דיון החוק לכתיבת ספר

[א. פרי]

יש ביטוי שהעיתונאי אבישי בן חיים הטביע: ישראל הראשונה וישראל השניה.
אני באתי ממקום שהוא לא רק ישראל השניה (יש אומרים שזה לא קיים, אלא המצאה) אלא ממקום שהוא בלתי נראה. משהו כמו בספר של מירי סגל (נראה לי שלספר קוראים 'פירורים') הדמויות שם מבטאות עד כמה הן כישרוניות בדרכן שלהן, יש להן עומק ורצון להגיע להכרה, אפילו יותר מסתם מישהו שרוצה לבוא לידי ביטוי. אבל אף אחד לא רואה אותן.
אנשים כמוני הם אנשים מתמודדים, ששואפים, או אפילו אם לא שואפים, אבל ההתמודדות שלהם שואפת לבוא לידי ביטוי כי כשיש קושי אז אפשר למצוא מרפא ביצירה ובהגשמה.

כיום אני בסיעתא דשמיא במקום כל כך אחר - שאני יכולה לציין שכל המצב שלי היה תודעתי יותר מאשר מציאותי - למרות שהיו לכך טריגרים חיצוניים שגרמו למצב התודעתי הזה להיווצר.

אף אחד לא צריך להגיע להכרה סביבתית, מספיק שנכיר בכוחות של עצמנו. הסביבה לא אמורה לראות אותנו למרות שקיים בנו צורך כזה - זה אמור להיות כלי שיעודד אותנו להתקדם. (אולי כן יש ערך, ואפילו ערך גדול בפרסום, כי נאמר 'ברוב עם הדרת מלך', אבל הערך של הפרסום לא שייך לנו, כי יש בו הרבה תסכולים, אלא לכוח של בורא עולם)

אני חושבת שאנחנו, כחברה, לא יכולים לאפשר לכך שיש אנשים שמכורח חייהם נולדים למציאות בה אין להם סיכוי להתקדם ולהגשים את היכולות שקיבלו, וזה צריך להיעשות לא כנדבה וכחסד אלא מתוך הבנה שכולנו שווים.

אין כזה דבר אדם 'פגום', בכולנו יש כוחות טובים ופחות טובים, בגלל שאנחנו נוטים לדבר ולהציף ולהדגיש את הטוב שבנו אנחנו מתחילים להשתכנע שהרע לא נוכח.
התפקיד של הרע להפוך את הטוב לטוב מאוד - כנראה על ידי זה שניתן לו מודעות ונזהה אותו ונגייס אותו לשם שמים.

למשל אם אני יודעת שאני אובססיבית מאוד ומדברת על זה, כמובן באופן מתאים - האובססיה הפכה מסוד לא נעים למשהו מואר, אני לומדת לחפש פתרונות.

לגבי הנקודה שיצירה צריכה להיות משהו שעובדים עליו קשה - זה נכון, יצירה תמיד תהיה מאתגרת, גם לאדם שיש לו כסף ואפשרויות מנטליות לצאת לאור - היא מאתגרת כי כולנו שואפים לשלימות.
אבל היא צריכה להיות אפשרית.
ואנשים שחיים במקום בלתי נראה - של קושי מנטלי, כלכלי ועוד - היצירה לא יכולה אפילו להגיע אליהם בחלום רחוק, וטוב יהיה לאפשר לכולם הזדמנות לפחות גשמית לצאת לאור.

ואגב, כדי להתחיל ליצור צריך להגיע למצב של ביטול עצמי.
זאת אומרת יצירה היא כמו נבואה (להבדיל) וכדי שהנביא יתחיל לקבל את רוח ה' הוא צריך לבטל את האגו ואת העצמי.
לנו נראה (אולי בטעות) שצריך להתמודד עם קשיים כדי לצאת לאור. נראה לי שכדי להגיע ליצירה צריך לבטל את האגו ולהכנע לפני בורא עולם, והקושי שאנחנו עוברים מוביל אותנו להכנעה.
בכל מקרה יציאה לאור זה תהליך של ויתור על ה'עצמי', עם האמונות שיצרתי וכו'.
היציאה לאור מלווה בכל כך הרבה קשיים, בעיקר קשה שצריך להתאים את עצמנו לדרישות הסביבה שאמורה לקרוא את הטקסטים, ורק ההבנה שזה מה שצריך לעשות - וזה פסגת המטרה שלנו - תאפשר לנו להיכנע.

 

[במה]

קיים בחו"ל, אבל כרגע המשלוחים יקרים מאד.
בארץ המודל לא עבד.
אבל ספרים דיגיטליים בציבור הכללי נושם ובועט.

גם בציבור שלנו זה יכול ללכת, המון ספרים תורניים יוצאים כיום רק בpdf, חלק נכבד מהספרים באוצר החכמה לא ראו דפוס מעולם (או שראו דפוס בחמישים עותקים).
למה שזה לא יהיה כך גם בספרי חול?

 

[פירי]

כיום אני בסיעתא דשמיא במקום כל כך אחר - שאני יכולה לציין שכל המצב שלי היה תודעתי יותר מאשר מציאותי - למרות שהיו לכך טריגרים חיצוניים שגרמו למצב התודעתי הזה להיווצר.

כמו שאת כותבת, הרבה פעמים המניעים הם תודעתיים, פנימיים ולא תלוים במציאות.
אז כשאני מדמיינת תמיכה רחבה כזאת לאמנים (למה דוקא ספרים, בואו נרחיב את זה...) אני רואה איך שכל אלה שלא משקיעים יקפצו על זה, ואלה שבאמת יש אצלם משהו משמעותי שרוצה להווצר ולצאת לאור - ימשיכו לתלות את הקושי בקשיים אחרים.

 

[2u2]

גם בציבור שלנו זה יכול ללכת, המון ספרים תורניים יוצאים כיום רק בpdf, חלק נכבד מהספרים באוצר החכמה לא ראו דפוס מעולם (או שראו דפוס בחמישים עותקים).
למה שזה לא יהיה כך גם בספרי חול?

אוצר החכמה היא בעיקר תוכנת חיפוש ולא תוכנה לקריאת ספרים דיגיטליים, מה עוד שאתה רוכש את כל הספרים ביחד ולא בבחירה.

אגב, אני חושב שהיה זמן קצר שפלדהיים ניסו לשווק הורדת ספרים דיגיטלית, לא יודע / זוכר יותר מזה.

 

[א. פרי]

כמו שאת כותבת, הרבה פעמים המניעים הם תודעתיים, פנימיים ולא תלוים במציאות.
אז כשאני מדמיינת תמיכה רחבה כזאת לאמנים (למה דוקא ספרים, בואו נרחיב את זה...) אני רואה איך שכל אלה שלא משקיעים יקפצו על זה, ואלה שבאמת יש אצלם משהו משמעותי שרוצה להווצר ולצאת לאור - ימשיכו לתלות את הקושי בקשיים אחרים.

קודם כל אני מזדהה עם כל המתנגדים לחוק - ויש לי עוד כמה טיעונים נגד... כי בכל דבר יש חסרון.
בכל זאת אפשר לראות בקלות שאין לנו הרבה יצירות שנכתבו מתוך קושי. אנשים כמוני, במצב הקיים, לא היו מצליחים לצאת לאור בדרך הרגילה, כי אין להם יכולת מעשית לצאת לאור.

האומנים, ולא דווקא אלו שכותבים אלא כל האומנים, הם האנשים הכי לא נחשבים בחברה מבחינת תקציבים וכו'.
זה או שאתה אמן מפורסם ואתה מרוויח בגדול, או שאתה בקושי סוגר את החודש כי אין לך יכולת להתפרנס ממקור אחר חוץ מהיצירות שלך.
אנשים שהם לא אמנים לא יקפצו על החוק הזה כי אין להם כישרון והם יצטרכו את עזרת אנשי המקצוע.
ברגע שכל ספר יצטרך לעבור עריכה ספרותית רק אלו שיש להם אינטרס ברור לצאת לאור יסכימו להשקיע מזמנם.
בכל מקרה להוציא ספר זה תהליך פנימי אישי שלפעמים מאתגר מאוד, וברגע שלאנשים תהיה אפשרות מעשית הם יתחילו לחשוב בכלל על הכיוון שנראה רחוק מאוד לאדם מהשורה שמשתדל לשרוד את היומיום.

אגב אם כבר כתבתי על אנשים בשוליים כדאי לדעת שאנשים בשוליים צריכים להרגיש חלק מהחברה בדרך שלהם.
אני למשל מעדיפה להיות בשוליים - בגלל מגוון סיבות, אולי גם מתוך הרגל וכי אני תודעתית שם אבל גם בגלל שזה מקום לא מחייב וביכולתי להיות מי שאני בלי דרישות מצד החברה.

לאנשים מתמודדים יש יכולות, אפשר לומר שאם אתה מתמודד עם חיסרון יש לך כנגד זה יתרון מאוד משמעותי.
אנשים מתמודדים צריכים שהחברה תאפשר להם להיות מי שהם, ותסכים ליטול מהם את התרומה שלהם בדרך שלהם.
ובשביל זה צריך לזכור שעלינו להביט לכל אדם בגובה העיניים, ולהסכים שיש לו דבר מה לתרום לנו.

גם החברה צריכה ללמד את עצמה לפתח בה יכולות שיתנו הזדמנות שווה לכולם.

האם כשתהיה הזדמנות שווה לכולם נפסיד את האור של הכוכבים? אולי.
כי כשיש אור גדול וכולם מוארים אז אין מקום לכוכבים, כי כל אדם זוכה למצוא את המקום שלו.
האמת היא שכולנו כוכבים, רק שלא לימדו אותנו כלום, לפחות אני הייתי צריכה למצוא תשובות לבד.
ממש מקווה שבבתי הספר יתחילו לפתח כל אחד באופן אינדיבידואלי ולתת לכל אחד מודעות להכיר את עצמו ואת הכוחות שלו.
העולם ממש יפה ויש לו פוטנציאל נפלא לכולנו, חבל שאין התייחסות מצד האנשים בעלי הסמכות או בעלי ההשפעה כיצד לפתוח אותנו לקבל את הטוב של העולם.
כשאנשים לא ממשים את עצמם אז מתחילות בעיות של כעסים ומצוקות, של דמיונות ואמונות תפלות, כדי להגיע למימוש עצמי צריך להתגבר על האגו הפשוט ולהתחבר לאמונה בבורא שהוא זן ומפרנס את כולם, בכל המישורים גם במישור הרוחני.

אני מדמיינת עולם בו כולם יזכו להעביר הלאה את הידע שלהם, או הכישרון שלהם, ולא יצפו לקבל תמורה כלשהי כי יהיה להם טוב עם עצמם. זה עולם אידיאלי של הגאולה, אבל חובתנו להתחיל להסכים שיש לעולם כזה פוטנציאל...

אגב, בדור שלנו בו הבינה המלאכותית מתקדמת, להדגשה הזו של החובה שלנו לאפשר לאנשים להתבטא - כי התוצאה לא מעניינת אלא מעניין אותנו ההגשמה העצמית של כל אחד - יש משמעות כבירה לגורל העולם.

 

[הגיבן (ת)]

קראתי את מה ששיתפת, וזה מעורר השראה, ובכל זאת אני משוכנעת שהפנייה שלך מכוונת כלפי היישות שאין לה את הכוח לתקן. ובכלל, רק האמן עצמו מסוגל לתקן, או אם נתעלה יותר, רק הוא עצמו מסוגל להעניק מהתמיכה שלו כלפי שכנו, חברו, אחיו, שנזקק לזה.

החברה מכוונת להישרדות של הקבוצה ואין לה פנאי או אפשרות להעניק תמיכה באחד שאינו תורם לקיום שלה.

זאת מציאות שנראית אכזרית אולי, אבל אחד שמסתפק בחיים שלו, ואפילו שמח בחיים שלו, מבלי לחפש את עצמו בציון שהחברה מעניקה לו, הוא לא אדם מסכן.. כנראה להפך.

בואי נבחן את ההצעה שלך אם כן מחדש.
כדי שהחברה תעניק תמיכה לאמנים, בהכרח על האמנים לתרום לשגשוג שלה. אמנות כזאת חייבת אם כן:
1. לקיים את הערכים הקיימים של החברה, ולא לאתגר אותם (עמידה קפדנית בצנזורה וביקורת)
2. להסיח את דעת החברים בחברה הזאת, מהתסכולים שלהם, על מנת למנוע מהחברים לאתגר את החברה ולפרק אותה (בידור קליל)

אנחנו אכן רואים בציבור החרדי, למשל, מוסדות שמעדדים בדיוק יצירות כאלה. יאומנות אחרת, יצירתית, חדשנית, מעניינת, בוגרת, חייבת להישען על כוחותיו וכישוריו העצמאיים של האמן, עד שהקוראים יראו שזה מושך אותם מספיק כדי לתמוך בו בעצמם, בין אם מוסדות חברה מרוצות מכך או לא.

אומנות שהחברה לא תתמוך בה היא
אומנות שנוצרה עבור הפורקן העצמי והמיקוד העצמי של האמן בעצמו. ואני בספק אם קוראים רבים ימצאו בזה עניין מכיון שמדובר באומנות שלא מיועדת עבורם, אלא עבור היוצר.

 

[Ruti Kepler]

ואני בהחלט מקווה ומתפללת שיום יבוא והמדינה או גורם רשמי יכיר בעמל של הסופרים ויתן להם תמלוגים/מילגה,

לא קשור ישירות להצעה שלך, אבל לידיעה - יש תמלוגים לסופרים, על בסיס מספר השאלות בספריות הציבוריות.

 

[נ. גל]

להערכתי יש כאן ערבוב בין 3 אלמנטים שלא קשורים זה לזה.
1. עידוד ביטוי עצמי אומנותי.
הטענות המרכזיות: לא כולם אמנים, עידוד כזה אינו יכול להיות ממשלתי, לכל אחד יש זכות ביטוי עצמי.
2. קושי מנטלי בהו"ל.
הטענות המרכזיות: עידוד יכול להקל על הקושי הזה, נדרשת עבודה אישית שאין לה תחליף, גורם מרכזי לכך שיוצרים טובים אינם מוציאים את יצירותיהם.
3. התנהלות חברתית מעמדתית.
הטענות המרכזיות: בציבור הישראלי והחרדי ישנם מעמדות המקשים על ביטוי עצמי והו"ל של חומרים.

וכיוון שאלו נושאים שלא קשורים זה בזה, אלא נכרכו בשל ההצעה לחבר אותם יחד לכדי "הצעת חוק שתעודד ביטוי עצמי דרך הו"ל" - הדיון כאן מתפזר לכיוונים שונים ואינו בר הסכמה או אי הסכמה גורפים.

 

[א. פרי]

לא קשור ישירות להצעה שלך, אבל לידיעה - יש תמלוגים לסופרים, על בסיס מספר השאלות בספריות הציבוריות.

לגבי התשלום שמתקבל מהשאלות מספריות ציבוריות נראה לי שצריך לעמוד ברף גבוה של השאלות.

הכסף פחות חשוב כי פרנסה משמים, העיקרון חשוב והוא שלנו כחברה צריך להיות ברור שאנשים לא צריכים להתנדב בלי לקבל תשלום על עבודתם.

שלחתי לממשלה הצעה לתת לכל אזרח קיצבה של 3000 ש"ח בתמורה להתנדבות של 4 שעות בשבוע.
משרד מיוחד יקבל פניות של אנשים או מוסדות שצריכים מתנדבים וישדך ביניהם לבין האזרחים.

ההיגיון העומד מאחורי ההצעה הוא שלאזרחים יהיה כסף ומקומות שצריכים מתנדבים יזכו לכח אדם.
אדם שמתנדב נעשה אכפתי ואדם לא עני גורם לכלכלה להתקדם.

יש במדינה המון כסף שהולך על מקומות הקשורים לשלטון כמו משרדים ועוד.
אין סיבה שהאזרחים לא יקבלו משהו כזכות ולא כחסד.
לא בגלל שהם מסכנים אלא כי מגיע לכל אדם את הזכות לחיות בכבוד.

כמובן שהממשלה לא תתייחס להצעה ששלחתי.
אין לי ציפיות מאנשי ציבור שמקבלים הכל על מגש של כסף.
אני אזרחית פשוטה שרק רוצה שיהיה טוב, ורצון טוב הוא נהדר אבל לא מספיק כדי לשנות דברים.

אני לא כועסת על הממשל אבל כן חושבת שחובה עלינו להציף ולדבר על דברים. אסור לשתוק.
לדוגמה נושא החינוך צריך שינוי מהותי. אם ילדים מגיעים לרחוב זה אומר שהחינוך לא טוב.
איך אפשר לדעת אם משהו טוב או פחות? לפי התוצאה שלו.

התוצאה צריכה להיות אנשים שעושים דברים שמתאימים לכישורים שלהם, מתקדמים ושמחים.
אם נערים מחפשים "בחוץ" את האושר, אם אנשים לא סוגרים את החודש, אם אנשים לא מצליחים להתקדם,
זה הוכחה שההתנהלות צריכה שינוי.

 

[א. פרי]

להערכתי יש כאן ערבוב בין 3 אלמנטים שלא קשורים זה לזה.
1. עידוד ביטוי עצמי אומנותי.
הטענות המרכזיות: לא כולם אמנים, עידוד כזה אינו יכול להיות ממשלתי, לכל אחד יש זכות ביטוי עצמי.
2. קושי מנטלי בהו"ל.
הטענות המרכזיות: עידוד יכול להקל על הקושי הזה, נדרשת עבודה אישית שאין לה תחליף, גורם מרכזי לכך שיוצרים טובים אינם מוציאים את יצירותיהם.
3. התנהלות חברתית מעמדתית.
הטענות המרכזיות: בציבור הישראלי והחרדי ישנם מעמדות המקשים על ביטוי עצמי והו"ל של חומרים.

וכיוון שאלו נושאים שלא קשורים זה בזה, אלא נכרכו בשל ההצעה לחבר אותם יחד לכדי "הצעת חוק שתעודד ביטוי עצמי דרך הו"ל" - הדיון כאן מתפזר לכיוונים שונים ואינו בר הסכמה או אי הסכמה גורפים.

מעולה, תודה!!

רצוני לציין שבאופן מעשי, גם מי שדילג על כל הקשיים הנ"ל נדרש לעמוד מול הצורך לשווק את עצמו.
זה קשה עד בלתי אפשרי.
אני לא כועסת על ההוצאות לאור, גם בגלל שכעס לא מקדם אותנו לשום מקום וגם בגלל שההוצאות לאור מתנהלות כמו שצריך, מבחינתן.
שוק הספרים של הציבור שלנו הוא שוק מאתגר שדורש לא רק איכות אלא גם כשרות.
וההוצאות לאור רוצות להתקיים ויש להן מגוון של סיבות להתנהלות שלהן.

אני חושבת שאנחנו , כחברה, כיחידים - צריכים להפסיק להסתמך על הממסד בעיניים עצומות ולהבין שיש לכל יחיד כח גדול ומשמעותי.

 

[נ. גל]

אני חושבת שאנחנו , כחברה, כיחידים - צריכים להפסיק להסתמך על הממסד בעיניים עצומות ולהבין שיש לכל יחיד כח גדול ומשמעותי.

וזו סיבה מצויינת לא לדון על הצעות חוק כאלו ואחרות, אלא כפתגם הידוע "לשנות את עצמי, ואז ממילא ישתנה העולם כולו".

 

[א. פרי]

למען האמת אני ממש מכירה בעובדה שחשוב שכל אדם יחיה לעצמו ויתפתח.
בה בעת העולם לא יתקדם לשום מקום אם כל אדם יחיה לעצמו ויתפתח.
חובה עלינו לשלב התרכזות בעצמנו יחד עם נסיונות להיות קשובים לעולם סביבנו, ולהשתדל להעביר הלאה את הלקח שאנו מפיקים
העולם יתקדם כשכל אדם יטול אחריות אישית לקדם את העולם
ועוד משהו:
לפני מספר שנים כשכתבתי את קוד נפוליאון קראתי הרבה חומר על התקופה.
הופתעתי לקרוא את המידע על מצב הפועלים דאז בצרפת ובמקומות נוספים, שעבדו קשה ולא השתכרו. למה? תנחשו...? כי מעמד העליון לקח את הכל לעצמו ולא ספר את המעמד הנמוך.
אם מישהו כאן חושב שזה בסדר, שיערב לו.
ואם אתם מוצאים השוואה בין מצב הפועלים דאז למצב האזרחים כיום זה כי יש דמיון כזה והוא ברור.
האזרח הפשוט מעלה מיסים, עובד קשה או מחפש עבודה מתאימה ואין... הוא לא מצליח לגמור את החודש, יש לו מינוס בחשבון והלוואות עבור צרכים בסיסיים.
זה צריך להיות ככה? לא!!!
חיים אידיאלים זה כשכל האזרחים ללא יוצא מהכלל יזכו להגיע למימוש עצמי לקורת גג בלי חובות לביטחון אישי וחברתי.
כדי שהדברים האלה יקרו אנחנו לא צריכים לצאת לרחובות ולהפגין כי זה לא יעיל.
צריך פשוט מאוד לרצות להגיע למצב הזה.
קוראים לזה לצאת מהמטריקס.
לאחרונה אני שומעת הרבה מסרים בכיוון הזה.
אנחנו צריכים לצאת מהמטריקס של השיעבוד והעבדות.
זה בכל תחומי החברה:
אף אחד לא יכול לקבוע את הערך שלנו
וגם אנחנו לא יכולים לקבוע את הערך של הזולת
אף אחד לא יכול לגרום לנו לחוש כעס או רגש אחר
וגם אנחנו לא אמורים לגרום לאף אחד לרגש כלשהו כי כל אדם אחראי על עצמו.
אף אחד לא יקבע מי ראוי, יש לנו את התורה ואת חכמי ישראל שמכוונים אותם והם פחות נוקשים מהנורמות שיצרנו.
אף אחד לא אמור לקחת חס וחלילה בעלות על הציבור או על התורה.
יש לעולם מנהיג אחד וזה בורא עולם.
לא מדובר באמירות שלי אלא מסרים שאני שומעת.

בכל מקרה העולם לא היה אותו דבר לפני שכתבתי את הרעיון ל'חוק לכתיבת ספר' ואחרי שהרעיון נכתב.
משהו בו השתנה (כי כל פעולה או אמירה או מעשה ואפילו מחשבה שלנו משנים משהו בעולם).

 

[הגיבן (ת)]

מצב הפועלים דאז בצרפת ובמקומות נוספים, שעבדו קשה ולא השתכרו. למה? תנחשו...? כי מעמד העליון לקח את הכל לעצמו ולא ספר את המעמד הנמוך.
אם מישהו כאן חושב שזה בסדר, שיערב לו.
...
חיים אידיאלים זה כשכל האזרחים ללא יוצא מהכלל יזכו להגיע למימוש עצמי לקורת גג בלי חובות לביטחון אישי וחברתי.

קשה לי להכיל את הדברים שלך, כי אני רגילה לצפות לכל כך מעט מהחברה בכלל, ומהממשל בישראל בפרט. אם אני רוצה שינוי בשבילי הרי שעלי לעשות אותו בעצמי, אפילו אם הצעד הזה כולל לעבור לחברה וממשלה אחרים... (שקיימים בעולם, פחות או יותר..אם לא נסתכל על האנטישמיות המתפרצת כרגע)

מה שאת מציעה זה להשפיע חברתית לשינוי... אני לא יודעת לעשות את הסוויץ המחשבתי הזה. זה דורש אמון ואופטימיות. הלוואי! הכתיבה שלך משכנעת אותי לחשוב שיש לזה סיכוי.

 

[נ. גל]

למען האמת אני ממש מכירה בעובדה שחשוב שכל אדם יחיה לעצמו ויתפתח.
בה בעת העולם לא יתקדם לשום מקום אם כל אדם יחיה לעצמו ויתפתח.
חובה עלינו לשלב התרכזות בעצמנו יחד עם נסיונות להיות קשובים לעולם סביבנו, ולהשתדל להעביר הלאה את הלקח שאנו מפיקים
העולם יתקדם כשכל אדם יטול אחריות אישית לקדם את העולם

מדברייך אני מבינה שאת לא מאמינה בתפיסת העולם הקפיטליסטית.

חיים אידיאלים זה כשכל האזרחים ללא יוצא מהכלל יזכו להגיע למימוש עצמי לקורת גג בלי חובות לביטחון אישי וחברתי.

וממשפט זה אני מבינה שאת נוטה יותר לתפיסה הקומוניסטית.
כן, היום זה נשמע נורא, אחרי שאנו מכירים את תוצאות הקומוניזם. אבל בבסיס הרעיון עומדת טענה דומה - הממשלה אחראית לדאוג ב100% לרווחת התושבים, והאזרחים כולם צריכים לדאוג לרווחת הקבוצה.

זה בכל תחומי החברה:
אף אחד לא יכול לקבוע את הערך שלנו
וגם אנחנו לא יכולים לקבוע את הערך של הזולת
אף אחד לא יכול לגרום לנו לחוש כעס או רגש אחר
וגם אנחנו לא אמורים לגרום לאף אחד לרגש כלשהו כי כל אדם אחראי על עצמו.
אף אחד לא יקבע מי ראוי, יש לנו את התורה ואת חכמי ישראל שמכוונים אותם והם פחות נוקשים מהנורמות שיצרנו.
אף אחד לא אמור לקחת חס וחלילה בעלות על הציבור או על התורה.
יש לעולם מנהיג אחד וזה בורא עולם.

כל זה נכון, ובעז"ה יתממש בקרוב מאוד כשכולנו נחווה גאולה אמיתית ושלימה, פנימית וסביבתית.
הדרך להגיע אל הגאולה הזו?
בשביל זה צריכים להתמקד במה שאמרו לנו חכמי ישראל עצמם, וכמו שאמרת - לא לנסות לקחת בעלות בעצמנו על הציבור.
והתורה אומרת לנו בצורה מפורשת מאוד איך צריכים לפעול כדי להגיע לגאולה כזו.
ממליצה על הספר "חשיבה גאולתית" של הרב זלמן נוטיק.

אם לקצר, אני מסכימה על המטרה - פחות על הדרך.

לא מדובר באמירות שלי אלא מסרים שאני שומעת.

מסרים מאיזה כיוונים, אם מותר לשאול?
כי כשאני הולכת ברחוב התל אביבי אני שומעת מסרים אחרים מאשר אלו שאני שומעת ברחוב הירושלמי.
לא כל מסר שאני אשמע אני אקח איתי.
אשמח לדעת מה המקורות שלך, כדי לשקול באופן מעמיק האם אני לוקחת איתי את המסרים שאת מביאה.

 

[Ruti Kepler]

אני חושבת שאנחנו , כחברה, כיחידים - צריכים להפסיק להסתמך על הממסד בעיניים עצומות ולהבין שיש לכל יחיד כח גדול ומשמעותי.

לא הצלחתי להבין לאיזה צד את נוטה.

'להפסיק להסתמך על הממסד', לא יכול לעבוד יחד עם 'לצפות שהממסד ייתן לי מילגה 3000 ש"ח על כתיבת ספר'. אלו שני קצוות שונים שאי אפשר לאחוז בהם יחד.

הופתעתי לקרוא את המידע על מצב הפועלים דאז בצרפת ובמקומות נוספים, שעבדו קשה ולא השתכרו. למה? תנחשו...? כי מעמד העליון לקח את הכל לעצמו ולא ספר את המעמד הנמוך.
אם מישהו כאן חושב שזה בסדר, שיערב לו.
ואם אתם מוצאים השוואה בין מצב הפועלים דאז למצב האזרחים כיום זה כי יש דמיון כזה והוא ברור.
האזרח הפשוט מעלה מיסים, עובד קשה או מחפש עבודה מתאימה ואין... הוא לא מצליח לגמור את החודש, יש לו מינוס בחשבון והלוואות עבור צרכים בסיסיים.
זה צריך להיות ככה? לא!!!
חיים אידיאלים זה כשכל האזרחים ללא יוצא מהכלל יזכו להגיע למימוש עצמי לקורת גג בלי חובות לביטחון אישי וחברתי.
כדי שהדברים האלה יקרו אנחנו לא צריכים לצאת לרחובות ולהפגין כי זה לא יעיל.

הבעיה בישראל של ימינו שונה מהבעיה של צרפת לפני המהפכה.
כאן אין מעמד עליון שהאריסים עובדים בשבילו, אלא שלל בעיות כלכליות אחרות, שמורידות את רמת החיים של כולנו.
(ביניהן - צרכי ביטחון שהם משאבת כסף נוראית, בידוד יבשתי שמייקר יבוא ויצוא, חקיקה מכבידה על עסקים שמייקרת עלויות).

ולגבי ביטחון אישי, לו יהי. מהפה שלך לאוזניים של נסראללה וסינוואר. אנחנו באמת נשמח שיהיה פה ביטחון אישי.

 

[משולש ברמודה]

וגם אנחנו לא יכולים לקבוע את הערך של הזולת

נכון.
בורא עולם קובע את הערך של כל אחד, והערך הזה, מה לעשות, לא שווה.
"בורא נפשות רבות וחסרונן", כל אחת והחיסרון המדויק שלה שנברא ביחד איתה. אנחנו לא שווים.

קחי דוגמא נפוצה של קריאה לשוויון: פמיניזם.
תנועת הפמיניזם התחילה לפרוח כבר במאה ה-19, בהתחלה היא בסך הכול דרשה זכויות בסיסיות לאישה כמו הצבעה.
(ובמאמר מוסגר, גם אישה עם דעות שמרניות מאד הייתה מסכימה עם הדרישות האלו שנראות כל כך הגיוניות היום).
אבל היום פמיניסטיות קלאסיות לא דורשות זכויות בסיסיות - הן דורשות שוויון.
גברים ונשים נולדו שווים, לא?
אז זהו שלא. ואי היכולת לקבל את העובדה שיש הבדלים מהותיים בין שני המינים יוצרת בעיה שאי אפשר לפתור.
כי אם נשים שוות לגברים, למה למשל שלא תתגייסנה ליחידות קרביות מובחרות? אה אבל הן לא עוברות את המיונים, אז בואו נוריד את רף הקבלה כי שוויון.

לכאורה רעיון השוויון הזה נשמע מושלם, כמו שאת כותבת:

חיים אידיאלים זה כשכל האזרחים ללא יוצא מהכלל יזכו להגיע למימוש עצמי לקורת גג בלי חובות לביטחון אישי וחברתי.

אבל יש כמה סתירות לטענה שלך:

קודם כל אידיאלי זה מושג יחסי.
מה שאידיאלי לאחד לא אידיאלי לאחר. אם את טוענת שאנחנו לא יכולים לקבוע את הערך של הזולת, את גם לא יכולה לטעון שהאזרחים כולם צריכים להגיע לחיים שאת קוראת להם אידיאלים.
זה בעצם לקבוע עבורם את הערך שלהם לאידיאל. סותר את הטענה הקודמת שלך.

עכשיו לעצם הטענה, למה שלא כולם יזכו להגיע לשוויון זכויות ומשאבים?
אם נלך אחורה למקור הטענה שלך, נגיע לאדם הראשון שהגה את הרעיונות הבסיסיים של השיטה הזו (שאגב סותרים את קיומם של דתות ומוסר) - קרל מרקס.

בפועל בהיסטוריה היו כבר כמה תנועות ומשטרים שניסו ליישם את הרעיונות המרקסיסטיים, סוציאליזם וקומוניזם למשל, ללא הצלחה.

מה זה אומר ללא הצלחה?
בתיאוריה - כולם שווים. בפועל? שחיתות בהיקפים עצומים, דיקטטורה, רצח עם וכו' (רוסיה הקומוניסטית כדוג').

אפשר כמובן לטעון שקומוניזם אמיתי מעולם לא נוסה... אבל אז צריך בהחלט להוכיח למה הרעיונות ה'סוציאליסטיים' שהבאת יהיו שונים מהמשטרים שהתפתחו בסופו של דבר מניסיון ליישם את אותם ערכים.

עוד משהו שלא דיברת עליו הוא מהם היתרונות בחברה אי שוויונית:

קפיטליזם אמיתי טוען שאל לה למדינה להתערב בשוק החופשי. השוק, ורק השוק - יקבע את כוחות המשחק.
רק כך תתקבל כלכלה חופשית, תחרותית, מייצרת ומפתחת.
כיום אימץ העולם את עקרונות הקפיטליזם (ששורשיו נעוצים בערכיה של התנועה הליברלית) אבל הגביל אותו עם רעיון הדמוקרטיה.
כלומר יש עדיין פיקוח. יותר או פחות? מדינה מדינה וחוקיה. אבל בפועל אין דבר כזה שוק חופשי לחלוטין.

יש חסרונות לשיטה בוודאי, אבל אי אפשר להתעלם שבמושגים של זמן היא הוכיחה את עצמה יותר מהשיטות האחרות.

היתרון הכי משמעותי של השיטה הוא תחרותיות.
אם כולם בשביל החברה, והחברה בשביל כולם, למה לנו להתאמץ ולעבוד קשה?
למה שאנשים יטרחו ללמוד, לכתוב (במקרה שלנו), לייצר ולפתח - אם בסוף כולם מקבלים את אותו הדבר?
אם יש תמלוגים מהמדינה לכל סופר שרוצה לכתוב ספר - למה לי להשקיע בספר טוב?

הרצון האגואיסטי הזה, שנראה נורא כל כך בעיניים סוציאליסטיות, הוא דווקא המניע הכי חזק שלנו לפעול.

אם נלך רחוק יותר - זאת גם הדרך של האדם והטבע לשרוד.
אז נכון, בשיטה הזאת החברה לא מושלמת, ותמיד יהיו אנשים שינצלו את הכוח הזה לרעה. (וזה אגב למה יש חוקים במדינות מתוקנות, חופש פעולה מוחלט יגרום לכאוס ולו רק בגלל שתמיד יהיו אנשים שינצלו אותו לרעה).
אבל אי אפשר להכריח אנשים לשתף את המשאבים שעמלו עליהם עם אנשים אחרים שלא עמלו עליהם, רק כי לאלו האחרונים אין את היכולת לקבל אותם...

אני אשמה של-X אין כישרון כתיבה? האם אדם שעבד קשה בשביל תפקיד בכיר ומרוויח הרבה כסף, צריך לכלכל אנשים שישבו על הכיסא בנחת וחיכו לתמלוגים מהמדינה?
אז נכון, לא כולם ישבו על הכיסא, חלקם לא יכלו לעזור לעצמם מכל מיני סיבות. ובדיוק בשביל זה ברוב המדינות המתוקנות יש תוכניות עזרה לאוכלוסיות מוחלשות, יש מיסים כדי שגם האדם העשיר יתרום למדינה ולחברה, ויש פיקוח חלקי על השווקים. החברה לפחות מנסה לא להיות אגואיסטית לחלוטין.

אז אפשר אמנם לדבר על חסד, על עזרה ועל תרומה לזולת. אפשר לפעול לחברה מתוקנת יותר על ידי עשית טוב בעצמינו.
אבל אי אפשר לקחת את המניע האגואיסטי הבסיסי, להעלים את התחרות האנושית הזאת - ולצפות שהעולם ימשיך לייצר באותה האיכות והכמות.

 

[א. פרי]

מדברייך אני מבינה שאת לא מאמינה בתפיסת העולם הקפיטליסטית.

וממשפט זה אני מבינה שאת נוטה יותר לתפיסה הקומוניסטית.
כן, היום זה נשמע נורא, אחרי שאנו מכירים את תוצאות הקומוניזם. אבל בבסיס הרעיון עומדת טענה דומה - הממשלה אחראית לדאוג ב100% לרווחת התושבים, והאזרחים כולם צריכים לדאוג לרווחת הקבוצה.

כל זה נכון, ובעז"ה יתממש בקרוב מאוד כשכולנו נחווה גאולה אמיתית ושלימה, פנימית וסביבתית.
הדרך להגיע אל הגאולה הזו?
בשביל זה צריכים להתמקד במה שאמרו לנו חכמי ישראל עצמם, וכמו שאמרת - לא לנסות לקחת בעלות בעצמנו על הציבור.
והתורה אומרת לנו בצורה מפורשת מאוד איך צריכים לפעול כדי להגיע לגאולה כזו.
ממליצה על הספר "חשיבה גאולתית" של הרב זלמן נוטיק.

אם לקצר, אני מסכימה על המטרה - פחות על הדרך.

מסרים מאיזה כיוונים, אם מותר לשאול?
כי כשאני הולכת ברחוב התל אביבי אני שומעת מסרים אחרים מאשר אלו שאני שומעת ברחוב הירושלמי.
לא כל מסר שאני אשמע אני אקח איתי.
אשמח לדעת מה המקורות שלך, כדי לשקול באופן מעמיק האם אני לוקחת איתי את המסרים שאת מביאה.

אני פשוט מסתכלת על המציאות.
ואם במציאות יש כסף למדינה לשלם מאות אלפי שקלים לזמרים שישירו ביום העצמאות.
ואם יש למדינה כסף לשפץ מבנים ציבוריים, לשלם משכורות עתק, וכו' צריך להיות לה אינטרס קודם לדאוג לאזרח הפשוט. ענין של סדר עדיפויות.
האינטרס של הממשל כרגע זה שאנשים יעבדו בכל עבודה לכן הם משאירים אנשים עניים, כדי שהם ירצו לעבוד בעבודות נקיון לדוגמה.
האמת היא שאדם לא צריך להגיע לעוני כדי לצאת לעסוק במשהו כי נולדנו ללמוד, לעבוד ולחוש תורמים.
ואני ממש מאוכזבת מכך שיש המון כסף בבנקים שאין להם דורש ומהעבר השני יש אנשים שמתמודדים עם קושי יומיומי.
והכי טיפשי שמאשימים מגזר זה או אחר בכך שהוא עני.
אגב, בזמנים שחיפשתי למצוא לעצמי תעסוקה הייתי מקנאה גם בעובדי נקיון שיש להם תעסוקה. ניסיתי כל עבודה שהיתה. ולא היו עבודות. אפילו לא התאמתי לעבודת נקיון או לקופאית כי כל עבודה צריכה התאמה לאדם.

לגבי המסרים שלי
חלילה להקשיב להם.
אם דברי יתקבלו זה לא נכון עבור אף אחד ויצביע על כך שאני שרלטנית.
אני תמיד משננת לעצמי שלא משנה מי אומר או מי כותב.
האמת מדברת ולא האדם עצמו.
ואני כמובן מסננת כל הזמן דברים שאני שומעת.
זה באחריותנו לסמוך על עצמנו ועל האינטואיציה שלנו ולסנן מסרים. התורה מכוונת אותנו אבל האחריות היא עלינו בלבד.
והרבה פעמים נוכחתי שאני טועה בגדול.
גם בלעם הרשע זכה שדבריו ישמעו ואפילו נהגים מידי יום בתפילה של בני אשכנז. למדתי בבית יעקב אז אני מכירה את התפילה. מה טובו אוהליך יעקב.
חז"ל לא אמרו הוא מתל אביב אז נוריד את דבריו מהתפילה..

אגב,
אני מוחקת המון ביטויים לפני שאני מפרסמת את דברי. אם אחרי כל ההשתדלות עדיין כתבתי דברים צורמים אז סליחה.

בטח קוראים רבים מעדיפים שלא אתבטא בצורה מסוימת.
גם אני די לא מחבבת שאני מתבטאת. מה לעשות מישהו צריך להיות במשבצת הזו ואני מתפללת שבורא עולם יתן רצון אצל אנשים נוספים לצאת לעשות שינוי עצמי וסביבתי ובעיקר תודעתי.
זה קיים, יש אנשים שרוצים ופועלים לשינוי אבל הם בשולי החברה וזה לא מספיק.
אמנם צריך לחכות שיבוא המשיח אבל זה לא סותר שאדם צריך להשתדל, לקדם את עצמו ולקדם את האמת.

לא הצלחתי להבין לאיזה צד את נוטה.

'להפסיק להסתמך על הממסד', לא יכול לעבוד יחד עם 'לצפות שהממסד ייתן לי מילגה 3000 ש"ח על כתיבת ספר'. אלו שני קצוות שונים שאי אפשר לאחוז בהם יחד.



הבעיה בישראל של ימינו שונה מהבעיה של צרפת לפני המהפכה.
כאן אין מעמד עליון שהאריסים עובדים בשבילו, אלא שלל בעיות כלכליות אחרות, שמורידות את רמת החיים של כולנו.
(ביניהן - צרכי ביטחון שהם משאבת כסף נוראית, בידוד יבשתי שמייקר יבוא ויצוא, חקיקה מכבידה על עסקים שמייקרת עלויות).

ולגבי ביטחון אישי, לו יהי. מהפה שלך לאוזניים של נסראללה וסינוואר. אנחנו באמת נשמח שיהיה פה ביטחון אישי.

הממסד אמור לתת קצבאות לכל האזרחים. זה לא סותר שכל אחד צריך להתקדם כאילו אין ממסד.
הממסד בעיקרו הוא נהדר כשהוא יתפקד כשורה.

גם אני חשבתי שהמדינה מסכנה ואין כסף. היום אני לא קונה את השקרים האלה.
כשחסר כסף חוסכים בהוצאות ראוותיות ומתחשבים באזרחים.
בקורונה המדינה הוציאה המון כסף על המון דברים.
וגם כעת המדינה מציאה המוו כסף במלחמה כי הכל זה סדר עדיפויות.
אגב אפשר להתרים את הבנקים ואת החברות הגדולות. יש להם מיליארדים בלי דורש. הם לא יכולים רק לקחת. שיתרמו קצת לעם.. למה לא?

נכון.
בורא עולם קובע את הערך של כל אחד, והערך הזה, מה לעשות, לא שווה.
"בורא נפשות רבות וחסרונן", כל אחת והחיסרון המדויק שלה שנברא ביחד איתה. אנחנו לא שווים.

קחי דוגמא נפוצה של קריאה לשוויון: פמיניזם.
תנועת הפמיניזם התחילה לפרוח כבר במאה ה-19, בהתחלה היא בסך הכול דרשה זכויות בסיסיות לאישה כמו הצבעה.
(ובמאמר מוסגר, גם אישה עם דעות שמרניות מאד הייתה מסכימה עם הדרישות האלו שנראות כל כך הגיוניות היום).
אבל היום פמיניסטיות קלאסיות לא דורשות זכויות בסיסיות - הן דורשות שוויון.
גברים ונשים נולדו שווים, לא?
אז זהו שלא. ואי היכולת לקבל את העובדה שיש הבדלים מהותיים בין שני המינים יוצרת בעיה שאי אפשר לפתור.
כי אם נשים שוות לגברים, למה למשל שלא תתגייסנה ליחידות קרביות מובחרות? אה אבל הן לא עוברות את המיונים, אז בואו נוריד את רף הקבלה כי שוויון.

לכאורה רעיון השוויון הזה נשמע מושלם, כמו שאת כותבת:

אבל יש כמה סתירות לטענה שלך:

קודם כל אידיאלי זה מושג יחסי.
מה שאידיאלי לאחד לא אידיאלי לאחר. אם את טוענת שאנחנו לא יכולים לקבוע את הערך של הזולת, את גם לא יכולה לטעון שהאזרחים כולם צריכים להגיע לחיים שאת קוראת להם אידיאלים.
זה בעצם לקבוע עבורם את הערך שלהם לאידיאל. סותר את הטענה הקודמת שלך.

עכשיו לעצם הטענה, למה שלא כולם יזכו להגיע לשוויון זכויות ומשאבים?
אם נלך אחורה למקור הטענה שלך, נגיע לאדם הראשון שהגה את הרעיונות הבסיסיים של השיטה הזו (שאגב סותרים את קיומם של דתות ומוסר) - קרל מרקס.

בפועל בהיסטוריה היו כבר כמה תנועות ומשטרים שניסו ליישם את הרעיונות המרקסיסטיים, סוציאליזם וקומוניזם למשל, ללא הצלחה.

מה זה אומר ללא הצלחה?
בתיאוריה - כולם שווים. בפועל? שחיתות בהיקפים עצומים, דיקטטורה, רצח עם וכו' (רוסיה הקומוניסטית כדוג').

אפשר כמובן לטעון שקומוניזם אמיתי מעולם לא נוסה... אבל אז צריך בהחלט להוכיח למה הרעיונות ה'סוציאליסטיים' שהבאת יהיו שונים מהמשטרים שהתפתחו בסופו של דבר מניסיון ליישם את אותם ערכים.

עוד משהו שלא דיברת עליו הוא מהם היתרונות בחברה אי שוויונית:

קפיטליזם אמיתי טוען שאל לה למדינה להתערב בשוק החופשי. השוק, ורק השוק - יקבע את כוחות המשחק.
רק כך תתקבל כלכלה חופשית, תחרותית, מייצרת ומפתחת.
כיום אימץ העולם את עקרונות הקפיטליזם (ששורשיו נעוצים בערכיה של התנועה הליברלית) אבל הגביל אותו עם רעיון הדמוקרטיה.
כלומר יש עדיין פיקוח. יותר או פחות? מדינה מדינה וחוקיה. אבל בפועל אין דבר כזה שוק חופשי לחלוטין.

יש חסרונות לשיטה בוודאי, אבל אי אפשר להתעלם שבמושגים של זמן היא הוכיחה את עצמה יותר מהשיטות האחרות.

היתרון הכי משמעותי של השיטה הוא תחרותיות.
אם כולם בשביל החברה, והחברה בשביל כולם, למה לנו להתאמץ ולעבוד קשה?
למה שאנשים יטרחו ללמוד, לכתוב (במקרה שלנו), לייצר ולפתח - אם בסוף כולם מקבלים את אותו הדבר?
אם יש תמלוגים מהמדינה לכל סופר שרוצה לכתוב ספר - למה לי להשקיע בספר טוב?

הרצון האגואיסטי הזה, שנראה נורא כל כך בעיניים סוציאליסטיות, הוא דווקא המניע הכי חזק שלנו לפעול.

אם נלך רחוק יותר - זאת גם הדרך של האדם והטבע לשרוד.
אז נכון, בשיטה הזאת החברה לא מושלמת, ותמיד יהיו אנשים שינצלו את הכוח הזה לרעה. (וזה אגב למה יש חוקים במדינות מתוקנות, חופש פעולה מוחלט יגרום לכאוס ולו רק בגלל שתמיד יהיו אנשים שינצלו אותו לרעה).
אבל אי אפשר להכריח אנשים לשתף את המשאבים שעמלו עליהם עם אנשים אחרים שלא עמלו עליהם, רק כי לאלו האחרונים אין את היכולת לקבל אותם...

אני אשמה של-X אין כישרון כתיבה? האם אדם שעבד קשה בשביל תפקיד בכיר ומרוויח הרבה כסף, צריך לכלכל אנשים שישבו על הכיסא בנחת וחיכו לתמלוגים מהמדינה?
אז נכון, לא כולם ישבו על הכיסא, חלקם לא יכלו לעזור לעצמם מכל מיני סיבות. ובדיוק בשביל זה ברוב המדינות המתוקנות יש תוכניות עזרה לאוכלוסיות מוחלשות, יש מיסים כדי שגם האדם העשיר יתרום למדינה ולחברה, ויש פיקוח חלקי על השווקים. החברה לפחות מנסה לא להיות אגואיסטית לחלוטין.

אז אפשר אמנם לדבר על חסד, על עזרה ועל תרומה לזולת. אפשר לפעול לחברה מתוקנת יותר על ידי עשית טוב בעצמינו.
אבל אי אפשר לקחת את המניע האגואיסטי הבסיסי, להעלים את התחרות האנושית הזאת - ולצפות שהעולם ימשיך לייצר באותה האיכות והכמות.

לא התכוונתי לחברה קומוניסטית אלא לשלב בין קפיטליזם ולקומוניזם וליצור משהו חדש:
בבסיס הרעיון עומדות עובדות:
האדם תמיד ישאף ליותר.
האדם נולד עם רצון עז ליצור ולעמול ונהנה מיגיע כפיו!

אגב הקומוניזם היה מושחת כי הוא היה אצל אנשים מושחתים. יש אנשים שיש להם טענות על הדתות, בטענה שהן גורמות לסכסוך. האמת היא שזה לא משנה אם אתה דתי או לא. אם אתה שואף לטוב תהיה תמיד טוב, ואם אתה לא שואף לטוב אתה יכול להיות עם חזות דתית ולנופף בצעקות אללה הוא אכבר, אבל אתה לא מבין שאללה רוצה טוב לכולם.

לא צריך לקחת את הכסף מהעשירים ולחלק לעניים אלא לדאוג שלא יהיה מצב שאנשים יהיו בלי בסיס כלכלי.
העשירים יכולים להשאר עשירים אבל העניים יצליחו לשרוד את היום יום. לא דרישה מוגזמת.

לגבי שיוויון -
כולנו שווים. לגמרי.
כנגד כל חסרון שקיבלנו יש לנו מעלה שמשלימה את היותנו שווים.
לכן צריך להיות לנו אינטרס שכל האנשים יתקדמו כי ככל שיותר אנשים יעלו בדרגה ככה לא נצטרך חסרון כדי לזכות לעלות למישור. כי המישור הקולקטיבי יהיה גבוה.
אנשים שיוצרים איכות לא צריכים תחרותיות. תחרותיות טובה במידה. אבל כרגע אין לאנשים איך להתקדם. יש שמצליחים ויש שלא,, תמיד יהיה פער מסוים כי אנחנו לא זהים.

 

[א. פרי]

בהזדמנות זו תרשו לי התנצלות קלה ובזה אסכם את הדיון, מבחינתי.
אתם יכולים להמשיך לכתוב בדיון אך אני לא יודעת אם אמשיך להשתתף בגלל הסיבה הבאה:
מאז שיצאתי לאור שכנעתי את עצמי שהכתיבה שלי יכולה לשנות את העולם,
זה היה המניע שלי שעזר לי להתגבר על כל הקשיים ועל ההתנגדות הפנימית לצאת לאור.

הרצון הזה לצאת לאור הוא לגיטימי, אבל אני אשה מתמודדת נפש שמתעלת את הקושי בחיים לכתיבה וליצירה
אני לפעמים לא יודעת להתבטא או לא מבינה (ולא רוצה להבין אפילו שקצת משתדלת) ניואנסים חברתיים או יחסי אנוש.

אני כותבת וזה הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת לעצמי, אבל שוב ושוב מבינה שתקשורת עם אנשים לא הצד החזק שלי.
ממש כיף לי לדון ולהתפלסף, אבל נראה לי שקצת שכחתי את העובדה הפשוטה: מילה בסלע שתיקה בתרי.
אני יותר מידי כותבת ומשתלטת על המרחב.
ובתקופה זו אני גם מתמודדת עם אתגר להוציא לאור את ספרי הרביעי כי ההוצאות לאור לא רוצות לשווק אותו.
אצטרך לשווק אותו בעצמי.
בחודשים הקרובים אפיק אותו אי"ה במהדורה מצומצמת, לפי דרישת הקוראים.
ותוכלו לרכוש את הספר ממני. אפשר להזמין כעת, בלי התחייבות לרכוש.
אם מישהו כאן ירצה לעזור לי בהפצה באזור מגוריו או בהפצה בחנויות, אשמח.
בכל מקרה קצת הגזמתי בכתיבה שלי בבמה זו..
והגזמתי גם בכל התשובות הקצת-טפשיות שלי. אני הכי מבינה את עצמי
זה לא סותר את ההבנה שאני צריכה ללמוד לשתוק. - אם ככה מי ישנה את העולם? אני שואלת את עצמי.
התשובה: כולנו, ובורא עולם שמכוון את עולמו. וכמובן המשיח שיהי רצון שיבוא לגאול אותנו ברחמים ובשמחה.

 

[נ. גל]

@א. פרי, אשמח שתצרי איתי קשר בהודעה פרטית. אין לי אפשרות כזו (כיוון שאין לי מנוי פרימיום).

 

[סיפור8]

@א. פרי , את מהממת ממש
חושבת שפתחת כאן דיון מעמיק באופן מיוחד. כמו שאת רואה, הבאת אותנו לחשוב ולהתבונן. היה ממש מעניין לקרוא אותך ואת התגובות.
מאחלת לך שהלב שלך תמיד יהיה מלא בתקווה, באמונה ובתפילה. ושתראי הרבה ברכה במה שאת עושה, כולל הספר.
זה מזכיר לי את הפרשה שלנו- גם בתוך עומק הייסורים של עבדות מצרים, נשות ישראל תמיד התבוננו באופן שונה על המציאות.
"מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להן ניסים והוציאו תופים ממצרים". בין לבין עבודות הפרך, הן גם הכינו תופים...
אני מאמינה שכשכל העולם רגיל לצורת חיים מסוימת של אנוכיות וגלות, את מביאה מנגינה אחרת, כמו תופים בתוך מצרים. היא מדהימה ומיוחדת.
מקווה שתמשיכי לנגן אותה עם המילים והכתיבה היפה שלך. בהצלחה רבה!