הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בני ציפר האחראי על שנאת החרדים בעתון הארץ, מפרגן בלהיטות לחרדים, לא מאהבת מרדכי אמנם, אבל אל תשכחו שהוא לא מפספס שום הזדמנות לתקוף:
שמח על הבלגן שהחרדים עושים
ועוד קלחת שנפלתי לתוכה ? הסיפור של בית הספר בעמנואל, והאשכנזים והספרדים. כמובן, שבברלין קראתי על כך באתר האינטרנט של "הארץ" ובייחוד את המאמר של יוסי שריד, שמיד ראה בכל השטות המקומית הזאת מלחמת תרבות בין החילונים לחרדים, שבה החילונים חייבים לנצח. יאללה יאללה. עוד מעט, כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים, תפנה לבג"ץ. מה זה פה?
באופן אינסטינקטיווי, אני שמח על הבלגן שהחרדים עושים, מפני שהם הופכים את בית המשפט לדבר מגוחך, וזה מגיע לו אחרי העוולות והאפליות שהוא עושה במשך שנים למפגיני שמאל. כמו ממש באחרונה, כשמפגיני שמאל נעצרים בשכונת שיח ג'ראח על לא עוול בכפם, אבל מתנחלים מתפרעים ומפירי חוק יוצאים בלא כלום. אז טוב מאוד שזה קורה עכשיו.
חבר טוב שלי אמר לי היום, שמערכת המשפט הישראלית בכללותה היא מערכת שירשנו מן השיטה הבריטית הקולוניאלית, שבאה להגן בראש וראשונה על השלטון מפני הילידים, ורק במקום אחרון היא באה להגן על הילידים מפני השלטון. כתוצאה מכך נוצר ניכור גדל והולך בין חלקים מאותם ילידים מתוסכלים לבין בית המשפט, שהם אינם רואים בו נציג שלהם אלא של השלטון בלבד.
ישבתי לא פעם בישיבות של בית משפט בעניינים פעוטים אלה ואחרים כצופה מן הצד. ראיתי כיצד בכל פעם שהנאשמים היו דוברי רוסית או ערבים, השופט היה מאבד את סבלנותו וגוזר עליהם עונש מהיר בטרם יהיה בידם סיפק להבין מה הוא אומר בכלל. זה לעצמו דבר סופר-קולוניאלי. כי בארץ שהשפה הרשמית השנייה שלה היא ערבית היה השופט צריך עקרונית לדבר ערבית ולדבר בה עם הנאשם הערבי.
בקיצור, בניגוד להרבה אנשים, חזרתי לארץ שמח, גם מפני שקיבלתי מחמאות מאנשי הביטחון, גם מפני שאני פטור מקריאה של סאראמגו עד לשנת 4010 לספירה, וגם מפני שהחרדים עושים לבית המשפט ולמשטרה בלגאנים. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר.
ניתוח בהעין השביעית:
שדה הקרב הנוכחי
מאת: עוזי בנזימן
תאריך פרסום: 20/06/2010
הפגנת החרדים בשבוע שעבר היתה מבצע יחצנות מרשים שהביא למארגניו תשואה מרבית. שוב הוכח שבתקופתנו המציאות משתנה בהתאם לאופן שבו היא נשקפת בזירה התקשורתית. בדיוק כמו שאירע בעקבות הפשיטה על המשט לעזה
הפגנת החרדים בירושלים. 17.6.2010 (צילום: אביר סולטן. לחצו להגדלה)
למראה הפגנת החרדים שלשום אי אפשר היה לחמוק מהרהור עד כמה מצער שאין מארגניה משרתים בצה"ל או, לפחות, נמנים עם מערכות ההסברה של המדינה. המבצע התדמיתי המשובח הזה הוכיח כישורי ארגון ותבונת יחצנות שלא נראו כמותם ברשויות הממלכתיות זה עידן ועידנים.
לו היו האחראים על הקמפיין שהפיקה חסידות סלונים יושבים בשביעיית השרים החורצת את גורלה של המדינה, או במטכ"ל היוזם מהלכים המשפיעים עמוקות על תדמיתה, או בהנהלת משרד החוץ שאוזנה אמורה להיות כרוייה להדים שמעוררות החלטות הממשלה בקהילייה הבינלאומית – היתה ישראל במצב שונה לחלוטין.
מה היה לנו ביום חמישי? ארגון למופת ששלט ביעילות על רבבות אנשים והצליח להניע אותם במסלול שקבע מראש; הבנה טובה בפסיכולוגיית המונים שהשכילה לנסח מסרים בהירים ולהנחיל אותם לקהל היעד; היכרות עם רפרטואר הגימיקים התקשורתיים והפעלתם באופן מיומן ובמינון מתאים.
התוצאה דיברה בעד עצמה – הציבור הישראלי הרחב, שהוכשר מראש (בין השאר, על ידי דיווחי תקשורת מוטעים) למחאה אלימה ולהפרות סדר חמורות, הופתע מהחיזיון שנגול מול עיניו: קהל חרדי רב ועצום השוטח את עצומותיו בשקט, בסדר, ואף מקבל עליו את דין המלכות: ההורים הנוגעים בדבר נכנסים בשערי הכלא.
זה היה קמפיין יחצני ראוי לשינון: הנכונות של ראשי חסידות סלונים, המסתייגים בדרך כלל ממגע עם התקשורת החילונית, לקבל עליהם את כללי המשחק ולשתף איתה פעולה; בחירת הנואמים והמרואיינים (הורים ספרדים, השותפים לתפיסת ההפרדה בבית הספר בעמנואל) והכנתם לחשיפה הציבורית עד כדי פתיחת דירותיהם וארונותיהם למצלמות הטלוויזיה; שימוש בטריקים הסברתיים – החל מפריטה על מצוקתם של הילדים שהוריהם נשלחים לכלא ועד לניסוח שלטים וכרזות קליטים.
ניכר היה שיד מארגנת עמדה מאחורי המופע הזה ובמבחן התוצאה היא השיגה את המרב: המסרים שלה חלחלו לדעת הקהל והשפיעו על עמדותיו (יעידו על כך הסקירות וטורי הפרשנות של עיתוני יום שישי שביטאו, באופן ניכר, הבנה לעמדת חסידות סלונים וחרטה על גישת המדינה ובית המשפט שהובילו לעימות).
זאת ועוד, הן העותרים והן המדינה – שני הגורמים שהניעו את המהלך שהוביל להחלטת בג"ץ להכריז על הורי הילדות כעל מי שמבזים את בית המשפט ולשלוח אותם לכלא – חזרו בהם, במידה מלאה או חלקית: לבית המשפט הוגשו אתמול עתירות לוותר לאמהות על עונש המאסר וגם לפטור ממנו את האבות.
ביום שבו יצא אל הפועל מבצע היחצנות הגדול של הציבור החרדי, קיבל הקבינט הביטחוני-מדיני, בקול דממה דקה, החלטה (או סיכום, תלוי באיזו שפה - עברית או אנגלית – קוראים את ההודעה הרשמית) לבטל את הסגר האזרחי על רצועת עזה. הקבינט לא התנדב לחזור בו מהחלטותיו הקודמות: להטיל מצור על הרצועה ולהתמיד בו; הוא אולץ לכך כתוצאה ממבצע יחצני: המשט הטורקי של ה-31 במאי.
כמו בפרשת בית הספר החרדי בעמנואל, כך גם בעניין הסגר ברצועה, מהלכים יחצניים, תקשורתיים ביסודם (גם אם על ה"מאבי מרמרה" היה עימות אלים וקטלני שנמשך דקות ספורות) – הם ששינו את המציאות. פרשנים העוקבים אחר המתרחש בעולם הערבי, במיוחד בחמאס, טוענים מאז המשט שהצלחתו לגייס את דעת הקהל בעולם לטובת הטיעון הפלסטיני, מעוררת אצל ראשיו הרהור כלום לא מוטב להם לנתב את מאבקם בישראל לזירה התקשורתית ולהניח בצד, לפחות לזמן מה, את המאבק המזויין.
מה שמוכיח פעם נוספת שבעידן הכפר הגלובלי, עימותים מוכרעים, לא פעם, במתחם התקשורתי ומייתרים, לפחות במידת מה, את הצורך, או ההרגל, לנתב אותם לשדות הקרב. זו תובנה המוכרת לכאורה למקבלי ההחלטות בצה"ל ובצמרת המדינית, אבל התנהלותם מוכיחה שאין הם מפנימים אותה. עדיין יושבים שם, במטכ"ל, במשרד הביטחון ובמשרדי הממשלה בירושלים בעלי תפקידים רמים שמנהלים את ענייני המדינה מבלי שהם נותנים את דעתם להשפעה העצומה שיש למהלכים תקשורתיים ולמבצעים יחצניים על חופש הפעולה שלהם לקבל החלטות.
שמח על הבלגן שהחרדים עושים
ועוד קלחת שנפלתי לתוכה ? הסיפור של בית הספר בעמנואל, והאשכנזים והספרדים. כמובן, שבברלין קראתי על כך באתר האינטרנט של "הארץ" ובייחוד את המאמר של יוסי שריד, שמיד ראה בכל השטות המקומית הזאת מלחמת תרבות בין החילונים לחרדים, שבה החילונים חייבים לנצח. יאללה יאללה. עוד מעט, כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים, תפנה לבג"ץ. מה זה פה?
באופן אינסטינקטיווי, אני שמח על הבלגן שהחרדים עושים, מפני שהם הופכים את בית המשפט לדבר מגוחך, וזה מגיע לו אחרי העוולות והאפליות שהוא עושה במשך שנים למפגיני שמאל. כמו ממש באחרונה, כשמפגיני שמאל נעצרים בשכונת שיח ג'ראח על לא עוול בכפם, אבל מתנחלים מתפרעים ומפירי חוק יוצאים בלא כלום. אז טוב מאוד שזה קורה עכשיו.
חבר טוב שלי אמר לי היום, שמערכת המשפט הישראלית בכללותה היא מערכת שירשנו מן השיטה הבריטית הקולוניאלית, שבאה להגן בראש וראשונה על השלטון מפני הילידים, ורק במקום אחרון היא באה להגן על הילידים מפני השלטון. כתוצאה מכך נוצר ניכור גדל והולך בין חלקים מאותם ילידים מתוסכלים לבין בית המשפט, שהם אינם רואים בו נציג שלהם אלא של השלטון בלבד.
ישבתי לא פעם בישיבות של בית משפט בעניינים פעוטים אלה ואחרים כצופה מן הצד. ראיתי כיצד בכל פעם שהנאשמים היו דוברי רוסית או ערבים, השופט היה מאבד את סבלנותו וגוזר עליהם עונש מהיר בטרם יהיה בידם סיפק להבין מה הוא אומר בכלל. זה לעצמו דבר סופר-קולוניאלי. כי בארץ שהשפה הרשמית השנייה שלה היא ערבית היה השופט צריך עקרונית לדבר ערבית ולדבר בה עם הנאשם הערבי.
בקיצור, בניגוד להרבה אנשים, חזרתי לארץ שמח, גם מפני שקיבלתי מחמאות מאנשי הביטחון, גם מפני שאני פטור מקריאה של סאראמגו עד לשנת 4010 לספירה, וגם מפני שהחרדים עושים לבית המשפט ולמשטרה בלגאנים. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר.
ניתוח בהעין השביעית:
שדה הקרב הנוכחי
מאת: עוזי בנזימן
תאריך פרסום: 20/06/2010
הפגנת החרדים בשבוע שעבר היתה מבצע יחצנות מרשים שהביא למארגניו תשואה מרבית. שוב הוכח שבתקופתנו המציאות משתנה בהתאם לאופן שבו היא נשקפת בזירה התקשורתית. בדיוק כמו שאירע בעקבות הפשיטה על המשט לעזה
הפגנת החרדים בירושלים. 17.6.2010 (צילום: אביר סולטן. לחצו להגדלה)
למראה הפגנת החרדים שלשום אי אפשר היה לחמוק מהרהור עד כמה מצער שאין מארגניה משרתים בצה"ל או, לפחות, נמנים עם מערכות ההסברה של המדינה. המבצע התדמיתי המשובח הזה הוכיח כישורי ארגון ותבונת יחצנות שלא נראו כמותם ברשויות הממלכתיות זה עידן ועידנים.
לו היו האחראים על הקמפיין שהפיקה חסידות סלונים יושבים בשביעיית השרים החורצת את גורלה של המדינה, או במטכ"ל היוזם מהלכים המשפיעים עמוקות על תדמיתה, או בהנהלת משרד החוץ שאוזנה אמורה להיות כרוייה להדים שמעוררות החלטות הממשלה בקהילייה הבינלאומית – היתה ישראל במצב שונה לחלוטין.
מה היה לנו ביום חמישי? ארגון למופת ששלט ביעילות על רבבות אנשים והצליח להניע אותם במסלול שקבע מראש; הבנה טובה בפסיכולוגיית המונים שהשכילה לנסח מסרים בהירים ולהנחיל אותם לקהל היעד; היכרות עם רפרטואר הגימיקים התקשורתיים והפעלתם באופן מיומן ובמינון מתאים.
התוצאה דיברה בעד עצמה – הציבור הישראלי הרחב, שהוכשר מראש (בין השאר, על ידי דיווחי תקשורת מוטעים) למחאה אלימה ולהפרות סדר חמורות, הופתע מהחיזיון שנגול מול עיניו: קהל חרדי רב ועצום השוטח את עצומותיו בשקט, בסדר, ואף מקבל עליו את דין המלכות: ההורים הנוגעים בדבר נכנסים בשערי הכלא.
זה היה קמפיין יחצני ראוי לשינון: הנכונות של ראשי חסידות סלונים, המסתייגים בדרך כלל ממגע עם התקשורת החילונית, לקבל עליהם את כללי המשחק ולשתף איתה פעולה; בחירת הנואמים והמרואיינים (הורים ספרדים, השותפים לתפיסת ההפרדה בבית הספר בעמנואל) והכנתם לחשיפה הציבורית עד כדי פתיחת דירותיהם וארונותיהם למצלמות הטלוויזיה; שימוש בטריקים הסברתיים – החל מפריטה על מצוקתם של הילדים שהוריהם נשלחים לכלא ועד לניסוח שלטים וכרזות קליטים.
ניכר היה שיד מארגנת עמדה מאחורי המופע הזה ובמבחן התוצאה היא השיגה את המרב: המסרים שלה חלחלו לדעת הקהל והשפיעו על עמדותיו (יעידו על כך הסקירות וטורי הפרשנות של עיתוני יום שישי שביטאו, באופן ניכר, הבנה לעמדת חסידות סלונים וחרטה על גישת המדינה ובית המשפט שהובילו לעימות).
זאת ועוד, הן העותרים והן המדינה – שני הגורמים שהניעו את המהלך שהוביל להחלטת בג"ץ להכריז על הורי הילדות כעל מי שמבזים את בית המשפט ולשלוח אותם לכלא – חזרו בהם, במידה מלאה או חלקית: לבית המשפט הוגשו אתמול עתירות לוותר לאמהות על עונש המאסר וגם לפטור ממנו את האבות.
ביום שבו יצא אל הפועל מבצע היחצנות הגדול של הציבור החרדי, קיבל הקבינט הביטחוני-מדיני, בקול דממה דקה, החלטה (או סיכום, תלוי באיזו שפה - עברית או אנגלית – קוראים את ההודעה הרשמית) לבטל את הסגר האזרחי על רצועת עזה. הקבינט לא התנדב לחזור בו מהחלטותיו הקודמות: להטיל מצור על הרצועה ולהתמיד בו; הוא אולץ לכך כתוצאה ממבצע יחצני: המשט הטורקי של ה-31 במאי.
כמו בפרשת בית הספר החרדי בעמנואל, כך גם בעניין הסגר ברצועה, מהלכים יחצניים, תקשורתיים ביסודם (גם אם על ה"מאבי מרמרה" היה עימות אלים וקטלני שנמשך דקות ספורות) – הם ששינו את המציאות. פרשנים העוקבים אחר המתרחש בעולם הערבי, במיוחד בחמאס, טוענים מאז המשט שהצלחתו לגייס את דעת הקהל בעולם לטובת הטיעון הפלסטיני, מעוררת אצל ראשיו הרהור כלום לא מוטב להם לנתב את מאבקם בישראל לזירה התקשורתית ולהניח בצד, לפחות לזמן מה, את המאבק המזויין.
מה שמוכיח פעם נוספת שבעידן הכפר הגלובלי, עימותים מוכרעים, לא פעם, במתחם התקשורתי ומייתרים, לפחות במידת מה, את הצורך, או ההרגל, לנתב אותם לשדות הקרב. זו תובנה המוכרת לכאורה למקבלי ההחלטות בצה"ל ובצמרת המדינית, אבל התנהלותם מוכיחה שאין הם מפנימים אותה. עדיין יושבים שם, במטכ"ל, במשרד הביטחון ובמשרדי הממשלה בירושלים בעלי תפקידים רמים שמנהלים את ענייני המדינה מבלי שהם נותנים את דעתם להשפעה העצומה שיש למהלכים תקשורתיים ולמבצעים יחצניים על חופש הפעולה שלהם לקבל החלטות.
