שיתוף - לביקורת הורות וספרות - נקודת מבט על ההוצאה לאור

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מעלה מאמר שבס"ד כתבתי בעבר לכולל לגבי ספרי קודש, ואני חושב שהוא נכון גם לגבי חלק מהספרי חול:

לא אחת פועמת בנו יצירה ספרותית, רעיון מיוחד, השקפה מסוימת, או כל ז'אנר ספרותי, שאנו רוצים להביאו לאור הדפוס - לעיני העולם,
בנקודה זו מתחילים חששות רבים, האם היצירה אכן תצליח? האם הדפסת הספר תהיה כלכלית? האם התפוצה תהיה מספיק רחבה?
שאלות אלו ועוד, מנעו מהעולם עד כה יצירות אומנות רבים! חלקם יכלו לכבוש את השיח והלך הרוח במגזר, וחלקם דיים שיכלו לתת נקודת מחשבה פתיחת אופקים או סיוע למספר מצומצם של אנשים, המשותף לכולם שהסופר והעולם הפסידו יצירה!

אבקש להעלות נקודת מבט שונה לגבי הוצאה לאור, נקודה אותה חשתי בחיבור אותו זכיתי להוציא לאור, נקודה שבס"ד יכולה לשנות מבט:

האהבה העזה ביותר הינה אהבת אב ואם לבנם, אהבה הנוצרת עוד קודם הלידה בהיותו בעיבור במעי אמו, אהבה המושקת בכל עת בנתינה המולידה ואהבה! שורש האהבה נוצרת מכך שהבן הנו חלק מעצמות הוריו, בשר מבשרם, וכל יצירתו היא על ידם! האהבה זו מתפתחת בכל עת ע"י הנתינה ההשקעה והמסירות שההורים נותנים לבנם, אם המקריבה ט' חודשי עיבור בשביל בנה, נוטעת בליבה בכל קושי וקושי אהבה וחיבור לבנה.

כל אב ואם, מצפים ומשתוקקים לבן שימלא את ליבם בנחת, שיכניס בהם סיפוק ושמחה, כל אב ואם רוצים לספר הבן שלי הוא ראש ישיבה/ מרביץ תורה/ עשיר גדול/ ידוען / רופא / מהנדס/ במאי קולנוע / אישיית תקשורת / שדרן טלוויזיה / פוליטיקאי, איש איש כפי ערכיו והשקפת עולמו.

אך האם הנחת הוא עיקר האהבה? אם נגיד לאמא, הבן שלך יהיה איש פשוט, כמו עוד מיליוני אנשים, לא משהו מיוחד, האם היא לא תביא אותו לעולם? האם היא לא תשקיע עבורו? האם היא תחליט שאם כך היא מוותרת על ט' חודשי עיבור, לא שווה לה?

ברור שלא!!! כל בר דעת מבין כי נחת וכו' הוא אמנם דיבידנד נחמד, ללא ספק, אך אינו עיקר החיבור ואהבה לילד, החיבור לילד הוא כי הבן שלי - עצם מעצמי ובשר מבשרי - חיבור המושקה באין סוף אהבה ונתינה! האהבה אינה תלויה במידת ההצלחה של הילד!!!

ובכן, הגענו לגולת המאמר:
אצלי חיבור תורני (ולעיתים להבדיל אא"ה אף יצירה ספרותית) לא באים מנקודת מבט כלכלית, אינם באים מנקודת מבט של כבוד ופרסום, ואפילו לא של הנחלת הדעות שבחיבור וביצירה לעולם, ספר הינו ילד לכל דבר ועניין!

אברך ת"ח משקיע את כל כוחותיו ומנדד שינה מעיניו ע"מ לסכם ולהבהיר סוגיות עמומות, סוגיות אלו הופכות לבבת עינו, בשר מבשרו וחלק בלתי נפרד ממהותו, ההשקעה עד כלות הכוחות כולם, הופכת את החיבור לחלק מעצמותו, בן רוחני!

האם הוא ישמח אם ילמדו בספרו? בוודאי!!! אין שמחה גדולה מלשמוע ולראות את חידושיך מתבדרים בבי מדרשא!!! האם הוא ישמח אם יהיה לו אף רווח כלכלי מהספר? מסתמא כן, כולנו צריכים כסף!

אך האם מה שעומד מאחורי ההוצאה לאור הוא פרסום וכסף? האם אם יתוודע לבעל המחבר שחידושיו לא יתפרסמו כ"כ בעולם, ויישארו נחלת מעטים בלבד הוא לא יוציא את הספר? לא! כי נקודת ההוצאה לאור הוא לגלות את העצמות שבו, את הבן שלו - החיבור התורני שלו!!! בוודאי שאם חידושיו יתבדרו בבי מדרשא לא יהיה גבול לשמחתו!!! אך גם אם בודדים בלבד ילמדו את תורתו, החיבור הוא הרבה יותר מתפוצתו, הוא בנו!!! השמחה בהוצאת החיבור אינה פחותה, וכבעל מחבר ומי שליווה מאות בעלי מחברים היא אף מרובה מהשמחה בלידת ילד!!!

עד כן לעניין ספרי קודש, ועתה להבדיל אא"ה לעניין ספרי קריאה, ואפילו כתיבה כאן בפורום כתיבה מקצועית בפרוג:

בלב רבים מאיתנו פועם מעת לעת; יצירה ספרותית, רעיון מיוחד, השקפה מסוימת, או כל ז'אנר ספרותי, שאנו רוצים להביאו לאור הדפוס - לעיני העולם, או אפילו רק להעלותו כאן על גבי האתר! והתלבטות והחששות מתחילים, האם ההשקעה משתלמת, האם יקראו בכלל את המאמר שלי? האם מישהו יקבל מכך תובנות לחיים? האם בכלל זה יביא לייקים ;)? האם התפוצה תהיה מספיק רחבה? או לחילופין האם הדפסת הספר תהיה כלכלית?

ובכן, המטרה בכתיבת מאמר / הדפסת ספר אינה רק הנחלת דעה או רווחים כלכליים! היא ביטוי של חלק מעצמותו של הכותב! תובנה או מאמר בהם הושקע מחשבה מרובה, מהווים חלק באישיותו של אדם, ככל והמאמר / הספר מושקע יותר, הוא אהוב יותר, הוא חלק יתר! זה לא כלכלי, זה ביטוי של הנפש!

בדומה להורה האוהב את יצירתו ללא כל תנאי, וללא כל קשר להצלחתו! סופר מחובר ליצירתו בכל נימי נפשו ומשקיע בה את כל כולו! סופר היוצר עולמות ודמיות, מטפח ומשקה אותם במסירות והשקעה, ומלווה אותם לאורך דרכם והתמודדויותיהם המורכבות, חש כי יצירתו היא חלק בלתי נפרד מאישיותו ומחייו! מה שיוצר קשר של אהבה בין הסופר ליצירתו!!!

נכון, כיף לקבל לייקים, זה מאוד נחמד! כיף להרוויח כסף וליהנות ממנו! וכיף כאשר הדעה אותה אתה מנחיל הופכת לשיחת היום, וגוררת תגובות ומחשבות, אך זה המהות של הדפסת הספר/ כתיבת המאמר! המהות היא הביטוי של חלק האישיות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זו נקודת הסתכלות יפה מאוד ואמיתית.
מצד שני אם עולה להוציא ספר כשלושים אלף שח (לפחות) רוב האנשים ירצו ולדעת שזה לכל הפחות יחזיר את עצמו.
אלא אם כן יש כסף מיותר ואז למה לא
הבשורה הטובה היא שהיום יותר ויותר סופרים עוברים לשיווק ישיר מול הלקוח בלי בלי התיווך של ההוצאה לאור, וכך מגדילים את הרווח שלהם מהספר.
זה עבודה, צריך להשקיע בשיווק וכו אבל זו מגמה שתופסת תאוצה בעולם וגם כאן בארץ
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זו נקודת הסתכלות יפה מאוד ואמיתית.
מצד שני אם עולה להוציא ספר כשלושים אלף שח (לפחות) רוב האנשים ירצו ולדעת שזה לכל הפחות יחזיר את עצמו.
אלא אם כן יש כסף מיותר ואז למה לא
הבשורה הטובה היא שהיום יותר ויותר סופרים עוברים לשיווק ישיר מול הלקוח בלי בלי התיווך של ההוצאה לאור, וכך מגדילים את הרווח שלהם מהספר.
זה עבודה, צריך להשקיע בשיווק וכו אבל זו מגמה שתופסת תאוצה בעולם וגם כאן בארץ
נכון, צריך להשקיע בשיווק...

ואגב, הוצאת ספר לאור לא תמיד עולה 30,000 ש"ח.
אפשר להוזיל עלויות, למשל אני הפקתי את הספר סדר הפוך בפחות מ 10,000 ש"ח, כולל עימוד, הגהה והדפסה.
הדפסתי רק 100 עותקים בינתיים, אבל אני שמחה שלא הדפסתי יותר עותקים ממספר סיבות.
כנראה שמי שמפיק עצמאית ואין לו קהל מובטח - תמיד טוב להפיק כמות קטנה, למרות העלויות הגבוהות בהדפסת ספר, שעולות ככל שמדפיסים כמות קטנה יותר.

אני חושבת שבתהליך היציאה לאור קיים צורך להפריד בין היצירה - לבין האני. לזהות את המטרה לשמה חשוב שהספר יגיע לקהל הקוראים ולהבין מה התרומה של הספר לקוראים.
מבחינתי, חשוב שהספר סדר הפוך יגיע לקהל נרחב כי יש בו בשורה חדשה, כתבתי אותו תוך כדי תהליך שעברתי,
ואני חושבת שיש בו משהו שיכול להביא חשיבה מעניינת, המטרה של הכתיבה היא לקדם את העולם.

זה נשמע פטרוני, כי אף אחד לא צריך שמישהו אחר יקדם אותו, מצד שני גם אני קוראת תוכן שמקדם אותי, לכל אדם יש משהו חדש להביא לעולם, איזה כישרון או אמירה שיכולה לקדם משהו בעולם, וחשוב להשקיע ולצאת לאור, ולא לחוש שאנחנו משתלטים כשאנחנו מביאים משהו חדש. למרות שאני די מרגישה משתלטת בכתיבה שלי, אני חושבת שהציבור מספיק חכם ויכול לקבל מגוון יצירות, ויודע לסנן ולקחת את הטוב.
הציבור אלוף ויודע להתנער ממה שלא נראה לו מתאים. יש לנו ביקורתיות בריאה, וזה מעודד אותי לא לפחד להביא אמירות מהפכניות לדעתי, בגבול, כמובן, כי הדעות שלי מאוד שמרניות.
כיום החשיבה שלי מהפכנית, אני חושבת שהמצב לא מי יודע מה חיובי, וצריך לבוא עם חשיבה אחרת לגמרי. אין ברירה אחרת... אני חושבת שכל אדם יכול לשנות משהו בעולם, וזו המשימה של כולנו, לזהות את זווית הראיה שלנו, ולפעול, לקדם, ולהאבק קודם כל בקולות שמחלישים אותנו מבפנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מצד שני אם עולה להוציא ספר כשלושים אלף שח (לפחות) רוב האנשים ירצו ולדעת שזה לכל הפחות יחזיר את עצמו.
לפי הנתונים שבידי:
ספר קודש (ללא תרומות) ב 75% מהמקרים לא מחזיר את עצמו, וב 90% לא מביא לרווח משמעותי!
ספר קריאה ב 35% מהמקרים (בעיקר אצל מתחילים) לא מחזיר את עצמו, וב 60% מהמקרים לא מביא לרווח משמעותי!

א"כ בדר"כ כל לקטור/ מכון הוצאה לאור, יכול לתת השערה די מדויקת האם הספר יחזיר את עצמו, והאם הוא יביא לרווח משמעותי! כך שממומלץ בהחלט להתייעץ עם לקטור/ מכון הוצאה לאור מקצועי! (המספר טל' שלנו בחתימה ;)) ההתייעצות חשובה גם למניעת אכזבה מהדפסה ושיווק עוצמתיים ומכירות מצומצמות!

כאשר הצפי הוא למכירת מספר עותקים מצומצם, ניתן בהחלט לחסוך בהוצאות וכמו שכתבה @א. פרי, אך זה לא סיבה לא להוציא את הספר! יש למקם את הספר במקום בנישה של השקעה כלכלית, בנישה של השקעה בפיתוח האישיות!

הבשורה הטובה היא שהיום יותר ויותר סופרים עוברים לשיווק ישיר מול הלקוח בלי התיווך של ההוצאה לאור, וכך מגדילים את הרווח שלהם מהספר.
גילוי נאות, אני מנהל מכון הוצאה לאור, כך שאני לא אובייקטיבי בנושא.
המשל המתאים ביותר על הסופרים הנ"ל הוא הסיפור הידוע עם אותו יהודי שקנה מאיכר רוסי שקי קמח, כאשר ההסכם היה שעל כל שק שעובר לרשותו של היהודי הוא ישלם רובל כסף, וע"מ לסמן כמה שקים היהודי לקח, כל פעם שהיהודי לוקח שק עליו להניח פרוטת נחושת בקערה.
היהודי לקח כמות גדולה של שקים כאשר על כל שק הוא הניח פרוטת נחושת, האיכר הגוי ראה שהפרוטות מונחות ללא שמירה והתחיל לגנוב מהפרוטות, לאחר מכן האיכר לא הבין למה השנה יצא לו כל כך הרבה תבואה, והוא קיבל עליה כל כך קצת רובלים.

אני אישית חובב ספרות, אני נכנס לכה"פ פעם בשבוע לחנות ספרים ליד הבית וקונה מספר ספרים (קודש), חלקם ספרים אותם תכננתי מראש לקנות, וחלקם ספרים שראיתי בחנות פעם ראשונה והתלהבתי מהם. לעומת זאת בכל השנה האחרונה הלכתי רק פעם אחת לבית (בנו של) מחבר ספר וקניתי את החיבור.

כ 35% מהספרים נרכשים על ידי היתקלות קודמת בספר/ המלצה מחברים ובני משפחה.
כ 65% מהספרים נרכשים על ידי חיפוש ספרים / חשיפה אקראית בחנות ספרים.

במכירה עצמאית של הסופר / בעל המחבר בביתו / בבתים פרטיים:
א. הוא מפסיד את כל ה 65% מהמכירות שנובעים מחיפוש או חשיפה אקראית בחנות ספרים.
ב. גם מה 35% שמחפשים את הספר שלו בדווקא, רבים מהם מסכימים לשלם 50-80 ש"ח על ספר איכותי עם חווית קנייה כמו שרשתות השיווק יודעים לתת, ולא מסכימים לטרוח וללכת חצי שעה על מנת להגיע לבית של הסופר/ אחיו/ בנו וכו' על מנת לרכוש את הספר!

במכירה עצמאית של הסופר/ בעל המחבר באתר אינטרנט ייחודי שהוקם לשם כך (אתר מכירות קיים הוא כמו חנות):
א. הוא מפסיד את כל ה 65% מהמכירות שנובעים מחיפוש או חשיפה אקראית בחנות ספרים, כנ"ל.
ב. גם מה 35% שמחפשים את הספר שלו בדווקא, רבים מהם מסכימים לשלם 50-80 ש"ח על ספר איכותי עם חווית קנייה כמו שרשתות השיווק יודעים לתת, ואספקה מיידית, ולא מסכימים לחכות שבוע למשלוח שמי יודע מתי ואם יגיע.
ב. איני מבין את העניין, הרי הלקוח צריך להוסיף דמי משלוח של 30 ש"ח לפחות, שיעלה את המחיר ב 30 ש"ח וימכור בחניות.
ג. עלות החזקת אתר אינטרנט אינה זולה, בניית אתר, סליקת אשראי, טיפול במשלוחים, שטח אחסון בענן, דומיין, ועוד.
ד. אחוז גבוה מבני המגזר החרדי ב"ה לא משתמש באינטרנט כלל/ מייל בלבד/ לא עושה קניות באינטרנט. מלבדם גם אלו שלצערנו משתמשים באינטרנט לקניות, משתמשים בסינוני אינטרנט וצריך לטפל בפתיחת האתר בכל הסינונים.

עם זאת עדיין ישנם ספרים שבתנאים מסוימים שווה להחזיק אתר ייחודי ולא לשווק בחניות, אך לא בספרים קלאסיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני חושבת שבתהליך היציאה לאור קיים צורך להפריד בין היצירה - לבין האני. לזהות את המטרה לשמה חשוב שהספר יגיע לקהל הקוראים ולהבין מה התרומה של הספר לקוראים.
לא מסכים עם הנכתב,
היצירה הספרותית - החיבור / הספר אינם גוף מנותק לכשעצמו, אלא ביטוי חלק מעצמות האדם, ועל כן, התרומה של הספר לקוראים, היא התרומה של נפש ועצמות הסופר לסביבתו. ההפרדה בין הסופר לספר שאתם כותבים שוב ושוב אינה מדויקת. (אמנם עצמות הסופר אינה הספר, הספר הוא סה"כ דרך הנהגתו. אך עצמות הספר נגזרת מעצמות הסופר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
גילוי נאות, אני מנהל מכון הוצאה לאור, כך שאני לא אובייקטיבי בנושא.
אופס :sne: סליחה, אם הייתי שמה לב לחתימה לא הייתי כותבת את דעתי כתגובה
(גילוי נאות, אני מוציאה את הספרים שלי לבד ומתפרנסת מהם ברוך ה׳. והרבה פעמים אני מרגישה סוג של שליחות להגיד לאנשים שזו אופציה, לפחות שיהיו מודעים אליה.. מן הסתם ספרות תורנית זה שונה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
א. יקר מאוד.
זה לא אמור לחסוך בעלויות? זה כל הרעיון?!
ב. בדר"כ גם פחות איכותי.
לא יודע. ברעיון זה אמור להיות כמו ספר רגיל...
ג. בדר"כ גורם לאספקה איטית יותר.
הגיוני. אבל יש חברות שמביאות את זה די מהר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
@מכון באר שלמה
מאוד אהבתי את הגישה בעניין --- "זה ביטוי של הנפש!"
וזה לא רק בעניין כתיבה --זה נכון לכל העניינים שקשורים בסוג של אומנות --מוזיקה --ציור -- וכו"
שהשיקול להוציא מעצמך ולהביע --זה צורך נפשי אמיתי בלי שום קשר לתועלת שתצמח מזה ועצם העשיה היא ערך בפני עצמו -- ומי שעושה שיקולים "זה כמו נביא שכולא נבואתו "
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה לא אמור לחסוך בעלויות? זה כל הרעיון?!
לא יודע. ברעיון זה אמור להיות כמו ספר רגיל...
בתמחור ההדפסה ישנם שני חלקים:
א. עלות פר יצירה: לוחות, גלופות, וכו', קדם דפוס, כיוונון מכונות, ועוד. (מבחינה מסוימת גם עובדים, לפחות חצי ממחלקות הדפוס לוקח לעבוד על 1,000 עותקים פחות מכפול 4 מאשר על עותק אחד). שלבים אלו הינו פר יצירה ללא קשר לכמות העותקים המודפסת בפועל.
ב. עלות פר עותק: נייר, כריכה, דיו וכו'. בנתונים אלו אמנם יתכן הנחה לכמויות, אך יסוד התמחור הוא פר עותק.

להדפיס ספר ברמה מושלמת בעותק אחד עולה כמה אלפי ש"ח בשל העלויות פר יצירה, (טיפלתי פעם בהפקת דפוס לנגיד מחו"ל ספר 3 עותקים בעלות של 8,000 ש"ח) בדר"כ ההבדל התמחור בין הדפסת עותק אחד לבין הדפסת 1,000 עותקים ברמה מושלמת, הוא X4 עד X8.

אז איך החנות דפוס ליד הבית מדפיסה עותק אחד ב 30-70 ש"ח? פשוט מאוד, הם מוותרים על שלבים רבים שבתי דפוס מקצועיים עושים! (אגב גם דפוס דיגיטלי בדר"כ מוותר על שלבים באיכות שדפוס אופסט מבצע) וכן, בגלל זה התמחור לעותק יקר יותר, משמועתי מאוד!

נכון, יש מכונות POD שעובדות מעולה, אך עדיין הם מוותרים על שלבים רבים, והעלות פר עותק גבוהה יותר.

אז אם הספר שלכם הולך להימכר בכמה עשרות עותקים גג לכו על זה, אך אם תוך 3 שנים יש צפי למכירת 200-300 עותקים לפחות, עדיף לכם ללכת בשיטה המסורתית בינתיים.

בכל אופן אלו הנתונים בינתיים, יתכן שבעתיד הקרוב ה POD ישתפר, וכולנו נעבוד איתו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בכל אופן אלו הנתונים בינתיים, יתכן שבעתיד הקרוב ה POD ישתפר, וכולנו נעבוד איתו!
שמח לבשר, שלדעתי האישית, בכל הנוגע לספרים בכריכה רכה בלי השבחות ייחודיות בכריכה, ב"ה זה כבר קרה!
ה POD נכנס בענק, כיום באתרים רבים כאשר אתם מזמינים ספר מדפיסים אותו במיוחד בשבילכם!!! (אני לא מדבר רק על אמזון וכדו', גם הוצאות לאור קטנות פה בארץ).
והמחיר? בניגוד למה שכתבתי לעיל, זול יותר ובאופן משמעותי!

כך שכל סופר שאין לו אפשרות כלכלית להשקיע בהדפסה/ אין לו וודאות לגבי מספר העותקים שיימכרו, ולא רוצה לקחת סיכון. ואפילו ספר קלאסי בדפוס דיגיטלי, שווה בהחלט לבדוק POD (ג.נ. ניתן גם אצלנו)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

0 תגובות
  • תודה
Reactions: אוראל סולטן1 //
0 תגובות
לא רק פינגווינים או מדורה — אמירה

רציתם ספר שיאוורר לכם את הראש בלי לחפור יותר מדי?
כזה שיאזן בין כאב לאוויר, בין פינגווינים לבתי כלא?
אז לא בדיוק. אבל גם לא ההפך.

כי לחיות וחצי של רותי קפלר הוא לא רק ספר טוב — הוא ספר אמיץ.
אמיץ מספיק כדי לתחוב ידיים לתוך אחד הפצעים הכי שותתי־דם בציבור שלנו,
ולנסות לחלץ משם גם כאב, גם דיון, וגם עלילה. וכל זה תוך כתיבה עשויה לעילא.

ומה הוא מביא איתו? מדורה שלימה עם תפוחי האדמה הכי לוהטים בציבוריות החרדית:
גזענות, פריבילגיות, מאבקי כוח, נישואין של שותפות צולעת, נפש כלואה.
שקרים, סודות, הסתרות.
וכמה פינגווינים חיים בסרט טבע.

על מה הסיפור הזה באמת?

במבט על: בתי כלא. לא של קירות ובריח, אלא של זהויות, מוסכמות, שתיקות.

אישה וגבר שכלואים בנישואין לא רעים — אבל רחוקים מלהיות טובים.
אישה שכלואה, לכאורה, בהגדרה ובנחיתות, ומנסה לפעול כדי לשבור את הכל.
איש שראשו וליבו עוד עובדים אבל הוא כלוא בגוף משותק.
ועוד שלל דמויות שכלואות בתודעה חברתית שנראית לפעמים כמו בדיחה עייפה על שידוכים, ייחוס, והבדל בין כפר לעיר.

ובין הלהבות לבנזין, אי אפשר להתעלם מההדהוד לספר אחר – אדום לבן- שעוסק גם הוא בתימת הכליאה דרך שלוש גיבורות — רמז שזוכה לאזכור מפורש וגם הוקרה בסוף הספר.

שלוש נקודות מבט – שלושה סוגי כלא

הספר נמסר משלוש נקודות מבט — שונות בתכלית, אך שזורות זו בזו

  1. שורי פלדנר – בת לאב חסידי ולאם ספרדייה, כולה חצי־חצי. לוחמת צדק וזעם, כואבת את האפליה, את הגזענות, את הסטיגמות. נשואה לחזקי (שידוך שהתאפשר אך ורק בגלל שהוא בן להורים גרושים) ואמא לקטנטנים.
    דרך יומן הזיכרונות שלה ונקודת המבט הישירה שלה, אנחנו לומדים על הוריה — מאיר מינץ ואפרת גבאי — ועל בני משפחתה. איך קרה שמאיר, חסיד בן טובים, התחתן עם אפרת, בת למשפחה ספרדית, וכיצד אפרת הצליחה להתקבל לסמינר אשכנזי ליטאי.
  2. מוישה מינץ — הדוד — ואשתו איידי, בזוגיות שמעורערת מספיק כדי להישען רק על הורות שותפה ותו לא.
    הוא ממורמר, מרוחק ומתנשא. היא כאובה, דומעת, ורוצה את הביחד — ואת הבית שהיה יכול להיות להם.
    הוא רוצה משהו אחר: עזר אבל כנגדו — שתאתגר אותו, רצוי עם מנת משכל גבוהה יותר, כמו של אפרת, גיסתו, לדוגמה.
  3. יענקל הלר, שאחרי תאונת דרכים קשה נותר משותק לחלוטין — כנפש כלואה בתוך גופו.
    הוא מספר ייחודי: לא מדבר, לא מגיב, רק חושב. משיב בתוך ראשו לסובבים אותו — אשתו גיטה, ומוישה מינץ, מנהל הכספים שלו מתקופתו כמנהל הסמינר "הלר".
    ככל שהשתיקה הכפויה של יענקל מתארכת, מתחילה גם שכבת התודעה שלו להיחשף — והוא מוביל את הקורא אל מחוזות של חשבון נפש, כפרה, חמלה והרהור מוסרי.
    בחכמה וברגישות, הסופרת לא חוסכת מהדמות הזו גם את המבט הביקורתי:
    קשה שלא להרגיש שמאחורי ההרהורים המאוחרים של יענקל מסתתרת גם נוחות.
    חכמה גדולה להבין פתאום את החלשים — כשהוא עצמו כבר חלש.
    כשהייתה לו משרה, כסף וג'יפ יוקרתי, הוא ניקה את המצפון בצומות — והרגיש חוד החנית בזירת חינוך הבנות.
    המורכבות הזו, שמצליחה להכיל גם חמלה וגם שיפוט, היא אחת מנקודות החוזק של הספר כולו.
מחשבה, דיון – ואז כשל: מבנה הלוגיקה של הספר

הספר הזה, מעבר למסגרת הסיפורית שלו, מעביר את הקורא שיעור סדור, על גבול האקדמי, בתורת הדיון. יש בו תהליך שיטתי — שמזכיר לעיתים תרשים זרימה (במובן החיובי): איך מנסחים שאלה, כיצד מאירים אותה מבפנים, איך בוחנים את גבולות השיח — ואיך שומרים על צלם אנוש גם כשמתכתשים.

אבל כדי להבין באמת מה נבנה כאן — ואיפה בדיוק זה נשבר — צריך להתבונן במבנה הלוגי שהספר עצמו מציע:

סוגיה טעונה, שהסופרת מנסה לבנות את שני צדדיה, חושפת את הכאב, ואז מובילה אותנו בתהליך מדורג של בחינה, הזדהות, התנגדות — כשלבסוף אמורה להתקבל: מסקנה מורכבת ובשלה שמנסה לקחת בחשבון את מירב השיקולים הרציונליים והאמוציונליים גם יחד.

המהלך הזה נראה בערך כך:
בעיה: אפליה עדתית / מוסדית ← תיעוד נאמן של כאב אישי ← חשיפת לחצים שמופעלים על הצד "האחראי" לאפליה ← מתן קול לכל צד במלוא אנושיותו ← עימות בין הדור שצמח מתוך האפליה לדור שנכנע לה ← הבטחה לפתרון מורכב: לא האשמה, אלא הבנה.

אבל כאן, דווקא כשהקורא מצפה למסקנה ערכית שתצא מהדיאלקטיקה הזאת, מגיע כשל לוגי חמקמק:
הסופרת עצמה מקבלת את הנחת היסוד של ה"ממסד" שהיא עצמה הציבה במשוואה, ומאמצת אותה כפתרון.
היא לוקחת את מושג ה"נחיתות" — אותו מושג שנבנה לאורך הסיפור כאשליה הרסנית, תוצאה של דיכוי ממושך — ומשתמשת בו כחלק מהמסקנה הבשלה והסופית, כדי לבלום בעדינות את מי שמעז למחות.

שורי חווה את העולם כמי שתמיד תהיה "כמעט שייכת".
היא מנסה לפרוץ את הגבולות — מבלי לשבור את המסגרת.
היא רוצה לתקן — מבלי להפוך את השולחן, למרות שמרבית הזמן היא מנפצת אותו לרסיסים וגם נפצעת בעצמה.
אבל כשהיא כואבת — התשובה שמחזירה אותה למקום היא לא ניתוח חברתי, אלא אמירה פסיכולוגית ופטרונית: "את נחיתית."

וזהו בדיוק לב הכשל:
כמו מערכת חינוכית, ובתוכה תלמיד מתקשה.
המערכת מזהה קושי, מתחילה לבדוק את עצמה — אולי השיטה אינה מתאימה לכולם? אולי יש דרכי חשיבה אחרות?
נראה לרגע שהיא מתקרבת להכרה אמיתית.
אבל אז, בדיוק כשהציפייה להכרה מגיעה לשיאה, היא חוזרת לאותה נקודת מוצא ישנה:
"הבעיה היא אתה. אתה פשוט מרגיש נחיתות. תאמין בעצמך."
לא שינוי שיטה. לא הקשבה עמוקה. רק אריזת מתנה חדשה לאותה מסקנה שהייתה שם תמיד.

ומה קורה אז?

במחצית השנייה של הספר, כשהסופרת מבקשת לרפא את ליבה הפצוע של שורי — שמתמרמרת על האפליה והגזענות שבשידוך של אחיה החצי־חצי עם בחורה חסידית חולה — היא מביאה לה ולנו את תשובת המחץ, ולא פחות: מפי הדמות הכי פריבילגית על הרצף שבנה הספר בעצמו — המחותנת המיוחסת, הרבנית ביליץ - "הוא [דער אייבישטער] רצה אחרת"
אם זה לא היה מופרך, זה היה מצחיק.
העשיר שמטיף לעני שהכול זה משמים, טופח על שכמו ומפזם: "מקסימום אם אין לחם, תאכלו עוגות".

וזו, בעצם, המסקנה שהסופרת ניסתה לחמוק ממנה — אך לבסוף נפלה אליה שוב.

הכשל הוא לא רק מוסרי. הוא לוגי

אם כל תהליך ההוכחה מוביל למסקנה שסותרת את הנחות הפתיחה שלו —
זו לא רק בעיה של רגש.
זו טעות מחשבתית שמוחקת את כל מה שנבנה עד כה.

כי אם אנחנו מעזים לשאול — אז למה למהר לסגור את השאלה?
ואם אנחנו פורמים תודעה — אז למה למהר ללבוש בחזרה את אותו הסוודר בדיוק?

אז למה זה קרה ?

התשובה מורכבת ואינה נמצאת בהווה של הסיפור. היא מתחילה בשנות ה-90. הכשל הלוגי החותר תחת יסודות הטיעון עליו מושתת הספר אינו מתחיל בסוף, אלא בהתחלה. יותר נכון – הוא אינו נמצא בהווה של הסיפור, אלא בעבר שלו.
הכשל לא מתרחש ברגע בו שורי מואשמת בכך שהיא נחיתית — אלא ברגע שבו הספר כולו מניח מראש שהבחירה של אפרת להתחתן עם בחור אשכנזי היתה זכייה יוצאת דופן.
הנחה שקטה, סמויה, לא נאמרת במפורש — אבל מניעה את כל הציר:
הוא התפשר. היא זכתה. הוא ממשפחה מעולה. היא ממשפחה "פשוטה" (עוד מילה שהשדה הסמנטי שלה הוא השדה בו ניטש הקרב בין מזרח לאשכנז).
ומכאן הכול נגזר: הילדים יהיו "כמעט". הזהות תהיה מורכבת. האפליה — היא כבר תובנה בסיסית.
זהו כשל יסוד — שמאוחר יותר מקבל שם וצורה חדשים, מדור לדור, אבל לא באמת משתנה.
ולכן, כל מה שקורה בהווה של העלילה הוא לא אלא גרסה מחודשת של אותו מבנה פגום: אפליה מוצגת כתוצאה של נחיתות – במקום להכיר בכך שהנחיתות עצמה היא תוצר של האפליה.

האם זו הדמות הנכונה?

ומי מטיח את אשמת הנחיתות בשורי? הדמות שעל פי הקווים שמשרטטת הסופרת בשני השלישים הראשונים של הספר — עונה בעצמה על כל הקריטריונים של "נחיתות": אפרת.
מי שלא הייתה לה שום סיבה הגיונית, לכאורה, להשתדך עם מי שאינו שייך למגזר שלה.
מי שעבור נישואיה נדרשו ממנה ומבן זוגה אינספור יישורי קווים, ויתורים והבלגות.
ועבור מה?
עם כל זה שמאיר מינץ הוא בעל ואבא טוב, ככל הנראה — במה הוא שונה למעשה מהבעל הספרדי התיאורטי שאיתו הייתה יכולה אפרת להתחתן?
אם כבר, היה לה יותר קל. לא היו יוצאים לה ילדים "נחיתיים" כמו שורי.


אחת החריקות הבולטות נעוצה בבחירה מיהי הדמות שמייצגת את הצד הספרדי בסיפור.
אפרת — אמה של שורי — מוצגת כספרדייה יוצאת דופן (לפי ההיגיון הפנימי של הספר לפחות): רואת חשבון מצליחה, עצמאית, מחוננת במידות ומוכשרת מעל הממוצע.
היה הרבה יותר מאתגר — ולכן גם יותר מעניין — לו אפרת גבאי הייתה מגיעה ממשפחה ספרדית הנחשבת (לפי סטנדרטים עלומים) נעלית מזו של משפחת מינץ.

מה היה קורה אילו אפרת הייתה אפרת אבוחצירא, עם ייחוס מפואר משל עצמה? או אפרת כהן רגילה, בת לאברך כולל (לא "כוילל") ולאמא מורה, שגרה ברחוב רגיל בבני ברק הרגילה?

מה היה קורה אילו פריידי ביליץ, הכלה המיוחסת של הערשי, הייתה בחורה חסידית רגילה — בלי מחלה ובלי מידות תרומיות שהופכות את השידוך לחסד עליון?

מה היה קורה? הספר לא היה קורה.

כי ברגע שהכוחות באמת משתנים — גם הסיפור מתפרק. בואו נראה את מוישה מינץ בן ה־19 מנסה להתנשא על אחרים ומקבל בתגובה עקיצה ש"במרוקאית נשמעת יותר טוב".

בואו נראה את הספרדי הממוצע שהיה מסכים להשתדך עם פריידי ביליץ גם כשהיא בריאה לגמרי ומחוננת במידות. הספרדי שעיניו בראשו יברח בכיוון ההפוך כשבאוזניו מתנגן המשפט: "נותנים לך בחינם? תיקח. אבל אל תשכח, חביבי — חינם זה רק מבורא עולם."

כתשובת משקל לגזענות ולרדיפת הצדק הבלתי נלאית של שורי, מביאה הסופרת דמות אחרת — שקטה, מדודה, מתפשרת: אפרת. אפשר להבין אותה היטב. אפרת רוצה שבנה יתחתן עם מי שתתאים לעולם שבו גדל, העולם החסידי. אפרת היא אמא, והבן שלה חשוב לה. זכותה וחובתה לדאוג לאושר שלו.

אבל כשהיא עצמה הופכת לקולה של התבונה — זה רגע שבור. כי אם יש מישהי שנאלצה ליישר קו עם מוסכמות מעוותות מהיסוד — מוסכמות שמסדרות בני אדם לפי מוצא, שמדרגות זהויות, שמוחקות אנשים ומוצאים — זו אפרת. והיא, שאולי נשאה את כל זה בשקט, היא שמטיחה בבתה: "את נחיתית."

אם יש כאן טעות — היא לא אצל שורי. היא אצל מי שהפנימה את המבנה — וחוזרת ללמד אותו לאחרים. אולי לשורי עצמה יש טעות אחרת - טעות של דון-קישוטים שחושבים שבקרבות קטנים ישנו סדרי עולם. ואולי ככה צומח שינוי.

ובכל זאת – קרדיט מגיע

ולמרות כל האמור, לחיות וחצי הוא ספר חשוב, ראוי, ומעורר מחשבה. הוא מנסה לגעת בפצעים שבדרך כלל מדחיקים אותם, ומצליח להניע דיון ער ועמוק. אפשר לחלוק על מסקנותיו — אבל קשה שלא להעריך את עצם הניסיון להציב שאלה במקום שבו לרוב עונים מיד, או לא חושבים בכלל. כך או כך הוא ראוי להערכה. על האומץ והמאמץ.

נושא נוסף שנידון בספר בדיוק וברגישות ראויים לציון הוא נישואי התכלית של מוישה ואיידי שמאז היותם היו מקור אכזבה וכאב עבור שני הצדדים, שמהר מאוד הפכו לשותפים לאותה קורת גג. זה נושא כל כך חשוב שלא נוגעים בו בכלל בספרות החרדית, הסופרת נוגעת בו בצורה עדינה אך גם נוקבת. וזה הישג מרשים ביותר.

הספר הזה הוא גם תצוגה של כתיבה שתצוגת התכלית שלה אינה גורעת במאומה מהאומנותיות שבה: איך לספר סיפור בלי להעמיס, בלי להיגרר לפרטים מעייפים.
אין בו שורה מיותרת — וכל שורה נראית פשוטה, אבל אומרת שתיים.

ולסיום - זום אאוט

מחשבה אחת, שאולי שווה לדון בה גם מחוץ לגבולות הסיפור: מה היה קורה אילו בכל מקום שבו נאמרת (או מרומזת) המילה גזענות, היינו מחליפים אותה במונח מדויק יותר, אך לא פחות מטריד:

חוסר יכולת, שטופח מלידה, לקבל אנשים ששונים ממני מתוך נקודת מוצא שהם שווים פחות פשוט כי הם לא כמוני.

זה היה מסביר לא רע למה מוישה חושב שהוא נדפק עם איידי.

למה מאיר ואפרת הם מקרה חריג שלא בא ללמד על הכלל.

למה שורי נלחמת באפליה — אבל באותה נשימה שופטת את אביגיל סבג.

למה פריידי לא יכולה לקבל שידוך חסידי "רגיל" וחייבת להתפשר על הערשי.

למה מעקודה היא בדיחה טובה, וגפילטע פיש — זה מסורת, ובאותה נשימה מופלטה היא גימיק, אבל וואלה טעים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה