הניצחון האוקראיני / ח. פרנקל
ממדינה שכל העולם ספר את השעות עד לנפילתה, הפכה אוקראינה למושא הערצה בעולם. סיפורי גבורה על חייליה ולוחמיה החליפו את הניתוחים הקודרים על קריסתה המהירה וממטרה לרחמים הפכה המדינה הנחשלת לגיבורה אמיתית; כך זה קרה
לאחר מלחמת העולם השניה, טען הגאון היהודי אלברט איינשטיין, כי "אינני יודע כיצד ילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל הרביעית תתנהל במקלות ואבנים". אז אנחנו עדיין לא יודעים איך יילחמו במלחה"ע הרביעית, אבל בשלישית אנחנו כבר יודעים. והמלחמה היא לא עם נשק גרעיני, לא בטנקים ולכמות הנשק אין משמעות. המלחמה כולה מתנהלת ברשתיות החברתיות.
ואת זה הבין נשיא אוקראינה לפני כולם, ועם זה הוא כבר ניצח את המלחמה. זה לא משנה אם קייב תיכבש, אם דגל רוסיה יתנוסס על בניין הפרלמנט האוקראיני או שזלנסקי יוצא להורג, האוקראינים כבר ניצחו.
ממדינה שכל העולם ספר את השעות עד לנפילתה, הפכה אוקראינה למושא הערצה בעולם. סיפורי גבורה על חייליה ולוחמיה החליפו את הניתוחים הקודרים על קריסתה המהירה וממטרה לרחמים הפכה המדינה הנחשלת לגיבורה אמיתית.
בעוד שלפני המלחמה, ועם תחילתה, העולם המערבי גמגם, הבטיח שלא ישלח חיילים וחסך בסנקציות, הצליח נשיא אוקראינה, בעזרת דעת הקהל העולמית, לגרום למערב להחריף משמעותית את הסנקציות נגד רוסיה, לסגור את השמים לחברות תעופה רוסיות, לנתק את רוסיה ממערכת ה-swift ולגרמניה, למרות שהדבר עומד בניגוד לחוקה שלה עצמה ובניגוד מוחלט להצהרותיה המקודמות, לשלוח נשק לתוככי אוקראינה. ועל השינוי הזה בעמדת העולם המערבי חתום נשיא אוקראינה וולדימיר זלנסקי.
פוטין ניהל את המלחמה ויצא אליה בדיוק לפי הספר. חנוט בחליפה ועניבה, באולם ענק, מפואר וריק, כשיועציו יושבים במרחק רב, הוא נשא נאום ארוך ארוך ובו פירט את בדקדקנות את ההיסטוריה. הוא חסם את הרשתות החברתיות במדינתו, דיכא ביד קשה את ההפגנות נגדו, הטיל צנזורה צבאית, ויצא למלחמה. רק שפוטין לא הבין שמה שהיה נכון לפני 30 שנה, כבר לא עובד. פוטין הבין את מה שהפרשנים הצבאיים בכל אולפני הטלוויזיה בעולם הבינו, זה לא כוחות. צבא אוקראינה היא נמלה ליד צבא הדוב הרוסי. רק שפוטין לא הבין נקודה אחת קטנה, העולם התקדם.
את הנקודה הזו הבין מצוין נשיא אוקראינה. בסרטונים קצרים ובציוצים בטוויטר, כשהוא לבוש חולצת טריקו, עמד נשיא אוקראינה ודיבר ישירות לאזרחי העולם. הוא לא ייפה את המצב, לא הטיל הגבלות וצנזורה, וכמו ווינסטון צ'רצ'יל בזמנו, הוא לא הבטיח כלום מלבד דם, עמל, דמעות ויזע. אבל בד בבד, הוא החדיר בחייליו ובאזרחיו מוטיבציה, הוא החדיר בהם אמונה. בלי להתיש את הצופים, במילים קצרות ומדויקות, בלי לטייח את המציאות, הצליח זלנסקי לגעת בליבותיהם של מיליוני אזרחי אוקראינה, ולגרום להם להילחם עד טיפת דמם האחרונה. כשהוא עומד ברחובה של עיר, לא מסתתר בארמונות מבוצרים, מפוארים ומנותקים, זלנסקי גרם לכל אזרח אוקראיני להפוך לחייל שיילחם עד הסוף.
הצבא האוקראיני מול הצבא הרוסי הוא דוגמה לסיפור דוד וגוליית. וכמו אז, גם היום, גם אבן קטנה, כל עוד היא מגיעה למקום המדויק שלה, יכולה להכריע את גוליית הענק.
אבל הניצחון של זלנסקי הוא הרבה מעבר להחדרת מוטיבציה לאזרחיו. זלנסקי, בסרטוני הטוויטר הכ"כ מדוייקים שלו, גרם לכל אזרחי העולם להפוך לחיילי אוקראינה. בפשיטות, בישרות, בפנייה הישירה והלא מתייפייפת, הוא הצליח לגעת בליבם של כל אזרחי העולם. בגאונות הפשטנית הזו, הוא הכריח את הממשלות ליישר קו עם אזרחיהם, להחמיר את הסנקציות על רוסיה, ולשלוח לאוקראינה קצת יותר מתפילות.
ביום הראשון למלחמה, ביקשה אוקראינה בטוויטר מהמשתמשים לתייג את רוסיה ולהגיד לה מה הם חושבים עליה. אחד מהעיתונאים הבכירים בארץ לעג לציוץ האוקראיני ותמה אם ככה הם חושבים לנצח את המלחמה. אז כן, ככה הם ניצחו את המלחמה. מנשיא של מדינה נחשלת העומדת חסרת אונים מול הדוב הרוסי, הפך זלנסקי לגיבור עולמי ולמנהיג שהוביל את עמו ברגעים הקשים ביותר בנחישות, קור רוח, פשטות וגבורה. אזרחי העולם הפכו למעריציו הגדולים ביותר, כשהם גוררים אחריהם את ממשלותיהם לסנקציות חריפות, ואת פוטין לשולחן המו"מ בבלרוס.
ככה נראית מלחמה ב-2022, ואת המלחמה הזו אוקראינה כבר ניצחה.
ואגב, מי שעושים עבודה לא פחות טובה בזירה הזו, הם הפלסטינים במלחמתם בישראל. אבל זה כבר נושא לטור נפרד.
ולסיום, איננו יודעים חשבונות שמים, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה כי הגבול דרכו נכנסו מירב הכוחות הרוסיים, הינו אותו גבול בדיוק בו לפני כשנה וחצי עמדו חיילים אוקראינים כחומה בצורה ומנעו מחסידי ברסלב להגיע לציון רבם בראש השנה. במבט אטום וקר הם עצמו עיניהם מלראות את סבלם של הילדים שקפאו מקור, את הרצון הכ"כ פשוט של קבוצת יהודים לקיים את מה שציווה עליהם רבם, את הרעב ואת הסבל. בקשיחות הגובלת באכזריות, הם מנעו כל סיוע והגשת עזרה לאותם אומללים שישנו במשך ימים תחת כיפת השמיים, בגשם, בקור, בלי צרכים אלמנטריים בסיסיים. גם כששלחו אוכל חם עבור האומללים מתוך אוקראינה, עיכבו החיילים את האוכל במשך שעות, עד שהתקלקל, ורק אז נאותו להעבירו לצד השני של הגבול. אז שוב, איננו מתעסקים בחשבונות שמים, אך גם מלעצום את עיננו, אנחנו לא פטורים.