הנושאים החמים
160 איי קיו
משתמש סופר מקצוען
- הוסף לסימניות
- #1
דילמה חינוכית...
ב"ה זכיתי לילד צדיק, מתוק, חברותי ו... חכם. מאוד, אפילו.
בבית העובדה הזו אינה בולטת במיוחד, בהתחשב בכך שממוצע האיי קיו המשפחתי מעל הממוצע.
הוא מודע לכך שהקב"ה ברך אותו בכשרונות מיוחדים, אבל בחיי היומיום אנחנו לא מניחים את הדגש על כך, כי אם על ההתנהגות והמידות הטובות.
בחיידר לעומת זאת, הוא זוכה לתשומת לב מוגברת. המלמדים רואים בו ככל הנראה אתגר מיוחד: משוחחים איתו, מתפעלים, דורשים ממנו מעבר... ועדיין, משתדלים לעשות זאת בהבלעה ובעדינות, כבקשתנו.
אני מעריכה אותם על כך מאוד. מכירה את הילדון ואת האתגר החינוכי שהוא הביא אל פתחנו.
אבל כעת, מסתבר שהמלמד החדש אוחז בגישה שונה ממנו:
הוא הכריז על הילד כ"סגן המלמד". הווה אומר מסירת שיעור שבועי לחבריו לכיתה, סיוע לחברים מתקשים...
על פניו, הכוונה נפלאה לילד אודות שימוש נכון בכשרונות.
אבל אני כ"כ לא אוהבת את הרעיון!
לא חושבת שנכון להעצים את החלק המסוים הזה במכלול האישיותי שלו. אפילו האינטרקציה החברתית שברעיון לא מניחה את דעתי.
אני רוצה שהוא יהיה חלק אינטגרלי מהחברה. ילד נוסף.
אני חוששת שהפעולות הללו יגרמו לו ח"ו להפוך לגאוותן/ שתלטן/ שאר מידות רעות....
מה גם שהוא עלול להתקבע בתור מצטיין החיידר, ילד הפלא... מצטמררת מלהרהר בתורמים המבקשים להשתעשע בשיחה עימו. בהערצה.
מנגד, אלו נתוני החיים שלו. ככה"נ הוא יגדל למציאות כזו. לשוֹנוּת. לתפקיד שלשמו נוצר.
האם הגישה שלי תיתן לו בסיס יציב וסטנדרטי? האם הגישה ההפוכה תכין אותו טוב יותר?
הורים, מורים, מחוננים וכל מי שחש הזדהות עם היבטי השאלה: אודה לכל דעה אובייקטיבית ושקולה, כצעד ראשוני בדרך לייעוץ מקצועי בע"ה.
ב"ה זכיתי לילד צדיק, מתוק, חברותי ו... חכם. מאוד, אפילו.
בבית העובדה הזו אינה בולטת במיוחד, בהתחשב בכך שממוצע האיי קיו המשפחתי מעל הממוצע.
הוא מודע לכך שהקב"ה ברך אותו בכשרונות מיוחדים, אבל בחיי היומיום אנחנו לא מניחים את הדגש על כך, כי אם על ההתנהגות והמידות הטובות.
בחיידר לעומת זאת, הוא זוכה לתשומת לב מוגברת. המלמדים רואים בו ככל הנראה אתגר מיוחד: משוחחים איתו, מתפעלים, דורשים ממנו מעבר... ועדיין, משתדלים לעשות זאת בהבלעה ובעדינות, כבקשתנו.
אני מעריכה אותם על כך מאוד. מכירה את הילדון ואת האתגר החינוכי שהוא הביא אל פתחנו.
אבל כעת, מסתבר שהמלמד החדש אוחז בגישה שונה ממנו:
הוא הכריז על הילד כ"סגן המלמד". הווה אומר מסירת שיעור שבועי לחבריו לכיתה, סיוע לחברים מתקשים...
על פניו, הכוונה נפלאה לילד אודות שימוש נכון בכשרונות.
אבל אני כ"כ לא אוהבת את הרעיון!
לא חושבת שנכון להעצים את החלק המסוים הזה במכלול האישיותי שלו. אפילו האינטרקציה החברתית שברעיון לא מניחה את דעתי.
אני רוצה שהוא יהיה חלק אינטגרלי מהחברה. ילד נוסף.
אני חוששת שהפעולות הללו יגרמו לו ח"ו להפוך לגאוותן/ שתלטן/ שאר מידות רעות....
מה גם שהוא עלול להתקבע בתור מצטיין החיידר, ילד הפלא... מצטמררת מלהרהר בתורמים המבקשים להשתעשע בשיחה עימו. בהערצה.
מנגד, אלו נתוני החיים שלו. ככה"נ הוא יגדל למציאות כזו. לשוֹנוּת. לתפקיד שלשמו נוצר.
האם הגישה שלי תיתן לו בסיס יציב וסטנדרטי? האם הגישה ההפוכה תכין אותו טוב יותר?
הורים, מורים, מחוננים וכל מי שחש הזדהות עם היבטי השאלה: אודה לכל דעה אובייקטיבית ושקולה, כצעד ראשוני בדרך לייעוץ מקצועי בע"ה.
נערך לאחרונה ב:
