הילדה שלי שחקנית אמיתית בת 8

[פיטפוט]

בדיוק במקום שיש צדדים לכאן או לכאן ולא ברור איפה ההפסד או הרווח גדולים יותר, יש את שאלת הרב שמכריעה בשניה ונותנת לך רוגע שעשית בדיוק מה שטוב בשבילה.

 

[Chagit Weksler]

יכולה לספר לך מהיכרות אישית עם ילדה שהשתתפה במופעים רציניים.
היא הקסימה את כולם. זה מילא לה את הנשמה במשך השבועות שלפני. הייתה מאושרת. רצה לחזרות בשמחה.

אבל.

אבל אלו מים מלוחים לגמרי. כמה ששותים מהם יותר, צמאים יותר.
אחרי תפקיד ראשי בסוף שנה בבית ספר, רוצים במות אמיתיות
אחרי הופעה בבית העם רוצים בנייני האומה
אחרי בנייני האומה רוצים משהו עוד יותר גדול...

אני מהמקום הזה.
כאחת שמגיל צעיר מאד מאד הופיעה על במות, שרה, רוקדת ומציגה ובשלב מאוחר יותר גם מאמנת ומפיקת תכניות.
הרעבון גדל מבמה לבמה, ומאירוע לאירוע, והריקנות שבין מופע למופע מתעצמת.
ונוצר מצב שכילדה בכיתהי' י"א וי"ב, כבר הייתי קבוע בחזרות בו זמנית לכמה אירועים מקבילים, ולא היה לי רגע דל ביום (מעבר ללימודים ולמבחנים סדירים), כי זו סחרחרה, ריצה מפסגה לפסגה ומהר להר.
ואחרי החתונה, כשהמקצוע שלי שלי סחף אותי למקום אחר לחלוטין, עדיין הרבה פעמים יש את הצביטה הזו בלב, שמתגעגעת לימי הזוהר הללו.
ולקח מעצמי- לבנות שלי אתן להופיע רק בקטנה

והנה קטע שכתבתי אי אז, כבחורת סמינר עמוק בפנים, שתראי גם את הצד השני:

***
נעים להכיר- ילדה של במה.

תמיד הסתכלת עלי בעיניים שוקקות כשעליתי על הבמה והצגתי בביטחון עצמי מושלם.
תמיד ישבת בקהל עם צביטת קנאה כשאני חוללתי בצעדי חן עם תלבושת מנצנצת.
תמיד תהית מתי יקראו גם לך, ומתי שירייך יתנוססו מעל במות ויושרו בפי כל.
תמיד חלמת על היום בו תעמדי שם במקומי ותשלחי חיוך מסנוור לקהל אלפים המצפה למוצא פיך.
תמיד תרת אחר אור זרקורים שיכוון אלומה למקומך, ויופזו פנייך בזוהר כבוד ותפארת.

אך דעי, כי מכאיב הוא אור הזרקורים לעיניים וגורם להן לדמוע, והכאב אינו קוהה, והדמעות כמעיין מתגבר.
ודעי אף זאת, כי אין כאב גדול מכאב של התגשמות חלומות שכאלו.
ודעי כי נמוך הוא מקום הבמה, נמוך מכל ספסלי הקהל, ואין בו סיפוק ולא ניצחון, אלא רק שאיפה.
ודעי כי ברגעים אשר כאלה גדולה הבדידות וקשה הכאב. כאב של בדידות בין בני אדם.
ודעי- כי מקנאת אני בך, החיה חיי שלווה ואושר, מקנאת אני בזרימת חייך, בשלמות בנינך ובהיעדר זוהרך,
כי מלאים הם האנשים הפוסעים בשוליים, מלאים בסיפוק ובתום, אשר איננו בנמצא לאנשי הבמה.
מקנאת אני בך- ילדה של קהל.

 

[שירי כהן]

עונה לך משהו באישי..

 

[במת ההפקות]

כשחקנית מגיל קטן מאד ועד היום
מי שזה בנשמתו אסור לקחת לו את זה, זה צורך נפשי ....
שמי שאין לו את זה לא יכול להבין את זה,
לכן אני חושבת מניסיון שלי שכן תתני לה וכמה שיותר כמובן עם גבולות,

זה נותן סיפוק ענק......!!!!!!!!
אני רואה על עצמי כשיש לי במה אני לא צריכה כלום.. כלום....
כי זה מה שמספק אותי, ואז לא מחפשים כל מיני ריגושים מבחוץ....

הרבה הצלחה...!!!

 

[מנגנת]

אנדי, תודה רבה על השיתוף. גרמת לי להגיב.
אני ממש לא מהתחום. אבל מה שכתבת כל כך מביע, שאני מרגישה שאני מבינה.

תרשו לי לתת דוגמא מתחום אחר ואני מקווה שתבינו את הקשר.
לאחרונה הלכתי ברחוב עם אחותי וראינו קבוצת חברות משוחחות, נערות. אחת מהן היתה יפה מאוד. מרשימה.
לאחר שחלפנו על פניהן, אמרנו זו לזו- 'בחורה יפה- והיא יודעת את זה.' משהו בעמידה שלה שידר את זה, שהמראה שלה מהווה חלק מהביטחון שלה. כמובן שכאשר המראה הוא משמעותי לאיך שהאדם תופס את עצמו, זה הרבה יותר נעים כשזה לכיוון של יופי מאשר לכיוון ההפוך. אבל בעיני, מצבה של היפה לא טוב יותר משל בחורה עם מראה שגורם התמודדות. שתיהן תצטרכנה לעבור תהליך.
אדם בוגר ובנוי, חייב להגיע לערך עצמי אמיתי.
זה מה שמעניק את האושר. זה המלאות, הסיפוק והתום שתיארת. זה עונה על הבדידות, ומעניק את השלוה. אלא שהם לא נחלת בנות הקהל. הם גם לא נחלת בנות הבמה.
הם נחלת כל אדם באשר הוא, שעשה עם עצמו עבודה והגיע לערך האמיתי שלו.

מה שכן. ליפה יהיה קשה יותר מלמכוערת לעבור את התהליך הזה. הוא יהיה כואב ולפעמים יהיה כרוך במשבר, כשדברים שהסתמכתי עליהם נשברים. מתבררים כלא אמיתיים. כמה כואב להבין את זה וכמה חתירה לאמת צריך כדי להגיע למקום שלו ואמיתי. לא תלוי.
מי שמגיעה ממצב של חוסר, עושה את החיפוש הזה כדי שיהיה לה טוב. אין לה בדרך תחליפים כוזבים. היא צריכה להתמודד בדרך עם החסרון שלה, וזה בד"כ לא דרך נעימה, אבל בסופו של דבר זה דוחף אותה מהר יותר למקום הנכון והאמיתי.

אני רואה את זה נכון לגבי ההתלבטות שהעלית. אין לי מה להגיד לך, כאמור אני רחוקה מאוד מהתחום. העליתי את הגיגי כדי לתת סוג של פרשנות לשאלה שלך, שאולי תעזור לך לכוון. (ואולי לא. אותי זה מאוד מנווט)

 

[kola]

אני מזדהה עם הדעות שלתת לה כמה שפחות, וכמובן לא לגמרי לא, וכן כדאי להתייעץ עם רב, ולא הכוונה לרב מורה הוראה, אלא כמו למשל רב שכונה, או ראש ישיבה של האבא וכדומה, מי שיכול לתת את המשקל הנכון לכל ערך

 

[נוי]

מעבר לכל הנאמר כאן:
כשכתבת שאת רוצה לבנות לה את ה "עתיד", באיזה תחום את מתכוונת?
איזה סוג של עתיד יש לשחקנית בגיל 30/40?

 

[ששונית]

מעבר לכל הנאמר כאן:
כשכתבת שאת רוצה לבנות לה את ה "עתיד", באיזה תחום את מתכוונת?
איזה סוג של עתיד יש לשחקנית בגיל 30/40?

אולי ליצנות רפואית. זה משלב משחק, מקצוע והכי חשוב - חסד

 

[צליל בגיל]

מעבר לכל הנאמר כאן:
כשכתבת שאת רוצה לבנות לה את ה "עתיד", באיזה תחום את מתכוונת?
איזה סוג של עתיד יש לשחקנית בגיל 30/40?

עתיד מבחינתי זה אומר-
לקחת את הכשרון בגיל הצעיר ולהפוך אותו למקצועי ולא רק חובבני .
משם הדרך פתוחה לכל מיני דברים, להיות בימאית, להיות שחקנית בת 30, להתפתח לכיוון הפסיכודרמה, ואולי לכיוונים אחרים ונוספים שאני לא מכירה.

 

[צליל בגיל]

מנגנת ו- אנדי

תודה רבה על השיתוף!!!

 

[אלין]

כשחקנית מגיל קטן מאד ועד היום
מי שזה בנשמתו אסור לקחת לו את זה, זה צורך נפשי ....
שמי שאין לו את זה לא יכול להבין את זה,
לכן אני חושבת מניסיון שלי שכן תתני לה וכמה שיותר כמובן עם גבולות,

זה נותן סיפוק ענק......!!!!!!!!
אני רואה על עצמי כשיש לי במה אני לא צריכה כלום.. כלום....
כי זה מה שמספק אותי, ואז לא מחפשים כל מיני ריגושים מבחוץ....

הרבה הצלחה...!!!

חשוב לציין
את מדברת כאחת שנמצאת בתוך זה
השואלת עומדת לפני שהיא מכניסה את הילדה

 

[במת ההפקות]

חשוב לציין
את מדברת כאחת שנמצאת בתוך זה
השואלת עומדת לפני שהיא מכניסה את הילדה

את צודקת,
ולכן בדיוק עניתי על זה כי היא אומרת שזה בנפשה של הילדה,
אז כדאי להוציא את זה,
ויש כאלו שבתוך זה מגיל קטן ואז כשגדלות נמאס להן ועוזבות את התחום...

 

[אלין]

את צודקת,
ולכן בדיוק עניתי על זה כי היא אומרת שזה בנפשה של הילדה,
אז כדאי להוציא את זה,
ויש כאלו שבתוך זה מגיל קטן ואז כשגדלות נמאס להן ועוזבות את התחום...

לומר על ילדה קטנה שזה בנפשה והיא בתוך זה?
בתוך הריגושים והסיפוק והצורך בבמה
קצת קלוש
אוסיף בזהירות בגלל המקצוע של השואלת נשמע שהאמא בתוך זה

 

[רחלה 123]

לפתח לה עתיד, ולתת לה סיפוק וריגושים זה שני דברים נפרדים
בשביל לעבוד בתחום ההפקות או בפסיכודרמה לא חייב שכבר מעכשיו היא תתחיל להתמקצע בזה...
זה נשמע שהיא אחת שאוהבת מאד את התחום אז אם היא אוהבת היא תמשיך להישאר בו גם אם לא תתמקצע בו מגיל צעיר כל כך
קחי בחשבון גם שלפעמים מרוב שמגיל צעיר מפתחים כישרון מסוים ו'חופרים' עליו
לא שאת תחפרי, אלא שהיא תחפור ותתקדם בו
נוצר מצב שבו פשוט נמאס
כן, עם כל האהבה לתחום יכול לקרות שיישבר לה מזה, והיא תפנה בעתיד לכיוון אחר לחלוטין.

זו המחשבה שלי לגבי העתיד
אם זה עכשיו בשביל החוויה העכשווית זה כבר משהו אחר...

 

[צליל בגיל]

עזרתן לי מאד.
עלו פה כיוונים נוספים שלא חשבתי עליהם.
למעשה- אני חושבת שאחפש לה מקום מסודר ומקצועי שלא יחשוף אותה מאד אבל יתן לה אפשרות להתבטא בהצגה אמיתית (ולא פלייבקים וכד')ונראה בזהירות והמון אחריות לאן זה יוביל...
לא מתוך מטרה לראות אותה על במה גדולה אלא לראות אותה משתמשת בכשרון עם תמיכה נכונה ומקצועית .

 

[מירי ב]

אהבתי את האשכול.
נהנתי מהתגובות של הניקים פה מאוד.

נשמע שאת, האמא, רואה את הפוטנציאל של הבת שלך וחפצה לממש אותו ותת לו כלים, כנראה בשל כך היו הרבה תגובות חכמות שהעלו נקודות בהן יש להיזהר, העלו את הקושי והרעב שיש לאלה שמופיעים על במה.
טבע האדם הוא שהוא שואף תמיד להתרחב ולגדול. ויש את זה בכל התחומים. בתחום העסקי, האומנותי או הרוחני.
התחום האמנותי- לדוגמה סופרת שמוציאה ספר מוצלח רב מכר - גם לה עלול להיות מצב של רעב לעוד ועוד קוראים, לאכזבות מספרים שלא הולכים.
בתחומים כאלה של במה וקהל זה עלול ליצור מחסום וקושי רגשי גדולים עוד יותר, כי אנשים רואים את האדם עצמו. מגיבים אליו, מוחאים לו כפיים.
סופרת, ציירת, גרפיקאית, כל אמן אחר - הפרצוף שלו פחות מוכר משם העט שלו וזה מסוכך עליו במעט מהדי הקהל.

אבל לכל אלו שקוראים את האשכול ובאים מלכתחילה בגישה של לא לחשוף את הילד לבמה שזה לא ראוי, לא צנוע, לא חינוכי, לא ערכי, או הכי מלחיץ שבשלב מסוים יחפשו ריגוש בחוץ ויעזבו את הדרך.
להורים הבאים בגישה חששנית וכובלת שלא לאפשר לילדים אפשרות לגדול בתחום אומנותי כלשהו.
הורה יכול להיות מאוד גאה ביכולת שכלית של ילד אבל בכישורים הומניים לחשוש פתאום. בבקשה אל תחנקו אמנות של הילד.
למרות הקושי צריך לתת להם ביטוי נכון. אמן שלא יכול להוציא את אומנותו הוא כמו נביא הכובש נבואתו. זה שורף לו בפנים. ועלול כן... לפרוץ בדיוק במקומות שחששתם מהם.
דוגמה נדושה אבל מי שנולד במזל מאדים אל לו לכלוא עצמו בבית הסוהר שמא ירצח. הוא יכול להיות אברך חשוב ירא שמיים מוהל או שוחט.
בתפילה שתמצאו את השביל התורני הנכון לילד שלכם בלא להדחיק את תכונותיו.
שתצליחו להוציא מהילדה את כישרונותיה הברוכים כדי להשפיע טוב בעולם על ידי המתנה שהביא לה הבורא.