בקשה הוא חכם. מאוד, אפילו. ולכן?

[ניק 146056]

וואו.
תגובה שלי, כאמא על כל המאמצים והמחשבות שאת משקיעה.
נכון, זה ברור מאליו. אבל ראוי להערכה.
דודה שלי היתה גאון מוכשרת בכל תחום
זה היה לפני 25 שנה
הקפיצו אותה מכיתה ה' לז'
אז לא חשבו הרבה כמו היום פשוט הקפיצו. היא היתה ברמה גבוהה מהן גם ריגשית וחברתית

אני לא חושבת שזה היה רק 'טוב' בשבילה, אבל גם להישאר עם החברות לא היה טוב.
רוצה לומר בזה
שיש הרבה שיטות. יש כאלה שיגידו שזה נותן מקום לכישרונות של הילד.
יש שיגידו שזה הורס.
והאמת? אין אמת מוחלטת
הכל דבר שתחליטי הכי חשוב תפילות ולעקוב עם יד על הדופק
אם תעצרו את זה חשוב לעקוב לראות שהילד מסופק ונהנה בחיידר בכל השיעורים וכדו'
לא יודעת אם הוספתי לך בכלל...

מקווה שהועלתי במשהו.

 

[פירקוד!!]

בלת"ק
וסליחה מראש על השאלה, באמת כי זה ישר קפץ לי - משם המשתמש שלך זה נראה שאת דווקא אוהבת את ההבלטה הזאת, איך הילד יחונך, ולא משנה באיזה גיל, שמידות חשובות יותר לדוגמא, וזאת עוד מתנה שלא צריך לשים עליה זרקור?​

גם לילד שיש לו קול יפה יגידו "מתנה שלא צריך לשים עליה זרקור", גם לילד שהוא צייר מטורף יגידו את זה?
למה לכל שאר הכשרונות נותנים מקום ובמה, וילדים מוכשרים צריכים "להתנצל" כביכול בכישורים שלהם ולהיות כמו כולם? לא חבל?
להפך - צריך להכיר בכישורים שלו ולחנך אותו לנתב אותם לעבודת ה' בצורה הטובה ביותר!!
תארו לכם מה היינו מפסידים אם הוריו של ר' עקיבא אייגר לדוג היו אומרים לו "לא לשים זרקור" ושהעיקר זה המידות..

 

[ברוך ר]

דודה שלי היתה גאון מוכשרת בכל תחום
זה היה לפני 25 שנה
הקפיצו אותה מכיתה ה' לז'

אני מכיר היום, שני ילדים שהקפיצו אותם, אחד מ ו' לח', והשני מ ז' לישיבה קטנה
אני לא מעורב שם כך שאני לא ידע מה הסיבה, אבל אני מכיר מקרוב

 

[160 איי קיו]

אני מכיר היום, שני ילדים שהקפיצו אותם, אחד מ ו' לח', והשני מ ז' לישיבה קטנה
אני לא מעורב שם כך שאני לא ידע מה הסיבה, אבל אני מכיר מקרוב

איזה קושי נעלם בעקבות כך?
לא נראה לי שהשוני בין ילדים מחוננים לאלו שאינם מתבטא בפער זהה לשל השנים...
מהי התועלת, אם כן? איך היא שווה את המשמעות השלילית הוודאית של פעולה כזו?

 

[קוויק]

גם לילד שיש לו קול יפה יגידו "מתנה שלא צריך לשים עליה זרקור", גם לילד שהוא צייר מטורף יגידו את זה?
למה לכל שאר הכשרונות נותנים מקום ובמה, וילדים מוכשרים צריכים "להתנצל" כביכול בכישורים שלהם ולהיות כמו כולם? לא חבל?
להפך - צריך להכיר בכישורים שלו ולחנך אותו לנתב אותם לעבודת ה' בצורה הטובה ביותר!!
תארו לכם מה היינו מפסידים אם הוריו של ר' עקיבא אייגר לדוג היו אומרים לו "לא לשים זרקור" ושהעיקר זה המידות..

