מגוחך הדיון על הפרעות קשב וריכוז, בהקשר של שיטת שפר, כאשר רוב המנחות של שיטת שפר, טוענות שקשב וריכוז זו פיקיציה, או אבחנה מוטעית. הן גם לא ממש מקבלות אבחנות של וייסות חושי, ובעצם שוללות את רוב סוגי האבחנות על הרצף הרגשי כמו כפייתיות וחרדות, מתוך טענה שכל ההפרעות על הרצף הרגשי הן סוג של התנהגויות מכוונות מטרה שמטרתן לקבל תשומת לב מההורה, וכי באמצעות השיטה ניתן לצמצם ולהעלים את התופעות הללו.
מכירה מישהי שבעקבות הנחיית הורים בשיטה, הפסיקה לילד את הטיפול התרופתי, ומשכנעת גם אמהות אחרות להפסיק, בטענה שאין דבר כזה ADHA וADHD הוא סוג של התנהגות מניפולטיבית שאפשר להפסיק באמצעות הנחיית הורים.
לאחר הרבה מאד שנים של נסיון לנתח את השיטה, נוכחתי שלמעשה, השיטה עושה שימוש במנגנון דמוי פסיכותרפיה התנהגותית וביהביוריזם. ולכן התפיסה היא למעשה, שהפרעות נפשיות הן פשוט דפוסי התנהגות לא יעילים, שאפשר לשנות.
דוגמאות?
אסימונים נפשיים - חיזוק שלילי (אמא לא תתיחס אליך אם תתנהג כך, הנחייה לשדר לילד "אני לא איתך כשאתה מתנהג כך"- חרשות)
חיזוקים חיוביים מותני הצלחה- סמכתי עליך, ידעתי שתצליח.
הטלת אחריות ברמה גבוהה מאד, מתוך תפיסה של "ברירה טבעית" (מי שהייתה שם, מכירה את משל הברווזה שלא עוזרת לברווזון לטפס, אלא ממתינה לו)
הכחדה משמעותית של כל סוגי ההתנהגות של ההורה מהעבר בצורה מהירה. הילד לומד בצורה הקשה שמה שעבד בעבר להשיג את תשומת הלב של ההורה- לא יעבוד עוד.
יש בעיניי משמעות בלתי הפיכה, לתת כלים סמי טיפוליים, מאד חזקים בידי ההורים, בלי שום נסיון קליני, בלי לערוך פסיכואדיוקיישן, שלא במסגרת טיפולית ובלי הנחייה מתואמת. בעוד הגישה הטיפולית ההתנהגותית עושה שימוש גם באמצעים להרגעת חרדה ונשענת גם על הרבה תיווך והסברה, בגישה המטרתית כל העולם של הילד מתהפך בבת אחת, בלי הסברים ובלי הסכמה מצידו.
זו אחת הסיבות שיש כל כך הרבה תלונות על השיטה, כיוון שהיא משתמשת במנגנון הקהייה מאד משמעותי, שעלול להוביל לתוצאות בלתי הפיכות.
הנושאים החמים
ויש הרבה פחות
