הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום לכולם.
כחובבת מוזיקה מושבעת, נתקלתי לאחרונה במוצר מוזיקלי מסוים שגרם לי לעצור רגע ולנתח את המהלך המיתוגי הנפלא העומד מאחוריו.
אחרי שניתחתי עם עצמי, חשבתי לשתף אתכם, חברי פורום פרסום, במסקנות שלי.
המוצר: להקת מועצת השירה היהודית
מייסד ומנהל הלהקה: הזמר ישי לפידות.
רקע
ישי לפידות, מוזיקאי, מלחין, יוצר וזמר. ניהל בעבר ובהווה להקות מוזיקה שונות כשכל אחת מהן בעלת אופי מיתוגי שונה ויחודי. אגע באחת מהן.
הסטטוס שלו כזמר: קול חביב, שר טוב. רחוק מלהיות כוכב מוזיקה.
כמה מילים על קיטלוג זמרים באופן כללי.
בחשיבה שבלונית זמר ממוצע מקטלג את עצמו על סקאלת הזמרים. ובהתאם לכך רף ציפיותיו. למשל, כוכב זמר מקטלג את עצמו בשורות הראשונות בהתאם לכך ציפיותיו הן - הופעות עולמיות, מעט חשיפה בהרבה כסף.
זמר המקטלג עצמו כבינוני ציפיותיו בהתאם - מעט הופעות קהל , יותר חתונות. כלומר, יותר חשיפה בפחות כסף.
וכן הלאה.
עכשיו נראה מה יש לנו עם ישי.
זמר עם קול חביב, יודע לשיר טוב אך בפירוש לא כוכב זמר.
בחשיבה שבלונית היה ישי מקטלג את עצמו עפ"י פרמטר של איכות הקול ובהתאם לכך היו רף ציפיותיו.
לא.
חשיבה שבלונית? לא בבית ספרו של של ישי. (או של האמרגן שלו, או של חברת המיתוג אותה הוא שכר)
ואם יש לו קול פחות משל שוואקי, לכן הוא חייב להתמקם אי שם ביציע? לא ולא.
עכשיו לניתוח.
הופעה מורכבת משני מרכיבים:
1. הקול של הזמר
2. השיר עצמו
מה היתרון של כוכב זמר? הקול.
כשזמר שר שיר, מה הוא מוכר, את השיר או את עצמו? את עצמו.
לצורך המחשה, אשאל שאלה פשוטה:
אם אתה בא להופעה של אברהם פריד, זה כי אתה מאוד משתוקק לשמוע דווקא את השיר עלה קטן, או כי רצית לשמוע דווקא את קולו של פריד, ולא משנה אם הוא ישיר עלה קטן בינוני או גדול, תניא או ריטב"א, העיקר פריד. נכון? נכון מאוד.
יפה. עכשיו יש לישי את נקודת הבידול של המתחרים.
מכאן הדרך קלה.
אמרנו שעמדת הקול כבר תפוסה אצל כל כוכב זמר מתחיל שמוכר את קולו המדהים.
מה נותר? השיר עצמו.
שימו לב למהלך הגאוני.
ישי, (בשיתוף עם המפיק יוחאי כפיר) מקים להקה המתבססת על עיקרון אחד בלבד:
למכור את השיר ולא את הזמר.
כך הוקמה להקת "מועצת השירה היהודית".
בואו נראה איך המיתוג מתבטא בעקרונות הלהקה בצורה מדהימה:
ויותר מכך - כל חיסרון של כוכב זמר מתבטא כאן כיתרון:
תחשבו למשל על מארגן הופעות לנופש, סתם זורקת.
אדם כזה, צריך להגיש לקהל הנופשים תמהיל של כמה סגנונות מוזיקה , אז יום אחד הוא הולך על סוג 'ליפא' וביום אחר יש לו סגנון שונה לחלוטין - שירה רגועה, שירים פשוטים, נוסטלגיים, כאלו שהקהל משתלב אוטומטית ופשוט שר.
ועכשיו לנתונים.
מועצת השירה היהודית הוקמה לפני כשנה וחצי. ביננו, כמה כבר אפשר לצפות מלהקה חדשה, כשכל יום צצות 10 להקות. 5 הופעות? במצב ממש מזהיר הייתי נותנת 7-8.
תקשיבו טוב.
מיום הקמתה המועצת הופיעה מעל 50 פעמים (!) על הבמות המפוארות ביותר בארץ מהיכל התרבות תל אביב דרך היכל התרבות פתח תקווה ועד אולמי הארועים חוות רונית והדר דימול.
וזה לא הכל. החורף הזה המועצת יוצאת עם ליין מלווה מלכה כל מוצ"ש במקום וקהילה אחרת.
שבירת שיאים של ממש.
אין ספק. המיתוג המצוין עשה את שלו. ויחודיות הלהקה נתפסה בצורה חזקה אצל הציבור.
לסיכום, משפט אחד חד כתער.
כדי להצליח לא צריך שתהיה סופר-סטאר, צריך שיהיה לך סופר בידול.
עד כאן הניתוח שלי.
האיזמל בידיים שלכם, הרגישו בנח להשתמש בו חופשי...
נ.ב קריטי.
חברים, הבה נסתייג מלדון על הזמר עצמו, אופיו, מהותו, רמת ההכשר מועדת הרבנים לענייני מוזיקה, והאם נזמין אותו מחר לשמחת המצוה-טאנץ שלנו.
במקום זה, נתמקד בדברים הנוגעים לנו באמת כאנשי פרסום.
תודה מראש...
כחובבת מוזיקה מושבעת, נתקלתי לאחרונה במוצר מוזיקלי מסוים שגרם לי לעצור רגע ולנתח את המהלך המיתוגי הנפלא העומד מאחוריו.
אחרי שניתחתי עם עצמי, חשבתי לשתף אתכם, חברי פורום פרסום, במסקנות שלי.
המוצר: להקת מועצת השירה היהודית
מייסד ומנהל הלהקה: הזמר ישי לפידות.
רקע
ישי לפידות, מוזיקאי, מלחין, יוצר וזמר. ניהל בעבר ובהווה להקות מוזיקה שונות כשכל אחת מהן בעלת אופי מיתוגי שונה ויחודי. אגע באחת מהן.
הסטטוס שלו כזמר: קול חביב, שר טוב. רחוק מלהיות כוכב מוזיקה.
כמה מילים על קיטלוג זמרים באופן כללי.
בחשיבה שבלונית זמר ממוצע מקטלג את עצמו על סקאלת הזמרים. ובהתאם לכך רף ציפיותיו. למשל, כוכב זמר מקטלג את עצמו בשורות הראשונות בהתאם לכך ציפיותיו הן - הופעות עולמיות, מעט חשיפה בהרבה כסף.
זמר המקטלג עצמו כבינוני ציפיותיו בהתאם - מעט הופעות קהל , יותר חתונות. כלומר, יותר חשיפה בפחות כסף.
וכן הלאה.
עכשיו נראה מה יש לנו עם ישי.
זמר עם קול חביב, יודע לשיר טוב אך בפירוש לא כוכב זמר.
בחשיבה שבלונית היה ישי מקטלג את עצמו עפ"י פרמטר של איכות הקול ובהתאם לכך היו רף ציפיותיו.
לא.
חשיבה שבלונית? לא בבית ספרו של של ישי. (או של האמרגן שלו, או של חברת המיתוג אותה הוא שכר)
ואם יש לו קול פחות משל שוואקי, לכן הוא חייב להתמקם אי שם ביציע? לא ולא.
עכשיו לניתוח.
הופעה מורכבת משני מרכיבים:
1. הקול של הזמר
2. השיר עצמו
מה היתרון של כוכב זמר? הקול.
כשזמר שר שיר, מה הוא מוכר, את השיר או את עצמו? את עצמו.
לצורך המחשה, אשאל שאלה פשוטה:
אם אתה בא להופעה של אברהם פריד, זה כי אתה מאוד משתוקק לשמוע דווקא את השיר עלה קטן, או כי רצית לשמוע דווקא את קולו של פריד, ולא משנה אם הוא ישיר עלה קטן בינוני או גדול, תניא או ריטב"א, העיקר פריד. נכון? נכון מאוד.
יפה. עכשיו יש לישי את נקודת הבידול של המתחרים.
מכאן הדרך קלה.
אמרנו שעמדת הקול כבר תפוסה אצל כל כוכב זמר מתחיל שמוכר את קולו המדהים.
מה נותר? השיר עצמו.
שימו לב למהלך הגאוני.
ישי, (בשיתוף עם המפיק יוחאי כפיר) מקים להקה המתבססת על עיקרון אחד בלבד:
למכור את השיר ולא את הזמר.
כך הוקמה להקת "מועצת השירה היהודית".
בואו נראה איך המיתוג מתבטא בעקרונות הלהקה בצורה מדהימה:
ויותר מכך - כל חיסרון של כוכב זמר מתבטא כאן כיתרון:
- בלהקה זו שרים יחד חמישה זמרים. למכור את השיר אמרנו, לא את הזמר.
- השירים - שירים יהודים, עממיים ופשוטים. דווקא כאלו שזמר הרוצה למכור את עצמו מסתייג מהם.
- השירה בקצב רגוע ומונטני, לא תראו שם התלהבות , ריקוד ספונטני או הסתלסלות עוצרת נשימה. פשוט לשיר את השירים כמו שהם. פשוטים ונוגעים. (להוציא קנייטשים קטנים פה ושם)
- המועצת חרטה על דגלה להפוך את מופעי המוזיקה לחוויה ולא רק למופע. לאדם מהשורה קשה להצטרף לשירה של זמר. הטונים, הסילסולים ולהטוטי הקול משאירים את הקהל בעמדת צופה בלבד, בבחינת "מה רבו מעשיך ה'"
יופי. הנה נקודת בידול נוספת: שירה בשילוב הקהל מהווים את אחד העקרונות היותר בולטים (ויפים) של להקה זו. אפשר לשים לב כי באופן קבוע הקהל מהווה חלק אינטגרלי בהופעות. הקהל אינו מגיע רק לראות ולשמוע אלא גם להשתתף ולשיר.
תחשבו למשל על מארגן הופעות לנופש, סתם זורקת.
אדם כזה, צריך להגיש לקהל הנופשים תמהיל של כמה סגנונות מוזיקה , אז יום אחד הוא הולך על סוג 'ליפא' וביום אחר יש לו סגנון שונה לחלוטין - שירה רגועה, שירים פשוטים, נוסטלגיים, כאלו שהקהל משתלב אוטומטית ופשוט שר.
ועכשיו לנתונים.
מועצת השירה היהודית הוקמה לפני כשנה וחצי. ביננו, כמה כבר אפשר לצפות מלהקה חדשה, כשכל יום צצות 10 להקות. 5 הופעות? במצב ממש מזהיר הייתי נותנת 7-8.
תקשיבו טוב.
מיום הקמתה המועצת הופיעה מעל 50 פעמים (!) על הבמות המפוארות ביותר בארץ מהיכל התרבות תל אביב דרך היכל התרבות פתח תקווה ועד אולמי הארועים חוות רונית והדר דימול.
וזה לא הכל. החורף הזה המועצת יוצאת עם ליין מלווה מלכה כל מוצ"ש במקום וקהילה אחרת.
שבירת שיאים של ממש.
אין ספק. המיתוג המצוין עשה את שלו. ויחודיות הלהקה נתפסה בצורה חזקה אצל הציבור.
לסיכום, משפט אחד חד כתער.
כדי להצליח לא צריך שתהיה סופר-סטאר, צריך שיהיה לך סופר בידול.
עד כאן הניתוח שלי.
האיזמל בידיים שלכם, הרגישו בנח להשתמש בו חופשי...
נ.ב קריטי.
חברים, הבה נסתייג מלדון על הזמר עצמו, אופיו, מהותו, רמת ההכשר מועדת הרבנים לענייני מוזיקה, והאם נזמין אותו מחר לשמחת המצוה-טאנץ שלנו.
במקום זה, נתמקד בדברים הנוגעים לנו באמת כאנשי פרסום.
תודה מראש...
