דרוש מידע הוריך גרושים!

מצב
הנושא נעול.
איה הסרגל המודד?

יכול להיות שזה באמת קטע מנטלי. אני לא רואה טיפוסים אירופאים בהגדרה בוחשים בחיים של השני, אבל זה כל כך ישראלי
שאלת וענית באותה תגובה.
אכן אין סרגל מודד, השאלה היא באופן כללי איפה נתקלים בזה יותר, והתשובה לכך נעוצה במנטליות. המנטליות האירופאית והאמריקאית פחות נוטה לכך, ואילו המנטליות הישראלית יותר נוטה לכך. בישראל מטבע הדברים יש יותר ישראלים מאשר אירופאים ואמריקאים, ובארה״ב ובאירופה יש יותר אמריקאים ואירופאים מאשר ישראלים, (יש סיבה למה אמריקאי בולט בישראל וישראלי בולט בארה״ב), וממילא בישראל יותר נתקלים בכך.
ואמנם על אף שאין סרגל מודד, הרי שמי שמכיר את שתי הקהילות יכול יותר להשוות.
למשל, בחורי הישיבות הישראלים בטוחים שבחורי הישיבות האמריקאיים לא יודעים ללמוד... ובחורי הישיבות האמריקאים בטוחים שבחורי הישיבות הישראלים לא יודעים ללמוד...
כשבחור ישיבה ישראלי אמר לי שהבחורים האמריקאים לא יודעים ללמוד, אמרתי לו שהבחורים האמריקאים חושבים בדיוק אותו דבר על הבחורים הישראלים. הוא היה בהלם...
וקרה גם להיפך, כשבחור ישיבה אמריקאי אמר לי שהבחורים הישראלים לא יודעים ללמוד, אמרתי לו שהבחורים הישראלים חושבים בדיוק אותו דבר על הבחורים האמריקאים. וגם הוא היה בהלם...
היה מצחיק להיתקל בכך, שכן הבחורים משני הצדדים שטענו כך מעולם לא דיברו בלימוד עם בחורים מהצד השני. מקסימום טיפה עם בחור אחד או שניים, אבל בוודאי שלא מספיק בשביל להשוות.
אמנם יצוין שנתקלתי יותר בבחורים ישראלים שחושבים כך על האמריקאים מאשר להיפך, ובאופן כללי נתקלתי יותר בגאווה חרדית ישראלית מאשר בגאווה חרדית אמריקאית.
ובתור אחד שמכיר היטב את שני הצדדים, אני יכול לומר ששני הצדדים יודעים ללמוד טוב מאוד. פשוט מדובר בסגנון לימוד שונה.
אנשים עשויים לראות בכך ביקורת על המנטליות הישראלית, והם צודקים. אבל זה לא שחור-לבן, כי יש במנטליות הזו גם מעלות רבות. בחמימות אנושית יש מעלה ויש חיסרון, ובקרירות אנושית יש מעלה ויש חיסרון. בסופו של דבר מדובר בציבור / כלל / חברה, וב״עסקת החבילה״ של כל חברה יש מעלות וחסרונות שונות. החכמה היא לדעת להעצים את המעלות ולשפר את החסרונות.
בעבר טענו בפרוג (באשכול אחר, וראיתי הודעה כזו גם באשכול הזה) נגד החרדים המבקרים את הציבור החרדי, ולענ״ד חברה שלא יודעת לבקר את עצמה יש בה חיסרון גדול, בדיוק כשם שאדם פרטי שלא יודע לבקר את עצמו יש בו בעיה.
כשזה מגיע לדיונים מול חברות אחרות (מגזרים אחרים), על החרדי להגן על החרדיות מכיון שהדיון הוא על כל ״החבילה״, וכחבילה - החברה החרדית מציעה את עסקת החבילה הכי טובה. אבל כשאנו מסתכלים לתוכנו, אין ספק שגם בחבילה שלנו יש חסרונות, וזה בריא לדעת לבקר את עצמנו כדי שנשפר את התחומים הטעונים שיפור.
 
נערך לאחרונה ב:
הערה לגופו של עניין:
לדעתי מתבקש שחברה שרוצה לשרוד לא תקבל באופן חיובי ובאמפטיה גרושין,
שמעתי מכמה מדריכי חתנים שכמעט לכל זוג יש רגע בחיים שעובר להם בראש מחשבה על גרושין.
וברור שחלק ממנוף הלחץ על זוגות לא להתגרש בקלות הוא היחס השלילי של החברה לתופעה,
אמנם צריך לשמור על איזון ברמת הלחץ כדי שבמצב שחייבים להתגרש - כן תהיה יכולת להתגבר על הלחץ החברתי ולהתגרש.
בתקווה שהלחץ החברתי יגרום לאנשים להשקיע יותר בעבודת המידות שלהם ולשפר את הזוגיות ולא סתם לחיות ביחד כי לא נעים להתגרש.
אין כאן שום כוונה להצדיק פגיעה ח"ו בחפים מפשע וגם לא באשמים, וודאי שלא בילדים שלא קשורים לעניין, אבל גרושים צריכים להבין שגם אם הגרושין שלהם היו מוכרחים לגמרי - הם יאלצו להיות עם סטיגמה ואי נעימות - למען השמירה על כלל החברה שבה הם חיים.
אכן מסתבר מאוד שסיבה נוספת לעליה באחוזי הגירושין בציבור החרדי, הוא העליה באחוזי הגירושין בעולם הכללי, שזה אומר שנעשה מקובל יותר להתגרש, ותרצו או לא - אנחנו מושפעים מהם בצורה ובמידה כזו ואחרת. ועל כן בדברים המהותיים והחשובים לנו עלינו - כחברה - להילחם עוד יותר לבל תחדר ההשפעה מבחוץ.
אולם אני תוהה האם אין דרך חילופית יותר הוגנת למלחמה הזו מאשר סטיגמות לא הוגנות ושיפוטיות אטומה ואכזרית. האם בזמן התורה וחז״ל לגרושים היתה סטיגמה חברתית לא הוגנת? אינני יודע, אך זה לא נשמע לי כפתרון שעלינו לקבלו ללא עוררין. צריך לחשוב על צורות טובות יותר למלחמה בעליית אחוזי הגירושין, ולא לקבל את הפתרון של סטיגמות ושיפוטיות כברירת מחדל.
זה פשוט לא הוגן.
זה פשוט לא יהודי.
 
אכן מסתבר מאוד שסיבה נוספת לעליה באחוזי הגירושין בציבור החרדי, הוא העליה באחוזי הגירושין בעולם הכללי,
הסיבה לעליית אחוזי הגירושין בציבור החרדי היא אותה סיבה שגרמה לעליה הראשונית באחוזי הגירושין במגזר הכללי- נשים היום לא תלויות בגברים למחייתן ויכולות לעזוב אם רע להן.
 
האם בזמן התורה וחז״ל לגרושים היתה סטיגמה חברתית לא הוגנת? אינני יודע
עיין בדברי ר' יוחנן בעמוד האחרון של גיטין על יחסו למגרש אשתו.

מכל מקום לחברה אין הרבה כלים בארגז כלים, זה הכלי שקיים אצלה, נרצה או לא נרצה.
 
ידיד שהתגרש שלח בקשה לכל החברים והמשפחה: בבקשה אל תדברו על הנושא הזה.
כך למרות שיש נטיה לדבר (כמו כל אסון שאנשים לא מסוגלים לבלוע אותו בשתיקה ומוכרחים לשוחח כדי לעכל)
זה עזר שכשהתחילו לפתוח את הנושא היו אלו שהעירו: "בקשת פלוני שלא ידברו עליו, תכבדו".

