעולה של התנגדות וחיכוך עד כדי עצבים ומריבה כמעט, כדי שתהיה פתיחות (שימו לב שכשמשלימים אחרי מריבה תמיד ישנה פתיחות יותר גדולה).
אני לא אומר שצריך להזמין את החיכוך, אבל חשוב שיהיה מודעות שזה הרבה פעמים חלק מההליך, ואם עונים בצורה נכונה (השכל משיב לנפש: בסדר, חבל שזה ככה נהיה, אני מאד רציתי לעזור לך, מסתבר שאני לא יכול לעשות את זה. אני רק מקווה שהכעס שלך הוא לא אישי עלי. בכל מקרה אני כאן תמיד בשבילך, אם רק תרצה אני ישמח להיות איתך לעזור כמה שאוכל) אז החונך נפתח בצורה חזקה מאד.
'תורה' זו נולדה לי אחרי התנסות אישית ועם ניסיון בהתעסקות עם הרבה בני נוער במצבים רגשיים קשים מאד.
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //