הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כך הצליח משרד פרסום תל אביבי ומרוחק להפוך את המועמד לראשות עיריית י-ם, מאיר פרוש, מחרדי קיצוני ומרתיע לטוב-טוב הגמד שמשגע את החילונים
אליק מרגלית | 2/11/2008 17:20
המעלית במגדל הגבוה ביותר במזרח התיכון, הממוקם בגבול רמת גן ותל אביב, זינקה במהירות מאיימת לקומה ה~49. ביציאה ממנה הובילו אותי מסדרונות מנוכרים ומתועשים לדלת זכוכית כבדה ומבהיקה, שחצצה ביני לבין לבה המפמפם של חברת הייעוץ האסטרטגי "ספין".
ח''כ מאיר פרוש צילום: שימי נכטיילר
העושר ניכר בכל פינה, כיאה ליועצים אסטרטגיים שעשו הון מקמפיינים מוצלחים. העיצוב חדשני על גבול האקסטרווגנטי ומשופע במיטב האקססוריז שמשרד יכול לאחל לעצמו. רחוק שנות אור, ולא 60 ק"מ בלבד, מירושלים המתחרדת והצנועה.
אולם ריחוק זה הוא כאין וכאפס לעומת המרחק העצום הקיים בין בעלי החברה, יובל פורת, לאדם שהוא מריץ לראשות העירייה, ח"כ מאיר פרוש.
חברת "ספין" היא זו שאמונה, כאמור, על הקמפיין הייחודי של פרוש, אותו קמפיין ששינה את חוקי המשחק ברמה המקומית ואף הארצית, גם אם לרבים בעיר האיור של פרוש גורם לגיחוך קל, ובטח שלא לתמיכה בו.
פורת (33), איש שמאל לשעבר השייך לאותו מיליה שבו נהנה פרוש לחבוט מעת לעת, הוא האיש שאמור להמליך את חבר הכנסת, שהיה עד לפני חודש מועמד חסר סיכוי בסקרים, על נתיניו הירושלמים.
הדיסוננס המובהק בין חברת האסטרטגיה התל אביבית לפרוש מרתק את עולם הפרסום ואת הביצה הפוליטית המקומית. בינתיים החיבור עובד, אפילו טוב מאוד. פרוש, שהחל את הקמפיין כברווזון המכוער במקרה הטוב או כברווז צולע במקרה הרע, נוסק בזמן האחרון בסקרים.
ברקת, שנהנה לפני כמה חודשים מיתרון
מבטיח ביותר של 24 אחוז, נאלץ בשבועות האחרונים להציץ במראה, שם מתגלה זקנו של פרוש, קרוב הרבה יותר ממה שנדמה היה למועמד החילוני. ככה זה עם מראות.
גם אם פרוש לא יצליח במשימתו להכריז על הקמת שושלת הפרושים בעיר, מדובר עדיין באחד הקמפיינים המבריקים והחשובים שנעשו בשנים האחרונות. בראיון עם אבי הרעיון של הקמפיין האינטרנטי המאויר של פרוש, מגלה פורת כיצד הצליח להפוך את המועמד שישב על משבצת החרדי הגרוטסקי והמאיים לסנטה קלאוס חביב – וכשר, כמובן.
הוא משלנו
שלטון החרדים בעיר, שנראה לפני כחמש שנים כהתגשמות הסיוט החילוני, הוצנע כבר מתחילת הקדנציה של אורי לופוליאנסקי.
ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי צילום: פלאש 90
ראש העירייה נזהר שלא לטשטש את הסטטוס קוו העדין ממילא, ובעזרת סוללת יועצים אפילו הצליח לחבב עצמו על הירושלמים. רק אלוהים באמת יודע איך זה הצליח.
הסכם הרוטציה שנשלף מארכיונו של פרוש, שבו התחייבה סיעת דגל התורה לוותר על מועמד לראשות העירייה לטובת סיעת שלומי אמונים של פרוש, סלל את הדרך לחזרתו של לופוליאנסקי ל"יד שרה".
פרוש הפך למועמד שרבים אוהבים בעיקר לשנוא. מועמד שהסיכוי להזניק אותו לחיקו החמים של הקונצנזוס הוא בערך כמו הסיכוי להפוך את משה פייגלין ליו"ר הליכוד.
"זה אחד הקמפיינים היחידים שידעתי שאעשה עוד ששמעתי לראשונה על ההתמודדות", מגלה פורת. "אנחנו ב'ספין' רואים כחלק מתפיסת העולם שלנו חשיבות גדולה בקמפיינים לא שגרתיים, ואפילו קשים כמו במקרה של פרוש. אנחנו מעדיפים קמפיינים שנוגעים בלבה של החברה הישראלית".
החיבור ביניכם לפרוש הוא לא טבעי. אתם מגיעים מלב הליברליות החילונית התל אביבית, ואילו הוא מגיע מלב הקנאות הירושלמית.
"עוד לפני שפרוש ידע עלינו, כיוונו לשם. עד כדי כך שכאשר פנה אלינו גוף גדול בירושלים, עוד לפני שדיברנו עם פרוש ואנשיו אמרנו שיש לנו כבר התחייבות", מספר פורת. "המפגש הראשוני עם פרוש היה מרתק. הסתכלתי עליו כאיש מקצוע, כמובן, וגם תחת הכובע של אדם תל אביבי חילוני.
הקמפיין הזה נכון גם מבחינה ערכית. חשוב לי לעבוד עם אנשים מוסריים, ערכיים. אני לא פוליטיקאי, לעולם לא אעבוד עם אנשים פסולים, מושחתים ורעים. היה חיבור ראשוני טוב שהושג בעזרתו של דודי זילברשלג. ברמה האישית אני שואל את עצמי מה אני מרגיש, כי צריך להיות מחובר גם לתחושות, ולא רק לראש. פרוש הוא לא חרדי מחמד, הוא לא לופו וגם לא אריה דרעי. לופו התקבל בציבור, ודרעי, למרות הביקורת עליו, עובר מצוין בטלוויזיה והתקשורת אוהבת אותו.
כמובן, יש להוסיף לזה שאני תל אביבי חילוני, ואינטואיטיבית אני מרגיש פחות קרוב אליו מאשר למועמד חילוני שחווה יום~יום דומה לשלי. עכשיו, אני אדם די ביקורתי, אם ואני שואל את עצמי אם פרוש מתאים, אז כן".
באמת?
"בסופו של דבר הוא מסוגל, וזה ברור. פרוש הוא אחד הפוליטיקאים המשופשפים, המנוסים והביצועיסטים. אתה רואה שהוא בולדוזר, הוא יודע למנות אנשים טובים. להוביל את עיריית ירושלים זה לא להוביל את קריית אונו. אתה לא מנכ"ל, 90 אחוז מהתפקיד שלך זה להניע חקיקה בממשלה.
גם אני לא רוצה ירושלים חרדית, זה גם לא נכון לחרדים ואני מבין שזה לא מה שפרוש מבקש. הוא אמביציוזי ורוצה להירשם כראש עירייה מאוד מוצלח. הוא מבין באופן אותנטי שהוא יכול להצליח רק אם הוא יהיה מקובל על כולם. הסטטוס קוו לא מעניין אותו, כי הוא לא יפגע בו. זו לא בית"ר עילית, הוא מעוניין לעשות מהפכה אזרחית. הבעיה המרכזית היא בעיקר פסיכולוגית, כי הקריטריונים אמנם בעדו, אבל השאלה היא האם הוא משלנו או לא".
יד ביד עם המתנחלים
לא בכדי הלכו פרוש וראשי המטה שלו לפורת, בעוד שניר ברקת הלך על בטוח כשבחר בארתור פינקלשטיין, ליאור חורב ואייל ארד המנוסים והמתוקשרים. ל"ספין" היו הצלחות מוכחות בהיסטוריה הקצרה שלה, ולדברי פורת, האוונגרדיות והיצירתיות של החברה שלו הכריעו את הכף לטובתה.
יובל פורת צילום: ברקאי וולפסון
חברת "ספין" הוקמה ב~1999 בידי פורת ושותפו זיו ברנע. החברה עוסקת בייעוץ אסטרטגי לחברות וועדים גדולים, ובייעוץ פוליטי. "אנחנו לא משרד פרסום ולא משרד יחסי ציבור", ממהר פורת להסביר. ברנע שימש בעבר יועץ בכיר בכמה משרדי ממשלה, וניהל עמותה גדולה של מרצ.
פורת, שהכיר את ברנע מימי השמאל העליזים של מפ"ם ור"צ, עשה היסטוריה כשכבר בגיל 17 וחצי מונה כחבר במזכירות מפ"ם.
פורת שירת בגלי צה"ל ושימש עורך תכנית הבוקר. לאחר מכן השחרור המשיך בעולם התקשורת ועבר לעיתון "הארץ", שם עבד בתפקידי עריכה במשך כמה שנים.
כאדם שהסוציאליזם היה בעבורו דרך חיים, מפתיע לראות את חדירת הקפיטליזם לחייו, עם המשרדים המפוארים והדירה בשרתון סיטי טאוור, החליפות המוקפדות היטב ואספרסו משובח שהוא מכין בעצמו.
"אם אתה לא סוציאליסט בגיל 20, אין לך לב. אם אתה סוציאליסט בגיל 30, אין לך שכל", מנמק פורת את מנעמי חייו. אך לא רק בנושא זה נדרש פורת להסברים: חברת "ספין", שהוקמה כאמור בידי שני שמאלנים תל אביבים, הפכה לחברת המחמד של הימין.
אריאל שרון אי-פי-איי
לאחר שהצמד כבר התבסס היטב בקהילת העסקים התל אביבית, כשבאמתחתו ועדי העובדים של בנק לאומי ובנק ישראל וגופים כגון בנק ישראל, מינהל מקרקעי ישראל ועוד, הוא השתלט בהדרגה על הסמנים הימניים של המפה הפוליטית.
זה החל עם הקמפיין האגרסיבי נגד ההתנתקות, קמפיין שייזכר כהתקפה אישית על ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עם הסלוגנים "שרון קורע את העם" ו"תנו לעם להחליט". ב"ספין", בניגוד לגורמים הקודמים שייעצו למועצת יש"ע, הלכו על קו מיליטנטי, שהוביל את המתנחלים להתנגשות חזיתית עם המדינה.
הקמפיין, שנחשב בתחילה אפקטיבי, לא הצליח כמובן, אך פורת טען שההישגים היו רבים מהכישלון. לכך יש להוסיף את העובדה שהחיבור של "ספין" ליש"ע זכה ללא מעט מתנגדים, ובראיון ל"מעריב" ב~2005 אמר פורת כי "מהרגע הראשון חזינו שיהיו למהלך הזה השלכות עסקיות". הקמפיין הכתום שצבע את המדינה אמנם לא עצר את ההתנתקות, אך הצליח להגיע לכלל המגזרים בחברה הישראלית, והאימפקט היה עצום.
כמו כן, ב"ספין" מתגאים בכך שהפכו את גדעון סער למה שהוא היום -חבר כנסת בכיר בליכוד -כנגד כל הסיכויים. פורת מסביר שחלק מההצלחה נזקפת דווקא לעובדה שהם נתפסו כשמאלנים שמבינים את התקשורת ויכולים לדבר את השפה של השמאל.
אך ההצלחה הגדולה ביותר של החברה הייתה בבחירות האחרונות ב~2006. פורת וברנע הצליחו לקחת מותג כושל ועלום בשם "הגמלאים" ולהפוך אותו לדבר החם במערכת הבחירות, ולטרנד מבוקש גם בקרב הצעירים.
בקמפיין יצירתי ששילב את האינטרנט לראשונה בצורה יעילה, הצליחו ב"ספין" לגרוף שבעה מנדטים לגמלאים, באחד ההישגים המרשימים בפוליטיקה הישראלית. "היצירתיות היא לא כלי אלא ערך", משחרר פורת קלישאה המנסה להסביר את הצלחת החברה. "ביום שבו נרגיש אחרת נשלם פיצויים לעובדים ונעזוב. אנחנו עושים את עבודתנו מתוך תשוקה ואהבה למקצוע".
לשבור את הסטריאוטיפ
אז איך, למען השם, מפרקים מוקש ששמו פרוש? לפי פורת, מדובר בקצת יצירתיות ולא יותר. ראשית, אין תמונות של פרוש. לא צריך. רק קריקטורה של גמד טוב לב ולא מזיק. מין סנטה קלאוס מתוק כזה שקופץ מתוך ביצת "קינדר".
יובל פורת מפגין נחישות צילום: ברקאי וולפסון
"כשהתחלנו לעבוד על הקמפיין היו לנו כמה הנחות עבודה: קודם כול, סדר היום של הבחירות הוא אזרחי - דיור, תעסוקה, חזות העיר ועוד. דבר שני, התברר לנו גם, בעזרת סקרים וניתוחים, שהנושא הדתי-חילוני הוא לא הסיפור החשוב.
דבר נוסף הוא שהבוחרים מבינים שראש עירייה חרדי אינו אומר שהאינטרס החילוני לא עומד מול עיניו, וזו לא אמירה נאיבית", מסביר פורת.
"הבנו שיש לפרוש יתרון מול ברקת ברמת היכולת הביצועית שהאחרון לא מציג. להיות חבר כנסת זה לא סטארט~אפ, זה קשה. עם זאת, הבנו שיש בעיה ברמת הבטן והרגש. אם יש חרדי עם זקן ארוך, אנשים יאמרו 'עכשיו מגיע הדבר האמיתי'.
חשוב להבין שתחושות זה דבר משמעותי. הרי הכי קל להאמין למישהו שחי כמוך. כלומר, יש קושי אמיתי, או משוכה פסיכולוגית, לשבור את הסטראוטיפ, לגרום לשקשוק מחדש ולהחליף דיסקט. והנה, דווקא חרדי יכול לתת חדשנות, ניהול חכם ולבחון את הדברים בצורה עניינית. צריך לשבור את המסגרות ולהפסיק את הקלישאה שהחרדי הוא סקטוריאלי. הסיפור של פרוש דומה לברק אובמה".
וואו. זה בערך ההקשר הכי תלוש שאני יכול לחשוב עליו.
"הוא דומה. זו הפעם הראשונה שבה מתאפשר ללבנים להצביע לשחור, וזה מראה על התבגרות. אותה חדשנות נדרשת גם אצלנו. יצרנו קמפיין חדשני ביותר, ובכלל החדשנות היא חלק מרכזי בו. אנחנו מריצים את פרוש כמועמד פתוח וחדשני, שיודע לקבל החלטות מהירות ומודרניות, עם אומץ לב נדיר".
האיור הוא השוס של הקמפיין. לטוב ולרע.
"האיור הוא קריצה, חיוך והומור עצמי. יש מעט מאוד פוליטיקאים שיש להם את היכולת הזאת להומור עצמי".
פרוש הלך עם זה בקלות?
"הוא התלבט, הייתה לו הכרעה לא פשוטה. החרדים תקפו בהתחלה את האיור מטעמים מובנים. חשוב להבין שלא היה קמפיין פוליטי כזה בעולם שמשתמש באיור, וזה מעיד על פתיחות, בעיקר כשזה בא מחרדי.
אין לי ספק שבנימין נתניהו ואהוד ברק היו מסרבים לקמפיין כזה. פרוש רצה בהתחלה לקבל תגובות על הרעיון, אך הוא קלט אותו מהר מאוד. לדעתי בשל כך הוא זכה בלא מעט נקודות, וגם במגזר החרדי התלהבו בסופו של דבר".
ומה לגבי הבטחת הקמפיין ש"ירושלים תאהב את פרוש"? מה עומד מאחוריה?
"גם כאן יש שימוש בהומור עצמי. אחד הדברים שמאפיינים פוליטיקאים הוא חוסר בחוש הומור ובסרקזם. זה מאוד לא נכון, צריך לשבור חומות ולא להתלהם. ההבטחה בקמפיין היא בעצם 'אני אדאג שתאהבו אותי, מדובר בקדנציה ארוכה שתאהבו אותה ואותי'.
כלומר, פרוש לוקח אחריות על האהבה של הציבור ואומר 'אני יודע שלא כולם אוהבים אותי, אני מוכן לדבר על זה'. זו נקודה משמעותית וחשובה. השימוש במילה 'אהבה' אצל חרדי הוא משמעותי ביותר.
זו משמעות סמלית שנועדה להמחיש את זה שהוא זוכה לתמיכה מכולם, ולא ליצור תפיסה שציבור אחד הביס ציבור אחר. כמו כן, נעשה מאמצים לסכל את הניסיון לצבוע את ברקת כממלכתי ובצבע כתום. נציג את פרוש כבעל ניסיון אדיר ורקורד של עשייה. ברקת אופורטוניסט, ונוכיח שפרוש לא רק דיבר, אלא גם עשה".
אליק מרגלית | 2/11/2008 17:20
המעלית במגדל הגבוה ביותר במזרח התיכון, הממוקם בגבול רמת גן ותל אביב, זינקה במהירות מאיימת לקומה ה~49. ביציאה ממנה הובילו אותי מסדרונות מנוכרים ומתועשים לדלת זכוכית כבדה ומבהיקה, שחצצה ביני לבין לבה המפמפם של חברת הייעוץ האסטרטגי "ספין".
ח''כ מאיר פרוש צילום: שימי נכטיילר
העושר ניכר בכל פינה, כיאה ליועצים אסטרטגיים שעשו הון מקמפיינים מוצלחים. העיצוב חדשני על גבול האקסטרווגנטי ומשופע במיטב האקססוריז שמשרד יכול לאחל לעצמו. רחוק שנות אור, ולא 60 ק"מ בלבד, מירושלים המתחרדת והצנועה.
אולם ריחוק זה הוא כאין וכאפס לעומת המרחק העצום הקיים בין בעלי החברה, יובל פורת, לאדם שהוא מריץ לראשות העירייה, ח"כ מאיר פרוש.
חברת "ספין" היא זו שאמונה, כאמור, על הקמפיין הייחודי של פרוש, אותו קמפיין ששינה את חוקי המשחק ברמה המקומית ואף הארצית, גם אם לרבים בעיר האיור של פרוש גורם לגיחוך קל, ובטח שלא לתמיכה בו.
פורת (33), איש שמאל לשעבר השייך לאותו מיליה שבו נהנה פרוש לחבוט מעת לעת, הוא האיש שאמור להמליך את חבר הכנסת, שהיה עד לפני חודש מועמד חסר סיכוי בסקרים, על נתיניו הירושלמים.
הדיסוננס המובהק בין חברת האסטרטגיה התל אביבית לפרוש מרתק את עולם הפרסום ואת הביצה הפוליטית המקומית. בינתיים החיבור עובד, אפילו טוב מאוד. פרוש, שהחל את הקמפיין כברווזון המכוער במקרה הטוב או כברווז צולע במקרה הרע, נוסק בזמן האחרון בסקרים.
ברקת, שנהנה לפני כמה חודשים מיתרון
מבטיח ביותר של 24 אחוז, נאלץ בשבועות האחרונים להציץ במראה, שם מתגלה זקנו של פרוש, קרוב הרבה יותר ממה שנדמה היה למועמד החילוני. ככה זה עם מראות.
גם אם פרוש לא יצליח במשימתו להכריז על הקמת שושלת הפרושים בעיר, מדובר עדיין באחד הקמפיינים המבריקים והחשובים שנעשו בשנים האחרונות. בראיון עם אבי הרעיון של הקמפיין האינטרנטי המאויר של פרוש, מגלה פורת כיצד הצליח להפוך את המועמד שישב על משבצת החרדי הגרוטסקי והמאיים לסנטה קלאוס חביב – וכשר, כמובן.
הוא משלנו
שלטון החרדים בעיר, שנראה לפני כחמש שנים כהתגשמות הסיוט החילוני, הוצנע כבר מתחילת הקדנציה של אורי לופוליאנסקי.
ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי צילום: פלאש 90
ראש העירייה נזהר שלא לטשטש את הסטטוס קוו העדין ממילא, ובעזרת סוללת יועצים אפילו הצליח לחבב עצמו על הירושלמים. רק אלוהים באמת יודע איך זה הצליח.
הסכם הרוטציה שנשלף מארכיונו של פרוש, שבו התחייבה סיעת דגל התורה לוותר על מועמד לראשות העירייה לטובת סיעת שלומי אמונים של פרוש, סלל את הדרך לחזרתו של לופוליאנסקי ל"יד שרה".
פרוש הפך למועמד שרבים אוהבים בעיקר לשנוא. מועמד שהסיכוי להזניק אותו לחיקו החמים של הקונצנזוס הוא בערך כמו הסיכוי להפוך את משה פייגלין ליו"ר הליכוד.
"זה אחד הקמפיינים היחידים שידעתי שאעשה עוד ששמעתי לראשונה על ההתמודדות", מגלה פורת. "אנחנו ב'ספין' רואים כחלק מתפיסת העולם שלנו חשיבות גדולה בקמפיינים לא שגרתיים, ואפילו קשים כמו במקרה של פרוש. אנחנו מעדיפים קמפיינים שנוגעים בלבה של החברה הישראלית".
החיבור ביניכם לפרוש הוא לא טבעי. אתם מגיעים מלב הליברליות החילונית התל אביבית, ואילו הוא מגיע מלב הקנאות הירושלמית.
"עוד לפני שפרוש ידע עלינו, כיוונו לשם. עד כדי כך שכאשר פנה אלינו גוף גדול בירושלים, עוד לפני שדיברנו עם פרוש ואנשיו אמרנו שיש לנו כבר התחייבות", מספר פורת. "המפגש הראשוני עם פרוש היה מרתק. הסתכלתי עליו כאיש מקצוע, כמובן, וגם תחת הכובע של אדם תל אביבי חילוני.
הקמפיין הזה נכון גם מבחינה ערכית. חשוב לי לעבוד עם אנשים מוסריים, ערכיים. אני לא פוליטיקאי, לעולם לא אעבוד עם אנשים פסולים, מושחתים ורעים. היה חיבור ראשוני טוב שהושג בעזרתו של דודי זילברשלג. ברמה האישית אני שואל את עצמי מה אני מרגיש, כי צריך להיות מחובר גם לתחושות, ולא רק לראש. פרוש הוא לא חרדי מחמד, הוא לא לופו וגם לא אריה דרעי. לופו התקבל בציבור, ודרעי, למרות הביקורת עליו, עובר מצוין בטלוויזיה והתקשורת אוהבת אותו.
כמובן, יש להוסיף לזה שאני תל אביבי חילוני, ואינטואיטיבית אני מרגיש פחות קרוב אליו מאשר למועמד חילוני שחווה יום~יום דומה לשלי. עכשיו, אני אדם די ביקורתי, אם ואני שואל את עצמי אם פרוש מתאים, אז כן".
באמת?
"בסופו של דבר הוא מסוגל, וזה ברור. פרוש הוא אחד הפוליטיקאים המשופשפים, המנוסים והביצועיסטים. אתה רואה שהוא בולדוזר, הוא יודע למנות אנשים טובים. להוביל את עיריית ירושלים זה לא להוביל את קריית אונו. אתה לא מנכ"ל, 90 אחוז מהתפקיד שלך זה להניע חקיקה בממשלה.
גם אני לא רוצה ירושלים חרדית, זה גם לא נכון לחרדים ואני מבין שזה לא מה שפרוש מבקש. הוא אמביציוזי ורוצה להירשם כראש עירייה מאוד מוצלח. הוא מבין באופן אותנטי שהוא יכול להצליח רק אם הוא יהיה מקובל על כולם. הסטטוס קוו לא מעניין אותו, כי הוא לא יפגע בו. זו לא בית"ר עילית, הוא מעוניין לעשות מהפכה אזרחית. הבעיה המרכזית היא בעיקר פסיכולוגית, כי הקריטריונים אמנם בעדו, אבל השאלה היא האם הוא משלנו או לא".
יד ביד עם המתנחלים
לא בכדי הלכו פרוש וראשי המטה שלו לפורת, בעוד שניר ברקת הלך על בטוח כשבחר בארתור פינקלשטיין, ליאור חורב ואייל ארד המנוסים והמתוקשרים. ל"ספין" היו הצלחות מוכחות בהיסטוריה הקצרה שלה, ולדברי פורת, האוונגרדיות והיצירתיות של החברה שלו הכריעו את הכף לטובתה.
יובל פורת צילום: ברקאי וולפסון
חברת "ספין" הוקמה ב~1999 בידי פורת ושותפו זיו ברנע. החברה עוסקת בייעוץ אסטרטגי לחברות וועדים גדולים, ובייעוץ פוליטי. "אנחנו לא משרד פרסום ולא משרד יחסי ציבור", ממהר פורת להסביר. ברנע שימש בעבר יועץ בכיר בכמה משרדי ממשלה, וניהל עמותה גדולה של מרצ.
פורת, שהכיר את ברנע מימי השמאל העליזים של מפ"ם ור"צ, עשה היסטוריה כשכבר בגיל 17 וחצי מונה כחבר במזכירות מפ"ם.
פורת שירת בגלי צה"ל ושימש עורך תכנית הבוקר. לאחר מכן השחרור המשיך בעולם התקשורת ועבר לעיתון "הארץ", שם עבד בתפקידי עריכה במשך כמה שנים.
כאדם שהסוציאליזם היה בעבורו דרך חיים, מפתיע לראות את חדירת הקפיטליזם לחייו, עם המשרדים המפוארים והדירה בשרתון סיטי טאוור, החליפות המוקפדות היטב ואספרסו משובח שהוא מכין בעצמו.
"אם אתה לא סוציאליסט בגיל 20, אין לך לב. אם אתה סוציאליסט בגיל 30, אין לך שכל", מנמק פורת את מנעמי חייו. אך לא רק בנושא זה נדרש פורת להסברים: חברת "ספין", שהוקמה כאמור בידי שני שמאלנים תל אביבים, הפכה לחברת המחמד של הימין.
אריאל שרון אי-פי-איי
לאחר שהצמד כבר התבסס היטב בקהילת העסקים התל אביבית, כשבאמתחתו ועדי העובדים של בנק לאומי ובנק ישראל וגופים כגון בנק ישראל, מינהל מקרקעי ישראל ועוד, הוא השתלט בהדרגה על הסמנים הימניים של המפה הפוליטית.
זה החל עם הקמפיין האגרסיבי נגד ההתנתקות, קמפיין שייזכר כהתקפה אישית על ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עם הסלוגנים "שרון קורע את העם" ו"תנו לעם להחליט". ב"ספין", בניגוד לגורמים הקודמים שייעצו למועצת יש"ע, הלכו על קו מיליטנטי, שהוביל את המתנחלים להתנגשות חזיתית עם המדינה.
הקמפיין, שנחשב בתחילה אפקטיבי, לא הצליח כמובן, אך פורת טען שההישגים היו רבים מהכישלון. לכך יש להוסיף את העובדה שהחיבור של "ספין" ליש"ע זכה ללא מעט מתנגדים, ובראיון ל"מעריב" ב~2005 אמר פורת כי "מהרגע הראשון חזינו שיהיו למהלך הזה השלכות עסקיות". הקמפיין הכתום שצבע את המדינה אמנם לא עצר את ההתנתקות, אך הצליח להגיע לכלל המגזרים בחברה הישראלית, והאימפקט היה עצום.
כמו כן, ב"ספין" מתגאים בכך שהפכו את גדעון סער למה שהוא היום -חבר כנסת בכיר בליכוד -כנגד כל הסיכויים. פורת מסביר שחלק מההצלחה נזקפת דווקא לעובדה שהם נתפסו כשמאלנים שמבינים את התקשורת ויכולים לדבר את השפה של השמאל.
אך ההצלחה הגדולה ביותר של החברה הייתה בבחירות האחרונות ב~2006. פורת וברנע הצליחו לקחת מותג כושל ועלום בשם "הגמלאים" ולהפוך אותו לדבר החם במערכת הבחירות, ולטרנד מבוקש גם בקרב הצעירים.
בקמפיין יצירתי ששילב את האינטרנט לראשונה בצורה יעילה, הצליחו ב"ספין" לגרוף שבעה מנדטים לגמלאים, באחד ההישגים המרשימים בפוליטיקה הישראלית. "היצירתיות היא לא כלי אלא ערך", משחרר פורת קלישאה המנסה להסביר את הצלחת החברה. "ביום שבו נרגיש אחרת נשלם פיצויים לעובדים ונעזוב. אנחנו עושים את עבודתנו מתוך תשוקה ואהבה למקצוע".
לשבור את הסטריאוטיפ
אז איך, למען השם, מפרקים מוקש ששמו פרוש? לפי פורת, מדובר בקצת יצירתיות ולא יותר. ראשית, אין תמונות של פרוש. לא צריך. רק קריקטורה של גמד טוב לב ולא מזיק. מין סנטה קלאוס מתוק כזה שקופץ מתוך ביצת "קינדר".
יובל פורת מפגין נחישות צילום: ברקאי וולפסון
"כשהתחלנו לעבוד על הקמפיין היו לנו כמה הנחות עבודה: קודם כול, סדר היום של הבחירות הוא אזרחי - דיור, תעסוקה, חזות העיר ועוד. דבר שני, התברר לנו גם, בעזרת סקרים וניתוחים, שהנושא הדתי-חילוני הוא לא הסיפור החשוב.
דבר נוסף הוא שהבוחרים מבינים שראש עירייה חרדי אינו אומר שהאינטרס החילוני לא עומד מול עיניו, וזו לא אמירה נאיבית", מסביר פורת.
"הבנו שיש לפרוש יתרון מול ברקת ברמת היכולת הביצועית שהאחרון לא מציג. להיות חבר כנסת זה לא סטארט~אפ, זה קשה. עם זאת, הבנו שיש בעיה ברמת הבטן והרגש. אם יש חרדי עם זקן ארוך, אנשים יאמרו 'עכשיו מגיע הדבר האמיתי'.
חשוב להבין שתחושות זה דבר משמעותי. הרי הכי קל להאמין למישהו שחי כמוך. כלומר, יש קושי אמיתי, או משוכה פסיכולוגית, לשבור את הסטראוטיפ, לגרום לשקשוק מחדש ולהחליף דיסקט. והנה, דווקא חרדי יכול לתת חדשנות, ניהול חכם ולבחון את הדברים בצורה עניינית. צריך לשבור את המסגרות ולהפסיק את הקלישאה שהחרדי הוא סקטוריאלי. הסיפור של פרוש דומה לברק אובמה".
וואו. זה בערך ההקשר הכי תלוש שאני יכול לחשוב עליו.
"הוא דומה. זו הפעם הראשונה שבה מתאפשר ללבנים להצביע לשחור, וזה מראה על התבגרות. אותה חדשנות נדרשת גם אצלנו. יצרנו קמפיין חדשני ביותר, ובכלל החדשנות היא חלק מרכזי בו. אנחנו מריצים את פרוש כמועמד פתוח וחדשני, שיודע לקבל החלטות מהירות ומודרניות, עם אומץ לב נדיר".
האיור הוא השוס של הקמפיין. לטוב ולרע.
"האיור הוא קריצה, חיוך והומור עצמי. יש מעט מאוד פוליטיקאים שיש להם את היכולת הזאת להומור עצמי".
פרוש הלך עם זה בקלות?
"הוא התלבט, הייתה לו הכרעה לא פשוטה. החרדים תקפו בהתחלה את האיור מטעמים מובנים. חשוב להבין שלא היה קמפיין פוליטי כזה בעולם שמשתמש באיור, וזה מעיד על פתיחות, בעיקר כשזה בא מחרדי.
אין לי ספק שבנימין נתניהו ואהוד ברק היו מסרבים לקמפיין כזה. פרוש רצה בהתחלה לקבל תגובות על הרעיון, אך הוא קלט אותו מהר מאוד. לדעתי בשל כך הוא זכה בלא מעט נקודות, וגם במגזר החרדי התלהבו בסופו של דבר".
ומה לגבי הבטחת הקמפיין ש"ירושלים תאהב את פרוש"? מה עומד מאחוריה?
"גם כאן יש שימוש בהומור עצמי. אחד הדברים שמאפיינים פוליטיקאים הוא חוסר בחוש הומור ובסרקזם. זה מאוד לא נכון, צריך לשבור חומות ולא להתלהם. ההבטחה בקמפיין היא בעצם 'אני אדאג שתאהבו אותי, מדובר בקדנציה ארוכה שתאהבו אותה ואותי'.
כלומר, פרוש לוקח אחריות על האהבה של הציבור ואומר 'אני יודע שלא כולם אוהבים אותי, אני מוכן לדבר על זה'. זו נקודה משמעותית וחשובה. השימוש במילה 'אהבה' אצל חרדי הוא משמעותי ביותר.
זו משמעות סמלית שנועדה להמחיש את זה שהוא זוכה לתמיכה מכולם, ולא ליצור תפיסה שציבור אחד הביס ציבור אחר. כמו כן, נעשה מאמצים לסכל את הניסיון לצבוע את ברקת כממלכתי ובצבע כתום. נציג את פרוש כבעל ניסיון אדיר ורקורד של עשייה. ברקת אופורטוניסט, ונוכיח שפרוש לא רק דיבר, אלא גם עשה".
אך ההכרח לא יגונה. 