אולי כדאי להמליץ לכל גרוש/ה לעשות כן, לפעמים אנשים לא מדברים מרוע אלא מבהלה והלם - כדי להרגע.
תמצאו דרך אחרת להרגע, או לפחות תעשו את זה בפורומים ממש סגורים (כמו בין איש לאשתו בחדרי חדרים, אם זה מתאים לכם).
הדרך הבריאה ביותר !!!! אבל בכנות זה הבריא ביותר זה לא לברוח מהמציאות !!!!
אתה נמצא בסיטואציה מורכבת ובתוך קבילה וחברה אם תכסה פניך מבושה ואי נעימות הראשון שיפסיד מכך זה אתה !!!!
החכמה והקושי האדיר ובלתי נפרד זה כן להמודד במקום בו אני נמצא !!! כן להראות את פניי !!! כן אני שומע דשי''ם שמדברים עלינו ואני כאן כדי להיות כאן !!!! ולא הולך לשום מקום !!!!!
קשה קשה קשה אבל תוצאות בהתאם !!!!
וזה הכי טוב לעשות כי ממילא ידברו ויפתחו עינים זה הטבע ואין לנו איך לשנות ולברוח מזה נאכל קש !!!! אז

תעשו 1+1 ותגידו מה שווה יותר !!!!
 
רחמים על כאלה אנשים שלא מספיק רגישים ללב של הילד...
 
רחמים על כאלה אנשים שלא מספיק רגישים ללב של הילד...
ואז רחמים עוד יותר על הילד עצמו.......
רק עכשיו שמעתי סיפור על בחור שהוריו כבר כ- 15 שנה גרושים ועדיין מתקוטטים על כל דבר קטן והוא הבחור המסכן ,,, מסכן גדול סןבל את המריבות של שניהם......

אגב מחישובי עלה שכבר לא שווה להתגרש אם זה המצב שמגיע 15 שנה לריב ?! יאאללה התגרשתם שכחו כבר אחד מהשני וזהו !!!!
מתגרשים בכדי לגמור !!! לא בכדי לסחוב את השני עוד 20 שנה במריבות !!!!!
וכסיל לא יבין את זאת...:cry:
 
עיין בדברי ר' יוחנן בעמוד האחרון של גיטין על יחסו למגרש אשתו.
לא מדובר בסטיגמה חברתית אלא שהוא שנוי לפני המקום אם הוא מגרשה רק מכיון שהקדיחה תבשילו (עי׳ בפנ״י שם). ברור שר׳ יוחנן לא פעל לפי סטיגמות חברתיות...
[ואגב, בגמ׳ מבואר דהיינו רק בזיווג ראשון, וכבר ביאר המאירי בבית הבחירה (תחילת סוטה) מהו זיווג ראשון ומהו זיווג שני, ואינו כפי הנראה לנו זיווג ראשון וזיווג שני].
אגב דברי הגמ׳ שם בהמשך (דא״ר אלעזר אפילו מזבח מוריד עליו דמעות), קראתי פעם הלצה אודות אחד שגירש את אשתו, כשאמרו לו שאפילו מזבח מוריד דמעות, נענה ואמר ״עד עכשיו אני הורדתי דמעות, מעכשיו שהמזבח יוריד דמעות״...
ולמעשה בהלצה זו יש אמת, שכן כשהגיעו מים עד נפש לא הגיוני להמשיך בנישואין, ופשוט דלא בכגון דא קאמר ר׳ יוחנן.

מכל מקום לחברה אין הרבה כלים בארגז כלים, זה הכלי שקיים אצלה, נרצה או לא נרצה.
על זה אני טוען, וכי אכן כך הוא? איזו מן חברה היא זו שאלו הכלים האמוללים שלה?!
 
נערך לאחרונה ב:
הערה לגופו של עניין:
לדעתי מתבקש שחברה שרוצה לשרוד לא תקבל באופן חיובי ובאמפטיה גרושין,
שמעתי מכמה מדריכי חתנים שכמעט לכל זוג יש רגע בחיים שעובר להם בראש מחשבה על גרושין.
וברור שחלק ממנוף הלחץ על זוגות לא להתגרש בקלות הוא היחס השלילי של החברה לתופעה,
אמנם צריך לשמור על איזון ברמת הלחץ כדי שבמצב שחייבים להתגרש - כן תהיה יכולת להתגבר על הלחץ החברתי ולהתגרש.
בתקווה שהלחץ החברתי יגרום לאנשים להשקיע יותר בעבודת המידות שלהם ולשפר את הזוגיות ולא סתם לחיות ביחד כי לא נעים להתגרש.
אין כאן שום כוונה להצדיק פגיעה ח"ו בחפים מפשע וגם לא באשמים, וודאי שלא בילדים שלא קשורים לעניין, אבל גרושים צריכים להבין שגם אם הגרושין שלהם היו מוכרחים לגמרי - הם יאלצו להיות עם סטיגמה ואי נעימות - למען השמירה על כלל החברה שבה הם חיים.
למה??????????????
לחץ חברתי הוא טוב. אבל הוא לא יכול להיות הצדקה לתשלום מחירים.
למה לא לשחרר? לתת קצת איפשור במקומות האפשריים.
למען השמירה? למה זוג גרושים עם תוית סטיגמתית וילדיהם שומרים על החברה?
זה גורם לכ"כ הרבה קשיים.
זה הרי לא: אם "לא שמענו" כנראה זה "לא קיים." (גם בעוד נושאים.)
באמת מתוך עניין להבין.
 
למה??????????????
לחץ חברתי הוא טוב. אבל הוא לא יכול להיות הצדקה לתשלום מחירים.
כל חברה בנויה באופן כזה שישנם פרטים משלמים מחירים מסוימים למען הכלל.
כפי שאמרתי חלילה לא באתי להצדיק פגיעה.
פשוט מהכרות עם שלושה מקרי גרושין קרובים (לא מהציבור החרדי) אני יודע שלפחות שניים מהם היה ניתן למנוע אם קצת יותר רצון טוב משני הצדדים, ובגלל שלא היה לחץ חברתי בתוקף הנסיבות, הם לא נלחמו על הזוגיות מספיק, ויש כעת כמה מבוגרים אומללים וכמה ילדים אומללים.

[דרך אגב, זה לא שיש רק בעיה של סטיגמה מהחברה, גם מי שרודף אחרי אוטובוס ולא מצליח להשיג אותו, חש בושה בפני האנשים שראו אותו ברחוב על כך שהוא נכשל, כך שודאי שמי שחש שנכשל בעניין קצת יותר גדול, שיחוש בושה טבעית, אי אפשר להאשים רק את החברה בתחושה שלו.]
 
על זה אני טוען, וכי אכן כך הוא? איזו מן חברה היא זו שאלו הכלים האמוללים שלה?!
זו חברה נורמלית לחלוטין ובריאה.
היא לא פוגעת סתם בחלשים בגלל שהם חלשים.
היא פשוט חוששת ממי שמאיים עליה.
ואם להתגרש יהפוך להיות טרנד - החברה פשוט תתמוטט.
בדרך ניזוקים אנשים מסכנים, וצריך לעשות חושבים איך להתמודד, אבל לא נראה לי שיש לחברה ברירה אחרת .
לא מדובר בסטיגמה חברתית אלא שהוא שנוי לפני המקום אם הוא מגרשה רק מכיון שהקדיחה תבשילו (עי׳ בפנ״י שם). ברור שר׳ יוחנן לא פעל לפי סטיגמות חברתיות...
אני טענתי דבר הרבה יותר משמעותי, שר' יוחנן מלמד אותנו שאין לגיטמציה לגרושין כעקרון כללי, ולא שהוא למד זאת מהחברה שסביבו...
כמובן שהגמרא מביאה מקרים חריגים שיש מצוה לגרש
 
הערה לגופו של עניין:
לדעתי מתבקש שחברה שרוצה לשרוד לא תקבל באופן חיובי ובאמפטיה גרושין,
שמעתי מכמה מדריכי חתנים שכמעט לכל זוג יש רגע בחיים שעובר להם בראש מחשבה על גרושין.
וברור שחלק ממנוף הלחץ על זוגות לא להתגרש בקלות הוא היחס השלילי של החברה לתופעה,
אמנם צריך לשמור על איזון ברמת הלחץ כדי שבמצב שחייבים להתגרש - כן תהיה יכולת להתגבר על הלחץ החברתי ולהתגרש.
בתקווה שהלחץ החברתי יגרום לאנשים להשקיע יותר בעבודת המידות שלהם ולשפר את הזוגיות ולא סתם לחיות ביחד כי לא נעים להתגרש.
אין כאן שום כוונה להצדיק פגיעה ח"ו בחפים מפשע וגם לא באשמים, וודאי שלא בילדים שלא קשורים לעניין, אבל גרושים צריכים להבין שגם אם הגרושין שלהם היו מוכרחים לגמרי - הם יאלצו להיות עם סטיגמה ואי נעימות - למען השמירה על כלל החברה שבה הם חיים.
יש כאן ערבוב בין 2 עקרונות:
א. זוג נשוי לא אמור להתגרש אלא אם כן הגיע למצב קיצון
ב. זוג שהגיע למצב קיצון והתגרש זכאי להבנה וחמלה

אין עניין לזרוק אבן אחרי הנופל, ואין עניין שאנשים שנפלו קרבן לזוגיות מסוכנת ישלמו מחיר חברתי בנוסף למחיר הנפשי

החברה יכולה להתמודד עם אנשים חולים ולתמוך בהם ברוך באהבה ובחמלה וזה לא יגרום לאנשים לרצות להיות חולים
 
אין עניין לזרוק אבן אחרי הנופל, ואין עניין שאנשים שנפלו קרבן לזוגיות מסוכנת ישלמו מחיר חברתי בנוסף למחיר הנפשי
החברה יכולה להתמודד עם אנשים חולים ולתמוך בהם ברוך באהבה ובחמלה
וזה לא יגרום לאנשים לרצות להיות חולים
כפי שאמרתי אני מתנגד בכל לב לפגיעה בגרושים, ויש הרבה מה לרחם עליהם. (ואין עניין לעשות על דברי פרצופים כועסים...)
רק הסברתי שטבעי ובריא שכך חברה מגיבה, זה לא מחלה של החברה.
והגרושים הסובלים יצטרכו כנראה "להכיל" את הסטיגמה הזו במידה מסוימת לטובת החברה.

והדימוי לחולה הוא לא נראה לי מדויק
אף אחד לא רוצה להיות חולה, כי אין בזה שום יתרונות...
וגם אם מישהו רוצה להיות חולה, הוא לא יכול לשלוט בכך...

אבל גרושין - הרבה יותר קל להתגרש מאשר לעבוד על המידות, מאשר לשבור את הכעס והגאווה, מאשר להקשיב לשני ולרצות להיטיב לשני. לכן קל להימשך לשם. יש בזה "יתרונות". ולכן גם אנשים שלא אמורים להתגרש - עושים זאת. זאת עובדה, שלא נראה לי שיש מי שחולק עליה.
מה שהפריע לי שלאורך השרשור הרגשתי שיש גם לגיטמציה מוגזמת לגרושין.
 
[דרך אגב, זה לא שיש רק בעיה של סטיגמה מהחברה, גם מי שרודף אחרי אוטובוס ולא מצליח להשיג אותו, חש בושה בפני האנשים שראו אותו ברחוב על כך שהוא נכשל, כך שודאי שמי שחש שנכשל בעניין קצת יותר גדול, שיחוש בושה טבעית, אי אפשר להאשים רק את החברה בתחושה שלו.]
זו נקודה נכונה וחשוב להבחין בכך. רק שהבעיה מתחילה כשבנוסף על תחושת הבושה הטבעית - אנשים אחרים תורמים לאותה תחושת בושה במקום לסייע להפחית ממנה...

זו חברה נורמלית לחלוטין ובריאה.
היא לא פוגעת סתם בחלשים בגלל שהם חלשים.
היא פשוט חוששת ממי שמאיים עליה.
ואם להתגרש יהפוך להיות טרנד - החברה פשוט תתמוטט.
בדרך ניזוקים אנשים מסכנים, וצריך לעשות חושבים איך להתמודד, אבל לא נראה לי שיש לחברה ברירה אחרת .

אני טענתי דבר הרבה יותר משמעותי, שר' יוחנן מלמד אותנו שאין לגיטמציה לגרושין כעקרון כללי, ולא שהוא למד זאת מהחברה שסביבו...
כמובן שהגמרא מביאה מקרים חריגים שיש מצוה לגרש
אני לגמרי מסכים איתך שצריך לדאוג שגירושין לא יהפך לטרנד, אבל אני חושב שהדרך הנכונה לכך אינה ע״י יצירת סטיגמות חברתיות לא הוגנות שמהר מאוד הופכות לאיומות.

בנוגע לללגיטימציה:
צריך להבדיל בין לגיטימציה לגירושין בנקל (כלומר שמתגרשים בקלות ובפזיזות בלי סיבה טובה מספיק), לבין לגיטימציה לגירושין מתוך אילוץ (ומה נחשב אילוץ). אם התורה מאפשרת גירושין, אות הוא שהתורה אומרת שיש לגיטימציה לגירושין (ולפעמים אף מחייבת גירושין).
מתי יש לגיטימציה ומתי לא? באים חז״ל ומציבים בפנינו את הגדרים: החל מ״מצא בה ע״ד״ ועד ״הקדיחה תבשילו״ (וכידוע מחלוקת ב״ש וב״ה בסוגיא), ובהקדיחה תבשילו אומר ר׳ יוחנן שבי״ד של מטה לא כופים אותו שלא לגרשה, אך משמים יענישוהו (וכביאורו של הפנ״י בסוף מס׳ גיטין).
ואמנם למרות הלגיטימציה, ר׳ אליעזר מתאר את הצער הרוחני שיש בגירושין. הצער הרוחני הזה לא סותר את הלגיטימציה התורתית לכך, כמו שהצער הרגשי האנושי לא סותר את הצורך והלגיטימציה בצעד המעשי. (אדם שחלילה צריך לכרות את רגלו, לגיטימי ונצרך שיעשה זאת, ויחד עם זאת יש לו צער מכך).
לדעתי - ואני מאמין שרבים יסכימו איתי - למרות אחוזי הגירושין העולים בקרב המגזר החרדי, בדר״כ הגירושין נעשים מתוך אילוץ ולאחר מחשבה והתבוננות וייעוץ עם המוסמכים לכך, כך שעדיין במרבית המקרים יש לגיטימציה לגירושין.
הבעיה בחברה היא שהחברה לא מסתכלת על רוב מקרי הגירושין, אלא על המקרים המועטים יותר (גם אם למרבה הצער רבים הם), ולפי זה מקטלגת אוטומטית את הגרושים בסטיגמה אווילית ואכזרית.
זה לא הגיוני וזה לא הוגן.

רק הסברתי שטבעי ובריא שכך חברה מגיבה, זה לא מחלה של החברה.
והגרושים הסובלים יצטרכו כנראה "להכיל" את הסטיגמה הזו במידה מסוימת לטובת החברה.
אני מסכים שזה טבעי להגיב כך, אבל אני לא חושב שזה בריא - ובוודאי שזה לא נכון - להגיב כך. לא כל מה שטבעי גם בריא ונכון.
הגרושים נאלצים לסבול את הסטיגמה הזו, אבל הם לא צריכים לסבול אותה. אתה נותן לגיטימציה חברתית (גם אם לא אישית) לתגובות מסוג כזה. ועל זה אני חולק מכל וכל: אין שום עילה ולגיטימציה חברתית (ובוודאי שלא אישית) לסטיגמות שכאלו. זה ממש עוול.

מה שהפריע לי שלאורך השרשור הרגשתי שיש גם לגיטמציה מוגזמת לגרושין.
האשכול הזה לא מציג עמדה כללית בעד גירושין בנקל, אלא הוא מבקש להציג את הצד השני (ולדעתי העיקרי) של המטבע - מענה לחוסר ההגינות כלפי הגרושים וכלפי ילדיהם, בהציגו בוריאציות שונות את העובדה הפשוטה שבדר״כ גירושין באים מתוך אילוץ ולא מתוך פזיזות (וכפי שכתבתי לעיל. ב״ה אנחנו לא במצב של העולם הכללי שבו אחוז עצום מהגירושין נגרמים מסיבות שאינן מוצדקות מספיק).
 
כפי שאמרתי אני מתנגד בכל לב לפגיעה בגרושים, ויש הרבה מה לרחם עליהם. (ואין עניין לעשות על דברי פרצופים כועסים...)
רק הסברתי שטבעי ובריא שכך חברה מגיבה, זה לא מחלה של החברה.
והגרושים הסובלים יצטרכו כנראה "להכיל" את הסטיגמה הזו במידה מסוימת לטובת החברה.

והדימוי לחולה הוא לא נראה לי מדויק
אף אחד לא רוצה להיות חולה, כי אין בזה שום יתרונות...
וגם אם מישהו רוצה להיות חולה, הוא לא יכול לשלוט בכך...

אבל גרושין - הרבה יותר קל להתגרש מאשר לעבוד על המידות, מאשר לשבור את הכעס והגאווה, מאשר להקשיב לשני ולרצות להיטיב לשני. לכן קל להימשך לשם. יש בזה "יתרונות". ולכן גם אנשים שלא אמורים להתגרש - עושים זאת. זאת עובדה, שלא נראה לי שיש מי שחולק עליה.
מה שהפריע לי שלאורך השרשור הרגשתי שיש גם לגיטמציה מוגזמת לגרושין.
נראה לי קצת חסר לך ידע (ב"ה).
הרבה מהזוגות שמתגרשים בציבור החרדי אלו זוגות שאולצו להתגרש. למשל שלאחד מבני הזוג יש מחלה נפשית/אלימות וכו שלא ניתן להמשיך לחיות ככה.
שהכי בשביל כאלו מקרים קיימת האפשרות של גט.
ולהשאר לחיות ביחד זה אומר לסבול מאוד כל החיים סבל עצום שאתה (וגם אני ב"ה) לא מכירים.
מדברים כאן על האנשים האלו,
שגם סבלו מסכת נישואים איומה, גם התגרשו בצער רב מתוך שיקול דעת שכל ישר ודעה צלולה שזה מה שעליהם לעשות, גם סובלים מבדידות וכול מה שגירושין מביא איתו לא פחות קשה מאלמנות.
וגם מקבלים דחיה ופגיעה מהסובבים במקום תמיכה והבנה לרפא קצת את הכאב והחסר.
על זה באה הצעקה.
ואם יש אדם שהכלת הגרושים והגרושות גורמת לו לשקול ברצינות להתגרש במקום לעבוד על המידות
אז שרק יעשה שיחה אחת אמיתית וכנה עם גרוש/ה מה הם חווים אחרי הגירושין...
הסבל בגירושין מספיק נורא, אין צורך לדאוג בשם טובת החברה להגדיל אותו.
 
והגרושים הסובלים יצטרכו כנראה "להכיל" את הסטיגמה הזו במידה מסוימת לטובת החברה.
אבל גרושין - הרבה יותר קל להתגרש מאשר לעבוד על המידות, מאשר לשבור את הכעס והגאווה, מאשר להקשיב לשני ולרצות להיטיב לשני. לכן קל להימשך לשם. יש בזה "יתרונות". ולכן גם אנשים שלא אמורים להתגרש - עושים זאת. זאת עובדה, שלא נראה לי שיש מי שחולק עליה.
אולי עדיף שאלו שלא התגרשו יעבדו על המידות ולא ישפטו וישפכו דם??
 
אבל גרושין - הרבה יותר קל להתגרש מאשר לעבוד על המידות, מאשר לשבור את הכעס והגאווה, מאשר להקשיב לשני ולרצות להיטיב לשני. לכן קל להימשך לשם. יש בזה "יתרונות". ולכן גם אנשים שלא אמורים להתגרש - עושים זאת. זאת עובדה, שלא נראה לי שיש מי שחולק עליה.
מה שהפריע לי שלאורך השרשור הרגשתי שיש גם לגיטמציה מוגזמת לגרושין.
אתם גם מאלו שעדיין בטוחים שכל גירושים מקורו בעבודה על המידות?
צאו מזה.
יודעים מה, גם אם אחד הצדדים הוא כזה - מה עם הצד השני שאיבד ומחק את אישיותו כדי לרצות ולתת עד שאמר "לא עוד"?
אנשים, יש עוד סיבות לגירושין. וכמה מפתיע, זה לא בשליטה, בדיוק כמו מחלה. מה שכן, במחלה לפעמים יש לך אפשרות לסבול כדי להירפא, וזה צעד אמיץ. בגירושים - הפוך. אנשים מוכנים לסבול את הסטיגמה ולהתגרש כדי להירפא ממה שעברו, ונתקלים בבוז
 
