התייעצות הילדים שלכם קמים לכבודכם?

  • הוסף לסימניות
  • #82
בגדול, אם בדור הזה יוטמעו לימודי הלכות כיבוד הורים בגיל צעיר נחסוך הרבה בעיות שאמורות להיפתר עם הנחית הורים או קורסים שעוסקים בענייני סמכות הורית.
לא מתייחסת באופן קונקרטי להלכה או הנהגה מסויימת.
לתחושתי, הילדים שלנו לא יודעים מהי הררכיה, מבחינתם אם ההורים יוצאים פעם בחודש למסעדה הם גם חייבים פינוק שלא נופל מהם...

לעצם השאלה, בבית הורי עומדים כשאבא נכנס, לאמא לא.
בבית שלי עדיין לא חנכתי לזה למרות שאני חושבת שזה חובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
- מענין לענין באותו ענין -
יש הלכה חשובה (כן נוהגים אצל הספרדים) לנשק ידי אביו ובעיקר אמו בליל שבת קודש.
אצלכם מקפידים בזה?
החובה לנשק - ממש קשה לי לשמוע על זה.
וגם בנוגע לקימה לכבוד ההורים, לדעתי לא ראוי מצד הורה לחנך לזה / לבקש את זה.
כשהילד ילמד הלכות כיבוד אב ואם, הוא יראה את זה בעצמו.
וזה שלו.

ולסיכום - בשני המקרים - נשיקה או קימה - כבוד או אהבה שנדרשים ע"י ההורה יוצאים מאולצים. וזה הכי רע שיש.

בפן האישי, אני משתדלת לקום מעט בפני הוריי כשהם נכנסים לבית.
ואף אחד אצלינו לא דיבר על זה איתנו כילדים.
מה שכן הילדים יכולים לראות שאבא או אמא קמים לסבא וסבתא וזה הדוגמא האישית והחינוך הכי טוב שיכולים להיות.

עוד נושא שלא הבנתי זה מה החילוק בין אבא לאמא.
למה הרבה כתבו פה שלאבא קמים ולאמא לא.
יש בזה חילוק הלכתי? כי אני לא שמעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אני קמה להוריי,
וכך ילדיי (הגדולים) קמים לי ולבעלי כשנכנסים הביתה.
לא עניין שדובר אי פעם...
חצי שנייה, לא עושים עניין מזה.
פשוט מקיימים מצווה מובחרת מן התורה.

זה נושא הלכתי.
מצחיק לראות תגובות כמו עכשיו 2025 וכדו'.
זה מזכיר זרמים אחרים ביהדות.

אני קמה לכבוד ההורים שלי.
זו הדרך לדעתי.
על השאר צריך למחול.

חונכנו לקום להורים וכך גם מחנכים את ילדינו,
(וזה לא סותר את זה שהילדים שלי מטפסים עלי בכיף...)
חבל להפסיד מצוה יקרה וחשובה.
איך חונכתם/חינכתם לזה?
ובאיזה גיל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
אני קמה כשאבא שלי נכנס, נראה לי מוזר להשאר להתפרקד על הספה, וגם כשסבא נכנס כמובן.
לא חונכי לזה, זה בא בטבעי מתוך כבוד. כמובן לא עושים עסק קמה ומתשיבת חזרה.
אתה ילדים שלי לא חנכתי לזה, נראה כשיגדלו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
ילד חייב לקום לפני הוריו מדין מורא אב ואם.
(אמנם אב שמחל כבודו מחול)
האם אתם מחנכים לכך?
איך?
ואם לא, מדוע?
הילדים שלי לדוגמה כן קמים לכבודי ---- למרות שאף פעם לא בקשתי ולא דרשתי ולא דברתי על זה
הם מבינים שמדובר בהלכה --ובמצווה חשובה -- ורוצים לזכות בה -- וזה ממש לא קשור בכלל לאוירה פרומרית -- כי האוירה אצלינו מאוד קלילה
ונראה לי גם שמי שחושב שלא צריך לעמוד
זה אולי קצת בגלל שבסתר ליבו מתיאש לצפות לזה -- כי יודע שזה לא יקרה -- ויש הרבה מה להרחיב בעניין
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
החובה לנשק - ממש קשה לי לשמוע על זה.
חובה לא אמרתי. זה מנהג שהובא בהלכה (לא המצאה של דור המפונקים 2025) וזו גם זכות קדושה כי בזה אנו מחילים על עצמנו ברכה ושפע ממרומים כמו שכתבו וכמו שציטטתי לעיל.

ושואל כדי להבין ולא להתריס או לקנטר חלילה.
כשמובא בהלכה חובה להניח תפילין, לשמור שבת, הדלקת נרות, שמירת כלל המצוות לאיש ואשה גם קשה לשמוע על זה ולחנך את הילדים לזה?
למה מה זה שונה?
כי אני צריך לומר לילדים לקום לכבודי? וכשהמורה/הרב לימד אותנו בכיתה א' לעמוד כשנכנס/ת זה בסדר?
כשהילד מתחצף להורה אנחנו זורמים עם זה כי... או מעמידים אותם במקום, "לאבא/לאמא לא מדברים ככה" זה מאוד ברור וחלק!
יש היררכיה ברורה בזה ואדרבה הבן לומד לכבד יתר על המידה.

באופן אישי כמו שכתבתי אנחנו הורגלנו לקום כשההורים נכנסים (כיום כבר איני זוכר אם הם חינכו אותנו לזה או לא) אבל קמים (עד שרואים אותם היום זה גם לא קורה כ"כ מהר..) ואנחנו אוהבים אותם מאוד והם אותנו ויש בינינו אידיליה ממש כייפית וטובה ועם זה מאווווד מכבדת.
וגם בנוגע לקימה לכבוד ההורים, לדעתי לא ראוי מצד הורה לחנך לזה / לבקש את זה.
כשהילד ילמד הלכות כיבוד אב ואם, הוא יראה את זה בעצמו.
וזה שלו.
יתכן, וכדלעיל.
ולסיכום - בשני המקרים - נשיקה או קימה - כבוד או אהבה שנדרשים ע"י ההורה יוצאים מאולצים. וזה הכי רע שיש.
בהחלט אני אומר לילדיי לנשק את היד של אמא בליל שבת, זהו כבודה וזהו החיוב שלי לחנך אותם לזה.
כשמגיעים לנשק את ידיי אני תמיד שואל: "לאמא כבר נישקת את היד"?

בערב יוהכ"פ כתוב שההורים ילמדו את בניהם לבקש סליחה ולנשק ידיהם.. מה גם את זה לא נלמד אותם?
בפן האישי, אני משתדלת לקום מעט בפני הוריי כשהם נכנסים לבית.
ואף אחד אצלינו לא דיבר על זה איתנו כילדים.
מה שכן הילדים יכולים לראות שאבא או אמא קמים לסבא וסבתא וזה הדוגמא האישית והחינוך הכי טוב שיכולים להיות.
מעולה
עוד נושא שלא הבנתי זה מה החילוק בין אבא לאמא.
למה הרבה כתבו פה שלאבא קמים ולאמא לא.
יש בזה חילוק הלכתי? כי אני לא שמעתי.
אין חילוק כלל.
רק בנישוק ידיהם בליל שבת כתוב שידי האמא יש בזה מעלה מיוחדת.
למה? ככה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #90
בלת"ק חלקי
לא הבנתי למה יש כאלה שחושבים שזה פוגע בקשר של חום ואהבה עם ההורים
אצלנו הילדים קמים בלי לעשות מזה עסק
כמו שמנשקים מזוזה בלי לחשוב
כמו שמנשקים את הסידור אחרי שסוגרים אותו
גם קמים לשניה כשאבא ואמא נכנסים לחדר ומיד חוזרים לספר/משחק/לא משנה מה
ב"ה יש לנו קשר חם ואוהב עם הילדים שלנו
הם יודעים גם לכבד וגם לאהוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
בלת"ק חלקי
לא הבנתי למה יש כאלה שחושבים שזה פוגע בקשר של חום ואהבה עם ההורים
אצלנו הילדים קמים בלי לעשות מזה עסק
כמו שמנשקים מזוזה בלי לחשוב
כמו שמנשקים את הסידור אחרי שסוגרים אותו
גם קמים לשניה כשאבא ואמא נכנסים לחדר ומיד חוזרים לספר/משחק/לא משנה מה
ב"ה יש לנו קשר חם ואוהב עם הילדים שלנו
הם יודעים גם לכבד וגם לאהוב
אשמח לפירוש בלת"ק.......
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
אני קמה להוריי,
וכך ילדיי (הגדולים) קמים לי ולבעלי כשנכנסים הביתה.
לא עניין שדובר אי פעם...
חצי שנייה, לא עושים עניין מזה.
פשוט מקיימים מצווה מובחרת מן התורה.
כך גם אצלנו!
אני כאמא השתדלתי מגיל קטן ממש לחנך את הילדים שיקומו כשאבא נכנס (השתדלתי בלשון עבר כי כיום שוכחת בד"כ... כשזוכרת אז מזכירה לילדים).
זו התשובה לדעתי לשאלה איך מחנכים - כל אחד מההורים אמור לחנך שיקומו לבן\ת הזוג.
זה!
התחלתי לקום בערך בגיל 12, רק כשנכנסים לבית (ובדיוק אני יושבת) וקימה עדינה, לא איזה מופע וטקס רשמי ומופגן.

לקום בפני אב ואם
זאת מצווה דאורייתא
למה שהילדים לא ירוויחו את המצווה ויאריכו ימים בזה ובבא?!

הורים האוהבים אל ילדיהם
בודאי ירצו שילדיהם ירוויחו את המצווה.

וזה לא פוגם בקשר של אהבה
להיפך, אהבה מתוך סמכות, היא אהבה גדולה בהרבה.
לא הבנתי למה יש כאלה שחושבים שזה פוגע בקשר של חום ואהבה עם ההורים
אצלנו הילדים קמים בלי לעשות מזה עסק
כמו שמנשקים מזוזה בלי לחשוב
כמו שמנשקים את הסידור אחרי שסוגרים אותו
גם קמים לשניה כשאבא ואמא נכנסים לחדר ומיד חוזרים לספר/משחק/לא משנה מה
ב"ה יש לנו קשר חם ואוהב עם הילדים שלנו
הם יודעים גם לכבד וגם לאהוב
ועוד משהו קטן -
יישר כח על העלאת המודעות לנושא...
חשוב מאוד בדורנו....!
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
הילדים שלי לא ממש קמים לנו
אנחנו כן קמים להורים
אבל זה שונה
בתור נשואים כשההורים שלי מגיעים בודאי
כשאני מגיע ג"כ בודאי, מה אבא שלי יכנס לחדר ולא אקום לכבודו , אמשיך לשבת ואז אשאל בשלומו?

נראה לי שגם הגדולים שלנו נניח 16-17 + משתדלים לכבד בצורה של קימה קלה/הפסקה של מה שעושים בשביל לשאול מה נשמע, לבוא לקראת, להראות ששמו לב וכו

את הקטנים יותר אני מנסה לחנך שכשאבא ואמא מגיעים הביתה, מתיחסים לא ממשיכים לקרוא או לשחקעם חברים כאילו כלום
(בינתיים לא כ"כ הולך, והם רואים כיבוד הורים אצלינו -בצד אחד בצורה לא רגילה ממש של התמסרות מוחלטת, אז לא תמיד חינוך ודוגמא אישית עוזר בגיל קטן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
כמה הערות אחרי קריאה של מדגם מההודעות משני צידי המתרס.
א. הכלל בכיבוד אב ואם: רצונו של אדם הוא כבודו. במילים אחרות: אל תכריחו את ההורים לרצות משהו שלא מכבד אותם, בנימוק של קיום מצווה שתכליתה לכבד אותם.
ב. לטעון ששינוי המנהגים בין תקופה זו לתקופות קדומות, הוא פוגע ביסוד האמונה ׳שלא תשתנה בשום זמן חס ושלום׳ - זוהי טענה מופרכת. באותו היגיון ניתן לטעון שאין רשות לאדם לתבוע את חברו על נזק שנעשה ממכונית, בזמן שהתורה הזכירה בדיני הנזיקין דווקא ׳שור׳. ובמילים אחרות: הציווי לכבד הורים, קיים ויהיה קיים לעולם, ובו נאמר שאין בו שינוי וחילוף. ההגדרה של ׳כבוד׳ בהחלט משתנה לפי הזמן ולפי רצון ההורים.
ג. לגבי המנהג שהובא כאן לנשק את ידי האב והאם - זהו אכן מנהג מבוסס שמקורו בדברי האריז״ל. הטעם למנהג הוא על פי הסוד, וכמו בהרבה מעניינים אלו - קשה לקבוע שהוא עומד בהגדרות הפשוטות של ׳כיבוד אב ואם׳. נראה שיש לכך סיבות אחרות, בעיקר קבליות, ובכגון אלו נאמר - ׳אם קבלה, נקבל׳.
 
בתור בחורה כשאבי נכנס הביתה כולם קמו לכבודו, זה החינוך שספגנו
וגם בתור נשואה שבאה להתארח, ברור לי שצריך לקום. (גם כשחמי נכנס אני מכבדת ונעמדת לשניה)
מתי יש לי הזדמנות לכבד הורים אם לא אז?
ממליצה לכל מי שלא הקפיד על כך בילדותו לאמץ את המנהג מעכשיו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה