הוברבורד -- מה אומרים?

[אני וביתי]

הפחדתן אותי כהוגן..
קורקינט ממונע יותר מוגן?
ו.. התנאי של הקניה היה ליסוע רק בקרבת הבית או בפארקים, וממש לא בִמקום הליכה וכ'ו

גם מסוכן מאוד לילדים! ונאמר שבאמת בהתחלה יסע ליד הבית מה יהא עוד שנה?
מה יהא שיתבגר קצת הוא יקנה לעצמו משהו עם מנוע יותר חזק? גם ברכב תתנו לילדים לנהוג לבד?
לא כל חוק במדינה זה סתם שטויות לא לחינם אסרו את כל הכלים הממונעים לילדים, כן והיה הרבה הורים שאמרו הבן שלנו זהיר ואח"כ בילו איתו במסדרונות הבית חולים.

 

[adina helfgot]

איך נהיה לכל הכיתה?
פתאום ברגע אחד נפל עליהם מן השמים ונהיה לכולם בו זמנית ורק לאומלל שלי לא היה?
או שאנחנו פשוט קנינו את זה כי לכולם יש? רגע, מי זה בעצם כולם, ממי זה מורכב בדיוק? ובאיזה רגע בחיים דברים נהפכים לכולם?
גם עכשיו לילד שלך יש ספינר? מסתבר שלא, אז מה הוא אומלל???

אני לא הולכת להתווכח על דברים כאלה, אבל בגלל שאנחנו נכנעים לאמירה 'אבל לכוווולם יש' בדברים הקטנים, אנחנו צריכים להתקשר למשטרה (כפי שכתבו פה למעלה) שהיא תגיד לא בדברים יותר גדולים.
מה המשטרה נהיתה סמכות יותר משמעותית ממני כלפי הילדים שלי?!

את נשמעת אמא שקולה ומחנכת.
רק הארה קטנה בנוגע לעקרונות-
לפעמים נופלים בנושא הזה בחינוך הילדים, עקרונות זה חשוב וטוב, אבל חשוב לבדוק את עצמי כאמא מאיפה זה בא לי,
הבת שלי מגיעה ומבקשת ממני ספינר ואני מגיבה שזו אופנה מתחלפת ואנחנו לא נוהים אחר כל אופנה ורצים לקנות.
עד כאן נשמע חינוכי ויפה
עכשיו מבחן עצמי קטן אך עוצמתי, מה אני מרגישה עכשיו כהורה?
1. כואבת את כאבה של ילדתי שכל כך רוצה ספינר, אבל מתגברת על הכאב למען החינוך העתידי שלה
2. עמדתי על העקרון בהצלחה, תחושת שליטה במצב.

אם התשובה היא אחת, אז הבת מרגישה את זה בדרך כלל אפילו שהיא מראה פנים זעופות או בוכה, מרגישה שרגשותיה חשובים וגם אם לא קבלה מה שרצתה לא תישאר עם הרגשה מתסכלת לעתיד.
במקרה שהתשובה היא שתיים, הבת חווה תסכול עמוק היא רוצה משהו שמאוד מאוד דבר שחשוב לה, אבל העקרון הקדוש עוד יותר חשוב, מירב הסיכויים שתסכולים כאלה גדולים וקטנים ילוו אותה עד זקנה ושיבה, לא הבינו אותה והתעלמו מצרכיה, וככל שיש בבית יותר 'עקרונות' כל המצב יותר דרקוני.
ולפעמים הילדה [או הילד או המתבגר וכו] כבר מנסה לדאוג לעצמה בדרכים משלה ומפתחת שנאה עזה לעקרונות ולבעליהם, קרי ההורים
ואגב, עקרונות כאלה לא קשורים כלל לחינוך או לרוחניות הם נטו תולדה של אופי עקרוני שקיים בכל גזע ומגזר.

יש המון סיטואציות כאלה שיכולות להשאיר לילדינו כשיגדלו הרגשה נהדרת וגאווה על חינוכם הטוב או למצער, צלקת מתוסכלת בנפש:
-עקרון לישון מוקדם
-עקרון לא ללון אצל חברים
-עקרון לחזור הביתה לפני עשר בלילה
-עקרון לא לכתוב פתק למאחרים
-עקרון לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים
-עקרון לא לצאת לחצר לפני שיעורי בית
ועוד כיד הדמיון והמציאות הטובה עליכם.

