שיתוף - לביקורת היום הזה שהיה פרוזדור ליום הבא

[אסתיאר]

העולם הזה, כמו שהוא, רק מסך אחד.
החושך הזה שבתוך הגלות , מחביא אותו. ושם יש אורות וצללים נדליקים ונכבים.
החיים האלה, כמו שהם, מלאים באנשים קרובים ורחוקים.
היום הזה שהיה פרוזדור ליום הבא, רודף אחרי מחר, שגם הוא פרוזדור של היום אחריו....
כי כל העולם כולו, פרוזדור אחד ארוך. יום אחרי יום, קרון אחרי קרון.
שעה ועוד שעה, מלא רחמים, חסד, אהבה.
יום ועוד יום, מלאים בחמלה. המתנה.
והוא יושב מחכה לנו בכל יום שנבוא.
המלך בשדה, מלך שהעולם שלו, והכל שלו.
שנבוא אליו, שנדע את הפרוזדור שהוא רק זה.
שנזכור את הטרקלין שמחכה לנו, לכל אחד ואחד ביום דין.
"כי אז יאמרו בגויים", אלה שאמרו, תתקדם, תתפוס מקום, תשב בקדמה, תשאף לשם, לכבוד, לתהילה, לכסף, להצלחה, למקום.
"הגדיל השם לעשות עם אלה", עם הפשוטים שבעם, דווקא איתם, עם אלה שידעו שזה רק פרוזדור.
שידעו שיום אחד יבוא ויש לזה סוף. שידעו מטרה, ולא הלכו אחרי כבוד ושררה. אלה שחיו בפשטות ובצניעות, הסתפקו במועט ושמחו בחלקם.
"היינו כחולמים", כשהמסך יעלה, והאורות יכבו, יישאר מי שאתה. לבד.
אתה עם כל מה שניצחת. עשית הבאת. כל מה שיש לך ביד.
כי שם, אין שכחה לפני כיסא כבודו. ואין נסתר מנגד עניו.
והוא עתיד לתת שכר טוב להולכים בתמים, בזה- עולם הזה, ובבא- עולם הנצח.

שנזכה לזכור תמיד