הילדה שלי חסרת ביטחון עצמי

[אמא יהודית]

שלום לכן
פתחתי ניק במיוחד כדי להציג את הבעיה שלי בלי להחשף.
יש לי ילדה מתוקה בת 11, בת בכורה, אחריה יש רק בנים.
הילדה שלי ילדה חרוצה מאד מאד (הכל טוב מאד), חכמה, נחמדה, אחראית וטובת לב.
הבעיה שלה זה חוסר ביטחון עצמי וביישנות.
החברה שלה 'הכי טובה' בכיתה זה הבת החלשה ביותר (לא שאכפת לי, אבל זה מראה את מעמדה)
כשהיא פוגשת חברה ברחוב היא בקושי אומרת שלום (החברה כן)
אם אני הולכת לקנות איתה בגדים, כמעט כל מה שאני בוחרת היא אוהבת, אם אני אומרת לה לבחור היא לא ממש יודעת לעשות את זה (אין לה טעם אישי?)
בדרך כלל אין לה דעה בשום ענין, זורמת עם כולם (וגם אם יש לה היא תשתוק ולא תגיד בקול)
בכל אירוע שאני נמצאת היא באה, מתיישבת לידי ונדבקת אלי ולא הולכת לשחק או לדבר עם אחרים.
לא יוזמת חברויות, אם משעמם לה היא מקסימום תתקשר לחברה הכי טובה (שלעיל) וזהו.
אני חייבת להגיד שבבית שומעים אותה, והיא מדברת וצועקת, משתלטת על האחים שלה, נורא לא אוהבת להרגיש פריירית ובכלל לא בשקט, הבעיה היא רק מחוץ לבית (גם במשפחה הקרובה היא לא פוצה פה)
היום ראיתי את כל החברות שלה משחקות למטה ונצבט לי הלב, הם לא באו לקרוא לה אפילו והיא? אם לא יקראו לה היא לא תרד.

כדי לאזן את הרושם אני ארשום שבחופש היא כן רצתה לארגן קייטנה, אמרתי לה שתתקשר לחברות ולתדהמתי הרבה היא עשתה זאת, אבל אף אחת לא רצתה...

אני מוסיפה כאן שורה שאני מאד מתביישת לכתוב אותה, אבל האנונימיות עוזרת לי, במשך השנים כנראה כתוצאה מהאופי שלה שקשה לי להכיל אותו נוצר לי סוג של ריחוק מהילדה, אפילו דחיה, זה משהו שאני מתביישת לספר אפילו לבעלי.
כמו כן יש לי בעיה לתת חיבוקים ונשיקות לילדים הגדולים שלי, היא לא מקבלת ממני מספיק חום ויחס חם, אני יודעת את זה ועדיין יש משהו לא מוסבר שמונע ממני לתת את זה.


אני מאד מאד דואגת לה, היא עכשיו בתקופה של התבגרות ואני מפחדת מבעיות רגשיות והמסתעף, כמו כן אני רוצה שהיא תשתחרר, שיהיה לה טוב.
אז מה עושים, איך מחזקים ביטחון עצמי, למי פונים (איך עוזרים גם לי)?

תודה מראש!

 

[נעמי פ]

טיפול רגשי.
זה דבר ראשון. לאבחן את הגורמים ולטפל בהם, ויפה שעה אחת קודם.
ובנוסף- ייעוץ מקצועי. (אם את בבני ברק- אפשר אולי להתייעץ עם חיים ולדר)
כדי לדעת איך לך כאמא כדאי לגשת לזה, ומה את יכולה לעשות בשבילה.

וכמובן- הרבה אהבה (גלויה) ותפילות של אמא...

נ.ב. רק להרגעה- את העתיד א"א לצפות, ולא תמיד הילד הביישן מגשים את התחזיות וגדל למבוגר עם אופי דומה.
מהיכרות קרובה ומנסיון...

 

[אמא יהודית]

אשמח לפירוט בנושא טיפולים רגשיים, כי אני לא מספיק מכירה את התחום ומהיכרות שטחית אני מפחדת שזה כלי לסחיטת כסף בלי הרבה תוצאות.
(חוץ מזה שאני לא מכירה שום מטפלת רגשית ברדיוס הקרוב)

 

[אמא יהודית]

לפי איך שאת מתארת את זה, נשמע שהבת שלך באמת זקוקה לעזרה.
ואולי עוד קודם לכן, יכול להיות שאם את בעצמך תלכי לקבל הדרכה והכוונה, ותיישמי אותה, זה יספיק ותוכלי לעזור לה בכלים שה' חנן אותך כאמא של הילדה, בלי לתייג אותה כבעייתית שצריכה ללכת לעזרה מקצועית. לא שהליכה ליעוץ ושליחת ילד לבעל מקצוע בהכרח מובילה לתיוג, אבל לפעמים ילדים לוקחים את זה קשה יותר ממבוגרים, ובפרט ילדה שאת מתארת אותה כחסרת ביטחון עצמי. ואני באופן אישי מאמינה שהקב"ה נותן ילדים להורים בהתאמה אישית מדוקדקת. לפעמים הדרכה הורית יכולה לחולל נפלאות בלי לחשוף את הילד בעצמו ליעוץ. בהסתייגות קטנה, ובענין הזה, ההשגחה פרטית שמעתי היום בשיעור מוקלט של הרבנית נוישטט, שכשהורים מרגישים שיש משהו שהם לא יכולים לתת אותו לילדים, אין שום בושה בכך שהם ילכו לשליח. צריך פשוט להתפלל לה' שיכוון אותנו לשליחים הנכונים עבור הילד.
עוד דבר, בכל מקרה הייתי מיעצת לך לא להסתפק בפרוגיסטיות הנחמדות שבוודאי יתנו לך כאן עצות בשפע. ואני בתוכם.
אלא בכל מקרה להחליט שאת הולכת על משהו מקצועי.
ייעוץ חינוכי פרטני לדעתי יכול מאד להועיל לך, מניסיון.
אני הלכתי לכמה פגישות אצל יועצת חינוכית ומטפלת ריגשית בענין מסוים שהיה אצל אחד מילדי לפני ארבע שנים. רתמתי לצורך הענין את בעלי (וזה לא היה קל...) ויצאנו פעם בשבוע לשעה של יעוץ שפתחה לנו את העיניים והאירה הרבה זויות בדרך. אני יכולה לומר שהיא לא הביאה את הגאולה, אך בהחלט סללה אצלנו ההורים מסילות ונכונות להתבונן יותר פנימה באופי הקשר, בדינמיקה, במהלכים החיצוניים והפנימיים של קשר הורים-ילדים. היא פתחה לנו את העיניים בהרבה מובנים, ועד היום, ארבע שנים אחרי, אני מייחסת את המודעות הפנימית הגבוהה שיש לנו ב"ה לאותן פגישות.

כיוון שפתחת ניק חדש ואני לא יודעת מי את, אני מרשה לעצמי להציג כאן עוד רעיון, אבל הוא עשוי להיות חריף בעיניך.
אז אנא אני מבקשת סליחה מראש, אבל זהו כלי עוצמתי שבעיני ראיתי דרכו אצלי דברים מדהימים.

שבי עם עצמך ברגע של שקט (ורגעים כאלה נעשים נדירים יותר ויותר בחיינו ככל שחולף הזמן והעומס גובר ועוד ילדים מצטרפים לשיירה.
קחי דפים ועט ותתחילי לכתוב לעצמך שאלות שמתעוררות בך בקשר לילדה שלך, נסי לתת להן תשובות.
אומרים שהילדים מצמיחים אותנו, אז תשאלי את עצמך באיזה אופן ייתכן שהילדה הזו עם האתגר הזה רוצה להצמיח אותי?
השאלות יכולות ללכת אחורה בזמן, עד עת הולדתה ואפילו עוד קודם לכן.
הגרסה המשודרגת של הכלי הזה זה לכתוב לסירוגין ביד ימין וביד שמאל, (ביד החזקה וביד החלשה) כשהיד החזקה מייצגת את ההיגיון, השכל, המודע, והיד החלשה מיצגת את התת מודע. אני באופן אישי לא ניסיתי.
אני יכולה רק לומר שבשבוע שעבר מישהי ראיינה אותי בנושא כלשהוא הקשור לגידול ילדים, ובמהלך הריאיון עלתה בי תשובה מאד מפתיעה שהסבירה לי המון דברים בהתנהלות ביני לבין אחד הילדים שלי.

