התייעצות הילדים שלכם קמים לכבודכם?

אני חושבת שהשאלה היא אחרת, האם באמת הכבוד האולטימטיבי הוא לקום.
כי ברור שצריך להיות כבוד הדדי בין בני זוג, אבל אם נקח למשל את הרמב”ם, שכותב ”מכבדה יותר מגופו”, לא ראינו בשום מקום שהוא תרגם את הכבוד הזה לציווי לקום בפניה.
בכל מקרה האישה שכתבה זאת הסבירה שזה ממקום של חינוך לכיבוד אב
זה יפה בעיני (לא שמתאים לי, אבל בעיני זה מוערך)

אבל מה שכתבו אחריה. לי אישית צורם מאד
אבל כמובן
זכותו של כל אחד לחיות כפי רצונו

ולעצם דבריך
אם כבוד זה לקום אז שיקום גם הוא בפניה.
 
אני חושבת שהשאלה היא אחרת, האם באמת הכבוד האולטימטיבי הוא לקום.
כי ברור שצריך להיות כבוד הדדי בין בני זוג, אבל אם נקח למשל את הרמב”ם, שכותב ”מכבדה יותר מגופו”, לא ראינו בשום מקום שהוא תרגם את הכבוד הזה לציווי לקום בפניה.
נכון. בזה, הקימה היא אקט של הוקרה ותו לא. ואם בעלה לא ת"ח אין ענין לעשותו ת"ח יש לכבדו כי הוא בעלה וראש המשפחה..
יותר מהלכה יבשה שלה כלפי בעלה יש כאן מוסריות והנהגה לבני הבית, וממש לא חובה.
כמובן שזה צריך להיות הדדי וגם הוא צריך לכבדה כפי שכתב הרמב"ם
 
בכל מקרה האישה שכתבה זאת הסבירה שזה ממקום של חינוך לכיבוד אב
זה יפה בעיני (לא שמתאים לי, אבל בעיני זה מוערך)

אבל מה שכתבו אחריה. לי אישית צורם מאד
אבל כמובן
זכותו של כל אחד לחיות כפי רצונו

ולעצם דבריך
אם כבוד זה לקום אז שיקום גם הוא בפניה.
נכון. בזה, הקימה היא אקט של הוקרה ותו לא. ואם בעלה לא ת"ח אין ענין לעשותו ת"ח יש לכבדו כי הוא בעלה וראש המשפחה..
יותר מהלכה יבשה שלה כלפי בעלה יש כאן מוסריות והנהגה לבני הבית, וממש לא חובה.
כמובן שזה צריך להיות הדדי וגם הוא צריך לכבדה
כפי שכתב הרמב"ם
מקווה שעכשיו זה יותר מובן.
 
כשאתה כותב הדדי הכוונה היא שיקום גם הוא לפניה כי היא אישתו ועקרת הבית?
הכוונה שיכבד אותה במה שהיא זקוקה לו ובמה שמכבד את האשה..
המושג כבוד שונה אצל אשה מגבר.
לא חושב שאם הוא יקום לפניה היא תרגיש מכובדת.. (או שכן..?)

ואם זה יעשה לה טוב, שתנסה לומר לו שיקום... :)
 
מקווה שעכשיו זה יותר מובן.
זה מרגיש לי כמו התחמקות
חוזרת שוב על השאלה:
כשאתה כותב הדדי הכוונה היא שיקום גם הוא לפניה כי היא אישתו ועקרת הבית?

זה נכתב קודם שראיתי את השאלה ולא כהתחמקות.
שוב אין חובה לאשה לקום לפני בעלה (כשאינו ת"ח) ואם רוצה מפני המוסריות וההנהגה לבני הבית, אשריה!
אם הוא צריך לקום לפניה, לא!
אם רוצה שיבושם לו..
אין כאן גדרים והלכות.
 
הכוונה שיכבד אותה במה שהיא זקוקה לו ובמה שמכבד את האשה..
המושג כבוד שונה אצל אשה מגבר.
לא חושב שאם הוא יקום לפניה היא תרגיש מכובדת.. (או שכן..?)

ואם זה יעשה לה טוב, שתנסה לומר לו שיקום... :)
בעיני גבר שצריך שאשתו תקום בפניו כי הוא בעלה וראש המשפחה ולעומת זאת לאישתו הוא סובר שזה לא מה שיכבד אותה זה בדיוק מה שנקרא שובניזם.

לענ"ד זה בכלל בלי קשר בקשר בין בני זוג, לא הוא לא היא.
אם רוצים לחנך את הילדים לכבוד ת''כ, או לכיבוד הורים זה משו אחד
ואם רוצה מפני המוסריות וההנהגה לבני הבית
מוסריות? איך זה הגיעה לכאן?
 
בעיני גבר שצריך שאשתו תקום בפניו כי הוא בעלה וראש המשפחה ולעומת זאת לאישתו הוא סובר שזה לא מה שיכבד אותה זה בדיוק מה שנקרא שובניזם.
לא מבין מה לא ברור..
בעל לא צריך שאשתו תקום לפניו. אלא אם היא רוצה כדי לחנך את בניה (קרי מוסריות והנהגה) לכך אשריה.
אם רוצים לחנך את הילדים לכבוד ת''כ, או לכיבוד הורים זה משו אחד
זה הענין!!!!
מוסריות? איך זה הגיעה לכאן?
קרי חינוך הבנים והבנות יושבי הבית. שילמדו ויתחנכו לכבד את האבא ולא בגלל שהוא צריך!!!
 
קרי חינוך הבנים והבנות יושבי הבית. שילמדו ויתחנכו לכבד את האבא ולא בגלל שהוא צריך!!!
אז שילמד את הבנים והבנות לכבד את האמא ויקום לכבודה.
הכוונה שיכבד אותה במה שהיא זקוקה לו ובמה שמכבד את האשה..
המושג כבוד שונה אצל אשה מגבר.
לא חושב שאם הוא יקום לפניה היא תרגיש מכובדת.. (או שכן..?)

ואם זה יעשה לה טוב, שתנסה לומר לו שיקום... :)
פה כתבת דברים אחרים מאד.
 
בעיני גבר שצריך שאשתו תקום בפניו כי הוא בעלה וראש המשפחה ולעומת זאת לאישתו הוא סובר שזה לא מה שיכבד אותה זה בדיוק מה שנקרא שובניזם.
זה שובניזם (n)
גִּישָׁה מִתְנַשֵּׂאת שֶׁל גְּבָרִים כְּלַפֵּי נָשִׁים.
ולא כשהאשה רוצה לכבד את בעלה בכך שקמה לכבודו.

אם בעלה מחייב אותה ע"ז לא דיבר הכתוב ולא @מקצה הארץ-:)
 
זה שובניזם (n)
גִּישָׁה מִתְנַשֵּׂאת שֶׁל גְּבָרִים כְּלַפֵּי נָשִׁים.
ולא כשהאשה רוצה לכבד את בעלה בכך שקמה לכבודו.

אם בעלה מחייב אותה ע"ז לא דיבר הכתוב ולא @מקצה הארץ-:)
אני אעצור את ההשתבללות
פשוט כי אנחנו מתחילים לחזור על עצמינו
אפשר לחזור אחורה לקרוא שוב...
 
הכוונה שיכבד אותה במה שהיא זקוקה לו ובמה שמכבד את האשה..
המושג כבוד שונה אצל אשה מגבר.
לא חושב שאם הוא יקום לפניה היא תרגיש מכובדת.. (או שכן..?)

ואם זה יעשה לה טוב, שתנסה לומר לו שיקום... :)
זו בדיוק התשובה גם לשאלה הפותחת באשכול.
שיכבדו הורים במה שיעשה להם טוב ובמה שהם זקוקים לו.
לא רק ולא בעיקר ע”י זה שקמים להם (שזה הדבר הכי נפוץ שמוחלים עליו)
 
זו בדיוק התשובה גם לשאלה הפותחת באשכול.
שיכבדו הורים במה שיעשה להם טוב ובמה שהם זקוקים לו.
לא רק ולא בעיקר ע”י זה שקמים להם (שזה הדבר הכי נפוץ שמוחלים עליו)
יפה כיוונת.
ויש להוסיף שלהורים יש גם הוראה מהתורה והפוסקים איך נכון לכבד אותם גם בקימה לכבודם גם כשזה לא נראה לנו כמתאים או נוח. וברור שלא זה העיקר.
 
@מקצה הארץ-:) @-דינה- @קריה נאמנה ועוד רבים אחרים.
בהרגשת אחריות, אולי שלא במקומה, אני רוצה לחדד את המשפט שכתבתי והוא הצית כאן את להט הויכוח בנוגע לקימה בין בני זוג, ובכך להחזיר את הנושא למקומו הראוי לו.
ובראשית - אני חושב שההכנסה של המושגים שוביניזם ופמיניזם הם גלישה למחוזות שאינם ממין הענין בכלל!
הדברים ידועים ומפורסמים כמה נשותיהם של גדולי ישראל, ולדוגמא נשותיהם של מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל ושל מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל ושל רבים אחרים – העריכו אותם מאוד, וזה בא לידי ביטוי נועז בכבוד שהם היו עושים להם לפני אחרים ושלא לפני אחרים. והסיפורים רבים מספור. – אז אולי עכשיו נחשוד באותם גדולי ישראל שהם היו שוביניסטים?????? זה ברור שזה לא הגיע מהכיוון הזה, אלא מהרצון של האישה שלהם להוקיר ולבטא הערכה אל מול גדלותם של הבעלים.
ומצד שני, בכל הקשור להנהגה בין בני הזוג, ברורה לנו הדרך שהורו לנו גדולי ישראל שאין לנהוג שום גינוני כבוד בין בני זוג, כי לא זו צורת ההנהגה בבית, והנהגה כזו רק יוצרת ריחוק ולא קירוב. ובדיוק כמו שאין מצב כזה בבית שבני זוג מדברים זה לזו וזו לזה בגוף שלישי כמו שמדברים מול גדולי ישראל... ממש לא!!!!
ומכאן לשאלה שנשאלה אחרי שכתבתי -------
למיטב ידיעתי אין כזו הלכה, אבל ככל תלמיד חכם שצריך לקום לכבודו - אני מבין שזה מגיע מרגשות של הערכה כלפי בעלה התלמיד חכם.
וקמה השאלה וגם ניצבה -
כל בעל חרדי הופך לת''כ. נו נו.
יש כאן התייחסות ל"בעל חרדי"... לא על זה המדובר... מדובר כאן על אברך שמשקיע את זמנו בלימוד התורה!!! ואכן
כל אברך שלומד תורה הוא תלמיד חכם – וזה לגמרי נכון! אבל האם האישה צריכה או חייבת לקום בשבילו בגלל זה – זה לא נכון! ממש ממש לא!
אז מה? אני חושב, שהשאלה הזו אינה צריכה להישאל ע"י הבעלים.... אלא רק ע"י הנשים.... האישה היא זו שצריכה לשאול את עצמה האם היא רוצה להראות לבעלה שהיא מעריכה את התורה שהוא לומד? – לא אותו כאישיות וכבעל – אלא את התורה שהוא לומד???
אם היא רוצה לקום – יהיה בזה אלמנט של שלום בית חזק, בדיוק כמו שבעל יאמר לאשתו "את עקרת הבית! את עיקר הבית! הבית עומד עלייך!", או שאישה תאמר לבעלה "אתה המלך! על פיך ישק כל דבר!" – אם המשפטים האלו אינם באים מדרישה של הצד השני אלא מפרץ של רגשות הערכה – זה לא שוביניזם ולא פמיניזם!!! זה שלום בית מתוק!
זו תמצית התשובה הנ"ל וחבל שהיא יצאה מהקשרה, והנידון יצא למחוזות רחוקים... אקווה שכעת הבהרתי את דברי כראוי.
 
אני קמה להורים שלי
ולא, הם לא חינכו אותנו לזה
 
ומצד שני, בכל הקשור להנהגה בין בני הזוג, ברורה לנו הדרך שהורו לנו גדולי ישראל שאין לנהוג שום גינוני כבוד בין בני זוג, כי לא זו צורת ההנהגה בבית,
איזה גדולי ישאל הורו שאין לנהוג שום גינוני כבוד?
 
איזה גדולי ישאל הורו שאין לנהוג שום גינוני כבוד?
גינוני כבוד הם טקסיים, ומאד לא טבעיים.
הם יוצרים במידה מסוימת מרחק והתנשאות.
בין בני זוג חשוב שתהיה פתיחות, אהבה, וגם הערכה וכבוד,
על כבוד אמיתי - לא מזויף.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה