הכסף ... באש

[אלחנן אריאל]

שלום רב!

הצורף יצרוף את הכסף באש.
הכסף יצטרף(?) באש.

צורה זו לא נראית לי משום מה.

 

[יעקב111]

הכסף יצרף באש.

 

[רוצה טוב]

נִצְרַף
פירוש של נצרף
הוּתַך.
דקדוק ותחביר של נצרף
1.בניין - נפעל
2.שורש - צר"פ
3.נטיות - לְהִצָּרֵף, נִצְרַפְתִּי, נִצְרַפְתָּ, נִצְרַפְתְּ, נִצְרַף, נִצְרְפָה, נִצְרַפְנוּ, נִצְרַפְתֶּם, נִצְרַפְתֶּן, נִצְרְפוּ, נִצְרָף, נִצְרֶפֶת, נִצְרָפִים, נִצְרָפוֹת, אֶצָּרֵף, תִּצָּרֵף, תִּצַּרְפִי, יִצָּרֵף, תִּצָּרֵף, נִצָּרֵף, תִּצַּרְפוּ, תִּצָּרֵפְנָה, יִצָּרְפוּ, הִצָּרֵף, הִצַּרְפִי, הִצַּרְפוּ, הִצָּרֵפְנָה
4.אותיות שימוש - וְנִצְרַף, שֶׁנִּצְרַף
5.כתיב מלא - לְהִיצָּרֵף, נִיצְרַפְתִּי, נִיצְרַפְתָּ, נִיצְרַפְתְּ, נִיצְרַף, נִיצְרְפָה, נִיצְרַפְנוּ, נִיצְרַפְתֶּם, נִיצְרַפְתֶּן, נִיצְרְפוּ, נִיצְרָף, נִיצְרֶפֶת, נִיצְרָפִים, נִיצְרָפוֹת, תִּיצָּרֵף, תִּיצַּרְפִי, יִיצָּרֵף, תִּיצָּרֵף, נִיצָּרֵף, תִּיצַּרְפוּ, תִּיצָּרֵפְנָה, יִיצָּרְפוּ, הִיצָּרֵף, הִיצַּרְפִי, הִיצַּרְפוּ, הִיצָּרֵפְנָה

 

[אסתיג]

יצרף באש

 

[אלחנן אריאל]

אמרו חכמים, לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות.

עתה איך אומר, 'האדם יִצָּרֵף וילובן ע"י המצוות'?

סיבת שאלותי, לפי שראיתי בספר, שהאדם יתצרף(!) ויתלבן ע"י המצוות. ולדעת חפצתי אם ואלו טעויות יש כאן.

יישר!

 

[אפכא מסתברא]

הסביל של בנין קל הוא נפעל,
הסביל של בנין פִּעל הוא פֻּעל,
הסביל של בנין הפעיל הוא הֻפעל (או הָפְעל, בקמץ קטן)
והתפעל הוא - בכללי - בניין חוזר, דהיינו: פועל/מפעיל את עצמו
לכן: אם צורפים כסף - הוא נצרף.
אם מצָרפים כסף - הוא מצורף.
על 'מצריפים' לא שמעתי, אבל אם יהיה כדבר הזה - הוא יהיה מוצרף. ולהצטרף - זה אם הכסף יצרוף או יצרף את עצמו.

 

[אפכא מסתברא]

אמרו חכמים, לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות.

עתה איך אומר, 'האדם יִצָּרֵף וילובן ע"י המצוות'?
אכן, כדבריך.

סיבת שאלותי, לפי שראיתי בספר, שהאדם יתצרף(!) ויתלבן ע"י המצוות. ולדעת חפצתי אם ואלו טעויות יש כאן.

הכותב "יתצרף" עשה הקבלה/הידמות ל"יתלבן" בניגוד לכל חוקי הדקדוק (כשם שרגילים לומר "לא מדובשך ולא מעוקצך" מפני ההידמות, בשעה שהנכון לומר 'לא מדִבשך', שזו ההטיה הנכונה של דבש, כמו בשה"ש 'אכלתי יערי עם דבשי'). אבל אפשר לומר על אדם שהוא יצטרף - יצרוף את עצמו. ואולי הכותב חשש שיחשבו שהוא מתכוון להתכלל (יצטרף במובן העכשווי של המלה) ולכן כתב בת'.

 

[ערך רב]

ראה בספר דניאל (יב, י): "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים". ומכאן שהיחיד "יִצָּרֵף".

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

וקח בחשבון שהדגש בצ' בא במקום הת' בדוגמא ששאלת עליה.

 

[אפכא מסתברא]

וקח בחשבון שהדגש בצ' בא במקום הת' בדוגמא ששאלת עליה.

לחלוטין לא - הדגש בצ' היא תמורת נ' הנפעל הנופלת בעתיד, כמו ב"יִּפָּלא", "יִּכָּנס" וכיו"ב.

 

[קו מחשבה]

א. יצרף מנוקד בדיוק באותו אופן גם בבנין נפעל וגם בבנין התפעל. (בנפעל - הדגש והקמץ הם הצורה הרגילה של עתיד נסתר, בהתפעל - הדגש בצ' בגלל הת' של הבנין שנבלעת ומתמזגת עם הצ', הקמץ בגלל הר' הגרונית שמקבלת תשלום דגש והאות שלפניה מנוקדת בקמץ במקום בפתח)
כך שדי קשה לדעת לפי הניקוד בלבד לאיזה בנין המילה שייכת...

 

[קו מחשבה]

ב. הביאו כאן כמה דוגמאות לבנינים אחרים, אבל שכחו את "כסף צרוף" - בנין קל בהווה פעול.
כמו פעלים ושורשים רבים אחרים, אפשר למצוא את צ.ר.פ בבנינים שונים, ולא תמיד ההוראה הבסיסית של הבנין מחייבת.

 

[ערך רב]

(כשם שרגילים לומר "לא מדובשך ולא מעוקצך" מפני ההידמות, בשעה שהנכון לומר 'לא מדִבשך', שזו ההטיה הנכונה של דבש, כמו בשה"ש 'אכלתי יערי עם דבשי').

לא נכון. הסיבה שאומרים "דובשיך" היא משום שהמקור לניב זה הוא מארמית (ראה מדרש תהלים סוף פרק א), ובארמית קוראים לדבש "דובשא".

 

[אפכא מסתברא]

כמדומני, אם זכרוני אינו בוגד בי (אין לי פנאי לחפש כרגע) שהמקור לניב הוא ברש"י פר בלק "משל אומרים לה לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך". זה נראה לשון הקודש, לא?

 

[אלחנן אריאל]

אכן כתב רש"י בבלק (כב יב), לא תלך עמהם - אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך.

אך ישנו אף במדרש תהלים (א כב) באותו עניין, אמר ר' תנחומא אומרים לה לזיברתא, לא מדובשך ולא מעוקציך.

 

[קו מחשבה]

כתבתי מקודם שאי אפשר להבדיל בין התפעל לנפעל במילה הזאת. רק אח"כ קלטתי שרק באותיות ד', ט' ות' יש התמזגות עם ת' של הבנין התפעל. באות צ', כמו כאן, יש החלפה של מקום הת' והצ' והפיכת הת' לט'. יצטרף. אם כן, חייב להיות שיצרף הוא נפעל...

 

[חיטובים]

הסיומת -יך מקובלת בלשון חז"ל, כמו ליך, ביך.
גם דובשיך היא צורה חז"לית בהשפעת הארמית כמ"ש הרב ערך רב.