- הוסף לסימניות
- #141
לדעתי פשוט כל מנחה שלמדה את השיטה לוקחת את זה למקום קצת שונה. אחת יותר קיצונית ואחרת פחות. ולכן יש לפעמים ויכוחים בין אלו שלמדו את השיטה.גם אצל ילדים נכים, לפעמים אפשר למתוח את גבולות היכולת. השאלה כמה מאמצים צריך בשביל זה, והאם הם שווים. האם הליכה מקרטעת של כמה צעדים בודדים, שווה כדי לשלם עליה מאות אלפי דולרים במצטבר + שנים ארוכות שבהם להורים אין חיים חוץ מההשקעה בילד, או שעדיף שהוא ילך עם הליכון/קביים, וישקיע את זמנו (וכספם של הוריו) במיליון דברים אחרים שהוא יכול לעשות בקלות ויעזרו לו בחיים הרבה יותר.
ולגבי האימוני התנהגות וריפוי בעיסוק, הנה הגענו לנקודת הויכוח. הוא לא מיותר בכלל:
האם בשיטות הנחית ההורים המדוברות, מנחים את ההורה לגשת קודם כל לאבחון - אחר כך לטיפול - אחר כך לריפוי בעיסוק/ניתוח התנהגות וכולי, ורק אז להתחיל עם הדרישות והמטרתיות?!
או שההנחיה היא ש"כל ילד מסוגל לסדר את חדרו, ואם לא ילך בנחרצות, ילך בעוד יותר נחרצות"?
אני למדתי לפני כ-10 שנים ולא זוכרת שדיברו בכלל על ילדי קש"ר אם לעשות איבחון או לא..
אני למדתי את השיטה ועשיתי אבחון והלכתי לכל מיני- ריפוי בעיסוק, ספורט טיפולי, שחיה טיפולית. תקשורת חברתית. וכל מה שיכול לעזור לילד שלי!!
אני לא רואה קשר לשיטה של שפר.
השיטה מבוססת (כמו שאני הבנתי אותה) יותר לעבודה של האמא עם עצמה ופחות על הילד. (כמובן שהעבודה של האמא משפיעה על הילד)
הנושאים החמים