שה' יעזור לך ותמצאו את הדרך הנכונה לעזור לילדה ולהעלות אותה על דרך המלך.
הרבה נחת!

אני אשמח לקבל שמות.. אפשר גם באישי

 

[מלפפון]

למה לדעתך אין לה ביטחון עצמי בחוץ?
לפעמים כשעולים על הסיבה, זה כבר חצי פתרון.

ואת באמת אמא יהודיה טובה.
כל הכבוד לך.

 

[אמא יהודית]

הוספתי הוספה מאד חשובה שהתביישתי לרשום בהתחלה
התביישתי מעצמי כמובן, זה משהו שאני יודעת אותו וקשה לי מאד עם זה.

 

[אמא יהודית]

למה לדעתך אין לה ביטחון עצמי בחוץ?
לפעמים כשעולים על הסיבה, זה כבר חצי פתרון.

ואת באמת אמא יהודיה טובה.
כל הכבוד לך.

זה סוג של ביישנות שמלווה אותה מאז שהיא קטנטונת
אבל אם זה היה רק ביישנות לא הייתי דואגת

 

[חויד]

אני מוסיפה כאן שורה שאני מאד מתביישת לכתוב אותה, אבל האנונימיות עוזרת לי, יש לי סוג של ריחוק מהילדה, אפילו דחיה, זה משהו שאני מתביישת לספר אפילו לבעלי, כמו כן יש לי בעיה לתת חיבוקים ונשיקות לילדים הגדולים שלי, היא לא מקבלת ממני חום, אני יודעת את זה ועדיין יש משהו לא מוסבר שמונע ממני לתת את זה.
זה משהו שנוצר בשנתיים-שלוש האחרונות ואני לא יודעת איך לטפל בעצמי, לא מכירה אנשי מקצוע בכלל!

בעיקרון, כתבת את התשובה!
ילד מרגיש אם אוהבים אותו או לא. גם אם לא מראים לו את זה בגלוי.
ילד שמרגיש דחוי, בעיקר מההורים - זה מתכון בטוח לחוסר ביטחון עצמי!

ויותר מזה, אני יודעת שמכוני יעוץ לקשב ועוד, מתחקרים ע"י שאלון עוד משלב ההריון... איך קיבלתם את תינוק/ת בהתחלה, עד כמה חיבקתם ושיחקתם עם התינוק/ת, חיי הילד מושפעים עוד מלפני שנולד.
ולכן חשוב מאד לעבוד בדיוק על הנקודה הזאת. כי היא הגורם העיקרי.
יש ילדים שיהיו חסרי ביטחון, ויש שיצאו לרחוב אחרי כמה שנים... אצל כל ילד זה מלווה בסגנון אחר לפי האופי שלו וגורמים נוספים.

תבדקו עם עצמכם, בד"כ ילד שאתם לא ממש מסמפטים אותו או שלא קיבלתם אותו באמת בהתחלה - יש איתו בד"כ חיכוכים.

אגב, הרב יעקובסון באחת משיחותיו אומר שהם תיחקרו פעם את כל הנושרים - מה גרם להם לזה, התשובה המוחצת הייתה: חוסר אהבה/חום/הכלה - מצד ההורים.
לפעמים הורים לא מודעים או לא מתכוונים ופועלים בדפוסים סטנדרטים בלי לחשוב מה מילה יכולה לחולל אצל ילד, לטוב ולמוטב. כנ"ל לחסרי ביטחון - כשיש קרקע יציבה ובטוחה, הילד פורח ומרגיש בטוח.

 

[מסו]

נשמע יותר כמו פחד להשמיע את עצמה, פחד מהסביבה,
לדעתי כמו שכתבו קודמותי - לפנות ליעוץ - אבל דבר ראשון את, כי נשמע שיש לך איזושהי חסימה וא"א לדעת אם זה לא קשור אחד בשני, ואולי אפי' תוצאה של....
יכול להיות שזה דבר מאוד פשוט שאם רק תעלי על הבעיה - מאיפה\ממה זה בא ותטפלי בזה זה יעבור, (אולי זה מפגיעות והשמצות מחברה בכיתה, גם יכול להיות). לבדוק מאיפה זה בא. ויכול להיות שזה דברים יותר מורכבים.
בהצלחה!! הרבה נחת!

 

[מלפפון]

אחרי ההערה, עוד יותר מעריכה אותך שאת מודעת לזה ומודה בזה.
כפי שחויד כתבה, (ובהנחה שאת סומכת על ניקית מלפפונית בפרוג ולא הולכת לאשת מקצוע)
, באמת זה עלול להוות טריגר לחוסר הביטחון שלה.

ביטחון נבנה מכך שילד יודע שסומכים עליו ואוהבים אותו.
הוא מקבל גב חזק שנותן לו יציבות.

גם אם קשה לך, את לא חייבת להתחיל עם הרגשות אלא רק עם מעשים.
פשוט לחבק אותה גם אם את חשה שזה לא אמיתי ולא נובע מתוכך.
לקחת אותה לבד למקומות, להשקיע בה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

ואני רוצה לומר לך שהרבה פעמים יש את הילד הזה המעצבן שהאמא מרגישה שהיא לא מספיק איתו.
אבל היא לא חייבת לתת לזה להשתלט עליה, להשקיע בו יותר ואחרי הפעולות הלב ימשך בע"ה.

 

[אמא יהודית]

בעיקרון, כתבת את התשובה!
ילד מרגיש אם אוהבים אותו או לא. גם אם לא מראים לו את זה בגלוי.
ילד שמרגיש דחוי, בעיקר מההורים - זה מתכון בטוח לחוסר ביטחון עצמי!

ויותר מזה, אני יודעת שמכוני יעוץ לקשב ועוד, מתחקרים ע"י שאלון עוד משלב ההריון... איך קיבלתם את תינוק/ת בהתחלה, עד כמה חיבקתם ושיחקתם עם התינוק/ת, חיי הילד מושפעים עוד מלפני שנולד.
ולכן חשוב מאד לעבוד בדיוק על הנקודה הזאת. כי היא הגורם העיקרי.
יש ילדים שיהיו חסרי ביטחון, ויש שיצאו לרחוב אחרי כמה שנים... אצל כל ילד זה מלווה בסגנון אחר לפי האופי שלו וגורמים נוספים.

תבדקו עם עצמכם, בד"כ ילד שאתם לא ממש מסמפטים אותו או שלא קיבלתם אותו באמת בהתחלה - יש איתו בד"כ חיכוכים.

שימי לב, שיניתי מעט את הציטוט
היא הבכורה שלי, הילדה המועדפת, אהבתי אותה בצורה בלתי רגילה, עד כדי כך שנולד אחיה כעסתי עליו איך הוא העיז לתפוס את מקומה. (הבן הזה עם עודף בטחון עצמי, למרות שבפירוש היה לי דחיה אליו כשנולד)
והיא תמיד היתה ביישנית, בתחילה חשבתי שזה יעבור, גם אני הייתי ילדה מאד ביישנית והיום אנשים לא מאמינים לי כשאני מספרת את זה.
ואז נוצר לי סוג של חיכוך רגשי איתה, לדעתי זה בגלל שקשה לי להשלים את האופי שלה, ברור שהיא לא שהיא אשמה בזה וברור לי שזה לא משפר את מצבה.

 

[מסו]

בעיקרון, כתבת את התשובה!
ילד מרגיש אם אוהבים אותו או לא. גם אם לא מראים לו את זה בגלוי.
ילד שמרגיש דחוי, בעיקר מההורים - זה מתכון בטוח לחוסר ביטחון עצמי!

ויותר מזה, אני יודעת שמכוני יעוץ לקשב ועוד, מתחקרים ע"י שאלון עוד משלב ההריון... איך קיבלתם את תינוק/ת בהתחלה, עד כמה חיבקתם ושיחקתם עם התינוק/ת, חיי הילד מושפעים עוד מלפני שנולד.
ולכן חשוב מאד לעבוד בדיוק על הנקודה הזאת. כי היא הגורם העיקרי.
יש ילדים שיהיו חסרי ביטחון, ויש שיצאו לרחוב אחרי כמה שנים... אצל כל ילד זה מלווה בסגנון אחר לפי האופי שלו וגורמים נוספים.

תבדקו עם עצמכם, בד"כ ילד שאתם לא ממש מסמפטים אותו או שלא קיבלתם אותו באמת בהתחלה - יש איתו בד"כ חיכוכים.

אגב, הרב יעקובסון באחת משיחותיו אומר שהם תיחקרו פעם את כל הנושרים - מה גרם להם לזה, התשובה המוחצת הייתה: חוסר אהבה/חום/הכלה - מצד ההורים.
לפעמים הורים לא מודעים או לא מתכוונים ופועלים בדפוסים סטנדרטים בלי לחשוב מה מילה יכולה לחולל אצל ילד, לטוב ולמוטב. כנ"ל לחסרי ביטחון - כשיש קרקע יציבה ובטוחה, הילד פורח ומרגיש בטוח.

כמה נכון!!!
ואגב, גם לא אומר - לפעמים זה עובר אח"כ ומשתנה, גם לא כל ילד שהיה או שנראה היה מלא ביטחון עצמי - נשאר כך בבגרות. מניסיון.

 

[מה הענינים]

אמא יהודיה
מעריכה אותך מאד על הרצון שלך לעזור לבת שלך ועל כך שאת חושפת גם קטעים פחות נעימים בשביל זה
ובכל זאת, מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית, יש כאן כמה ניקיות שהוכחו כמטפלות או ככאלה שיכולות לשדך לך
לא מציעה לך לנסות ללכת לפי כל הדעות המופיעות פה, הן תפרענה לך והן תפרענה לילדה

אני לא חושבת שהנקודה שציינת היא זו שגורמת לילדה את הסגירות הסביבתית שלה, כי הרי הבעיה הזו הגיעה אחרי הבעיה של הילדה
נסי לפנות לאנשי מקצוע, לא כ"כ בעיה להגיע אליהם היום (אבל מקצועיים באמת) ותראי רק נחת ממנה ומעצמך

 

[אמא יהודית]

שוב, אשמח לקבל שמות...

 

[cyp]

ממליצה על ייעוץ בשבילך אך ורק בשבילך ולא לילדה, וכאחת שניסתה המון דברים גם טיפול רגשי וCBT ועוד אין ספור כלים ממליצה לך על מודעות עצמית בגישת שפר, בקבוצה או בפרטי אני ממליצה על פרטי כי יועצת טובה יכולה גם לעזור לך בקשר לילדה, (אני הלכתי למישהי מעולה אם תרצי פרטים באישי) אני יודעת שיש הרבה נגד הגישה אבל אני ניסיתי המון דברים ובסופו של דבר זה היה הכלי הכי חזק!

 

[nechami21]

באמת כל הכבוד! אמא יהודית, אכפתית ואוהבת! ניק חדש... פתיחת כל הקלפים... מכירה במגבלות שלך אך גם מחפשת פתרונות. מעריכה מאד.
רציתי להוסיף שבהרבה קופות יש היום צוות שנותן הדרכת הורים. (לרוב מדובר בעו"ס שעברו הכשרה ארוכה בתחום ההנחיית הורים- אך בציבור שלנו אסור לאמר עו"ס...) בכללי מדובר על צוות עם הרבה נסיון וידע. שנותן אפשרות לחשוב על הילד וצרכיו תוך מודעות עצמית הורית. לרוב השירות בחינם דרך התפתחות הילד. ממליצה לבדוק את השירות בקופה שלך.

 

[פיטפוט]

הוספתי הוספה מאד חשובה שהתביישתי לרשום בהתחלה
התביישתי מעצמי כמובן, זה משהו שאני יודעת אותו וקשה לי מאד עם זה.

אל תרגישי כל כך רע עם עצמך,

הרבה הורים מרגישים סוג של 'דחיה' מהילד שהכי הרבה דומה להם ומציב להם מראה מול העיניים. בהרבה מהמקרים זה גם קורה עם הילד הבכור.
הילד שמזכיר לנו איך אנחנו היינו כשהיינו בגילו וקשה לנו לחזור לזה. ואנו גם דואגים בשבילו כי הוא צריך להתמודד עם אותה התמודדות שלנו.
(סוג של דחיה מעצמנו, לפני עבודת המידות שעשינו, או לפני שהצלחנו לבנות תדמית שמסתירה טוב טוב את הדברים השליליים שלנו)
בדרך כלל הורים מתנגשים עם הילד שהכי דומה להם למרות שהוא עושה בדיוק את הטעויות שהם עשו.

דבר נוסף, הרב יעקובסון אומר שלמי שקשה לתת אהבה גלויה, להתחיל לתת אותה בתוך כדי שינה ועם הזמן זה קל יותר. מה עוד שבשינה הילד סופג את האהבה שנותנים לו מבלי שינסה לדחות אותה.

בהצלחה!

 

[נוי]

אל תאכלי את עצמך. אני ממש מתחננת.
ב"ה אכפת לך ממנה, נכון? מה זו אהבה אמתית, אם לא הדאגה והאכפתיות הזו?
את האמא הכי טובה ואוהבת ודואגת.
את רוצה בוודאי לתת לזה ביטוי מעשי וקשה לך.
אולי תנסי בכל יום למצוא ולהגיד לה מילה טובה אחת. מילה של הערכה, זה כבר ישנה את המצב.

 

[חויד]

תמיד טוב לפנות לייעוץ מקצועי
קבלי כמה עצות מעשיות, בשביל להתחיל...
ואולי תראי שיפור כבר אחרי זמן מועט.

1. קודם כל תשבי עם עצמך ותחשבי מה דוחה אותך בילדה - אני מניחה שאת כבר יודעת את התשובה, מה הגורם לכך (אולי, אולי.. זה משהו שאת גם היית כזאת, או תכונה שיש למישהו אחר שת לא סובלת..?)
אחרי שיש לך הגדרה - יהיה לך הרבה יותר קל גם מבחינה מעשית וגם רגשית להבין מאיפה נובעת הדחייה.

2. שתדעי שיש המון הורים, אפשר להגזים ולומר ממש כולם שמתמודדים עם הבעיה הזאת עם ילד אחד לפחות אם לא יותר, יש המון שפשוט לא מודעים לזה, וזה יפה שאת מודעת לעצמך.

3. תכלס:

- לקחת את הילדה פעם בשבוע לסיבוב בערב, אחרי שהקטנים הלכו לישון, רק את והיא (אפשר גם לשבת בבית במקום שקט) ופשוט לדבר, מספיק חצי שעה, מומלץ לחשוב מראש ולתכנן מה לדבר ואיזה נושא להעלות, לפעמים אפשרי שיחה חופשית לגמרי.

- אם קשה לך הקרבה הפיזית - תוכלי לכתוב לה פתקים מידי פעם, לשים לה בקלמר או בכל מקום אחר. זה עושה ובונה המון!

- נשיקת לילה/בוקר טוב. גם לגדולים.

- הכי חשוב: להתחיל להחמיא ולשבח את הילדה כל הזמן, על כל מה שרק אפשר, קחי כמה תחומים שהיא טובה בהם, או כל דבר קטן שאפשר תנסי לראות את החיובי ולהחמיא. כמה שזה קשה ככה זה שווה! זה סוג של תחליף דמו לחום פיזי.

תחשבי רגע לעצמך - כשהיא תגדל/תתחתן, איך את רוצה שהיא תתייחס אליך? תשנא את אמא שלה? או תהיה מעורבת במשפחה?
לפעמים תקופות עוברות ודברים משתנים עם הזמן, אבל כדאי לטפל כבר עכשיו, לפני שתתבגר לגמרי.
גיל 11 עדיין ניתן להשפעה.

ולזכור שאלו דיני נפשות... לא כדאי לדחות את העניין.
המון סיעתא דשמיא ובהצלחה!

 

[תכל'ס]

העצות שנכתבו להלן מתאימות גם לבחור בן 17 שמצבו די עונה להגדרות שתוארו כאן??