כלכך מסכימה איתך. איזה כיף לראות שיש אנשים שהראש והלב שלהם פתוח:)
אני לא יודעת עד כמה יש מקום באמת לדון איך שומרים על החברה\ עבודת מידות\הסיבות שהובילו לזה
זה נכון, ואמיתי, כל מילה זהב, אבל זה בשכל.
זה סוג של בריחה לפעמים כשלא בא לנו לעמוד מול משהו באמת כואב.

צריך לפתוח את הלב....
אני גם יודעת את זה על חלק מהסביבה הקרובה שנעלמו כשהייתי צריכה
הסתכלו עלי- וחשבו ושדרו-"את בחרת בזה-תתמודדי"
אני בטוחה שאם הייתי אלמנה הכל היה אחרת.

אשה שמתגרשת מתמודדת מול קשה נורא לקשה מאד
ולפעמים אני מתלבטת מה יותר קשה....
דמעות של דם בחיים שהיו (שהנפש עמדה לקרוס וזה היה סכנת חיים)
מול דמעות של אובדן
אבדתי בעל (אדם טוב ויקר קושי נפשי אמיתי שלא ניכר מבחוץ)
אבדתי ילדים (משמורת משותפת)
אבדתי בית (קבוע ויציב)
אבדתי גב כלכלי מסודר ויציב

וקבלתי מתנה המון שיפוטיות, בושה, הסתרה, בדידות, מבטים, סטיגמות, רכילויות, דיבורים,

חשוב לי לשתף כדי שאנשים יתחילו לפתוח את הלב בלי לחשוב יותר מידי...
 
ב״ה אנחנו לא במצב של העולם הכללי שבו אחוז עצום מהגירושין נגרמים מסיבות שאינן מוצדקות מספיק
אנחנו עדיין לא במקום הזה, וכל עוד ישנה אוירה חברתית שמתנגדת לגרושין, זה ישאר כך.
וכל מה שאני טוען שהאוירה החברתית הזו היא בריאה לצורך כך.
יש כבר חלקים בציבור החרדי שהאוירה קצת השתחררה בזה לצערנו.
מדברים כאן על האנשים האלו,
שגם סבלו מסכת נישואים איומה, גם התגרשו בצער רב מתוך שיקול דעת שכל ישר ודעה צלולה שזה מה שעליהם לעשות, גם סובלים מבדידות וכול מה שגירושין מביא איתו לא פחות קשה מאלמנות.
אני מסכים לגמרי.
אבל החברה כחברה לא יכולה לא לברר על כל אחד מה בדיוק הסיבה שלו לגרושין, וטוב שכך. (למרות שלפעמים אכן החברה מנסה מאוד לברר את הסיבות...) לכן ממילא כך יצא, עובדה מצערת, אבל עובדה.
אולי עדיף שאלו שלא התגרשו יעבדו על המידות ולא ישפטו וישפכו דם??
אתם גם מאלו שעדיין בטוחים שכל גירושים מקורו בעבודה על המידות?
חבל מאוד שלא קראתם את דברי כראוי ועל מה הגבתי. אני ממליץ לקרוא...
לפני טענו שכמו שאף אחד לא רוצה להיות חולה אף אחד לא רוצה להיות גרוש, ועל זה טענתי שבניגוד לחולי יש "יתרונות" בלהיות גרוש, ולכן טוב שיש משקל נגד שגורם לאנשים לחשוב יותר ולהשקיע יותר לפני מעשה.
ודאי שלא כתבתי שלגרושים ישנה בעיה במידות לא לכולם ולא למקצתם. אני מכיר אישית גרושים מקסימים ממש, דיברתי על הסיכון שיש בכך שיקרה לנשואים מה שקורה בציבור החילוני - שלהתגרש זה חלק מהחיים. (ואם אני לא מובן כאן - תעברו עוד פעם על מה שכתבתי שם.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה