שיתוף - לביקורת המלצה למשוררים

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעלי חיים שנכחדים הם דבר מצער מאד, משאירים חלל בעולם ובלב ומעוררים תהיות קיומיות.
בדור האחרון נכחדה חיה אצילית שהיתה מצויה לפנים בכל רחבי הגלובוס.
שמה של החיה הזו היה "כותב למגרה".
עם הופעת הגוגל-גרופס ושאר הבלוגים ואפשרויות הפרסום האישי, כל המגרות התרוקנו והמשוררים הנעלים ועדיני הנפש הפכו לקבצני לייקים ועבדים נרצעים ל"מה יגיבו".
אני לא בעמדה לשפוט אותם, בעוד אני עצמי נמנה עליהם (כלומר בתאוות הלייקים הבזויה, כי באיכות הכתיבה יש פה תותחים כאלה שקשה לי להתחרות אתם).

נו מה לעשות, זהו טבע האדם וחסל.

רק רוצה לספר שאני השארתי מגרה אחת לעצמי.
מגרה אחת נעולה עם מחברות מצהיבות.
טוב לא ממש מגירה, זו למעשה תיקית מחשב. היא מוגנת בססמא חזקה והיא פרטית אישית וסודית, אף עין לא שזפה את תוכנה מעולם. לא בהכרח השירים הכי טובים שלי, אבל הכי הכי שלי.

ומידי פעם אני פותח בסתר וקורא.
זה ממש אני באותיות.
מַרְאָה.
לא מראת זכוכית שמציגה את עור פני הנחרש עם השנים. אלא מראה המשקפת את הנפש.
הנפש שהיא צעירה לנצח, שובבה ויפהפיה.

המגרה הזו עושה משהו לבנאדם, גם בלי לפתוח, גם מרחוק. רק להיזכר בה ממלא אותי בעוצמה אדירה. אני לא איזה מין דמיון של אחרים, אני מציאות לעצמי.

אז ממליץ לכל אחד.

אל תפתחו את כל החלונות של חדרי הלב, החום בורח....
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל כך נכון!
המלצה אישית שלי -
תשימו במגירה הזו מחברות, כן כן, עשויות נייר אמיתי.
אין תחליף לכתב היד המשתנה, לסימני המחיקה, לשרבוטים ולהערות בשוליים.
אין כמו לדפדף לדף הבא כדי לכתוב שיר חדש - קובץ וורד לא יחליף את זה.
וגם אם לא יצא לכם לכתוב זמן רב, בפעם הבאה שתפתחו אותה, היא תיתן לכם השראה להמשיך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נוגע ללב!
תודה על השיתוף מחדרי הלב הנסתרים שלך, זה לא מובן מאליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה על הקטע הזה.
מעבר לזה שהוא כתוב טוב כל כך, הוא חשוב.
רוצה להאמין שלכל משורר / כותב יש את המגירה שלו.
חושבת שהמגירה הנעולה והשמורה היא הנותנת את האפשרות לפתוח חלון לכל מה שמעבר לה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה על הקטע הזה.
מעבר לזה שהוא כתוב טוב כל כך, הוא חשוב.
רוצה להאמין שלכל משורר / כותב יש את המגירה שלו.
חושבת שהמגירה הנעולה והשמורה היא הנותנת את האפשרות לפתוח חלון לכל מה שמעבר לה.
לגמרי
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בעלי חיים שנכחדים הם דבר מצער מאד, משאירים חלל בעולם ובלב ומעוררים תהיות קיומיות.
בדור האחרון נכחדה חיה אצילית שהיתה מצויה לפנים בכל רחבי הגלובוס.
שמה של החיה הזו היה "כותב למגרה".
אני ממש רוצה להאמין שהחיה הזו לא נכחדה.
בכל אופן- אצלי ממש לא. היא קיימת!
ומידי פעם אני פותח בסתר וקורא.
זה ממש אני באותיות.
מַרְאָה.
לא מראת זכוכית שמציגה את עור פני הנחרש עם השנים. אלא מראה המשקפת את הנפש.
הנפש שהיא צעירה לנצח, שובבה ויפהפיה.
חד משמעית. ולדעתי אפילו משכר יותר מעוד לייק או שניים...יכול להיות שתשמעו את עצמכם לוחשים אל עצמכם- "ואו..אני כתבתי את זה?" "איך יצא לי דבר מטורף כזה?"
המלצה אישית שלי -
תשימו במגירה הזו מחברות, כן כן, עשויות נייר אמיתי.
אין תחליף לכתב היד המשתנה, לסימני המחיקה, לשרבוטים ולהערות בשוליים.
אין כמו לדפדף לדף הבא כדי לכתוב שיר חדש - קובץ וורד לא יחליף את זה.
אני מרשה לעצמי להצטרף להמלצתך. אין תחליף לדף הדפדפת והעיפרון או העט הניצחיים....יש לי בחדר 2 פינות שונות עם מלאי דפדפות לרגעי חוסר הא...וגם באוטו. מה אעשה אם בדיוק בדרך יעמוד לי משהו על הלב או הלשון???
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כל המגרות התרוקנו והמשוררים הנעלים ועדיני הנפש הפכו לקבצני לייקים ועבדים נרצעים ל"מה יגיבו".
לחלוטין לא מסכים.
חשבת פשוט שכל אותם שירי מגירות פשוט נשארים באותם מגירות? אף אחד לא יודע שהם שם, וכן, הם לא מכריזים על קיומם כדי לקבל ליקיים.
לי עצמי יש איפשהו כמה שמרדפים עם שירים בכתב יד, ועוד מסמך שמתארך פעם בכמה זמן במחשב.

אני כן מסכים עם רוב מה שאמרת. כתיבה לשם הלייקים והכבוד היא קצת מגוחכת, ואולי קצת מיותרת (לדעתי). כיף לקרוא (ולשמוע) שיר שנכתב ממקום אמיתי בנפש, שמדבר על דבר אמיתי (שיותר קל להזדהות איתו) מאשר שיר שהוא ממש קליט אך מרגיש מיובא מסין.

ולאלו שאוזרים אומץ מסיבותם אשר יהיו, ומשתפים אותנו (נותנים לנו הצצה למגירות ולחלונות המוגפים שבנפש שלהם) בשירים שלהם, ישר כח. קל לזהות אמת, וקל להתרחק מזיוף.

זה גם המקום לעודד לבקר בקהילת כתיבה יותר שירים, תספרו מה אהבתם, מה נגע בכם, מה לדעתכם הייתם מוסיפים או משנים, טעויות כתיב או לשון. בסופו של דבר כולנו נמצאים כאן כדי להשתפר ולהתקדם. (גם בנפש שלנו...:) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
דבר ראשון - תודה רבה על הכתיבה המדהימה והמסר העוד יותר כזה.

דבר שני - עד לפני כמה חודשים (ליתר דיוק: בערך עד לתחילת תשפ"ה) לא העליתי בכלל קטעים ושירים שלי מלבד סיפורים בהמשכים ומעט קטעים משעשעים. למה? פשוט הרגשתי שהם אישיים מדי.

השנה החלטתי שאני חייב ללכת צעד קדימה ולכתוב גם כאלו. אבל עדיין... הם אישיים, לא?

אז החלטתי לעשות ככה: בהתחלה, פרסמתי את אחד הקטעים האישיים שלי (מה שנקרא 'להתעמת עם הפחד ולשבור אותו'), לאחר שעלה לי טיפה הביטחון העצמי, חקרתי קצת וגיליתי שבעצם אני יכול להפריד בין שני הדברים: קטעים אישיים לעצמי, וקטעים אישיים לאחרים.

מאז, מידי פעם אני מפרסם פה קטע אישי שאני כותב במיוחד לקהילה / קטע אישי שלי, אבל לא יותר מדי. ולמרות מה שנראה - גם בקטעים של הקהילה אני מנסה להיות הכי עצמי שאני יכול: לא סופר, לא מלחין, פשוט בן אדם.

והנה, עכשיו יצא לי קטע אישי, אפילו בלי ששמתי לב.

אז לכל מי שמפחד לכתוב שירים וקטעים אישיים בקהילה: אל תדאגו, אנחנו לא נאכל אתכם...
וכן מהצד השני: תשמרו משהו לעצמכם, בכל זאת, אתם בני אדם, לא רובוטים שאומרים את כל מה שהם חושבים בקול...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אומרים שיש ירידת הדורות, זה נכון. אבל הכל מודים שבתחומים מסוימים יש עליית הדורות.
אחד מהשיפורים הגדולים שנתנה לנו הטכנולוגיה (כן כן, זאת שכל כך מרבים לקלל את פגעיה), הוא היכולת של הפרט לבטא את עצמו. החיה האומללה הזאת המכונה "כותב למגירה" המלאה אכזבות וחלומות לא ממומשים, הלועסת קצות עפרונות ומרטיבה כריות בלילה. הולכת ונכחדת - תודה לאל.
אדם יכול עכשיו להוציא החוצה את מה שבליבו, ולפרוש זאת לפני קהל נרחב מבלי להחשף. ולקבל בקורת.
וכן כן, גם לקבל לייקים.
"תאוות הלייקים הבזויה" אינה אלא תכונה אנושית בסיסית של כל אדם. נבראנו כיצור חברתי, ואל לנו להתכחש לצרכים היסודיים שלנו בקבלת עידוד ומשוב חיובי.
כתיבה למגירה - לעניות דעתי - אינה עושה טוב לאף אחד פרט מלהרגיש קדוש מעונה.
הכותב במסתרים הוא מצטמק ורע לו, הוא לא ילמד להשתפר, הוא לא יקבל הכרה, הוא לא יממש את עצמו, הוא ישקע בתוך מה שהפסיכולוגים קוראים "ריכוז עצמי", המתכון הבטוח לדיכאון ומחלות נפש אחרות.
אני התחלתי לכתוב לא מזמן כאן בקבוצה. ואני חושב שמשהו טוב קורה לי בכל פעם שמישהו מלייק לי.
זה אמנם לא קורה הרבה, ובצדק. עלי להשתפשף עוד הרבה.
אבל שום עזרה לא היתה יוצאת לי מהמגירה המתפקעת שלי שריח נפטלין ואכזבות ממלא אותה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
אומרים שיש ירידת הדורות, זה נכון. אבל הכל מודים שבתחומים מסוימים יש עליית הדורות.
אחד מהשיפורים הגדולים שנתנה לנו הטכנולוגיה (כן כן, זאת שכל מרבים לקלל את פגעיה), הוא היכולת של הפרט לבטא את עצמו. החיה האומללה הזאת מכונה "כותב למגירה" המלאה אכזבות וחלומות לא ממומשים, הלועסת קצות עפרונות ומרטיבה כריות בלילה. הולכת ונכחדת - תודה לאל.
אדם יכול עכשיו להוציא החוצה את מה שבליבו, ולפרוש זאת לפני קהל נרחב מבלי להחשף. ולקבל בקורת.
וכן כן, גם לקבל לייקים.
"תאוות הלייקים הבזויה" אינה אלא תכונה אנושית בסיסית של כל אדם. נבראנו כיצור חברתי, ואל לנו להתכחש לצרכים היסודיים שלנו בקבלת עידוד ומשוב חיובי.
כתיבה למגירה - לעניות דעתי - אינה עושה טוב לאף אחד פרט מלהרגיש קדוש מעונה.
הכותב במסתרים הוא מצטמק ורע לו, הוא לא ילמד להשתפר, הוא לא יקבל הכרה, הוא לא יממש את עצמו, הוא ישקע בתוך מה שהפסיכולוגים קוראים "ריכוז עצמי", המתכון הבטוח לדיכאון ומחלות נפש אחרות.
אני התחלתי לכתוב לא מזמן כאן בקבוצה. ואני חושב שמשהו טוב קורה לי בכל פעם שמישהו מלייק לי.
זה אמנם לא קורה הרבה, ובצדק. עלי להשתפשף עוד הרבה.
אבל שום עזרה לא היתה יוצאת לי מהמגירה המתפקעת שלי שריח נפטלין ואכזבות ממלא אותה.
וכמו בכל דבר, שם המשחק הוא איזון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
רק רוצה לספר שאני השארתי מגרה אחת לעצמי.
מגרה אחת נעולה עם מחברות מצהיבות.
טוב לא ממש מגירה, זו למעשה תיקית מחשב. היא מוגנת בססמא חזקה והיא פרטית אישית וסודית, אף עין לא שזפה את תוכנה מעולם. לא בהכרח השירים הכי טובים שלי, אבל הכי הכי שלי.
זו הנקודה וזה המסר.
בעידן המוחצן שבו החיים שלנו משותפים בפלטפורמות דיגיטליות שונות ומשונות,
כל כך חשוב להשאיר מקום אחד פרטי ואישי שבו הגישה מותרת רק לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אומרים שיש ירידת הדורות, זה נכון. אבל הכל מודים שבתחומים מסוימים יש עליית הדורות.
אחד מהשיפורים הגדולים שנתנה לנו הטכנולוגיה (כן כן, זאת שכל כך מרבים לקלל את פגעיה), הוא היכולת של הפרט לבטא את עצמו. החיה האומללה הזאת המכונה "כותב למגירה" המלאה אכזבות וחלומות לא ממומשים, הלועסת קצות עפרונות ומרטיבה כריות בלילה. הולכת ונכחדת - תודה לאל.
אדם יכול עכשיו להוציא החוצה את מה שבליבו, ולפרוש זאת לפני קהל נרחב מבלי להחשף. ולקבל בקורת.
וכן כן, גם לקבל לייקים.
"תאוות הלייקים הבזויה" אינה אלא תכונה אנושית בסיסית של כל אדם. נבראנו כיצור חברתי, ואל לנו להתכחש לצרכים היסודיים שלנו בקבלת עידוד ומשוב חיובי.
כתיבה למגירה - לעניות דעתי - אינה עושה טוב לאף אחד פרט מלהרגיש קדוש מעונה.
הכותב במסתרים הוא מצטמק ורע לו, הוא לא ילמד להשתפר, הוא לא יקבל הכרה, הוא לא יממש את עצמו, הוא ישקע בתוך מה שהפסיכולוגים קוראים "ריכוז עצמי", המתכון הבטוח לדיכאון ומחלות נפש אחרות.
אני התחלתי לכתוב לא מזמן כאן בקבוצה. ואני חושב שמשהו טוב קורה לי בכל פעם שמישהו מלייק לי.
זה אמנם לא קורה הרבה, ובצדק. עלי להשתפשף עוד הרבה.
אבל שום עזרה לא היתה יוצאת לי מהמגירה המתפקעת שלי שריח נפטלין ואכזבות ממלא אותה.
קודם כל התגובה שלך כתובה בצורה יוצאת מן הכלל. מאד יפה. ולייק גדול על זה.(y)

גם לגופו של ענין יש צדק רב בדבריך. ואפילו יותר מצדק רב.

אבל האם אין אתה מודה שיש תועלת גם בפינה אחת קטנה פרטית?
רגע של האדם עם עצמו. האדם הוא יצור חברתי, נכון.
אבל הדגש אינו רק על ה"חברתי" אלא קודם כל על ה"יצור".
יצירה חד פעמית שאין תחליף לה.
האם יהיה בטוי שלם ליצירתיות של היצור האנושי, אם תמיד הוא ישא עיניו אל האחרים?
הרי כך עם הזמן הוא יעצב את עצמו לפי הציפיות, ומלכתחילה לא יכתוב דבר שאין לו סיכוי להתלייק. גם אם אמיתות הדבר הזה בוערת בעצמותיו הוא יימנע מלכתבו, ואחר כך יתרגל גם לא לחשוב בכלל על רעיונות שאינם "מתאימים".

צריך מגרה פרטית, לדעתי.
כמה קטנה? ומה היחס בינה לבין החומרים המתפרסמים, זה כבר תלוי באופי וגם בנסיבות. אבל שאלת המינון אינה שאלה עקרונית.

אמנם כתבתי את מה שכתבתי בצורה מוגזמת, תכונה שאני סובל ממנה תמיד. אבל גם אתה טסת לקצה השני ומתחת אותו מדי.
דרוש איזון כמו שאמר @ר' יעקב ישראל
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
קודם כל התגובה שלך כתובה בצורה יוצאת מן הכלל. מאד יפה. ולייק גדול על זה.(y)

גם לגופו של ענין יש צדק רב בדבריך. ואפילו יותר מצדק רב.

אבל האם אין אתה מודה שיש תועלת גם בפינה אחת קטנה פרטית?
רגע של האדם עם עצמו. האדם הוא יצור חברתי, נכון.
אבל הדגש אינו רק על ה"חברתי" אלא קודם כל על ה"יצור".
יצירה חד פעמית שאין תחליף לה.
האם יהיה בטוי שלם ליצירתיות של היצור האנושי, אם תמיד הוא ישא עיניו אל האחרים?
הרי כך עם הזמן הוא יעצב את עצמו לפי הציפיות, ומלכתחילה לא יכתוב דבר שאין לו סיכוי להתלייק. גם אם אמיתות הדבר הזה בוערת בעצמותיו הוא יימנע מלכתבו, ואחר כך יתרגל גם לא לחשוב בכלל על רעיונות שאינם "מתאימים".

צריך מגרה פרטית, לדעתי.
כמה קטנה? ומה היחס בינה לבין החומרים המתפרסמים, זה כבר תלוי באופי וגם בנסיבות. אבל שאלת המינון אינה שאלה עקרונית.

אמנם כתבתי את מה שכתבתי בצורה מוגזמת, תכונה שאני סובל ממנה תמיד. אבל גם אתה טסת לקצה השני ומתחת אותו מדי.
דרוש איזון כמו שאמר @ר' יעקב ישראל
כן אני מודה (בשני המובנים).
את ההגיגים שנוגעים לעולמך הפרטי תשמור במגירה. אבל אם יש לך אמיתות גדולות על העולם, או שיצא לך משהו אסטתי שיכול לגעת ביופיו בלבבות אנשים. שלח נא ביד תשלח. האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני.

היה סופר מדהים בשם פרנץ קפקא, ששרף את רוב כתביו, ובצוואתו אסר להוציא לאור את מה שנותר מהם.
ידידו שהיה מופקד על כתביו הפר את האיסור והוציא אותם לאור, קפקא (יהודי) התפרסם מאד אחרי מותו ונחשב מגדולי הסופרים בעולם. עד כדי כך שדרך הכתיבה שלו הפכה לסוגה (קפקאיזם).
למזלו נמלטו יצירותיו מהמגירה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הרי כך עם הזמן הוא יעצב את עצמו לפי הציפיות, ומלכתחילה לא יכתוב דבר שאין לו סיכוי להתלייק. גם אם אמיתות הדבר הזה בוערת בעצמותיו הוא יימנע מלכתבו, ואחר כך יתרגל גם לא לחשוב בכלל על רעיונות שאינם "מתאימים".
זה.
הייתה תקופה שהייתי כותבת כאן יותר ועם הזמן שמתי לב איך גם קטעים חסרי הקשר שלי נטו באופן אוטומטי להיות מותאמים לעיניים אחרות.
מצד אחד זה יש בזה גם משהו טוב, מצד שני - את הדברים הכי אמתיים כותבים רק לעצמך... היום זה התאזן ב"ה. ואין כמו המגירה-תיקייה הזאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
היה סופר מדהים בשם פרנץ קפקא, ששרף את רוב כתביו, ובצוואתו אסר להוציא לאור את מה שנותר מהם.
ידידו שהיה מופקד על כתביו הפר את האיסור והוציא אותם לאור, קפקא (יהודי) התפרסם מאד אחרי מותו ונחשב מגדולי הסופרים בעולם. עד כדי כך שדרך הכתיבה שלו הפכה לסוגה (קפקאיזם).
למזלו נמלטו יצירותיו מהמגירה

מגיבה רק על החלק הזה-
ספוקלציות מספרות שהאיסור על פירסום כתביו היה בשביל לגרום להם להתפרסם בצורה רחבה- נוצר סיפור טוב מאחורי הספרים וחז"ל כבר מלמדים אותנו שמים גנובים ימתקו.

אני תומכת בספוקלציה הזאת, בעייני לא ממש ברור למה קפקא לא שרף את כל כתביו בעצמו, והשאיר למקס ברוד את הצוואה לשרוף את השאר.
אולי היה טמון שם מניע הפוך...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה