הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זה התחיל בשיטוט אקראי בעלי-אקספרס לרגל מבצעי הבלאק פריידי הנחשקים וההטבות המטריפות שאסור להחמיץ. את עיני צדו נעלי-בית מזמינות ומפתות, שצולמו משלל זוויות מחמיאות. כפכפי הפולימר האלסטי נראו נוחים להפליא ונמכרו במחיר מצחיק. דמיינתי את עצמי חוזר הביתה אחרי יום מתיש, שוקע בנעלי-בית רכות ומפנקות וקיבלתי החלטה.
הלכתי על כפכפים בצבע אפור סולידי כדי שאוכל לחרוג מתחומי הבית. להוריד זבל, להעלות דואר ואפילו לדשדש למנחה-מעריב בשטיבל השכונתי בלי לסכן את השידוכים של הילדים. טיפסתי לבוידעם, שלפתי רולטקה ובדקתי את מידות הרגל לפי הוראות האתר הקפדניות. מרוב התרגשות שחררתי את הסרט המתכתי שזינק בהתלהבות חסרת רסן ופצע לי את הזרת. מה שחיזק את הצורך בנעל-בית נוחה וגמישה שתפצה את הרגל המדממת והשסועה.
חודשיים חלפו בכיליון רגליים ולא הגיעה שום בשורה. ואז נחתה בתיבה ההודעה השלישית המתריעה שאם לא אאסוף את דבר הדואר בהקדם הוא יוחזר לשולח. משום מה, החבילה נשלחה ליחידת דואר מרוחקת בקיוסק במרכז העיר. אבל מה לא יעשה האדם כדי לפנק את כפות רגליו בכפכפים רכים ונוחים לעילא.
התנעתי הרכב, נסעתי למרכז העיר וחניתי בתשעה-עשר ₪ לשעה או חלק ממנה. אחרי חמש דקות חזרתי לאוטו בחדווה נושא בידי חבילה אפורה ואטומה. בקלקולציה כוללנית של העלות, המשלוח, הדלק והחניה, הגעתי למחיר כפכפים סטנדרטיים בארץ הקודש. אבל על הכפכפים עצמם שילמתי רבע מחיר. מה שגרם לי תחושת סיפוק זעירה של ניצחון על המערכת.
האכזבה המרה הגיעה כשעליתי הביתה וגיליתי שהכפכפים קצרים למידותי והבוהן מגיחה מקדימה כמו ראש של צב. נכנסתי לאתר ורשמתי למוכר הסיני תלונה נזעמת. לאחר דיון של שבועיים הגענו להסכם של ג'נטלמנים, לפיו אני אעניק את הכפכפים לאחד מבני משפחתי, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה ניכרת של חמישים אחוזים.
חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר שנשלח לירקן בעיר סמוכה. הפעם הכפכפים התאימו למידותי להפליא, אבל לדאבוני התברר שהסוליה התעוותה במהלך היצור או המשלוח. התיישבתי לכתוב לסיני תלונה חריפה. לאחר מחלוקת ארוכה הגענו להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים שהתאימו כמו כפפה ליד לרגליו של אחייני שסובל מפלטפוס מתקדם, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה משמעותית של חמישים אחוזים.
חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר. הפעם נעלי הבית נמצאו תקינות ואיכותיות ללא דופי. אבל בדיקה קצרה גילתה ששלחו לי בטעות שני כפכפים שמאליים. אחרי וויכוח של שבועיים הגעתי עם הסיני להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים לגיסי השלומיאל בעל שתי הידיים השמאליות, והוא יספק לי חדשים בהנחה מתבקשת של חמישים אחוזים.
החודשים חלפו ורגלי המותשות טרם צעדו אל המנוחה ואל הנחלה. עם הזמן הפכתי ללקוח קפדן חשדן ותובעני. אחרי המתנה כל כך ארוכה כבר לא הסכמתי להתפשר על כלום. בחנתי את הכפכפים בזכוכית מגדלת ואיתרתי בהם פגמים מיקרוסקופיים בלתי נראים. ניהלתי עם הסיני התנצחויות ענפות והגעתי אתו שוב ושוב להסכמים ג'נטלמניים, לפיו אני אעניק את הכפכפים התקולים לאחד מבני משפחתי, שכניי ומכריי, והוא יספק לי חדשים בהנחת לקוח קבוע של חמישים אחוזים.
את המימון למאות נעלי הבית והעלויות הנלוות השגתי בדרך פשוטה. לקחתי על עצמי עוד משכנתא. בהסכם המסועף שחתמתי עם הבנק, הוספתי באותיות קליגרפיות את המילה 'נעלי' לפני המילה 'דירה'. רומז שהמשכנתא לא נועדה למימון דירה אלא 'נעלי-דירה'. ככה הצלחתי גם לסובב את הבנק וגם להישאר אדם ישר.
כעבור שנות ציפייה התעופפו לארץ הקודש הכפכפים המושלמים. סרקתי אותם מכף רגל ועד ראש וגיליתי שהם תמימים ותואמים ושכולה אין בהם. למרות ראייתי המטושטשת הצלחתי להבחין שהם לא בצבע האפור הסולידי עליו חלמתי מזה שנים. בשלב הזה כבר לא יכולתי לסכן את שידוכי הילדים, שהם וצאצאיהם היו נשואים באושר ואושר. אבל התקשיתי לשאת את המחשבה שכשיזכירו את הסבא-רבא ז"ל בדרשות השבע-ברכות, כולם יזכרו בחיוך בזקן התימהוני שדשדש בשטיבל'ך עם כפכפים ביזאריים בצבע אפרסק קיצי עליז.
בגיל שמונים ושבע וחצי שכבתי במיטתי על ערש דווי וסיכמתי בקדרות את חיי. בסך הכול הספקתי לא רע. גידלתי משפחה לתפארת. ערכתי ספרים שממלאים מדפים. פרסמתי בפרוג כמה טורים שקוששו יחד כמות לא מבוטלת של לייקים. אבל את שאיפת חיי הליבתית לא הצלחתי להגשים מעולם. הייתי עם רגל אחת בקבר שמעולם לא טעמה נעלי בית רכות ומפנקות.
לחדרי דשדשו מאות בני משפחה, ידידים, שכנים ומכרים, שבאו להיפרד ממני בפעם האחרונה כששליש דמעה נקווית בזוויות עיניהם. התרגשתי לראות שכולם נעולים בכפכפים שקיבלו ממני במשך השנים במחווה סמלית של הוקרה. אבל כשפערתי את לועי הניחר למילות פרידה, פניהם התעוותו במופע מחריד של זעם וחמה.
כמו לפי אות מוסכם מראש חלצו כולם את כפכפיהם והחלו לרגום אותי באכזריות חסרת רחמים. גשם זלעפות של נעלי בית תקולות מכל המינים והפגמים ניתך על גופי הישיש בלי הפוגות. הנפתי יד רועדת בניסיון לגונן על פני הקמוטות והתעוררתי שטוף זיעה. טרקתי את מסך המחשב בחבטה עזה, ונחתתי ברגליים צעירות ויחפות על הרצפה הקרירה.
הלכתי על כפכפים בצבע אפור סולידי כדי שאוכל לחרוג מתחומי הבית. להוריד זבל, להעלות דואר ואפילו לדשדש למנחה-מעריב בשטיבל השכונתי בלי לסכן את השידוכים של הילדים. טיפסתי לבוידעם, שלפתי רולטקה ובדקתי את מידות הרגל לפי הוראות האתר הקפדניות. מרוב התרגשות שחררתי את הסרט המתכתי שזינק בהתלהבות חסרת רסן ופצע לי את הזרת. מה שחיזק את הצורך בנעל-בית נוחה וגמישה שתפצה את הרגל המדממת והשסועה.
חודשיים חלפו בכיליון רגליים ולא הגיעה שום בשורה. ואז נחתה בתיבה ההודעה השלישית המתריעה שאם לא אאסוף את דבר הדואר בהקדם הוא יוחזר לשולח. משום מה, החבילה נשלחה ליחידת דואר מרוחקת בקיוסק במרכז העיר. אבל מה לא יעשה האדם כדי לפנק את כפות רגליו בכפכפים רכים ונוחים לעילא.
התנעתי הרכב, נסעתי למרכז העיר וחניתי בתשעה-עשר ₪ לשעה או חלק ממנה. אחרי חמש דקות חזרתי לאוטו בחדווה נושא בידי חבילה אפורה ואטומה. בקלקולציה כוללנית של העלות, המשלוח, הדלק והחניה, הגעתי למחיר כפכפים סטנדרטיים בארץ הקודש. אבל על הכפכפים עצמם שילמתי רבע מחיר. מה שגרם לי תחושת סיפוק זעירה של ניצחון על המערכת.
האכזבה המרה הגיעה כשעליתי הביתה וגיליתי שהכפכפים קצרים למידותי והבוהן מגיחה מקדימה כמו ראש של צב. נכנסתי לאתר ורשמתי למוכר הסיני תלונה נזעמת. לאחר דיון של שבועיים הגענו להסכם של ג'נטלמנים, לפיו אני אעניק את הכפכפים לאחד מבני משפחתי, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה ניכרת של חמישים אחוזים.
חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר שנשלח לירקן בעיר סמוכה. הפעם הכפכפים התאימו למידותי להפליא, אבל לדאבוני התברר שהסוליה התעוותה במהלך היצור או המשלוח. התיישבתי לכתוב לסיני תלונה חריפה. לאחר מחלוקת ארוכה הגענו להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים שהתאימו כמו כפפה ליד לרגליו של אחייני שסובל מפלטפוס מתקדם, והמוכר יספק לי חדשים בהנחה משמעותית של חמישים אחוזים.
חודשיים חלפו ושוב הגיעה הודעה על דבר דואר. הפעם נעלי הבית נמצאו תקינות ואיכותיות ללא דופי. אבל בדיקה קצרה גילתה ששלחו לי בטעות שני כפכפים שמאליים. אחרי וויכוח של שבועיים הגעתי עם הסיני להסכם של ג'נטלמנים לפיו אני אעניק את הכפכפים לגיסי השלומיאל בעל שתי הידיים השמאליות, והוא יספק לי חדשים בהנחה מתבקשת של חמישים אחוזים.
החודשים חלפו ורגלי המותשות טרם צעדו אל המנוחה ואל הנחלה. עם הזמן הפכתי ללקוח קפדן חשדן ותובעני. אחרי המתנה כל כך ארוכה כבר לא הסכמתי להתפשר על כלום. בחנתי את הכפכפים בזכוכית מגדלת ואיתרתי בהם פגמים מיקרוסקופיים בלתי נראים. ניהלתי עם הסיני התנצחויות ענפות והגעתי אתו שוב ושוב להסכמים ג'נטלמניים, לפיו אני אעניק את הכפכפים התקולים לאחד מבני משפחתי, שכניי ומכריי, והוא יספק לי חדשים בהנחת לקוח קבוע של חמישים אחוזים.
את המימון למאות נעלי הבית והעלויות הנלוות השגתי בדרך פשוטה. לקחתי על עצמי עוד משכנתא. בהסכם המסועף שחתמתי עם הבנק, הוספתי באותיות קליגרפיות את המילה 'נעלי' לפני המילה 'דירה'. רומז שהמשכנתא לא נועדה למימון דירה אלא 'נעלי-דירה'. ככה הצלחתי גם לסובב את הבנק וגם להישאר אדם ישר.
כעבור שנות ציפייה התעופפו לארץ הקודש הכפכפים המושלמים. סרקתי אותם מכף רגל ועד ראש וגיליתי שהם תמימים ותואמים ושכולה אין בהם. למרות ראייתי המטושטשת הצלחתי להבחין שהם לא בצבע האפור הסולידי עליו חלמתי מזה שנים. בשלב הזה כבר לא יכולתי לסכן את שידוכי הילדים, שהם וצאצאיהם היו נשואים באושר ואושר. אבל התקשיתי לשאת את המחשבה שכשיזכירו את הסבא-רבא ז"ל בדרשות השבע-ברכות, כולם יזכרו בחיוך בזקן התימהוני שדשדש בשטיבל'ך עם כפכפים ביזאריים בצבע אפרסק קיצי עליז.
בגיל שמונים ושבע וחצי שכבתי במיטתי על ערש דווי וסיכמתי בקדרות את חיי. בסך הכול הספקתי לא רע. גידלתי משפחה לתפארת. ערכתי ספרים שממלאים מדפים. פרסמתי בפרוג כמה טורים שקוששו יחד כמות לא מבוטלת של לייקים. אבל את שאיפת חיי הליבתית לא הצלחתי להגשים מעולם. הייתי עם רגל אחת בקבר שמעולם לא טעמה נעלי בית רכות ומפנקות.
לחדרי דשדשו מאות בני משפחה, ידידים, שכנים ומכרים, שבאו להיפרד ממני בפעם האחרונה כששליש דמעה נקווית בזוויות עיניהם. התרגשתי לראות שכולם נעולים בכפכפים שקיבלו ממני במשך השנים במחווה סמלית של הוקרה. אבל כשפערתי את לועי הניחר למילות פרידה, פניהם התעוותו במופע מחריד של זעם וחמה.
כמו לפי אות מוסכם מראש חלצו כולם את כפכפיהם והחלו לרגום אותי באכזריות חסרת רחמים. גשם זלעפות של נעלי בית תקולות מכל המינים והפגמים ניתך על גופי הישיש בלי הפוגות. הנפתי יד רועדת בניסיון לגונן על פני הקמוטות והתעוררתי שטוף זיעה. טרקתי את מסך המחשב בחבטה עזה, ונחתתי ברגליים צעירות ויחפות על הרצפה הקרירה.