המבחן לעיל, מפקס אותנו ההורים בשניה. שווה לנסות.

 

[מלפפון]

חנהלה,
כתבת דברים חשובים.

במקביל אני חושבת שיש דבריןם שלא נחשבים לעיקרון אלא לסוג של סדר והרגלים.
למשל-לעשות תחילה שיעורי בית.
ואם זה לא עיקרון, קל יותר לכל הצדדים לקיים את זה.

 

[adina helfgot]

חנהלה,
כתבת דברים חשובים.

במקביל אני חושבת שיש דבריןם שלא נחשבים לעיקרון אלא לסוג של סדר והרגלים.
למשל-לעשות תחילה שיעורי בית.
ואם זה לא עיקרון, קל יותר לכל הצדדים לקיים את זה.

יפה אמרת.
ברגע שזה לא עקרון שאסור לפוצץ
בשעת מצוקה ברור לשני הצדדים שאפשר להתגמש.

 

[שולה]

בנוגע לקורקינט ממונע - בעלי נפל איתו ושבר את היד 2 שברים מורכבים
למרות שהוא מעל גיל 16 ונהג מיומן וזהיר

סך הכל היה בור בכביש...

 

[bbr]

את נשמעת אמא שקולה ומחנכת.
רק הארה קטנה בנוגע לעקרונות-
לפעמים נופלים בנושא הזה בחינוך הילדים, עקרונות זה חשוב וטוב, אבל חשוב לבדוק את עצמי כאמא מאיפה זה בא לי,
הבת שלי מגיעה ומבקשת ממני ספינר ואני מגיבה שזו אופנה מתחלפת ואנחנו לא נוהים אחר כל אופנה ורצים לקנות.
עד כאן נשמע חינוכי ויפה
עכשיו מבחן עצמי קטן אך עוצמתי, מה אני מרגישה עכשיו כהורה?
1. כואבת את כאבה של ילדתי שכל כך רוצה ספינר, אבל מתגברת על הכאב למען החינוך העתידי שלה
2. עמדתי על העקרון בהצלחה, תחושת שליטה במצב.

אם התשובה היא אחת, אז הבת מרגישה את זה בדרך כלל אפילו שהיא מראה פנים זעופות או בוכה, מרגישה שרגשותיה חשובים וגם אם לא קבלה מה שרצתה לא תישאר עם הרגשה מתסכלת לעתיד.
במקרה שהתשובה היא שתיים, הבת חווה תסכול עמוק היא רוצה משהו שמאוד מאוד דבר שחשוב לה, אבל העקרון הקדוש עוד יותר חשוב, מירב הסיכויים שתסכולים כאלה גדולים וקטנים ילוו אותה עד זקנה ושיבה, לא הבינו אותה והתעלמו מצרכיה, וככל שיש בבית יותר 'עקרונות' כל המצב יותר דרקוני.
ולפעמים הילדה [או הילד או המתבגר וכו] כבר מנסה לדאוג לעצמה בדרכים משלה ומפתחת שנאה עזה לעקרונות ולבעליהם, קרי ההורים
ואגב, עקרונות כאלה לא קשורים כלל לחינוך או לרוחניות הם נטו תולדה של אופי עקרוני שקיים בכל גזע ומגזר.

יש המון סיטואציות כאלה שיכולות להשאיר לילדינו כשיגדלו הרגשה נהדרת וגאווה על חינוכם הטוב או למצער, צלקת מתוסכלת בנפש:
-עקרון לישון מוקדם
-עקרון לא ללון אצל חברים
-עקרון לחזור הביתה לפני עשר בלילה
-עקרון לא לכתוב פתק למאחרים
-עקרון לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים
-עקרון לא לצאת לחצר לפני שיעורי בית
ועוד כיד הדמיון והמציאות הטובה עליכם.

המבחן לעיל, מפקס אותנו ההורים בשניה. שווה לנסות.

אם היית שואלת את הילד שלך, כשהוא בא ואומר שלכווולם יש, מה אתה מעדיף משחק שעולה 200 ש"ח אבל תהנה ממנו לאורך זמן, או ספינר שאתמול לא היה פה בעולם והיום לכולם יש? מעניין מה הוא היה עונה....
והכל גם ענין של איך את מגישה דברים, אני לא סירבתי לקניית ספינרים כי זה עקרון, אלא כי עדיין לא מצאתי מה התועלת, כשהילדים שלי יבואו וישכנעו אותי מה התועלת ואני אבין אני ארכוש גם דברים שעולים 500 ש"ח. זה לא הענין של הכסף...

ושאלתי למעלה שאלה, איך נהיה לכולם?? אם בכיתה יש 30 ילדים (נגיד) כשהאמא הראשונה קנתה, היא לא קנתה כי לכולם יש ורק לבן שלה לא, נכון?! והשניה? והשלישית? בקיצור עד בערך 25 ילדים, לא היה את זה לכולם, אז למה ה25 האלה קנו? כי היה אווירה סוחפת שלכולם יש, אפילו שזה בכלל לא היה נכון.

ואני הולכת לשבת היום עם הילדים שלי לשיחה נעימה, מה הם הרגישו כשלא היה להם ספינר, ומה הם מרגישים היום בקשר לזה, אשתדל לכתוב את התוצאות כאן בל"נ...

כשזה דבר שהוא מסכן את הילד, אני יאמר 'לא', בלי להסביר יותר מדי הסברים, כי זה ברור לי בפנים. אבל כשזה דבר כמו ספינר ודומיו, אני ידבר עם הילד ויסביר לו למה אני מסרבת, וזו הזדמנות מעולה להעביר להם מסרים שלא יעילים בהרצאות חסרות בסיס...

תפתחי פה סקר, לאנשים בוגרים, האנשים שהכי מתמודדים עם קשיים של הסחפות אחרי החברה, זה אלה שנתנו להם הכל. ואלה שההורים ידעו לבדוק מה טובת הילד ורק אז לתת לו, או שלא. הם אנשים הרבה יותר שקולים ומחושבים בהתנהלות של החיים שלהם.
אני בכלל לא אוהבת לבדוק תוצאות של חינוך בצורה כזאת, כי חינוך מורכב ממיליוני מורכבויות ובסוף מבחירה של האדם איזה מסקנות להסיק מהתנהגות ההורים.

אתן לך דוגמא: באחד הפעמים שהתארחו אצלינו קרובי משפחה בשבת, היינו צריכים כמובן להוסיף בסלון עוד כסאות פלסטיק כדי שיהיה לכולם מקום לשבת, לכן לחלק מהסועדים היה כסא פלסטיק ולחלק כסא סלון, אחד הילדים לא מצא חן בעיניו שהוא צריך לשבת על כסא פלסטיק, בניגוד לכל שבוע, ולכן הוא התפרצף ועמד בצד ולא התיישב. מיד נתתי לו את הכסא שלי, והתיישבתי אני על הכסא פלסטיק, כי באמת לא משנה לי על איזה כסא אני יושבת. אחרי ברכת המוציא, אמרתי לבעלי, שיש לילד הזה 2 אפשרויות להסיק מסקנות מהסיטואציה הקטנה הזו:
1. ילמד מאמא שלו בעקבות הדוגמא האישית לוותר לאחרים. (מה הסבירות שזה מה שהוא ילמד?!)
2. ילמד שאם הוא עושה פרצופים וברוגזים הוא משיג מה שהוא רוצה. (כנראה שזו המסקנה המועדפת)
אז מה הייתי אמורה לעשות, לעמוד על עקרונות, ולקבל ילד ממורמר, או לתת דוגמא אישית של ויתור ולהשיג שקט וממש לא לקבל למידה שצריך לוותר.

וזו רק דוגמא קטנה שהבחירה היא לגמרי בידיים של הילד, הרי בכל בית גדלים מס' ילדים, וההורים פחות או יותר מתנהלים כלפי כולם בענינים עקרוניים ושאינם באותה מידה, אז למה יש בבית אחד, כל מיני מסקנות של הילדים בעקבות התנהגות ההורים???

 

[bbr]

אני אוסיף עוד משהו, שאני בילדותי לא קיבלתי הרבה דברים שהיה לכוווולם, ואני יכולה לומר לך שזה רק עשה לי טוב בחיים בטווח הרחוק.

 

[saru]

אני אוסיף עוד משהו, שאני בילדותי לא קיבלתי הרבה דברים שהיה לכוווולם, ואני יכולה לומר לך שזה רק עשה לי טוב בחיים בטווח הרחוק.

ולפעמים...... אפשר וצריך לתת לילדים להנות ממשהו שהוא מותר ונחמד ולא מסוכן/לא מתאים לנו/אסור בבי"ס/לא צנוע וכו'..
גם אם הוא טרנדי עכשיו
בלי לחשוב מדי הרבה...
אחרי הכל זו הילדות שלהם וחוויות ילדות הן משהו שנחקק בעצמות.

 

[vhsvchch]

פגשתי לפני תקופה אדם מבוגר נושא משרה מכובדת שעלה על ההוברבורד של הילד לשניה רק לבדוק איך זה עובד, תכלס, הוא יצא עם מרפק מרוסק....

 

[adina helfgot]

אם היית שואלת את הילד שלך, כשהוא בא ואומר שלכווולם יש, מה אתה מעדיף משחק שעולה 200 ש"ח אבל תהנה ממנו לאורך זמן, או ספינר שאתמול לא היה פה בעולם והיום לכולם יש? מעניין מה הוא היה עונה....
והכל גם ענין של איך את מגישה דברים, אני לא סירבתי לקניית ספינרים כי זה עקרון, אלא כי עדיין לא מצאתי מה התועלת, כשהילדים שלי יבואו וישכנעו אותי מה התועלת ואני אבין אני ארכוש גם דברים שעולים 500 ש"ח. זה לא הענין של הכסף...

ושאלתי למעלה שאלה, איך נהיה לכולם?? אם בכיתה יש 30 ילדים (נגיד) כשהאמא הראשונה קנתה, היא לא קנתה כי לכולם יש ורק לבן שלה לא, נכון?! והשניה? והשלישית? בקיצור עד בערך 25 ילדים, לא היה את זה לכולם, אז למה ה25 האלה קנו? כי היה אווירה סוחפת שלכולם יש, אפילו שזה בכלל לא היה נכון.

ואני הולכת לשבת היום עם הילדים שלי לשיחה נעימה, מה הם הרגישו כשלא היה להם ספינר, ומה הם מרגישים היום בקשר לזה, אשתדל לכתוב את התוצאות כאן בל"נ...

כשזה דבר שהוא מסכן את הילד, אני יאמר 'לא', בלי להסביר יותר מדי הסברים, כי זה ברור לי בפנים. אבל כשזה דבר כמו ספינר ודומיו, אני ידבר עם הילד ויסביר לו למה אני מסרבת, וזו הזדמנות מעולה להעביר להם מסרים שלא יעילים בהרצאות חסרות בסיס...

תפתחי פה סקר, לאנשים בוגרים, האנשים שהכי מתמודדים עם קשיים של הסחפות אחרי החברה, זה אלה שנתנו להם הכל. ואלה שההורים ידעו לבדוק מה טובת הילד ורק אז לתת לו, או שלא. הם אנשים הרבה יותר שקולים ומחושבים בהתנהלות של החיים שלהם.
אני בכלל לא אוהבת לבדוק תוצאות של חינוך בצורה כזאת, כי חינוך מורכב ממיליוני מורכבויות ובסוף מבחירה של האדם איזה מסקנות להסיק מהתנהגות ההורים.

אתן לך דוגמא: באחד הפעמים שהתארחו אצלינו קרובי משפחה בשבת, היינו צריכים כמובן להוסיף בסלון עוד כסאות פלסטיק כדי שיהיה לכולם מקום לשבת, לכן לחלק מהסועדים היה כסא פלסטיק ולחלק כסא סלון, אחד הילדים לא מצא חן בעיניו שהוא צריך לשבת על כסא פלסטיק, בניגוד לכל שבוע, ולכן הוא התפרצף ועמד בצד ולא התיישב. מיד נתתי לו את הכסא שלי, והתיישבתי אני על הכסא פלסטיק, כי באמת לא משנה לי על איזה כסא אני יושבת. אחרי ברכת המוציא, אמרתי לבעלי, שיש לילד הזה 2 אפשרויות להסיק מסקנות מהסיטואציה הקטנה הזו:
1. ילמד מאמא שלו בעקבות הדוגמא האישית לוותר לאחרים. (מה הסבירות שזה מה שהוא ילמד?!)
2. ילמד שאם הוא עושה פרצופים וברוגזים הוא משיג מה שהוא רוצה. (כנראה שזו המסקנה המועדפת)
אז מה הייתי אמורה לעשות, לעמוד על עקרונות, ולקבל ילד ממורמר, או לתת דוגמא אישית של ויתור ולהשיג שקט וממש לא לקבל למידה שצריך לוותר.

וזו רק דוגמא קטנה שהבחירה היא לגמרי בידיים של הילד, הרי בכל בית גדלים מס' ילדים, וההורים פחות או יותר מתנהלים כלפי כולם בענינים עקרוניים ושאינם באותה מידה, אז למה יש בבית אחד, כל מיני מסקנות של הילדים בעקבות התנהגות ההורים???

כל מה שכתבת, נכון צודק וחינוכי מאוד, ולא עומד בסתירה למבחן ההורי שהצעתי:

[מה אני מרגישה עכשיו כהורה :
1. כואבת את כאבה של ילדתי שכל כך רוצה ספינר, אבל מתגברת על הכאב למען החינוך העתידי שלה
2. עמדתי על העקרון בהצלחה, תחושת שליטה במצב.]

זו סך הכל דרך קטנה אך חשובה לבדוק את עצמי, ולערוך הפרדה בין חינוך לסתם תאוות שליטה [לא נעים, אך מי לא נכשל בזה כהורה, רוצה להרגיש שהעניינים בשליטתו?]
ואגב התוצאה של המבדק לא תחליט בשבילי אם להעניק לילד את מה שביקש, רק תעזור לי להחליט בצורה שהילד לא ירגיש שצרכיו נמחקים ויוכל בעתיד להתגאות בחינוכו הטוב.
ילד מרגיש כשמבינים ורואים אותו,
אינה דומה אכזבה זמנית שלו מספינר שנותר בחנות,
לאכזבה כזו פלוס תסכול שהרצון שלו אינו קיים מול עקרון משפחתי מקודש.

הפתרון שאני מצאתי לזה בעניין הספינר למשל -
כשהבן שלי ביקש ספינר בעיניים משתוקקות וחוששות שמא לא ארשה,
הכרזנו יחד על מבצע של שבוע כשבסיומו צעדנו יחד לבחור ספינר.
כך הבן למד להשקיע בשביל לקבל משהו שהוא רוצה.
ותאמינו לי שכל השבוע ההוא נשמתי יצאה לקנות לו כבר את הספינר שעלה עשרה שקלים, אבל התאפקתי.

 

[veredb]

קודם תקנו שריון או משהו (קסדה - מגיני ברכיים לפחות)
הבן שלי (12) עלה על ההוברבורד
וב - 5 דקות הראשונות הוא נפל בירידה קטנה על הכתף ושבר אותה
צריך להיות עם מישהו מבוגר לידו עד שרואים שהוא שולט טוב
קנינו סקייטבורד ממש חלק ובעלי כל הזמן עמד ליד הבנים והשגיח עליהם
הפעמים הראשונות הם מאוד קריטיות בגלל שעדיין הגוף לא רגיל לסכנות
בהבורבורד הילד היה לבד

 

[bracha]

והכל גם ענין של איך את מגישה דברים, אני לא סירבתי לקניית ספינרים כי זה עקרון, אלא כי עדיין לא מצאתי מה התועלת, כשהילדים שלי יבואו וישכנעו אותי מה התועלת ואני אבין אני ארכוש גם דברים שעולים 500 ש"ח. זה לא הענין של הכסף...

לפעמים התועלת היא לא המשחק עצמו אלא ההרגשה שנלווית אליו.
אם כל הכיתה משחקת בספינר והוא לא, והוא מרגיש אחר, יוצא דופן. זה בעצמו התועלת בעיני.

 

[יפה]

כל פעם שהילד מבקש ממני משהו, ואני רואה בעיניים שלו את החששות, אמא בטח לא תרשה.
כשאני אומרת את ה"כן", העיניים נדלקות כמו פנסים. ובטח גם הלב....
והפנסים האלו שווים מבחינתי המון!!!!!!!!!!!!!!!! המון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כמובן, צריך גם להגיד לילד לא, אבל צריך לשמור את זה לדברים העקרוניים - המסוכנים, היקרים, הלא חינוכיים, וכדו'.

אצלי -
לפעמים הילד צריך לעבוד לקבל את מה שהוא רצה (מבצע),
ולפעמים הוא מקבל את זה "בחינם". ואז נדלקים בפנים פרוז'קטורים....

 

[vhsvchch]

וידוי אישי: אם הילד מפלח 2 קוביות שוקולד הוא יקבל ממני שפכטל רציני, אבל מייד אחרי שהוא נרדם אני אחסל חפיסה שלימה, מסקנה: את כל העקרונות החינוכיים אני מעביר אל ממשיכי השושלת, מעצמי התייאשתי...

 

[bracha]

וידוי אישי: אם הילד מפלח 2 קוביות שוקולד הוא יקבל ממני שפכטל רציני, אבל מייד אחרי שהוא נרדם אני אחסל חפיסה שלימה, מסקנה: את כל העקרונות החינוכיים אני מעביר אל ממשיכי השושלת, מעצמי התייאשתי...

אם הילד מפלח 2 קוביות שוקולד, הוא יקבל שפכטל על הפילוח לא על השוקולד.
אתה - גם אם תאכל 3 חבילות, אכלת שוקולד, אבל לא פילחת.

 

[אלישמואל]

סגווי או הוברבורד? מי יותר טוב? Segway MiniPro

 

[efrat1]

ראיתי כבר 3 ילדים חביבים נוסעים על הוברבורד כשידם מגובסת.
מסקנה. גם אם שברתם את היד, אפשר להמשיך ולנוע...

 

[Natan Galant]

הוברבורד זאת לא החללית הקטנה שנוסעת ומוציאה את העיניים לכל ילדי השכנים והוריהם האברכים חסרי האמצעים?
אם כן, בטח שתקנו את זה.

 

[כוכב103]

הוברבורד- לא מצליחה להבין מי קונה דבר כזה?
זה כלי כייפי ונחמד אם נוסעים עליו עם מגיני ברכיים, סקדה ומגיני מרפקים
ועל משטח מרופד ומוגן
אם לא- סכנת נפשות!!!!!
גם לנוסע וגם לסובבים
תקנו אופניים, קורקינט או כל דבר אחר שהוא בריא, מהנה ובטוח.

לגבי ספינרים כאלו ואחרים-
אני אומרת לילדים שלי- שאני אקנה- אבל עוד שבועיים.
למה?
כי אני לא חושבת שכל דבר שזז באזור צריך להיות אצלנו בבית ראשונים.
זה נכון גם לגבי אופנות בלבוש (בתנאי שהן צנועות כמובן)
אין לי שום ענין עקרוני לא בספינר ולא בקוביה הונגרית ולא בגומי ולא בחבל קפיצה,
יש לי ענין עקרוני בלרוץ בתזזיתיות אחרי כל מודה חולפת.

 

[מלפפון]

ראיתי כבר 3 ילדים חביבים נוסעים על הוברבורד כשידם מגובסת.
מסקנה. גם אם שברתם את היד, אפשר להמשיך ולנוע...

אולי אפשר להפוך את הסדר.
קודם לרכוש גבס, לשים על היד,
ואז לקנות הוברבורד.
וכך יהיה סיכוי שהגבס יגן על היד משבר כמו מגן.