הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
אין עוד מקום של כבוד למילה הכתובה כמו בעיתונות החרדית.
נכון בערך, אין עוד מקום כזה כמו אצל החרדים! אבל לא בעיתונות, גם המון העם היום יודע שמה שכתוב בעיתון אחד תמצא הפוך בעיתון אחר, ומה שכתוב זהה בשניהם, כסף החליף ידיים.
מגיל אפס חונכנו לרחוש הערכה לכתוב ולנכתב. מאז שהובלנו בגיל שלוש בטלית ללקק בדבש את אותיות ה – א' ב', ספגנו לתוכנו את ערכן של מילים, אותיות, תגים ומשפטים המופיעים על הנייר. ילד חרדי בגיל חמש כבר קורא וקורא פרקים שלמים בעל פה. אנו רוכנים כל חיינו מעל גבי החומש, המשנה, הגמרא והסידור. למילה יש ערך. יש בה קדושה. יש לה כוח.
יש הערכה לכתוב, ויש הפרדה מוחלטת בין יחס של כבוד לאותיות החומש וכו' ליחס של ביקורת וסינון למילים שאין בהם מסורת. דווקא בגלל הגיל הצעיר שהילד מגיע הביתה עם עיניים דומעות שראה כתוב: "נשבה ארון הברית.. שקעה השמש בצהריים..." הוא מקבל גם חינוך להבין את הגוזמא שבה נוקטים אנשי העט...להבדיל כמובן ממילים של קודש, הציבור החרדי לשבטיו מייחס חשיבות רבה מאוד למילים. כל המילים. "היה כתוב בעיתון", הפך מזמן למושג של כח, מעין אסמכתא של מהימנות. אלפי אנשים שיסתפקו באמינות ענינית בכל תחום שהוא, פוליטית או אינפורמטיבית, יקבלו את הכרעת "המערכת" בתמימות אופיינית. "אם זה כתוב בעיתון זה נכון"...
לא נכון! הציבור מייחס חשיבות למילים, ולכן בודק אותם בשבע נפות, דווקא בגלל זה הוא לא מקבל אותן כמובן מאליו, כותב שיתפס על ידי אדם שמצא פסול במה שכתב, יהיה מסכן. הסופר נשאר עדיין חשוב ובר סמכא, אבל בפרוש לא העיתון, כל דרדק יודע היום שלמערכת יש את האינטרסים שלה או את האילוצים שלה (האיומים.)
מה שכן, כשמסתובבת שמועה ברחוב (מידע ישיבתי, מקווה נייעס או סתם עסאסעסים) ואז זה גם כתוב בעיתון, משמש העיתון כעין "פלומבה" הנה אתם רואים, אמרתי לכם,זה אפי' כתוב! ולהפך, כשהעיתון סותר את השמועה, יגידו :"צנזורה" (ויש מצנזרים מסוגים שונים, לאו דווקא בטחוניים)
כפרסומאים ואנשי יח"צ, אנו עושים שימוש נרחב ב'כתוב'. במקום בו כל מילה נשקלת, הופכת המילה המודפסת לכלי שיווקי מדרגה ראשונה. הקורא החרדי יוצא מנקודת הנחה שהחומר המוגש בעיתון שלו עבר את כל המסננות החינוכיות והפוליטיות. עובדה זו מעצימה את האחריות העליונה ואת המחויבות הרבה שיש ל"המבקר" (מלעיל) ולאנשי מערכות העיתונות החרדית לכל מילה, ממש לכל מילה הכתובה בעיתון.
זה כבר מתחיל להיות נכון, כשהקורא רואה שאכן הכתוב אמת, וכל מילה נשקלה בפלס, הוא יאמין להכל, הורדתם לו את חומות ההגנה......... אבל אם תפס אתכם בשקר....
העיתונות בכל העולם סובלת מרגרסייה ומפופולאריות שלילית. בעוד ה'פרינט' מאבד מערכו במגזר הכללי, לטובת האינטרנט והטלוויזיה, כוחה של המילה המודפסת הולכת ומתעצמת בציבור החרדי. הדבר בא לידי ביטוי גם בענף הספרות. כשהאינטרנט מחליף את ספרי הקריאה בכל העולם, ענף הספרות המקצועית פורח ונוסק במגזר החרדי. מיליוני שקלים מופנים רק בשנתיים האחרונות לתחום פרסום של ספרי קודש ולהבדיל, ספרות כללית. תחום חדש שענף הפרסום לא נגע בו בעבר.
ענין טכני לחלוטין, הסכומים בציבור החילוני מחולקים בצורה שונה, כשבין אוכלי העוגה מקבלים נתח גדול יותר אנשי המדיה הדיגיטלית
כאנשים העוסקים ב'לכתוב', לנסח ולבטא על הכתב, אנו חייבים לשנן לעצמנו את כוחה של המילה. אל לנו לזלזל בתפקידנו כמעבירי המסר הכתוב. בכל מודעה, ידיעה, כתבה או כל טקסט שהוא יש לראות ולחוש את הצד השני – הקורא הנאמן, שמשתדל לקבל את המסר שלנו מתוך כבוד והערכה. בואו ונעניק לו את אותו משקל, כי למילה הנכתבת יש כוח. שחור על גבי לבן!
זהו בערך
וממנה שואבים את הידיעות והאקטואליה, אז כמובן שהכח התקשורתי שלהם הוא מאד חזק, ומטבע הדברים הידיעות יותר מסוננות ומדויקות והאמינות גדולה.
