התייעצות הכחשת שואה???

[אסתר חנצ'ה]

בלי להשוות, אבל בציבור הכללי השואה היא חלק ממערכת הלימודים- יום השואה, צעדת החיים, הוראת השואה וכו'- באופן רשמי לפחות, גם אם מתמקדים בנושאים אחרים.
וכאן אולי טמונה הבעיה, שזה לא מוטמע במערכת החינוך
למעט אולי המסעות לפולין שזה דבר מבורך מאוד. כמו שהרב נויגרשל אומר "לפני שעולים למטוס תכתבו צוואה, כי לא תחזרו אותם אנשים"

גם בציבור שלנו השואה היא חלק ממערכת הלימודים
בכיתה יב' בדרך כלל יש שיעור "חורבן יהדות אירופה" פעם או פעמיים בשבוע

 

[progitm]

גם בציבור שלנו השואה היא חלק ממערכת הלימודים
בכיתה יב' בדרך כלל יש שיעור "חורבן יהדות אירופה" פעם או פעמיים בשבוע

נו באמת ...
בכיתה י"ב פעמיים בשבוע

לדעתי זה מעט , מעט מדי , ומאוחר מאוחר מדי

כבר העלו פה בשרשור הזה ממש, שאי אפשר פתאום בגיל 15 לחשוף ילד לשואה כדי שרגיש מחובר לעבר עמו
אלא הוא צריך להכירה לפני וכו'... כדי שבאמת ירצה לקרוא ולהתחבר למה שעבר שם

יש כאלו בנות שממילא שוחרות ידע וקוראות ומתענינות ומוקירות את העבר המדמם הזה
ויש כאלה שבכיתה י"ב כבר עבר הזמן זה פשוט עוד יחידת חומר למבחן החוץ...

ועוד סתם אנקדוטה שתמחיש את ההפסד,
המורה שלנו אמרה לנו לקרוא קטע מתוך חורבן יהדות אירופה
חזרתי אליה והוספתי לה פרטים על אותם ארועים ומקומות בדיוק שהיו חסרים ואף שגויים בספר
ועדכנתי אותה שסבתי ע"ה שנוכחה שם סיפרה אחרת,
המורה זרחה ואמרה או יופי תשאלי ותבררי כדי שסבתך תספר לך עוד זה מאוד חשוב
אלא מה שלצערי הרב סבתי אז כבר הייתה ז"ל יותר מ4 שנים
(ולולאי הקצת ששיתפה ושאני דילתי כי מאוד התחברתי לעבר גם את זה לא הייתי יודעת )

נו אתם מרחיקים את דור הנוער הנוכחי מהניצולים שעוד נותרו ועד שהם יגיעו להתענינות קרי לכיתה י"ב כבר לא היה להם עם מי לדבר ולחוקר ולהבין ולהעמיק

אני חושבת שי"ב זה מאוחר מדי לפחות בי' בטבת לתת יותר מקום למה שהיה שם - פעם בשנה
לא בצורה שהחילונים עושים, בדרך שלנו של אמונה שמביטה בכאב שהיה שם לא מכחישה ובטוח לא מתעלמת!

 

[מרובע]

יש בשואה שני היבטים לדעתי העניה:
א. כמעט דור שלם שנמחק והשאריות שלו נהרסו והפכו לאודים עשנים.
ב. הדרך שבה נעשתה המחיקה הזו עם ים של כאב שאי אפשר לדמיין מה עבר על יהודי אחד שהיה שם לפני שהתחלנו להכפיל במליונים.

אם ננסה להשוות את זה להבדיל לחורבן בית המקדש (עם כל הכבוד לשואה אנחנו רואים את חורבן המקדש כחמור בהרבה מהשואה). אפשר להוציא כמה תובנות:

א. אין לעצור את החיים ולשקוע במרה שחורה (בזמן החורבן היו כאלו שרצו לאסור בשר ויין לעולם וכדומה) אלא לייחד תקופה אחת בשנה ובכל שאר השנה לחיות בשמחה עם תזכורות בלבד (הזכרת ירושלים בתפילה, זכר על הקיר, אפר ושבירת כוס בחופה, ועוד כמה הגבלות שרובם לא מוכרים כבר היום).
ב. החלק הראשון הוא עיקר האבלות (העדר בית המקדש) והחלק השני (של היסורים בזמן החורבן) הוא בדרגה משנית לו.
ג. כן מלמדים את הילדים על החורבן לפי מה שהם יכולים להבין.

אולי מישהו יודע למה לא מצאנו זילות החורבן כמו שיש זילות השואה (אולי בגלל שזה משהו מאוד רחוק אז כבר לא מספרים על זה כל כך. וגם הכינוי "נאצי" הוא הרבה יותר גרוע מהכינוי "רומאי", כנראה זה עצמו חלק מזילות החורבן. וגם אלו שהחרימו תוצרת גרמניה מעולם לא החרימו תוצרת רומא...)

 

[progitm]

יש בשואה שני היבטים לדעתי העניה:
א. כמעט דור שלם שנמחק והשאריות שלו נהרסו והפכו לאודים עשנים.
ב. הדרך שבה נעשתה המחיקה הזו עם ים של כאב שאי אפשר לדמיין מה עבר על יהודי אחד שהיה שם לפני שהתחלנו להכפיל במליונים.

אם ננסה להשוות את זה להבדיל לחורבן בית המקדש (עם כל הכבוד לשואה אנחנו רואים את חורבן המקדש כחמור בהרבה מהשואה). אפשר להוציא כמה תובנות:

א. אין לעצור את החיים ולשקוע במרה שחורה (בזמן החורבן היו כאלו שרצו לאסור בשר ויין לעולם וכדומה) אלא לייחד תקופה אחת בשנה ובכל שאר השנה לחיות בשמחה עם תזכורות בלבד (הזכרת ירושלים בתפילה, זכר על הקיר, אפר ושבירת כוס בחופה, ועוד כמה הגבלות שרובם לא מוכרים כבר היום).
ב. החלק הראשון הוא עיקר האבלות (העדר בית המקדש) והחלק השני (של היסורים בזמן החורבן) הוא בדרגה משנית לו.
ג. כן מלמדים את הילדים על החורבן לפי מה שהם יכולים להבין.

אולי מישהו יודע למה לא מצאנו זילות החורבן כמו שיש זילות השואה (אולי בגלל שזה משהו מאוד רחוק אז כבר לא מספרים על זה כל כך. וגם הכינוי "נאצי" הוא הרבה יותר גרוע מהכינוי "רומאי", כנראה זה עצמו חלק מזילות החורבן. וגם אלו שהחרימו תוצרת גרמניה מעולם לא החרימו תוצרת רומא...)

הרבה נכון
חוץ מזה שכל התגלמות השואה זהו זהו סבלו של החורבן
כל זה סבל הגלות שנמשך מאז החורבן עד לגאולה האמיתית והשלמה

להסביר מה היה אז יותר קשה
אבל להסביר את מה שהיה פה רק לפני כמה עשרות שנים יותר קל ולהבין שזה מאותה נקודת יסורים בדיוק של חורבן
וכבר הרבה אדמורים ורבנים העלו את חשיבות הזיכרון
יש בזה אכזריות וכהות החושים מהתעלמות מכוונת ממה שהיה שם
(מובן כמו שציינת לא לקדש את האבל התורה לא רוצה התבצרות בקמילה אלא גדילה)

מוכר הביטוי שעם שאינו מכיר בעברו אין לו עתיד
ומה לעשות לעם היהודי אין רק עבר של לפני 2000 שנה ומאז עברו אינו קיים?!

נכון בגזירות ת"ח ות"ט כשהם קרו חיברו קינות והוסיפו לתפילות בתשעה באב וכו'...
אבל בימינו אולי אין את אותם גדולים שיכולים להוסיף קינות
אבל אין ספק שהשואה לצערינו "ראויה" לקינות ולמילות וזיכרון צער בפני עצמה וכמובן כביטוי לצער הגלות

 

[מרובע]

הרבה נכון
חוץ מזה שכל התגלמות השואה זהו זהו סבלו של החורבן
כל זה סבל הגלות שנמשך מאז החורבן עד לגאולה האמיתית והשלמה

להסביר מה היה אז יותר קשה
אבל להסביר את מה שהיה פה רק לפני כמה עשרות שנים יותר קל ולהבין שזה מאותה נקודת יסורים בדיוק של חורבן
וכבר הרבה אדמורים ורבנים העלו את חשיבות הזיכרון
יש בזה אכזריות וכהות החושים מהתעלמות מכוונת ממה שהיה שם
(מובן כמו שציינת לא לקדש את האבל התורה לא רוצה התבצרות בקמילה אלא גדילה)

מוכר הביטוי שעם שאינו מכיר בעברו אין לו עתיד
ומה לעשות לעם היהודי אין רק עבר של לפני 2000 שנה ומאז עברו אינו קיים?!

נכון בגזירות ת"ח ות"ט כשהם קרו חיברו קינות והוסיפו לתפילות בתשעה באב וכו'...
אבל בימינו אולי אין את אותם גדולים שיכולים להוסיף קינות
אבל אין ספק שהשואה לצערינו "ראויה" לקינות ולמילות וזיכרון צער בפני עצמה וכמובן כביטוי לצער הגלות

היה מחלוקת אם מותר להוסיף קינות. ותמימות דעים שאין להוסיף תאריכים. (בגזירות תתנו הוסיפו תאריכים, בשריפת התלמוד הוסיפו תאריך, בגירוש צרפת הוסיפו תאריך ובגזירות תח ותת הוסיפו גם כן. אבל נראה שבדורנו כבר אי אפשר).

 

[נועה מ]

גם בציבור שלנו השואה היא חלק ממערכת הלימודים
בכיתה יב' בדרך כלל יש שיעור "חורבן יהדות אירופה" פעם או פעמיים בשבוע

בדיחה לעומת מה שלומדים במערכת החינוך הכללית.
בתור אחת שעברה לא לפני הרבה זמן את החוץ בתו"י. חייבת להגיד שהשואה הייתה אולי החלק הכי זניח בחומר. (למשל אגו"י הייתה חלק הרבה יותר חשוב) כל החומר כלל מקסימום עשר דפים (וגם זה בהגזמה). אולי 75% מהכיתה שלי המרו על השואה בחוץ.
אני לא האמנתי שאת כל הזוועות שעברה סבתא שלי תמצתו בעשרה עמודים.
חושבת שהחינוך החרדי צריך להתבייש בכמות החומר שהוא מעביר היום על השואה.
והדור שגדל היום. יודע פחות ופחות על השואה. אם פעם יכלו להסתמך על ההורים והסבתות. היום, לאט לאט נעלם הדור שעבר את השואה בעצמו. ונשארים יחידי סגולה שיש להם סבתות שהם בחיים ועוד מספרות את מה שהם עברו בשואה. וגדל דור שבשבילו השואה היא משחק של תופסת בין נאצים ליהודים.
חושבת שחייבים דחוף שינוי בנושא הזה!!! ואולי זה המקום היחיד בו החינוך הכללי משיג את החינוך החרדי. בושה.

 

[רינת גבאי]

ואולי זה המקום היחיד בו החינוך הכללי משיג את החינוך החרדי. בושה.

צודקת..
אולי זה בגלל שלהם מותר לחשוף את התלמידים והתלמידות לאלימות ולהתנהגות בהמית.
שאני למדתי על השואה בהיותי בכיתה יב למדנו רק את הפרטים היבשים תאריכים וגבורה יהודית.
היו לי חברות שזה מה שהן הבינו מהשואה יהודים מקיימים מצוות בסתר וז-ה-ו,
(שום דבר על עינויי הגוף על סדר יום מענה בשואה, אכזריות בצורה בלתי ניתנת להבנה וכו.)

 

[bat 7]

הקומיקסים האלו די מחרידים בעיני ואני לא מכניסה אותם הביתה אבל מעניין איך הפוקוס מושם רק עליהם בזמן שכל המרחב הצבורי שלנו מלא בזילות שואה. כנראה שזה פשוט נוח ומאפשר לנו להתחמק מבירור אמיתי עם עצמנו.
הרי לא קמנו בבוקר אחד ערפילי למציאות של זילות שואה. היא זחלה אלינו אט אט.
סיפורי פיקציה עם גיבורי על על רקע השואה היו פה לפני הקומיקס וכנראה גם בהם היה טעם לפגם.
וכבר היה מי שהזכיר פה סיפור של ולדר.
חברי הכנסת שלנו (ובמיוחד אחד מהם), מרבים להשתמש בדימויי שואה, שמה ומושגיה נישאים בפיו השכם והערב בנוגע לכל נושא שהוא. רטוריקת הזוועה שלו אחראית במידה לא מבוטלת לזילות מונחים שלא אמורים להיות שגורים על פינו בשפה יומיומית.
הן הדבר אמור לגבי עיתונאי גוועלאד והן לגבי המילה "נאצים" שנישאת בפיהם של דרדקים ככינוי גנאי ליהודים, לאחים שלנו.
ולמה ללכת רחוק? פה בפרוג היו דימויי שואה כולל עיצובים גרפיים מושקעים , בפרט בזמני הסגר על בני ברק.
גורם נוסף לזילות הינו חוסר ידע. פשוט כך. חד משמעית לא מלמדים אצלנו מספיק על השואה וכבר פגשתי בורות עמוקה מאין כמוה גם אצל נשים שהן נכדות ונינות לניצולי שואה. שלא בער להן אפילו לדעת איפה סבתא שלהן נולדה ואיך שרדה.
אז לפני שאנחנו מנהלים ציד מכשפות נגד ספרי קומיקס מוטב ונעשה חשבון נפש אמיתי.

אגב,
הזילות לשואה לא קיימת רק בציבור החרדי.
ממליצה מאד לקרוא את הספר: "המליון השביעי" של תום שגב,
שבו הוא מתאר את היחס לשואה בציבור הישראלי בכלל לאורך השנים, ואת השינויים שחלו בו.
מרתק.

 

[פדהאל לסיים סיפורים]

כמו שמציירים את הקומיקסים של הילדים כאילו היו לאנשים בשואה שמיכות

 

[אסתר חנצ'ה]

בדיחה לעומת מה שלומדים במערכת החינוך הכללית.
בתור אחת שעברה לא לפני הרבה זמן את החוץ בתו"י. חייבת להגיד שהשואה הייתה אולי החלק הכי זניח בחומר. (למשל אגו"י הייתה חלק הרבה יותר חשוב) כל החומר כלל מקסימום עשר דפים (וגם זה בהגזמה). אולי 75% מהכיתה שלי המרו על השואה בחוץ.
אני לא האמנתי שאת כל הזוועות שעברה סבתא שלי תמצתו בעשרה עמודים.
חושבת שהחינוך החרדי צריך להתבייש בכמות החומר שהוא מעביר היום על השואה.
והדור שגדל היום. יודע פחות ופחות על השואה. אם פעם יכלו להסתמך על ההורים והסבתות. היום, לאט לאט נעלם הדור שעבר את השואה בעצמו. ונשארים יחידי סגולה שיש להם סבתות שהם בחיים ועוד מספרות את מה שהם עברו בשואה. וגדל דור שבשבילו השואה היא משחק של תופסת בין נאצים ליהודים.
חושבת שחייבים דחוף שינוי בנושא הזה!!! ואולי זה המקום היחיד בו החינוך הכללי משיג את החינוך החרדי. בושה.

אני גם עברתי את החוץ לא לפני הרבה זמן
ומהתגובות פה אני מבינה שהיתה לי מורה יוצאת דופן
היא אמרה לנו שהיא לא מלמדת אותנו בשביל החוץ היא מלמדת אותנו כי צריך לדעת את זה
זה היה שיעור שבנות חיכו לו עד כמה שאפשר לחכות לדבר כזה, כי הוא היה עוצמתי
לי השיעור לא חידש כ"כ הרבה כי אני מחוברת מאוד לנושא וקראתי המון ספרים על השואה, ממש בגיל קטן אני זוכרת הייתי לוקחת אצל סבתא שלי את הספרים הכי מזעזעים וקוראת אותם בסתר...
אבל השיעור הזה הוסיף לי המון!
וכמובן שיש מקום לשיפור וזה יהיה ממש חיובי אם יוסיפו עוד שיעורים על הנושא.
ומה שכותבים פה על החינוך הכללי..
מה שווה כל שיעורי השואה שלהם אם הם מפספסים את הנקודה?
תהיו בטוחים ששיעור אחד חד שבועי בכיתה יב' על חורבן יהדות אירופה שספוג באמונה ובגבורה יהודית אמיתית שווה יותר מכול השיעורים בחינוך הכללי!

 

[yonatanr]

אני חייב להביא את דברי הרב דוד בלוך, ת"ח בעל שיעור קומה, בעלון שהוא נוהג להוציא מדי פעם [נמחקו כמה שורות מתוך הדברים]:

ספוילר

באחד האתרים התעורר דיון מדוע לא ראו גדולי הדור צורך ערכי להטמיע כך או אחרת את זיכרון השואה גם לדורות הבאים. והגם שאיננו יכולים להצטרף 'ליום השואה' הנהוג כאן במדינה מסיבות מובנות, מדוע לא חיפשו לעשות זאת בדרך אחרת שתתאים לצביון ולהשקפות החרדיות.

התמיהה הגדולה היא על ההתעלמות הכמעט מוחלטת שקיימת בבתי הספר החרדיים מכל איזכור ודיון בנושא במסגרת תכנית לימודים חינוכית מסודרת. ומעבר לסיפורים כאן ושם אגב נושאים אחרים, גם ה'משגיחים' בישיבות ואנשי המוסר לא דנים בשיחות מסודרות ומובנות בחורבן הנורא מזוית הגותית, כמו כן לא קיימת כמעט ספרות 'מחשבה' חרדית המתייחסת לגזירת ההשמדה המשמעותית ביותר שנגזרה על עם ישראל.

הנושא רגיש ונפיץ ואשתדל להלך בו מעדנות.

אקדים, אכן אצל בני דורי כבנים לניצולי שואה שחוויות האימה והסבל שחוו במחנות התופת ריחפו בחלל העמוס להתפקע בכל רגע ורגע, התעלמות וחוסר התייחסות לסבלם משמעה היה אכזריות כלפיהם ככל אדישות לסבלו של הזולת גם אם אין ביכולת בעליה לעזור. משום כך באותם שנים היה עניין מוסרי רב לשמוע מהם את הסיפורים, לקרוא עוד ועוד על כל הזוועות שעברו בבחינת 'עמו אנוכי בצרה', להתאבל יחד אתם והיה להם בזה משום נחמה פורתא שהרי עיקר ניחום אבלים הוא בעצם ההשתתפות וההתייחסות לצער האבל.

סיבה זו לא תהיה קיימת בעוד כמה שנים כשדור זה לאוי"ט ילך לעולמו.

אין שום עניין לזכור לנצח צרות ואסונות שקרו בעבר אם אין בזכירה תועלת לעתיד. האבל על החורבן בתשעה באב נתקן כדי שלא נפסיק לכסוף ולצפות לגאולה ולהשתדל להיות ראויים לביאת הגואל.

לציבור שאכן הפיק לקחים מעשיים גם לדורות הבאים מזוועות השואה יש עניין חשוב בשימור זכרונה כדי לשמר ולרענן את הלקחים גם לדורות הבאים.

יש טעם ועניין להנציח את אסון השואה למי שהפיקו את הלקח הבא: אסור ליהודים לסמוך יותר על חסד לאומים ואם חפצי חיים אנחנו, חובת ה'השתדלות' מחייבת אותנו להקים מדינה עצמאית בעלת צבא חזק בכדי שנוכל לשמור להגן עלינו בעצמינו - בהשתדלות שלנו ובעזרת ה' כמובן. לדידם יש חשיבות עליונה לספר שוב ושוב דור אחרי דור מהי האלטרנטיבה למדינה עצמאית בעלת צבא חזק. רק כך יוכלו לשכנע ולטעת מוטיבציה גם בדורות הבאים להתאמץ עד כדי מסירות נפש לשמור על המדינה מכל משמר.

גם לתלמידי תורת הגאולה מבית מדרשו של הרב קוק המתיימרים להבין לאשורם את מהלכי הקב"ה בדור הגאולה, לשיטתם אסון השואה מחד והקמת מדינת ישראל מאידך נתפסים כתהליך גאולה אחד שתחילתו חיסול הגלות בשואה ואתחלתא דגאולתא בהקמת מדינת ישראל בדרך לגאולה השלמה. וכשם שבגאולת מצרים חובה עלינו לספר ולהתחיל בגנות השיעבוד כדי להבין את עצמת חסד ה' שביציאת מצרים, וליישם את כל מה שעלינו ללמוד מכך לכל הדורות הבאים. כך גם בדורנו דור הגאולה יש לדידם השלכות מעשיות להכרה שתהליך הגאולה החל.

אך החרדים שחולקים ומתנגדים למסרים אלו ורואים בהם כפירה מוחלטת, אסון השואה לדידם הוא עוד פרק, אמנם עגום במיוחד, מצרות הגלות. וא"כ איזה עניין או מסר ייחודי יש ללמוד מהשואה האיומה שעבורו יש לתקן יום מיוחד או לדון בה בשיחות 'אמונה'? די לנו בתשעה באב בו מקוננים אנו על החורבן כדי לעורר אותנו לשאוף ולהתפלל לגאולה שלמה. אולי יש עניין להוסיף קינות גם על צרה זו ולצרפן לקינות המזכירות גם את הצרות והגזרות שבכל הדורות באלפיים שנות הגלות, אך יום או אירועים מיוחדים לשם מה?

זאת ועוד, עיסוק רגשי במה שקרה בשואה עלולים להעלות ספקות באמונה, שהרי כל ניסיון להסביר לוגית מדוע עונו וחוסלו מליון וחצי ילדים הוא פתטי ונידון לכישלון ומוטב שלא יאמר משיאמר.

נכון שקושיות אלה היו אמורות לצוף גם כאשר אנו קוראים במגילת איכה 'עוללים שאלו לחם פורש אין להם' או כאשר רואים ילדים מתענים בייסורים קשים במחלות, אך ייסורי השואה תועדו בצבעים עזים לפרטי פרטים ובכישרון ספרותי שגורם לקורא לחוות אותם כאילו היה הוא עצמו זה שהושפל והתייסר ולכן התגובה הרגשית הטבעית עזה אלפי מונים.

כמה תעצומות נפש צריך כל אדם שליבו לא עשוי אבן לקרוא ספר של ק. צטניק ז"ל שידע לתאר, ועוד איך לתאר, את ההשפלה האיומה שהיא הקשה שבייסורים שהושפלו היהודים במחנות, עד שיגלידו הפצעים שנחרצו בנפשו, נפש המאמין.

כמה 'קרבות אמונה' יכול אדם לעבור בינו לבין עצמו ללא שיישארו צלקות באמונתו הזכה והתמימה. עדיף להימנע מראש ממלחמות אלה.

טוב עשו שהדחיקו והתעלמו, טוב עשו שלא קראו לעסוק ולספר לפרטי פרטים בזוועות השואה. עדיפה ההדחקה ולהשאיר את הסיפור הזה כעוד סיפור במסכת הייסורים שעבר עם ישראל בשנות גלותו ולקונן בתשעה באב גם על החורבן הזה ולהתפלל לגאולה.

 

[למדן וידען]

אגב, בסידור 'עבודת השם' יש קינה שהוסיפו על השואה.

 

[למדן וידען]

צר לי, אבל לא מבין למה חשוב לדעת ולקרוא.
מי שמטיב להבין ולא נשבר, ליבו לב אבן, אולי בהשפעת הקריאה.

אז המטרה היא לשבור? לדכא? לעורר שאלות באמונה?
למה ולמי זה טוב?

מישהו כאן יכול להעיד שזה עזר לו ברוחניות?

 

[shira bira]

אגב,
הזילות לשואה לא קיימת רק בציבור החרדי.
ממליצה מאד לקרוא את הספר: "המליון השביעי" של תום שגב,
שבו הוא מתאר את היחס לשואה בציבור הישראלי בכלל לאורך השנים, ואת השינויים שחלו בו.
מרתק.

קראתי אותו.
הוא לא מתאר זילות שואה. אלא את יחסם של הצברים כלפי שורדי השואה. יחס שנבע מבורות וחוסר ידע וגם גרם לרוב הניצולים לשתוק ולא לספר על קורותיהם. הספר גם סוקר את יחסה המשתנה של המדינה כמעצבת חינוך וזכרון קולקטיבי לשואה ואת נקודת המפנה הציבורית והממסדית שחלה במשפט אייכמן-אז ניתנה לניצולים הזדמנות להשמיע את סיפורם ועדויותיהם באופן בלתי אמצעי שהגיע לכל בית בישראל בו האזינו לשידור הליכי המשפט.
למה זו לא זילות שואה? כי היא לא מכוונת. כי היא היתה על רקע חוסר ידע מוחלט ולכן לא היה שימוש יומיומי ומבזה בסמלי ומושגי שואה.

זילות שואה בעידן זה, בהחלט קיימת בציבור החילוני. בעיקר בשמאל שעושה שימוש חסר בושה בשואה וסמליה בהקשר המדיני והפוליטי.
אבל עצם קיומה של זילות גם בציבורים אחרים לא מחפה על מה שקיים אצלנו.

ובלי קשר לתגובתך, לא מצליחה להבין למה בכל דיון ביקורתי על ליקוי או תופעה טעונת תיקון ובדיקה בציבור שלנו יש שקופצים וטוענים שאצל החילונים/דתיים/יו ניים איט המצב יותר גרוע. גם כן נחמה...

 

[bat 7]

קראתי אותו.
הוא לא מתאר זילות שואה. אלא את יחסם של הצברים כלפי שורדי השואה. יחס שנבע מבורות וחוסר ידע וגם גרם לרוב הניצולים לשתוק ולא לספר על קורותיהם. הספר גם סוקר את יחסה המשתנה של המדינה כמעצבת חינוך וזכרון קולקטיבי לשואה ואת נקודת המפנה הציבורית והממסדית שחלה במשפט אייכמן-אז ניתנה לניצולים הזדמנות להשמיע את סיפורם ועדיותיהם באופן בלתי אמצעי.
למה זו לא זילות שואה? כי היא לא מכוונת. כי היא היתה על רקע חוסר ידע מוחלט ולכן לא היה שימוש יומיומי ומבזה בסמלי ומושגי שואה.

זילות שואה בהחלט קיימת בציבור החילוני. בעיקר בשמאל שעושה שימוש חסר בושה בהקשר המדיני והפוליטי.
אבל עצם קיומה של זילות גם בציבורים אחרים לא מחפה על מה שקיים אצלנו.

ובלי קשר לתגובתך, לא מצליחה להבין למה בכל דיון ביקורתי על ליקוי או תופעה טעונת תיקון ובדיקה בציבור שלנו יש שקופצים וטוענים שאצל החילונים/דתיים/יו ניים איט המצב יותר גרוע. גם כן נחמה...

לא התכוונתי להצדיק משהו.
זאת תופעה חמורה שאין שום טעם לחפות עליה.
חשבתי שנכון להזכיר את הספר בהקשר של הדיון פה.
היחס הנוכחי של הציבור החרדי לשואה כמו שזה מתבטא בציבור החרדי היום, יכול למלא שם עוד כמה פרקים משמעותיים.

 

[shira bira]

לא התכוונתי להצדיק משהו.
זאת תופעה חמורה שאין שום טעם לחפות עליה.
חשבתי שנכון להזכיר את הספר בהקשר של הדיון פה.
היחס הנוכחי של הציבור החרדי לשואה כמו שזה מתבטא בציבור החרדי היום, יכול למלא שם עוד כמה פרקים משמעותיים.

בטוחני שלא התכוונת ואת לא אמורה להצטדק או משהו.
חידדתי את העניין שבקום המדינה לא היתה זילות שואה בציבור הכללי אלא חוסר היכרות וידע מה שגרם לחוסר הבנה כלפי הניצולים והכאיב להם מאד וגם גרם להם לשתוק ולא לספר.

 

[א. לוי]

תמיד מענין אותי מי אלו שקונים?...
הרי הוא לא מוציא סתם!
כנראה שזה משתלם לו.

אתה לא יודע אילו כמה קונים...

 

[אסתי H]

אפשר עוד כיוון? אני גם נגד קומיקסי השואה ואייכמן, אבל.
סבא רבה של בעלי היה פרטיזן, הוא קפץ מהרכבת וניצל, (רוב המשפחה קבורים בבאבייאר)
אבל הסבא הזה שרד את השואה, והדרך שלו להמשיך בשפייות הית לספר על אתגרי הפרטיזניות.
וזה מה שהורש לילד שלי הקרוי על שמו עי סבא רבא שלו (בן הפרטיזן).
הבן שלי יודע שהיתה שואה ששם סבא וסבתא xyz מתו ועלו לשמים, וגם היתה שואה שסבא בנא מחנה על העץ וזרק פצצות על הגרמנים...
וזה לא אני סיפרתי לו... אלא ניצול שואה...

 

[הני מושקוביץ]

בלת"ק
קראתי קצת.
אני האמא היחידה שלא נותנת לילדים שלי לקרוא ספרות שואה עכשווית?
וכן מספרת להם בתשעה באב מעט מהזוועות?
הם יודעים שהם שמעו קצה קצהו של קרחון מהסבל, ויש עוד המון סבל ויסורים שעדיין לא שמעו והם קטנים מידי.
אבל הספיק להם לשמוע שילדים הסתובבו לבד ברחוב ולא היו להם הורים.

וגידלו את עצמם ואת האחים שלהם.

 

[א. לוי]

אפשר עוד כיוון? אני גם נגד קומיקסי השואה ואייכמן, אבל.
סבא רבה של בעלי היה פרטיזן, הוא קפץ מהרכבת וניצל, (רוב המשפחה קבורים בבאבייאר)
אבל הסבא הזה שרד את השואה, והדרך שלו להמשיך בשפייות הית לספר על אתגרי הפרטיזניות.
וזה מה שהורש לילד שלי הקרוי על שמו עי סבא רבא שלו (בן הפרטיזן).
הבן שלי יודע שהיתה שואה ששם סבא וסבתא xyz מתו ועלו לשמים, וגם היתה שואה שסבא בנא מחנה על העץ וזרק פצצות על הגרמנים...
וזה לא אני סיפרתי לו... אלא ניצול שואה...

יש דברים טובים ויש לא.
זה טוב, הקומיקסים של ניצחתי אותך אייכמן מציגים את הסיפור כאילו השואה היתה מסלול הרפתקאות....
אבל עדיין זה עדיף מאשר שהילדים לא יכירו את המושג הזה "שואה".

סבא רבא שלי היה פרטיזן ביוון, והוא לא סיפר כלום לאף אחד.
יום אחד תפסו אותו ברגע של מצב רוח טוב, והוא סיפר את כל הסיפור.
אבל אני לא קראתי את השכתוב של השיחה הזאת. למה? כי הוא לא רצה שהנכדים והנינים שלו ידעו באיזה עולם אכזר הם חיים (להגדרתו).

ואם הסבא מספר אז תני לו, זה טוב.... (כך אני חושב)