חד משמעית! אני ממש לא חושבת שלא צריך לשים על זה את הזרקור או להתעלם מזה, זה מתנה מבורכת שניתנה לצורך מסוים שהאדם שקבל אמור למלא.
האמא רשמה שהיא לא רוצה שזה יהיה בפרונט ושיותר חשוב לה המידות, ועל זה בלבד הגבתי.
הרבה נחת לך וגם לה

 

[ברוך ר]

איזה קושי נעלם בעקבות כך?
לא נראה לי שהשוני בין ילדים מחוננים לאלו שאינם מתבטא בפער זהה לשל השנים...
מהי התועלת, אם כן? איך היא שווה את המשמעות השלילית הוודאית של פעולה כזו?

אני לא יודע
אני רק מכיר את הילדים כצופה מהצד, בלי לדעת את השיקולים
אני לא מלמד שלהם, אבל כ מכיר אותם בתור איש צוות בחיידר. אני לא רב'ה אבל כן עובד בחיידר עם התלמידים

 

[ברוך ר]

, גם לילד שהוא צייר מטורף יגידו את זה?
למה לכל שאר הכשרונות נותנים מקום ובמה, וילדים מוכשרים צריכים "להתנצל" כביכול בכישורים שלהם ולהיות כמו כולם? לא חבל?

כישרון של ציור או שירה או נגינה ושאר הדברים לא מתקבל אצל הילדים כהתנשאות מעליהם, אלא להם יש כישרון של ציור, ההוא יודע לשיר יפה, ולשלישי בכלל יש ידיים ימניות שכל מה שהוא נוגע - מתוקן על המקום.
אבל שכל - זה לא נתפס ככישרון אלא יותר כמו חכמה שכביכול אתה החכם ואנחנו הטיפשים לעומתך !
ואת זה ילדים לא יכולים לסבול.

אמנם, אם הוא משתמש בחכמה שלו כדי לעזור לילדים אחרים בחיוך ולא בהרגשה של 'אני יודע ואתה לא והשאלות שלכם משונות', אלא בענוה ובשקט ובצניעות בלי להתרברב בחכמה שלו יותר מדי, והילד באמת מתייחס לחכמה היתרה שלו ככישרון בלבד ומתנה משמים - אז הילדים לא התרחקו ממנו אלא להיפך ! כל מבחן ירצו ללמוד איתו והוא יהיה סוג של בר סמכא כזה, "בוא נשאל את יוסי ! הוא בטח יודע"

 

[ניק 139167]

גם לילד שיש לו קול יפה יגידו "מתנה שלא צריך לשים עליה זרקור", גם לילד שהוא צייר מטורף יגידו את זה?
למה לכל שאר הכשרונות נותנים מקום ובמה, וילדים מוכשרים צריכים "להתנצל" כביכול בכישורים שלהם ולהיות כמו כולם? לא חבל?
להפך - צריך להכיר בכישורים שלו ולחנך אותו לנתב אותם לעבודת ה' בצורה הטובה ביותר!!
תארו לכם מה היינו מפסידים אם הוריו של ר' עקיבא אייגר לדוג היו אומרים לו "לא לשים זרקור" ושהעיקר זה המידות..

לא אמרו לא להשתמש בכישרונות וגם חס ושלום לא להתנצל על זה, אלא ששם המשתמש שלה קצת צורם, ובתוספת השאלה שלה זה עוד יותר מחדד את הצרימה. לי אישית זה קצת הרגיש עליונות.
האם בן אדם מרגיש שהאיי קיו הגבוה ששלו זה מה שהוא?
האם זה מה שמסמל אותו?
אם נמשיך עם הדוגמא שלך- לא נראה לי שהוריו של ר' עקיבא אייגר היו רוצים למשל שהוא היה מכנה את עצמו החכם בעולם....
בן אדם צריך וחייב להשתמש במתנות שקיבל מה'- וצריך גם לדעת איך.

