החלמה ליולדות ב'רמדה'

[R A C H E L I]

hbecker חבל שאי אפשר לצלצל לך 10 פעמים (ואפילו יותר... )

 

[חנה4]

אם דברתם על מליון דולר, אז זה מגיע לבקר. שבת שלום לכולן.

 

[ANONYMUS]

מישהי מוכנה להעלות לי תמונה של חלוק מליון דולר?
אני ממש משתוקקת לראות על מה יצא הקצף.

 

[אז מה]

חדר לבודד 800 שח
בחדר לזוג 600
בחדר לשלושה 490 [אם אני זוכרת נכון]...

ואמורה להיות גם השתתפות של הקופות

מישהי יודעת לומר בע"פ מה המחירים של טלזסטון/ אם וילד?

(הקופה משתתפת אותו דבר, בכל בתי ההחלמה הנ"ל)

 

[אז מה]

לגבי רמדה - בעיקרון - הם קנו את כל הסיפור הזה מרימונים (מלון שלום) - זה לא החזיק מעמד שם מבחינה תקציבית ומישהו קנה את זה מהם ופשוט רמדה נתנו לו תנאים טובים יותר ממלון שלום.
הצוות - ברובו אותו הצוות.

לא הבנתי כמעט מילה...
אפשר הסבר לבורות כמוני?

 

[KR]

תתקשרי למספר של טלססטון, הם אומרים הכל באופן אלקטרוני. יש מלא אפשרויות.

סליחה שאני כופרת ב"חדר הפרטי", כפי שכתבתי לעיל הייתי שם עם עוד מישהי בחדר, זה לא מיטה ליד מיטה, אמנם אין וילון, אבל זה בצורת חדר כזו שיוצרת שתי פינות.
ואם את לא באה לפטפט ומשדרת שאינך מעוניינת בחברה, השותפה מרגישה זאת ושום דבר לא קורה. שקט ושלווה.
חדר עם שתיים גם זול משמעותית, וגם יותר קיים במלאי. לפרטיים צריך לחכות.
אפילו, למפרע, חשבתי לעצמי שהייתי מתה מפחד לישון לבד בחדר במקום זר. באמת. טוב שהייתה שם עוד מישהי, על אף שלמעט שלום לא החלפנו מילה!
אני שוחרת הפרטיות הגדולה בעולם, עשיתי זאת!

לא אשכח איך עמדתי מרעידה ובוכיה בפתח התינוקיה כשהגענו.
רציתי לקחת את הרגליים ולברוח כאן ועכשיו.
בעלי והילדים היו איתי, וחשבתי שאני לא מסוגלת להישאר לבד ועוד עם מישהי בחדר...
ופתאום הגיעה אחת העובדות מתוך התינוקיה, עם חיוך ענק ואימהי
"הנה אני רואה יולדת אחרי ברית! נכון? אני לא טועה!"
הכניסה אותי, הושיבה אותי, שאלה איך עבר, לא שאלה למה אני בוכה, לא אמרה לי להפסיק לבכות (לא היה עוזר לה ממילא), קיבלה את התינוק שלי כאילו הוא היחיד, ושלחה אותי מהר מהר לאכול ארוחת צהריים.
נשארה לי חוויה כ"כ חיובית מאז.

 

[פילפל]

סליחה שאני כופרת ב"חדר הפרטי", כפי שכתבתי לעיל הייתי שם עם עוד מישהי בחדר, זה לא מיטה ליד מיטה, אמנם אין וילון, אבל זה בצורת חדר כזו שיוצרת שתי פינות.
ואם את לא באה לפטפט ומשדרת שאינך מעוניינת בחברה, השותפה מרגישה זאת ושום דבר לא קורה. שקט ושלווה.

תלוי על מי את "נופלת"...

לאחר אחת הלידות היתה לי אשה בחדר, שלא משנה כמה ששידרתי שאין לי כח לפטפוטים והם לא מעניינים אותי... היא פשוט דיברה ודיברה ודיברה, גם אם לא עניתי/הקשבתי/התייחסתי.

יש כאלה שפשוט לא מסוגלות לחשוב בשקט או להיות בקרבת מישהי בלי ללהג ולדבר, אפילו לעצמן...

 

[KR]

תלוי על מי את "נופלת"...

לאחר אחת הלידות היתה לי אשה בחדר, שלא משנה כמה ששידרתי שאין לי כח לפטפוטים והם לא מעניינים אותי... היא פשוט דיברה ודיברה ודיברה, גם אם לא עניתי/הקשבתי/התייחסתי.

יש כאלה שפשוט לא מסוגלות לחשוב בשקט או להיות בקרבת מישהי בלי ללהג ולדבר, אפילו לעצמן...

על זה לא חשבתי נשמע קשה!

אבל אני מניחה שהייתי אומרת לטיפוס כזה
את נורא מעניינת, בכל מצב רגיל הייתי כ"כ שמחה לפטפט, אבל אני אחרי לידה קשה וזקוקה במנוחה מוחלטת.

לא בטוח שזה היה עוזר אבל אולי לנסות.

 

[אז מה]

סליחה שאני כופרת ב"חדר הפרטי", כפי שכתבתי לעיל הייתי שם עם עוד מישהי בחדר, זה לא מיטה ליד מיטה, אמנם אין וילון, אבל זה בצורת חדר כזו שיוצרת שתי פינות.
ואם את לא באה לפטפט ומשדרת שאינך מעוניינת בחברה, השותפה מרגישה זאת ושום דבר לא קורה. שקט ושלווה.
חדר עם שתיים גם זול משמעותית, וגם יותר קיים במלאי. לפרטיים צריך לחכות.
אפילו, למפרע, חשבתי לעצמי שהייתי מתה מפחד לישון לבד בחדר במקום זר. באמת. טוב שהייתה שם עוד מישהי, על אף שלמעט שלום לא החלפנו מילה!
אני שוחרת הפרטיות הגדולה בעולם, עשיתי זאת!

עדיין, אני אישית מאד נגד חדר זוגי (למרות שבהחלט נאלצת תכלס לעשות זאת בגלל ההפרש במחיר)
כפי שכתבו- תלוי עם מי את נופלת (ויצורה דברנית היא רק אופציה אחת, יש עוד אופציות..)
ויש עוד המון חסרונות, כמובן זה גם ענין של אופי.

ובקשר לבתי ההחלמה עצמם- אישית היו לי חוויות שליליות במקומות המוכרים. אני לא מפרטת מטעמי לשון הרע... אבל מה שבטוח, לתמונה יש הרבה מאד פנים.

 

[Designer]

יש אופציה של חדר פרטי סוג ב' בתוספת של 55 ש"ח מהמחיר הרגיל
חדר ב' זה אומר חדר יותר קטן או חדר בקומה 5 חדש אבל בלי מעלית לקומה 5

 

[אז מה]

יש אופציה של חדר פרטי סוג ב' בתוספת של 55 ש"ח מהמחיר הרגיל
חדר ב' זה אומר חדר יותר קטן או חדר בקומה 5 חדש אבל בלי מעלית לקומה 5

איפה?

 

[hila]

תלוי על מי את "נופלת"...

לאחר אחת הלידות היתה לי אשה בחדר, שלא משנה כמה ששידרתי שאין לי כח לפטפוטים והם לא מעניינים אותי... היא פשוט דיברה ודיברה ודיברה, גם אם לא עניתי/הקשבתי/התייחסתי.

יש כאלה שפשוט לא מסוגלות לחשוב בשקט או להיות בקרבת מישהי בלי ללהג ולדבר, אפילו לעצמן...

במקרה כזה מבקשים לעבור חדר ...ומסבירים להיא שזה בגלל המדריגות/המזגן/המקלחת...

 

[באה בטוב]

אני לא אשכח כמה סבלתי בטלזסטון בפעם הראשונה והיחידה שהייתי שם. נכנסתי לחדר שאמרו לי, והשותפה קבלה אותי בפרצוף חמוץ. מסתבר שהיתה לפני מישהי אחרת שרק חזרה לביתה לברית ותכננה לחזור מייד לאחר הברית- היא היתה בטוחה שהיא חוזרת לאותו חדר וגם השאירה שם חלק מהדברים שלה אבל הנהלת טלזסטון חשבה אחרת ושיבצה אותי במקומה. בקיצור השותפה שם קיבלה את זה קצת קשה, כנראה שהן התיידדו, ולא הפסיקה להגיד לי שזו בטח טעות. זו היתה רק קבלת הפנים. בהמשך סבלתי ממנה מאוד בגלל שהיא התעקשה להשאיר חלון פתוח ולא להדליק חימום. זה היה חורף מאוד סוער וירד שלג. אני זוכרת שהסתכלתי מעבר לחלון הפתוח וראיתי את השלג יורד, ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה?? אני רגישה לקור בצורה קיצונית וזה גם היה מזג אויר קיצוני. אז תגידו, יכלת להתווכח, לפנות להנהלה, או אפילו רק להצביע על השלט שקבוע בחדר שאומר שהחדר חייב להיות מחומם 24 שעות גם כשלא נמצאים בו! ( תקנו אותי אם הזכרון מתעתע בי) אבל לי לא היה כוחות לעשות שום דבר מאלה, הייתי מוצפת והלומה רגשית מכל החוויה, שפשוט לא הייתי מסוגלת לעמוד על שלי. רק רציתי הביתה!
חוץ מהשותפה הלא נחמדה, לא נהניתי בכלל. כנראה שזה עניין של אופי, ובמקרה של טלזסטון גם עניין של החוג אליו את משתייכת. אני לא מצאתי את עצמי שם, לא הכרתי אף אחת ולא ידעתי איך מתחילים להכיר ולמה אני בכלל צריכה להשקיע מאמצים כשאני רק רוצה לנוח? אז לא השקעתי מאמץ אבל תמיד הרגשתי ״מחוץ לעניינים״, כי כולן היו יושבות ומפטפטות בארוחות ורק אני (זו כמובן רק תחושה ולא מציאות) יושבת לבד.
דברו כאן על חלוקים, גם בעניין הזה הרגשתי לא בנוח. באותו זמן לא היינו במצב כלכלי מאוד טוב ואני הסתובבתי עם חלוקים שד׳ ישמור. היה לי רק חלוק אחד יפה ומכובד אבל כמה אפשר ללכת איתו? סה״כ אחרי לידה, עם ההנקה, את לא בדיוק שיא הניקיון. זה גם תרם להרגשת אי הנוחות שלי. בקיצור, נשארתי עם טראומה עד היום, ולמרות שעכשיו יש לי המון חלוקים יפים ואני יכולה להרשות לעצמי חדר פרטי אני לא חושבת שאחזור לשם. אני אחפש מקום פחות פנימייתי שלא יוצר עלי לחץ להתחבר עם נשים אחרות בזמן שהכי אין לי חשק לעשות זאת. האמת שמאז הלכתי להורים שלי, שם יש לי מקום ושקט בשפע. ויש לי חברה שפשוט חוזרת הביתה, כך במשך כל 12 הלידות שלה... אולי אקח את הרעיון שלה ואראה שזה דווקא נחמד. ככה בטוח ארגיש בבית!

 

[KR]

אני לא אשכח כמה סבלתי בטלזסטון בפעם הראשונה והיחידה שהייתי שם. נכנסתי לחדר שאמרו לי, והשותפה קבלה אותי בפרצוף חמוץ. מסתבר שהיתה לפני מישהי אחרת שרק חזרה לביתה לברית ותכננה לחזור מייד לאחר הברית- היא היתה בטוחה שהיא חוזרת לאותו חדר וגם השאירה שם חלק מהדברים שלה אבל הנהלת טלזסטון חשבה אחרת ושיבצה אותי במקומה. בקיצור השותפה שם קיבלה את זה קצת קשה, כנראה שהן התיידדו, ולא הפסיקה להגיד לי שזו בטח טעות. זו היתה רק קבלת הפנים. בהמשך סבלתי ממנה מאוד בגלל שהיא התעקשה להשאיר חלון פתוח ולא להדליק חימום. זה היה חורף מאוד סוער וירד שלג. אני זוכרת שהסתכלתי מעבר לחלון הפתוח וראיתי את השלג יורד, ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה?? אני רגישה לקור בצורה קיצונית וזה גם היה מזג אויר קיצוני. אז תגידו, יכלת להתווכח, לפנות להנהלה, או אפילו רק להצביע על השלט שקבוע בחדר שאומר שהחדר חייב להיות מחומם 24 שעות גם כשלא נמצאים בו! ( תקנו אותי אם הזכרון מתעתע בי) אבל לי לא היה כוחות לעשות שום דבר מאלה, הייתי מוצפת והלומה רגשית מכל החוויה, שפשוט לא הייתי מסוגלת לעמוד על שלי. רק רציתי הביתה!
חוץ מהשותפה הלא נחמדה, לא נהניתי בכלל. כנראה שזה עניין של אופי, ובמקרה של טלזסטון גם עניין של החוג אליו את משתייכת. אני לא מצאתי את עצמי שם, לא הכרתי אף אחת ולא ידעתי איך מתחילים להכיר ולמה אני בכלל צריכה להשקיע מאמצים כשאני רק רוצה לנוח? אז לא השקעתי מאמץ אבל תמיד הרגשתי ״מחוץ לעניינים״, כי כולן היו יושבות ומפטפטות בארוחות ורק אני (זו כמובן רק תחושה ולא מציאות) יושבת לבד.
דברו כאן על חלוקים, גם בעניין הזה הרגשתי לא בנוח. באותו זמן לא היינו במצב כלכלי מאוד טוב ואני הסתובבתי עם חלוקים שד׳ ישמור. היה לי רק חלוק אחד יפה ומכובד אבל כמה אפשר ללכת איתו? סה״כ אחרי לידה, עם ההנקה, את לא בדיוק שיא הניקיון. זה גם תרם להרגשת אי הנוחות שלי. בקיצור, נשארתי עם טראומה עד היום, ולמרות שעכשיו יש לי המון חלוקים יפים ואני יכולה להרשות לעצמי חדר פרטי אני לא חושבת שאחזור לשם. אני אחפש מקום פחות פנימייתי שלא יוצר עלי לחץ להתחבר עם נשים אחרות בזמן שהכי אין לי חשק לעשות זאת. האמת שמאז הלכתי להורים שלי, שם יש לי מקום ושקט בשפע. ויש לי חברה שפשוט חוזרת הביתה, כך במשך כל 12 הלידות שלה... אולי אקח את הרעיון שלה ואראה שזה דווקא נחמד. ככה בטוח ארגיש בבית!

באמת עניין של אופי.
ושל צרכים.
ושל מצב אישי קונקרטי.
בקיצור מורכב

אני לא חושבת שאני ב"אופי" של מי שממש עושה שם חיים... לא.
ולא בחוג שממש מתאים לו להשתקע שם לא.
אני ממש טיפוס של בית, ושל פרטיות. ממש ממש ממש. ועוד ממש.
אבל היה לי צורך חשוב מאוד להגיע
לא הפריע לי לא לפטפט עם אף אחת
אכלתי והלכתי למיטה
בקושי יצאתי מהמיטה
הייתי שם גם בשבת (האמת שזה היה יותר מידי בשבילי, על זה לא אחזור בל"נ)
והייתה אחת שניסתה "לטפח" אותי
אז אכלתי והלכתי
בסעודה הבאה עברתי מקום. באמת לא באתי שביל למצוא חברות. תודה מראש

אבל באמת לא עברתי כזה דבר של קור...
איך בכלל מביאים תינוק לחדר קר???? מה ההיא חשבה לעצמה? חוצפה של ממש.

 

[חנון]

אני לא אשכח כמה סבלתי בטלזסטון בפעם הראשונה והיחידה שהייתי שם. נכנסתי לחדר שאמרו לי, והשותפה קבלה אותי בפרצוף חמוץ. מסתבר שהיתה לפני מישהי אחרת שרק חזרה לביתה לברית ותכננה לחזור מייד לאחר הברית- היא היתה בטוחה שהיא חוזרת לאותו חדר וגם השאירה שם חלק מהדברים שלה אבל הנהלת טלזסטון חשבה אחרת ושיבצה אותי במקומה. בקיצור השותפה שם קיבלה את זה קצת קשה, כנראה שהן התיידדו, ולא הפסיקה להגיד לי שזו בטח טעות. זו היתה רק קבלת הפנים. בהמשך סבלתי ממנה מאוד בגלל שהיא התעקשה להשאיר חלון פתוח ולא להדליק חימום. זה היה חורף מאוד סוער וירד שלג. אני זוכרת שהסתכלתי מעבר לחלון הפתוח וראיתי את השלג יורד, ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה?? אני רגישה לקור בצורה קיצונית וזה גם היה מזג אויר קיצוני. אז תגידו, יכלת להתווכח, לפנות להנהלה, או אפילו רק להצביע על השלט שקבוע בחדר שאומר שהחדר חייב להיות מחומם 24 שעות גם כשלא נמצאים בו! ( תקנו אותי אם הזכרון מתעתע בי) אבל לי לא היה כוחות לעשות שום דבר מאלה, הייתי מוצפת והלומה רגשית מכל החוויה, שפשוט לא הייתי מסוגלת לעמוד על שלי. רק רציתי הביתה!
חוץ מהשותפה הלא נחמדה, לא נהניתי בכלל. כנראה שזה עניין של אופי, ובמקרה של טלזסטון גם עניין של החוג אליו את משתייכת. אני לא מצאתי את עצמי שם, לא הכרתי אף אחת ולא ידעתי איך מתחילים להכיר ולמה אני בכלל צריכה להשקיע מאמצים כשאני רק רוצה לנוח? אז לא השקעתי מאמץ אבל תמיד הרגשתי ״מחוץ לעניינים״, כי כולן היו יושבות ומפטפטות בארוחות ורק אני (זו כמובן רק תחושה ולא מציאות) יושבת לבד.
דברו כאן על חלוקים, גם בעניין הזה הרגשתי לא בנוח. באותו זמן לא היינו במצב כלכלי מאוד טוב ואני הסתובבתי עם חלוקים שד׳ ישמור. היה לי רק חלוק אחד יפה ומכובד אבל כמה אפשר ללכת איתו? סה״כ אחרי לידה, עם ההנקה, את לא בדיוק שיא הניקיון. זה גם תרם להרגשת אי הנוחות שלי. בקיצור, נשארתי עם טראומה עד היום, ולמרות שעכשיו יש לי המון חלוקים יפים ואני יכולה להרשות לעצמי חדר פרטי אני לא חושבת שאחזור לשם. אני אחפש מקום פחות פנימייתי שלא יוצר עלי לחץ להתחבר עם נשים אחרות בזמן שהכי אין לי חשק לעשות זאת. האמת שמאז הלכתי להורים שלי, שם יש לי מקום ושקט בשפע. ויש לי חברה שפשוט חוזרת הביתה, כך במשך כל 12 הלידות שלה... אולי אקח את הרעיון שלה ואראה שזה דווקא נחמד. ככה בטוח ארגיש בבית!

בשביל לאזן, הדעה שלך זה מיעוט כי יש מאות אלפי נשים שנהנות מאוד מאוד בטלסטון ולא מוותרות על החוויה!!!

 

[באה בטוב]

בשביל לאזן, הדעה שלך זה מיעוט כי יש מאות אלפי נשים שנהנות מאוד מאוד בטלסטון ולא מוותרות על החוויה!!!

בודאי. לא אמרתי שום דבר שלילי על ההתנהלות של בית ההחלמה עצמו, סיפרתי רק על החוויה האישית שלי.

 

[Ruti Kepler]

בודאי. לא אמרתי שום דבר שלילי על ההתנהלות של בית ההחלמה עצמו, סיפרתי רק על החוויה האישית שלי.

אוף איזה חוויה נאכסית. מכירה את התסכול מבית החלמה אחר (לא טלזסטון), שברחתי ממנו באמצע.

בכל מקרה, אם פעם נלד באותה תקופה, את מוזמנת לבוא איתי לטלז סטון.
רק תגידי שזאת את, ואזמין אותך לשבת איתי, ויהיה לך הכי מעניין בשולחן... מבטיחה לך... לא תרגישי בודדה לרגע.

 

[ש. צ. וינמן]

בשביל לאזן, הדעה שלך זה מיעוט כי יש מאות אלפי נשים שנהנות מאוד מאוד בטלסטון ולא מוותרות על החוויה!!!

אצלינו במשפחה אומרים כי טלז סטון זה עידוד ילודה,
צריך לקחת בחשבון שאנו בימים מ..מ..מ ולכן יש קצוות של דעות של אלו שאוהבות את האוירה והביחד וכו' וכו' ויש את חובבות הלעבור לבד ובשקט את התקופה.

 

[mig]

בלי להיכנס לטיבם של בתי ההחלמה השונים,
בטלז הפרידו בין היולדות בחדרים הישנים עם וילון,
בחדרים החדשים בקיר מבדיל.

מאד מוסיף לפרטיות ופחות מאפשר כפיית פטפטת.

 

[yochi000]

בלי להיכנס לטיבם של בתי ההחלמה השונים,
בטלז הפרידו בין היולדות בחדרים הישנים עם וילון,
בחדרים החדשים בקיר מבדיל.

מאד מוסיף לפרטיות ופחות מאפשר כפיית פטפטת.

איזה יופי!!
באמת בשורה.
זה היה הקטע שהפריע לי מאוד.
אני אוהבת את הפרטיות שיש בבית חולים, הוילון סגור ואין לך מושג מי מהעבר השני של החדר. כמה פשוט כמה חכם...