כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[*הדר]

יום 106 - קבלת לשון הרע

ידיעות מכלי שני

המצווה "לא תשא שמע שוא" (שמות כ"ג, א') אוסרת לקבל כעובדה כל גנות שהיא אודות אדם או קבוצת אנשים. כדי לפרש נכונה התנהגותו של אדו ו/או מעשיו, נדרשות ידיעה יסודית של הרקע למעשיו והשתלשלות האירועים שהובילו אליהם, הבנת אישיותו של אותו אדם, הלך רוחו ואופן דיבורו, וכן רגישות רבה. מובן שכל זה בלתי אפשרי אלא א"כ היה מישהו נוכח בשעת המעשה ושמע את התגובות הנלוות.

התורה מתנגדת להסתמכות על רגישות, אוביקטיביות, יושר וחכמה של מישהו אחר שהשמועה טוענת שהיה עד למעשה השלילי והיא אוסרת להאמין לשמועות אלו.

ברור שאם המספר עובר על חטא לשוה"ר, גם יושרו שלו מוטל בספק ואי אפשר לקבל את דבריו כנכונים ומדויקים.
עפ"י דין תורה, אפשר להאמין בדברים שליליים על בנ"א ולראותם כעובדות רק ע"פ עדותם של שני עדים כשרים שהתקבלה ע"י בית הדין.

 

[*הדר]

יום 107 - קבלת לשון הרע

<!-- / icon and title --><!-- message -->זהירות באיסור קבלת לשון הרע

העובדה שדברי גנאי נאמרו מתוך כוונה לתועלת אינה מתירה לשומע לקבל זאת כעובדה.

*מותר לשמוע דבר גנות לשם תועלת, אבל אסור להאמין למידע שלילי זה.

*מותר לאדם לפעול על יסוד מידע כזה בהביאו בחשבון שיתכן שיש בכך אמת.


משום כך התנאי הראשון לדיבור לשם תועלת (ראה לעיל יום 50) הוא שהאדם יודע ממקור ראשון את המידע השלילי אותו הוא מוסר. היות ואין לקבל לשוה"ר כעובדה. במצבים שבהם מותר למסור הלאה מידע מכלי שני, נדרש האדם לציין שהוא שמע זאת מאחרים ואין הוא בטוח בדיוקם של הדברים (ראה לעיל יום 71)