 

[rivkic]

גם לילד שיש לו קול יפה יגידו "מתנה שלא צריך לשים עליה זרקור", גם לילד שהוא צייר מטורף יגידו את זה?
למה לכל שאר הכשרונות נותנים מקום ובמה, וילדים מוכשרים צריכים "להתנצל" כביכול בכישורים שלהם ולהיות כמו כולם? לא חבל?
להפך - צריך להכיר בכישורים שלו ולחנך אותו לנתב אותם לעבודת ה' בצורה הטובה ביותר!!
תארו לכם מה היינו מפסידים אם הוריו של ר' עקיבא אייגר לדוג היו אומרים לו "לא לשים זרקור" ושהעיקר זה המידות..

דוגמא מעולה למה שמפריע לי כאן בשרשור
אפשר להנות מהשכל, למה לא?
כי לכל אחד יש כישורים
ונהנים מהכישורים של כל אחד.
לאחד של יש קול יפה,
לשני יש זרימה מדהימה
השלישי אלוף בציור
אבל ההתבטאות היא לא "הערצה" "גאווה" וכו'
כולה שכל, כישור נוסף וחשוב בחיים
זה הופך את האדם לאחד עם תפקיד אחר?
מה שכן,
זה כן מביא קשיים שמצריכים טיפול ועזרה
כי בד"כ כישורים שכליים זה על חשבון רגשיים
ויש כאן פערים שחייבים לטפל בהם.

איזה קושי נעלם בעקבות כך?
לא נראה לי שהשוני בין ילדים מחוננים לאלו שאינם מתבטא בפער זהה לשל השנים...
מהי התועלת, אם כן? איך היא שווה את המשמעות השלילית הוודאית של פעולה כזו?

חד משמעית. לכן היום לא ממליצים להקפיץ.
את הבת שלי רצו להקפיץ בבית הספר ואני ממש לא רציתי,
אני גם לא רואה מה ההבדל הגדול ברמת הלימודים בין כיתה ד' לצורך העניין, לכיתה ה'.

 

[איוב]

וואי כמה מחוננים שיש כאן...

 

[160 איי קיו]

לא אמרו לא להשתמש בכישרונות וגם חס ושלום לא להתנצל על זה, אלא ששם המשתמש שלה קצת צורם, ובתוספת השאלה שלה זה עוד יותר מחדד את הצרימה. לי אישית זה קצת הרגיש עליונות.
האם בן אדם מרגיש שהאיי קיו הגבוה ששלו זה מה שהוא?
האם זה מה שמסמל אותו?
אם נמשיך עם הדוגמא שלך- לא נראה לי שהוריו של ר' עקיבא אייגר היו רוצים למשל שהוא היה מכנה את עצמו החכם בעולם....
בן אדם צריך וחייב להשתמש במתנות שקיבל מה'- וצריך גם לדעת איך.

את פשוט צודקת. להסביר את עצמי להתנצל בשלישית?
או אולי לספר לך מה עומד מאחורי שם המשתמש האנונימי! שלי?

 

[חנה ש.]

כאמא לילד אחד מחונן ועוד כמה עם איי קיו גבוה,
אני חושבת שכל ילד מפלס לו את הדרך שלו והתהליך שלו בעולם,
וגם מבחינת כישורים לא תמיד הרמה הגבוהה היא החלק המרכזי בתהליך של כל אחד.
לדעתי אין צורך "לחפש" פתרונות למה שעוד לא הופיע כבעיה,
בפרט שכל ילד הוא שונה ולכל אחד צרכים רגשיים ולימודיים שונים.
לכן כדאי לתת מענה למה שצריך בזמן נתון.
ילד חכם מעבר לממוצע תמיד יצטרך עוד אתגר ולפעמים הוא אפילו ידאג לזה בכוחות עצמו.
בדרך כלל כדאי לזרום עם הצוות החינוכי כי האחריות היא של המלמד, אפשר לתת לו הכוונה לגבי
מה שבעיניך טוב לילד לפי ההכרות שלך איתו.
ילד מחונן יודע שיש לו כישורים שאין לאחרים אבל זה לא אמור להוביל אותו לגאווה.

 

[ניק 139167]

את פשוט צודקת. להסביר את עצמי להתנצל בשלישית?
או אולי לספר לך מה עומד מאחורי שם המשתמש האנונימי! שלי?

סליחה
לרגע לא התכוונתי להתקיף או לפגוע וגם קראתי והבנתי את ההסבר שלך
רק הסברתי למישהו ההוא ששאל.

 

[קוויק]

ומוסיפה את השנקל שלי - שימי לב שזה לא רק התפקיד והקנאה, אלא איך הילד בסוף תופס את עצמו, והרבה פעמים זאת תוצאה של היחס והמיקוד של הסביבה בדבר הספיציפי הזה.

יכולה להגיד על עצמי, שהרבה פעמים שנאתי את הציונים שלי, ולא הצלחתי להעריך בכלום את הענין של האיי קיו, כי הייתי עסוקה לרצות להיות טובה יותר בדברים אחרים כמו חיי חברה לדוגמא. וככל שהעצימו מסביב את הכשרון, ככה זה הציק לי יותר כי הדגיש לי את הפער, עד כדי שהייתי הרבה פעמים בתור ילדה חושבת אם אני נורמלית... והיתה לזה השפעה לא קטנה גם להמשך.

 

[שלום וישראל]

@160 איי קיו הזכרת לי את מה שחויתי כילד בת"ת. היה רב'ה אחד, שזיהה אותי והחליט שאני ה'מקשר' שלו עם הכיתה. הוא היה קורא לי לדלת בתחילת השיעור למשל, והיה שואל אותי האם לתת לכיתה שיעור חופשי או... ועוד כל מיני פירוילגיות כאלו.
היו לי תחושות מאוד מעורבות. מחד, כעסתי נורא על הרב'ה ההוא. למה אתה מבדל אותי מהחברים שלי? אני לא רוצה להתרחק מהם. גם לחברים הייתי אומר שאני לא מבין מה הוא רוצה ממני, ולמה נראה לו שאני צריך להחליט לכולם? ודווקא החברים היו איתי בסדר גמור ולא היה לי רע איתם בכלל.
מצד שני, היו פעמים ש'ניצלתי' את מעמדי לטובת הכיתה, וזה פשוט מילא אותי. שמחתי שסוף סוף יש לי אפשרות להעניק ולעזור לחברים שלי. בתוככי ליבי אמרתי גם תודה לרב'ה הזה, שהכיר במעלות שלי והחשיב אותן. במציאות, הוא נתן לי דחיפה חזקה להתקדם. היה לי כן קשה עם העובדה שיש לי יותר מאחרים ואף אחד לא רואה את זה, עד כדי שאני לא בטוח בעצמי אם אני 'בסדר' וכולם לא, או שהם הבסדר, ולי יש בעיה...
אחר כל זאת, לא אשכח שבסוף שיעור א' בישי"ק היה חבר שיצא איתי לסחנ"ש שבה הוא הבהיר לי שזהבסדר גמור ומצוין שאני עונה על שאלות לחברים, ועוזר להבין וכו', אבל הוא הביע את המרמור שלו על זה שזה מלווה בתחושה של התנשאות מצידי. כבר אז התלבטתי אם הוא מנסה לסחוט אותי רגשית או שהוא אמיתי, בכל אופן החלטתי עם עצמי שלא משנה מה היתה כוונתו, אולי באמת הוא צודק ובלי לשים לב אני נותן תחושה לא נעימה לסובבים אותי, והתחלתי להשתדל יותר להכיר במעלות של האחרים אפילו שנראה לי שהם לא ברמה שלי.
צריך לחנך למידות טובות, ולתת ברקסים. אבל חייבים להכיר במעלות. כי בלי זה ההרגשה קשה מאוד כמו שכתבו כאן למעלה. לדעת שיש לי משהו לתת והוא לא ממומש. וזו בעצם ענווה אמיתית. להרגיש שאני לא כלום זו שפלות, לא ענווה. לדעת שיש לי, ועם כל זה זו מתנה, ואין שום סיבה להרגיש גבוה מאחרים, וכמו שיש לי X, לאחרים יש Y וגם Z. וגם מה שיש לי קיבלתי במתנה, זו ענוה אמיתית.
הרבה הצלחה, ורוב נחת יהודית אמיתית.

 

[שמח-לעזור]

חושב שיש כמה שאלות שיכולות לשנות את התמונה

באיזה כיתה הילד?
אם מדובר בכיתות נמוכות יש לזה השפעה ענקית (לטוב ולרע) על עיצוב האישיות של הילד
אם מדובר בכיתה ז-ח, זה לא נורא, הילד עוד רגע עולה לישיבה, והעיקר זה החינוך שכבר קבל
בישיבה כל הנושא הזה הרבה פחות משמעותי
שילמד חברותא עם הבחורים הכי מוכשרים, יפתח את כל הנושאים בסוגיה, יכתוב חבורות, יבחן בדרשו, יסיים את הש״ס, וכן הלאה, הפואנטה מובנת

ומכאן לשאלה הבאה, איזה חינוך הילד מקבל?
שהכישרון מגדיר את האדם, או הנכונות לקבל מאחרים ולעזור לאחרים?
אם ברור לו שהוא לא יותר טוב מאחרים בגלל שהוא פותר חידות יותר מהר מהם
אז ככל שמדובר בילד יותר גדול, רבה אחד לא ישנה את זה

סתם שאלה
איך הילדים התייחסו לילד לפני הרבה הזה?
בהערכה, בזלזול, שווה בין שווים?
אם כבר לפני זה התחילו לקנאות בו, זה לא חכם בלשון המעטה
אם העריכו ואהבו אותו, זה לא נורא
אם שווה בין שווים, צריך להבין מה בדיוק התפקיד הזה

ולכן השאלה הבאה היא…
מה בדיוק התפקיד הזה?
תפקיד ניהולי, של הילד שעוזר לרבה בכל דבר, שמארגן ואחראי על דברים, וגם בין היתר עוזר לאחרים…
או תפקיד לימודי נטו, כמסייע למתקשים (לא יודע כמה ילדים יאהבו את זה)
אם זה מגיע גם להתייעצות על דברים, ושלדעתו יותר נחשבת מהשאר, זה מתכון לאסון…

ואגב רב׳ה לא אמור ״להעריץ״ ילד בשום מצב בעולם
ילד לא אמור לחשוב שמישהו שגדול ממנו בעשרים-שלושים שנה ״מעריץ״ אותו
רב׳ה יכול ״להעריך״ יכולות של אחד יותר מהשאר, ולנסות לאתגר ולקדם את הילד
ומסתבר שבזה מדובר

וסתם מסקרנות
מה התחביבים שלו?
אני קראתי את ״שיחות על תורת המשחקים״ בכיתה ה׳ או ו׳
אבל גם אהבתי משחקי דמיון, ולקרוא ספרי מתח, ולחפש אקשן עם חברים
ילד יכול לשלב בקלות את 2 העולמות כל עוד שהוא לא מרגיש שמצפים ממנו ליותר

 

[שם נפלא]

חייבת לציין שהחזון הוא לאו דווקא הרה"ג, כי אם יהודי ירא שמים.

לדעתי החזון אצל כולם הוא להיות יהודי ירא שמים
אבל התפקיד המיוחד שלו לאור כשרונותיו הוא בהחלט להיות הרה"ג

 

[שני66901]

אני ממליצה בלי קשר על טיפול ריגשי במקביל
בסוף עם הילד חכם, הגיוני שיעניין אותו תחומים שונים משל הילדים (לדוג' החלל, האסטרונאוטים וכו'), וזה לא משהו שמעניין ילדים בני גילו
ובגיל הקטן כדאי להסביר קצת
בכל מקרה טיפול לא אמור להזיק (חוץ מלארנק...)

 

[סמבלולו]

זה מאוד תלוי מה האופי שלו מעבר לגאונות ומה המקום החברתי שלו כרגע,
אם הוא לא כ"כ בחברה גם כך, זה דבר שמאוד יכול לעודד אותו לתפוס מקום חברתי טוב, זה תלוי מה המערך החברתי בכיתה.
אם הוא מבוסס מאוד, סימן שיש לו מערכת בין אישית מאוד טובה ועם קצת הדרכה הוא יוכל להתנהל עם החברים גם מהמקום הזה. כי ילד שהחברים אוהבים אותו לא יתרחקו ממנו בגלל זה (כמובן כל עוד הוא מתנהג בצורה נכונה מולם)
ילד שהוא סטנדרטי בחברה, זה יכול מאוד לשנות את ההתנהגות של חבריו...לטוב ולרע
מכירה מישהו כזה, גם גאון בכמה רמות מעל כולם ועם כושר רטורי מדהים וכל פעם הוא נבחר לדבר עם תורמים וכל הנ"ל ומכיוון שהייתה לו יכולת תקשורתית מדהימה, החברים אהבו אותו ולא נטרו לו על כך.

 

[שמח-לעזור]

אני ממליצה בלי קשר על טיפול ריגשי במקביל
בסוף עם הילד חכם, הגיוני שיעניין אותו תחומים שונים משל הילדים (לדוג' החלל, האסטרונאוטים וכו'), וזה לא משהו שמעניין ילדים בני גילו
ובגיל הקטן כדאי להסביר קצת
בכל מקרה טיפול לא אמור להזיק (חוץ מלארנק...)

לא מבין מה הקשר בין ״טיפול ריגשי״ לבין תחומי עניין שונים
גם לילד מוכשר ככל שיהיה יש תחומים שהוא אוהב במיוחד

אפשר לזהות בקלות מה הדברים שהוא נהנה במיוחד להתעסק אתם
ולעזור לפתח אצלו את הכישרון עוד יותר, בלי לחץ ובלי שום תחושת ״אני שונה״
אלא בתור משחק וחוויה

אם זה מתמטיקה ולוגיקה, יש המווון משחקים וספרים שיכולים לעניין אותו מאוד, לכל שכבת גיל, שלא לדבר על הכמות אתגרים תורניים שאפשר לתת לו
אם זה מדע, לשלוח לחוגים מתקדמים ולקנות לו ערכות ניסויים לבית
אם זה אומנות, לא חסר דרכים לאתגר ולפתח לו את הכישרון
אם זה פילוסופיה ושאלות עמוקות, זה באמת אתגר, לא לילד, אלא להורה בפרט החרדי
כנ״ל לזיכרון פנומנלי, יצירתיות יוצאת דופן, יכולת בניה והרכבה מיוחדים (איפה כתוב בתורה שאסור לילד לבנות מודלים בכיתה ז׳?)

בתור ילד היו לי כמה תחומי עניין שלא עניינו אף אחד לידי (גם בתור בחור לא יותר מידי )
אבל תמיד זה היה כתחביב ומשחק, ומעולם חבריי לא הרגישו שאני ״שונה״ מהם
כי במקביל עניינו אותי הרבה דברים ״רגילים״ לחלוטין
אם יש ילד שאוהב במיוחד משחקי ריצה, ומצליח בהם בפער מכל חבריו, הוא יהיה בעיניהם ״שונה״?

מאידך לשלוח ילד לטיפול יכול ליצור בעיות שונות ומשונות
עצם הטיפול יכול לתת לו תחושת ״אני מיוחד״
או הפוך, תחושת אני צריך עזרה
יחס מזלזל מהסביבה אם תדע על זה

כמובן שאם הילד מתעניין ר-ק בתחומים שונים מבני גילו זה בעיה, שלא קשורה בהכרח לכישרון (או בכלל לא…)
אבל מהתיאור, זה לא נשמע ככה, נשמע שהוא כן חברותי ופעיל עם חבריו


מתנצל על האריכות השניה כבר
פשוט כואב לי שבמקום לתת לילד ליהנות משני העולמות בקלות
מסבכים לו את החיים, ומתארים שיש רק 2 אופציות
רגיל לגמרי בכל תחום ובכל נושא
מיוחד ושונה

שמחתי לעזור