המדריך לתקשורת סלולרית - נאמר ע"י אחד מאנשי המוסר

[פופקו]

נלקח מקובץ PDF ע"י ACROBAT PRO - וייתכנו שגיאות. עמכם הסליחה.

בסייעתא דשמיא
המדריך השימושי לתקשורת סלולרית
על פי דרך ארץ
...
הקדמה:
דורנו ראה שינויים משינויים שונים בתחום הטכנולוגי. יש שינויים שהשפיעו יותר על החיים,
ויש שהשפיעו פחות. אחד הבולטים בהם הוא הטלפון הנייד "הפלאפון" המפורסם.
פוגשים בו בכל מקום: בבית, בביהמ"ד, ברחוב, ברכב, בבנק, בחנות, במקוה, בלוי'ה, בדרשה,
בחתונה, וכו' וכו'. כבר בתחלת השפעתו נזעקו רבים וגם טובים לחייב השתקתו בביהכנ"ס, אסור
לנהגים לדבר עם מכשיר ביד, במטוסים חל איסור הפעלה שמא יזיק חלילה למכשירי הטיסה. גם
ברכבות מסויימות בחו"ל חל איסור השפעתו בקול_ כדי שלא להפריע לנוסעים. ומזה זמן רב
התחולל ברעיוני התורך לקבוע מה מותר ומה אסור בנוגע למכשיר הקטן. הראשון שלמדתי ממנו
דרך-ארץ בזה הי' הרה"ג ר' א.ה. יונגרייז שליט"א מראשי כוללי "מאורות" אשר ביושבי לידו בנסיעה
באוטובוס, קבל פתאום שיחה בפלאפון ובמקום לענות מיד, שאלני: יש לי רשות לענות ? יען כי
היינו באמצע שיחה. כמובן שהסכמתי, אבל למדתי דרך-ארץ: הרי אנחנו משוחחים, ומאי אולמי'
האי מהאי ? ומדוע שיפסיק השיחה אתי כדי לשוחח עם מי שקרא לו במכשיר ?
ע"כ באתי בס"ד לנסות ולהתוות דרך ע"פ דרך ארץ והשכל הישר, האיך ראוי להשתמש בטלפון
הנייד.
...
הקדמה שניה
בלי כל ספק. עולמו של עובד ה' הופרע מאד מאז הופעתו של הנייד. הרי עיקר עבודתו היא
התבוננות בעיונו בתורה, בעיונו בתפילה. וכ"ז צריך שקט, האויב הגדול ביותר להתבוננות
הוא "הטרדה העולמית" כלשון המס"י. ומה לך יותר מטריד מאשר מכשיר מזמזם המבשר לך
שאשתך קוראת לך, בנך צריך אותך, ההורים, החבר שנזכר בך פתאום וכהנה וכהנה.
בעבר הלא רחוק, יכלו להשיג אותך כשהיית בבית ליד הטלפון, ותו לא. ברגע שיצאת, היית
לעצמך כמה שעות. היום, "בזכות" המכשיר הקטן, אינך לעצמך אפי' שעה קלה.
והטרדה אינה מצטמצמת למה שאחרים קוראים לך, גם עצם האפשרות שיש לך להתקשר
לכל מאן דבעית, הוא טרדה גדולה, כי כשיש אפשרות, אז עולות מחשבות
ורעיונות במוחך - יש לעשות כו"כ, ולסדר זה וזה, והזכיר לההוא וכו' וכו'.
התופעה
בקצרה, על אף התועלת המרובה שהמכשיר מביא לנו, צריך כל בן-תורה לדעת ברורות:
אומנתו היא אומנות רגישה ועדינה המצריכה כל כוחות המח והלב, ואם לא יחוס
על עבודתו מי יחוס עליו ? ודי בהערה זו.
...
הקדמה שלישית
יש לעיין, מנין הכח העצום שיש למכשיר הזה, להסיח דעת מכל מה שעוסקים בו, ויש לו דין
קדימה כמעט לכל דבר?
דבשלמא איש ,הצלה" או כחות הבטחון, כשמקבל קריאה, מסתמא היא דבר דחוף, שחיי
נפש תלויים בו.אבל אדם מהשורה, שבפאלפון שלו לעולם לא יקראו לו כי אם
ב"ב, קרובים וחברים, והסיכוי קלוש שיש שם דבר חירום וסכנה, מדוע א"כ כששומעים את המכשיר
מאבדים את העשתונות כמעט? התבוננו בתופעה וזה יצא ראשונה: החשיבות. העובדה
שמחפשים אותי, שאני ספון וחשוב למישהו בעולם - זה דבר עצום: צריכים אותי ! שנית,
הסקרנות. לך לדעת מה טמון בקריאה הזאת ? אולי בשורה טובה, או חלילה להיפך, וכדו'. אישית:
ילדות. כולנו אוהבים משחקים וצעצועים באיזו רמה שהיא. מחשבים הם משחקים של מבוגרים,
וכן הפלאפונים. ע"כ המשחק ו"הקונץ" שבטלפון הנייד, לדבר בקלות עם משהו רחוק בלי חוטי
הטלפון מיושנים, מושכים מאד את הלב אלה מסתמא שורשי התופעה.
..
"מעשה שהי'ה וחבל שהי'ה"
ראש כולל חשוב שוחח עם אחד מאברכי הכולל, ותוך כדי השיחה האברך הוציא
פלאפון, שוחח עם אשתו כמה דקות. בינתים ראש-הכולל ממתין... נסתימה
השיחה האברך חזר לדבר עם הרב. למחרת הוא ניגש אל ראש הכולל להתנצל על
חוסר הדרך-ארץ שנהג אמש. הרב שמע והתחיל לומר לו שהוא מקבל את
התנצלותו ... ואז פתאום קבל האברך שיחה ...
ושוב הפסיק השיחה עם ראש-הכולל....

..המדריך בבין אדם לחבירו .
אדם משוחח עם חבירו ולפתע הפלאפון מזמזם. בעצם, החבר קודם, איתו התחלת, אין שום
הצדקה לדחותו בשביל הזמזום. וכי אילו נעמד אדם מן הצד ומסמן לך שרוצה לשוחח,
היית מפסיק השיחה שהתחלת עם החבר? לא, ודאי. אמנם א"א להתעלם לגמרי מהפניה שלו,
וע"כ אחרי המתנה סבירה, תתנצל בפני החבר הראשון ותתפנה לההוא שמבין_ שאינך יכול
לעזוב הכל בעבורו. אלא מאי, שבפלאפון אין המצלצל רואה שאתה עסוק . מה בכך, שיחשוב
קצת בשכל שלו, וישער שיש סיבה שאינני עונה לו מיד.
אמנם, באותו כיוון, אילו הי'ה פונה אלי אבי, או רבי, או אשתי ודאי הייתי מפסיק את
השיחה ופונה אליו, כי אני מחויב בכבודם. אף בנמשל ננהג כן: בכל המכשירים יש
שיחה מזוהה, וראוי להעיף מבט תוך כדי השיחה, ולבדוק מי הוא הקורא.
אדם מדבר עם רבו, או עם אדם מהרשות, או רופא, וכיוצ"ב אדם חשוב שאתה_ זקוק לו.
ולפתע מגיעה קריאה, כאן מילתא דפשיטא שאין לענות להפסיק, וזו חוצפה להפסיק.
הלא אתה_ פנית אל אותו אדם חשוב, וזקוק לו, ועכשיו אתה מסיח דעת ופונה לקריאות של
אחרים ?! ואם היה הקורא אביו או אמו וכיוצ"ב, מסופקני אם מותר לענות להם; לכל היותר נלע"ד
שיטול רשות מהאדם שהוא אצלו, ויאמר "אבא בטלפון, תרשו לי שאגיד לו שאני באמצע שיחה
חשובה?".
חזיון נפרץ לצערנו אצל הצעירים: זוג צעיר הולכים להנאתם לטיון לילי, לפוש מעמל היום
ולשוחח זה עם זו שיחה רגועה. והנה, אבוי ! הבעל מקבל שיחה בפאלפון ומשוחח עם
מאן דהו תוכ"ד הליכה בצד אשתו. והגדילו לעשות אותו זוג ששניהם_ שוחחו בפלאפון (כל א'
בשלו) עם אחרים. עד היכן תגיע הסכלות ? וכי אינם מבינים שזו שעה יקרת ערך, לחזק הקשר,
השלום והאהבה, התקשורת ביניהם ? וכי יש להם הרבה הזדמנויות כאלה בשמך היום ? [והוא
הדין כשיושבים לסעוד יחד בבית, ראוי שהטלפון ינותק למשך הסעודה. לא יקרה שום דבר, על
דברתנו].
אב יושב עם בנו ללמוד, או הולך עמו בדרך, הזדמנות נפלאה לקרוב לבבות, לפתיחות, לחינוך,
להקשחב לרחשי לבו של הילד, לתת פורקן לדברים המעיקים לו, וסתם, לקיים מצות
ושננתם לבניך כפשוטו. ומה אז? .... אבוי ! הפלאפון מזמזם, פעם אחת, ממשיכים ללמוד, פעם
שניה, ממשיכים ללמוד, והבן המסכן הרי אינו יכול למחות באביו שלא יקבל שיחות . . . אבל באמת
מגיע לאב זה מכות במקל על קדקדו. מתי תהיה' לך עוד הזדמנות כזאת ? הרי אתה בקושי פוגש
את בנך במשך היום ! בעת שכזאת צריך להיות כל זמנך משועבד לילדך וכל תשומת הלב.הפגישה
האיכותית_ הקצרה תהי' פיצוי לשעות הרבות שאינך רואה אותו כלל.
נותני השירותים, והמוכרים. אתה עומד בתור בבנק, או בחנות וממתין לתורך, והנה הפקיד או
המוכר מקבל שיחות טלפון/פלאפון מלקוח אחר. מאי אולמי' האי מהאי שואלים אנחנו ?
ההוא שהתקשר המתין בתור ? הרי נו כאן כבר עשר דקות ! אלא מאי, שלא יתקינו בכלל טלפון
במקום כזה, אי אפשר. אה"נ, אבל מן הראוי שהפקיד יקדיש לו זמן קצרצר, ורק כשיגמר התור
שלפניו, יוכל לטפל בההוא, אא"כ השיחה עמו אינה מפריעה לו למלא בקשתו של הלקוח שלפניו,
וזה שייך לפעמים.
אדם ממתין בצדי הכביש, אולי רכב יואיל לעצור ולקחתו. אסתייע מילתא, ויהודי טוב עצר לו.
מה הדין אם באמצע הנסיעה הפלאפון של הנוסע מצלצל ? הרגשתי היא שצריך ליטול
רשות מבעל הרכב סו"ס הוא אורח אצלו, ונהי דלא נתחייב לשוחח עמו במשך הנסיעה, אבל ממדת
הכרת-הטוב לגמול טובה עם הנהג, אם זה לומר לו ד"ת קצר, או דבר חכמה, או דברי שבח והוקרה
וכיו"ב, או אפי' סתם לשתוק. אבל לדבר בפאלפון עם אחרים, זה כמו שעושה את בעל הרכב
הנהג שלו. ומה דעתך אחי, על האדם הזה שהמתין לרכב, ובעודו עומד שם הגיעה לו שיחה, וכך
הוא עומד מדבר במכשיר, ובידו מסמן לרכבים לעצור? היית עוצר לאחד שכזה ? או שהייתה
עוברת בלבך מחשבה: מי זקוק למי כאן ?! אני או אתה ? ג"ז חוצפה לענ"ד, וחובה על האדם
הזקוק לטובות בשר ודם, שיתן להם את כל החשיבות ותשומת הלב.
מגיד שיעור, או מרצה, עומד לדבר בפני תלמידים, או קהל. פשיטא ופשיטא שצריך לכבות
המכשיר שלו, ואין לך בזיון כמו רב אשר לא די שהמכשיר מצלצל באמצע השיעור שלו,
אלא עוד מתפנה לענות לו, ומסיח דעתו מהרבים_ שלפניו. זו קלות-ראש בהתגלמותה.
אדם נוסע בתחבורה ציבורית. למי שעדיין לא הבחין בכך, יש נטי'ה טבעית למי שמשוחח
בפאלפון, להגביה את קולו. סתם, הוא חושש שההוא לא ישמע אם לא יצעק קצת.
)סו"ס הוא נמצא רחוק!( יש בזה חוסר צניעות, אי התחשבות בזולת, וסיכלות, לדבר בפני כל
הנוסעים את הדברים האישיים שלך. מה הם צריכים לדעת את כל הפרטים ופרטי-פרטים של
המשפחה שלך, או עניינים ממוניים שעשית ?
על אחת כמה וכמה, כשהמדברת היא אשה, ודאי שזה חוסר צניעות מצידה. ומה ניתן לעשות?
לכסות את הפה בשעה במדברים, ולדבר בקול נמוך, ואם לא שומעים את בן שיחתנו אפשר
להגביר את עוצמת הקול במכשיר, לכולם יש את האופציה הזאת.
ליושב בביהמ"ד: אם בכל זאת החלטת לקחת עמך את המכשיר, לפחות דע את אשר לפניך:
ראשית כל, המכשיר לא יצלצל אלא יושתק לצב רטט או השתקה. סו"ס אתה יושב
בין לומדים שרוצים להתרכז בלימודם.
שנית. הטרדה שתפריע לך ישנה בד' רמות: הקשה יותר, אם אתה מצפה לקריאת טלפון חשובה,
והמכשיר עליך, ואז למודך יופרע כל-אימת שמגיעה שיחה, ואפשר שרבים אחרים יתקשרו
אליך ולא השיחה המבוקשת.
המרה הקלה יותר, אם אתה צריך להתקשר למישהו אחר, ותצא החוצה לעשות זאת: כאן
יכול להיות מכשול גדול אם לא תשיג אותו, כגון שהוא באמצע שיחה אחרת,
ואז-פלאי הטכניקה- יראה על המצג שלו את מספרך, ויחזור_ אליך, ואז אתה עובר ממצב של
שולט על המצב לנשלט, כי חבל לך להחמיץ אותו כשהוא מנסה להשיג אותך, רחמנא ליצלן !
מניסיון: הרע במיעוטו, הוא להשאיר את המכישר מחוץ לביהמ"ד, וכשתצטרך תתקשר ואם לא
תשיג, תשאיר_ אותו בחוץ. לכל היותר תוכל לנסות בפעם אחרת.
אדם נמצא בתפילה בביהכנ"ס. כמובן המכשיר מושתק, שלא להפריע תפילת רבים. אל מה
קורה אם באמצע חזרת-הש"ץ המכשיר מתחיל לרטוט ? בסה"כ זה לא מפריע, ואתה
רוצה לצאת החוצה חראות מי זה, ומה הוא רוצה. לענ"ד, למעט מקרי חירום ממש )כמו יולדת
בבית ויוצ"ב( אין לצאת. התפילה אינה דבר כ"כ ארוך שהפונה לא יוכל להמתין לך עד שתסיים.
ובל נשכח את הקדישים והאמנים וב"ה וב"ש שתפסיד כשתצא החוצה. וסתם, עצם הדבר,
שהתפלה החשובה נידחת מפני דבר של מה בכך מכוער הוא.

ומסתבר לן שהוא הדין כשאתה שומע שעור, ומישהו רוצה לדבר אתך, הגם שיש אפשרות
לענות באופן שלא יופרע השעור, ואולי ראוי לעשות כן במקרים דחופים, מ"מ
שעור תורה הוא דבר חשוב ונכבד, ושלא יחול עליו התואר "כי דבר ה' בזה" חלילה, ראוי להמנע
מלצאת.
לנהג. כבר חל חוק האוסר למי שאין לו "דיבורית" ברכב, לדבר בפלאפון, משום שמטריד את
דעתו בתרתי: עצם השיחה, ואחיזת המכשיר; והרי נהג צריך ב' ידים פנויות לנהיגה.
ומניסיון, לא רק האחיזה מטרידה, אלא כל הטיפול במכשיר, החיוג, החיפוש אחר המספר המבוקש,
כל אלא מצריכים תשומת לב מרובה, ובשביל הנהג שרכבו נע במהירות עצומה זה יכול להיות
סכנת נפשות. אמנם, למי שיש לו דיבורית, כבר הרבה טרדה נסתלקה, וקרוב הדבר להיות דומה
לשיחה עם אחד מוישבי הרכב. אמנם יודעי דבר מכירים בכך שגם השיחה מטרידה, בפרט אם זו
שיחה קצת יותר מעמיקה וכמה פעמים קרה לי שבגלל שיחה עם מי שיושב ברכב החמצתי פני'ה
מהכביש המהיר, ותקלות וכיוצ"ב.
בחנות . חזיון נפרץ בימינו, לראות אנשים שבאים לקנות מצרכים, ותוכ"ד היותם שם,
משוחחים עם ב"ב לברר מה עוד לקנות, ומה לעשות כשזה חסר וזה ישנו במקום
וכו'. מה דעתכם?
בחציית-הרחוב או הכביש. עד כמה שנשמע מפתיע, יש צד סכנה לחצות הרחוב תוכ"ד
שיחה בפלאפון; משום שאדם מרוכז בשיחה ונעשה סומא לסובב. ואם בהליכה סתם
אין רע, אך כשרוצה לחצות את הכביש צריך עירנות לרכבים מכמה צדדים וכבר אירע לי פעם
שהגיחה מכונית והפתיעה אותי למרות שהסתכלתי סביב בשעת חצי'ה.
עד כאן.