הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אי שם בעיר כרכמיש שעל גדות נהר פרת, אחת הערים המרכזיות בחבל פתור
השנה היא 1275 לפנה"ס [ב' תפ"ה]
ישיבת "מן ארם" מנתה באותה עת כמה מאות תלמידים, וזכתה לשם טוב ברחבי העולם, ורבים רבים שיחרו לפתחה.
תלמידי הישיבה היו מגיעים ממרחקים בעיקר כדי להיות חלק במשא המרכזי השנתי שנשא ראש הישיבה המפורסם והנערץ, בתחילת תקופת הקיץ.
המשא המרכזי המדובר היה ה'דגל' של הישיבה ומה שמשך את הציבור הענק לעשות את כל הדרך רק כדי להשתתף בו, גם מי שלא נמנה עם תלמידי הישיבה הקבועים הורשה להיכנס למשא השנתי.
המשא התחלק לשני חלקים והתפרס על כמעט שש שעות בסך הכל.
לא סתם יוחסה לו חשיבות רבה בעולם הישיבות, מאחר וראש הישיבה הנודע היה פותח את השערים לתורתו הייחודית בחלקו הראשון של המשא, כשהוא פורס את משנתו לחיים מלאי משמעות, הוא היה מבסס את המטרות החשובות לאדם, נותן עצות מחכימות ושובה את לב השומעים בקסמה של התורה אותה הנחיל במסירות נפש.
המשא השאיר חותם עז בכל מי שהיה שם, חותם שליווה אותו לכל ימי חייו.
ראש הישיבה היה צעיר לימים אך הכל ראו בו את ה'מנהיג' לו הם זקוקים, הכריזמה שנטפה מכל מילה שהוציא מפיו, מכל תנועה שלו, הפכה את דמותו לנערצת בקהל הרב שהסתופף בצילו.
השיא היה כשראש הישיבה נכנס לאולם המרכזי בישיבה, שקט של יראת כבוד היה משתרר למראהו ההדור נכנס פנימה מהלך אל הסטנדר שניצב על הבמה, שם הוא היה נוהג לעמוד רגעים ארוכים, מתבונן בקהל היטב היטב, שומע את קריאות האהדה, ומאזין ברוב קשב למחיאות הכפיים, כעבור זמן מה היה מסמן בידו לקהל, שהשתתק ברגע לאור קריאתו.
תלמידי היקרים! הוא פתח את משאו.
לא באתי ללמד אתכם דברים חדשים, אתם יודעים, אינני מחדש דבר תחת השמש, רק רואה בעיניים פקוחות את מה שהמציאות מורה לי לעשות, וכך אני עושה.
'אחלק את דברי לשלושה נקודות שעליהן העולם עומד.
הנקודה הראשונה.
'העולם שלנו לא נותן הזדמנות שנייה', החל הרב בהצגת משנתו.
'בקושי הזדמנות אחת, איכותית, ראויה, אותה יש לנצל עד תום'.
יש לכם עיניים!
תשתמשו בהם, תראו היטב מה קורה סביבכם, שימו עין במעשי חבריכם, חפשו לעולם את הכוונה הנסתרת, אל תשעו למה שנאמר כלפי חוץ.
כשתראו דבר מה שמראה לכם פנים טובות, היו חכמים ופקחים, מצאו את הרוע הטמון בכל דבר, כך, ורק כך תהיו בצד של הטובים...
הנקודה השנייה..
הרוח.
מה אנחנו בלי הרוח, הביטו בהרים הגבוהים, היכן שהרוח מכה בעוצמה, שם היא בשיא כוחה וצלילותה.
הרוח תפעם בכם בעוצמה, רק אם תגביהו עצמכם, הביטו בכם במראה, ושירו שבח והלל למי שאתם, למה שאתם מסוגלים לעשות, למה שהשגתם בעמל ויזע, אז תחושו ברוח הגבוהה המחייה אתכם, ומשיבה לכם את כוחכם.
זכרו תמיד כי בלי רוח, אין לנו חיים, הגביהו עצמכם והפיחו בכם את רוח החיים.
הנקודה השלישית...
רגע לנפש.
הרי כולנו בני אדם, הרוצים עוד ועוד מכל הבא ליד, זו הטבע עמו נולדנו, חשוב לדעת להשתמש בו בתבונה.
לעולם אל תגידו די, כל אשר תרגישו כי הנכם מעוניינים בו, הפכו לייעד אשר תרדפוהו עד יומכם האחרון.
אל תאמרו נואש, גם אם הגעתם לחצי הדרך זכרו כי עוד חציה לפניכם, ובסופה פנו לדרכים אחרות, כך תוסיפו ותוסיפו להרחיב את גבול הנפש שתפתח במרחבים העצומים שתרכשו מן החומר.
אל לכם לומר, טוב לי במה שיש בידי, כטענת ההבל השגורה בפי ההמון הטועה - טוב ציפור אחת ביד משניים על העץ, לא ולא! העיזו בנפשכם וטפסו על העץ כי יכול תוכלו להשיג כל אשר תתאוו לו.
בלעם עצר את דיבורו, ולגם מן הכוס המלאה יין משובח, באומרו:
אם לזה באתם, דייכם.
אם נכנסו הדברים ללבכם, יכולים אתם לקרות עצמכם – תלמידיי!
והמשיך בהבל פיו את המשא שהמשיך והמשיך עד שקיעת החמה.
השנה היא 1275 לפנה"ס [ב' תפ"ה]
ישיבת "מן ארם" מנתה באותה עת כמה מאות תלמידים, וזכתה לשם טוב ברחבי העולם, ורבים רבים שיחרו לפתחה.
תלמידי הישיבה היו מגיעים ממרחקים בעיקר כדי להיות חלק במשא המרכזי השנתי שנשא ראש הישיבה המפורסם והנערץ, בתחילת תקופת הקיץ.
המשא המרכזי המדובר היה ה'דגל' של הישיבה ומה שמשך את הציבור הענק לעשות את כל הדרך רק כדי להשתתף בו, גם מי שלא נמנה עם תלמידי הישיבה הקבועים הורשה להיכנס למשא השנתי.
המשא התחלק לשני חלקים והתפרס על כמעט שש שעות בסך הכל.
לא סתם יוחסה לו חשיבות רבה בעולם הישיבות, מאחר וראש הישיבה הנודע היה פותח את השערים לתורתו הייחודית בחלקו הראשון של המשא, כשהוא פורס את משנתו לחיים מלאי משמעות, הוא היה מבסס את המטרות החשובות לאדם, נותן עצות מחכימות ושובה את לב השומעים בקסמה של התורה אותה הנחיל במסירות נפש.
המשא השאיר חותם עז בכל מי שהיה שם, חותם שליווה אותו לכל ימי חייו.
ראש הישיבה היה צעיר לימים אך הכל ראו בו את ה'מנהיג' לו הם זקוקים, הכריזמה שנטפה מכל מילה שהוציא מפיו, מכל תנועה שלו, הפכה את דמותו לנערצת בקהל הרב שהסתופף בצילו.
השיא היה כשראש הישיבה נכנס לאולם המרכזי בישיבה, שקט של יראת כבוד היה משתרר למראהו ההדור נכנס פנימה מהלך אל הסטנדר שניצב על הבמה, שם הוא היה נוהג לעמוד רגעים ארוכים, מתבונן בקהל היטב היטב, שומע את קריאות האהדה, ומאזין ברוב קשב למחיאות הכפיים, כעבור זמן מה היה מסמן בידו לקהל, שהשתתק ברגע לאור קריאתו.
תלמידי היקרים! הוא פתח את משאו.
לא באתי ללמד אתכם דברים חדשים, אתם יודעים, אינני מחדש דבר תחת השמש, רק רואה בעיניים פקוחות את מה שהמציאות מורה לי לעשות, וכך אני עושה.
'אחלק את דברי לשלושה נקודות שעליהן העולם עומד.
הנקודה הראשונה.
'העולם שלנו לא נותן הזדמנות שנייה', החל הרב בהצגת משנתו.
'בקושי הזדמנות אחת, איכותית, ראויה, אותה יש לנצל עד תום'.
יש לכם עיניים!
תשתמשו בהם, תראו היטב מה קורה סביבכם, שימו עין במעשי חבריכם, חפשו לעולם את הכוונה הנסתרת, אל תשעו למה שנאמר כלפי חוץ.
כשתראו דבר מה שמראה לכם פנים טובות, היו חכמים ופקחים, מצאו את הרוע הטמון בכל דבר, כך, ורק כך תהיו בצד של הטובים...
הנקודה השנייה..
הרוח.
מה אנחנו בלי הרוח, הביטו בהרים הגבוהים, היכן שהרוח מכה בעוצמה, שם היא בשיא כוחה וצלילותה.
הרוח תפעם בכם בעוצמה, רק אם תגביהו עצמכם, הביטו בכם במראה, ושירו שבח והלל למי שאתם, למה שאתם מסוגלים לעשות, למה שהשגתם בעמל ויזע, אז תחושו ברוח הגבוהה המחייה אתכם, ומשיבה לכם את כוחכם.
זכרו תמיד כי בלי רוח, אין לנו חיים, הגביהו עצמכם והפיחו בכם את רוח החיים.
הנקודה השלישית...
רגע לנפש.
הרי כולנו בני אדם, הרוצים עוד ועוד מכל הבא ליד, זו הטבע עמו נולדנו, חשוב לדעת להשתמש בו בתבונה.
לעולם אל תגידו די, כל אשר תרגישו כי הנכם מעוניינים בו, הפכו לייעד אשר תרדפוהו עד יומכם האחרון.
אל תאמרו נואש, גם אם הגעתם לחצי הדרך זכרו כי עוד חציה לפניכם, ובסופה פנו לדרכים אחרות, כך תוסיפו ותוסיפו להרחיב את גבול הנפש שתפתח במרחבים העצומים שתרכשו מן החומר.
אל לכם לומר, טוב לי במה שיש בידי, כטענת ההבל השגורה בפי ההמון הטועה - טוב ציפור אחת ביד משניים על העץ, לא ולא! העיזו בנפשכם וטפסו על העץ כי יכול תוכלו להשיג כל אשר תתאוו לו.
בלעם עצר את דיבורו, ולגם מן הכוס המלאה יין משובח, באומרו:
אם לזה באתם, דייכם.
אם נכנסו הדברים ללבכם, יכולים אתם לקרות עצמכם – תלמידיי!
והמשיך בהבל פיו את המשא שהמשיך והמשיך עד שקיעת החמה.
