הצבעה, מי צודק: מקארתור או גל אורן? החרדים בי&

[הרשל'ה]

אז ככה..

לאחר שהתנערתי מתרדמת החורף שלי (נפלתי אליה בערך בתגובה מס' 17 - עד שם הצלחתי למשוך..), ולטובת העם היושב בציון (מי שאל אותי בכלל??), עליי להביע את דעתי בטרם אשוב אל המערה החמימה והכרית הרכה.
יש משהו בדבריו של כל אחד מהטוענים, דא עקא שהרגשתי האישית שהדיון האמיתי והראוי כשלעצמו, מתנהל הרחק מן העין ואך מעט מזעיר בין שיטי המילה הכתובה (..וואחד משפט, הא?).

קובי איזק, כאדם העובד במשרד פירסום (חרדי..) ששירת קמפיין של מועמד חילוני לראשות עיר (ברקת) ועשה זאת מבלי להתבייש "למצוץ את העצמות" (קלטת בעלזא), מבטא את הלך הרוח הרווח כנראה במשרדי BSD מקדמת דנא: העוילם הוא גוילם. וכשמדובר בחרדים, אנחנו גם יודעים מה מפעיל את הגוילם הזה. (זה הכל עניין של ניואנסים אמר תמיר פרבר מBSD גל).

אז זה נכון, כל צרכן ההמתפתה לפרסומת הוא סוג של גוילם (לפום דרגא דיליה) הנופל בפח, אך כמו שציינו מספר מגיבים - לא כל דבר מותר להגיד בקול. אבל מה לעשות, שגם עם אדון איזק היה מתאמץ להסתיר זאת, רוב העוילם כבר הבין לבד. להדביק כיפות מגוכחות לפדחותיהם של ילדים-דוגמנים על מנת "לגייר" את השוקו, זה לא פרסום ולא תחכום. זה סוג של זילזול באנטילגנציה של קהל הצרכנים שלך. (בצד הדברים: תמיד תהיתי מה קדם למה, הקמצנות של מחלקת ההפקה ("תדביק בפוטו שופ"), או העייפות של הארט דיירקטור ("תדביק כיפות בפוטו שופ")) - כשזה על ראש של ילדים שלא היו מתקבלים לאף חיידר הגון, זה מתחיל לעצבן - ואלי גם לפגוע במכירות של הלקוח(..?).

לא כאן המקום להיכנס לסידרת ה"נהגים מספרים על עצמם" שניפק המשרד לחברת אגד לקוחתו, שגם היא מבטאת ניתוק ה"חילוני" מהאלמנטריות של מעשי חסד בציבור החרדי.
פרסום חרדי זה קצת יותר מהחלפת פונטים לפרנקריל.

מאידך גיסא, טענותיו של המלומדות של מקארתור אינן תקפות באופן גורף לגבי כלל הציבור החרדי, (במיוחד לא לגבי "החרדי החדש", שחושיו מחודדים הרבה פחות, וצמאונו הצרכני-נהנתי גדל זה מכבר.. ואכמ"ל.), מידיעה מוחלטת הנובעת מעיסוק בתחום: ברמת הוויזאוליות ניתן "להפיל" גם את החריפים שבנעיינסניי זופינק, כך שעם כל הכבוד למילה הכתובה - ישנן דלתות נוספות דרכן ניתן לפרוץ לארנקו של הלקוח. רובן לענ"ד אינן כלל בספקטרום הלוגי, אלא בזה הריגשי.

אין לי מילות סיכום, וטרם נגענו בתחום יחסי הציבור האוויליים בצורת הודעות לעיתונות המתפרסמות ככתבות לגיטימיות בכל מיני ביטאונים מפלגתיים ושאינם, במתכונת הגורמת נזק ארוך טווח לאמינות הלקוח והמדיה גם יחד.
לבי לבי על חלליהם..

החותם בדמע.

 

[מקארתור]

(..וואחד משפט, הא?). וואחד

קובי איזק, כאדם העובד במשרד פירסום (חרדי..) ששירת קמפיין של מועמד חילוני לראשות עיר (ברקת) ועשה זאת מבלי להתבייש "למצוץ את העצמות" (קלטת בעלזא), מבטא את הלך הרוח הרווח כנראה במשרדי BSD מקדמת דנא: העוילם הוא גוילם. וכשמדובר בחרדים, אנחנו גם יודעים מה מפעיל את הגוילם הזה. (זה הכל עניין של ניואנסים אמר תמיר פרבר מBSD גל). הקמפיין 'המריח' ואדונו הלזה, נודע לי לאחר כתיבה, יש כאן תובנה מעניינת על אותו רגש כבוד המציף אותו אל בני מגזרו...

פרסום חרדי זה קצת יותר מהחלפת פונטים לפרנקריל. מהפה שלך לשמיים, ובחזרה לארץ, ומשפע זה יושפע, על כל המשרדים...

מאידך גיסא, טענותיו של המלומדות של מקארתור אינן תקפות באופן גורף לגבי כלל הציבור החרדי, (במיוחד לא לגבי "החרדי החדש", שחושיו מחודדים הרבה פחות, וצמאונו הצרכני-נהנתי גדל זה מכבר.. ואכמ"ל.), הסטטיסטיקות על עליונות החריפות החרדית, בהם קמיירי, מידיעה מוחלטת הנובעת מעיסוק בתחום: ברמת הוויזאוליות ניתן "להפיל" גם את החריפים שבנעיינסניי זופינק, כך שעם כל הכבוד למילה הכתובה - ישנן דלתות נוספות דרכן ניתן לפרוץ לארנקו של הלקוח. רובן לענ"ד אינן כלל בספקטרום הלוגי, אלא בזה הריגשי. נקודה נכונה שכמובן פועלת הרבה, כשהיא לא פועלת, זה הלוגיקה המתעוררת לפתע וטורפת את הקלפים, מתי היא מתעוררת יותר ומתי פחות, זה שוב ההשוואה על מנת האינטלגנציה של שלל המגזרים.

החותם בדמע.

נעים לקרוא!

 

[מקארתור]

באותו זמן כשתקפו אותי באישי בחקירות על כוונות ומניעים שונים
[ורכשתי כמה תובנות נכבדות, הרוצה, ינתח זאת כאן,
באופי תגובות שונות, ופילוח הצבעות מסויימות]
חפשתי לי מקורות ודיונים בנושא זה, הייתי שלם עם עצמי, אך בכ"ז.

בסוף מצאתי כתב ב-YNET שאינו חשוד באהדת החרדים וזלה"ק:
יתר על כן, הציבור החרדי איננו אינפנטילי (כפי שרבים חושבי&#1501. אדרבה: זהו ציבור אינטיליגנטי ונבון ברמה גבוהה מהממוצע החילוני, ויש בו קהלים רחבים בעלי כוח קנייה משמעותי ביותר. לכן, דווקא בהם צריך להשקיע כוחות יצירה פוריים יותר ומתקדמים יותר כדי לרכוש את ליבם ואת כיסם.
עד כאן לשונו הזהב, ואכמ"ל...

המאמר כולו מעניין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3242602,00.html

 

[הרשל'ה]

בהזדמנות,

מקארתור חביבי,
נקים פורום מיוחד שיקרא "שרשה לה אינטרס" (חפש את האינטרס),
בוא נוכל להסביר און ליין אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, פשט אמיתי בידיעה העיתונאית הלגיטמית בעמ' 4 ביתד על התכנסות בי"ד הדין המיוחד לענייני מכונות גילוח, וה"מהלך" המפתיע, פוקסא דשמיא קדישא, של מחלקת המודעות בהכנסת רבע בצבע בעמ' 6 של חברת ש.פ.רובין הממציא / יזם / והזכיין הבלעדי לשיווק מכונות כשרות למהדרין בתקן ההילכתי המחמיר של ביה"ד מע' 4. (+הפנייה לידיעה... - במו עייני ראיתי!).

בהזדמנות קרובה, אף נעסוק ביכולת הקוגנטיבית של קורא המודיע הממוצע הנחשף לידיעות צרכנות (-מתקבלות כבונוס ללא חיוב נוסף על פרסום עמודי צבע). אלו, מכילות תוכן "בק סטייג'י" על תוכניות מיתוג מחודשות, קרוס ברנד, דיסצפלינה שיווקית, ועוד מילים שלא שיערום אבותינו בפולניה והגלילות - והכל באשמת עורך לילה/מ.צרכנות שהיה עייף מכדי לנסח מחדש ולהנגיש את החומר להמונים הנבערים. (המאמינים במילה הכתובה, כבר אמרנו?).

הלכנו על זה מק?

 

[Smeshi]

מקארתור חביבי,
נקים פורום מיוחד שיקרא "שרשה לה אינטרס" (חפש את האינטר&#1505,
בוא נוכל להסביר און ליין אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, פשט אמיתי בידיעה העיתונאית הלגיטמית בעמ' 4 ביתד על התכנסות בי"ד הדין המיוחד לענייני מכונות גילוח, וה"מהלך" המפתיע, פוקסא דשמיא קדישא, של מחלקת המודעות בהכנסת רבע בצבע בעמ' 6 של חברת ש.פ.רובין הממציא / יזם / והזכיין הבלעדי לשיווק מכונות כשרות למהדרין בתקן ההילכתי המחמיר של ביה"ד מע' 4. (+הפנייה לידיעה... - במו עייני ראיתי!).

בהזדמנות קרובה, אף נעסוק ביכולת הקוגנטיבית של קורא המודיע הממוצע הנחשף לידיעות צרכנות (-מתקבלות כבונוס ללא חיוב נוסף על פרסום עמודי צב&#1506. אלו, מכילות תוכן "בק סטייג'י" על תוכניות מיתוג מחודשות, קרוס ברנד, דיסצפלינה שיווקית, ועוד מילים שלא שיערום אבותינו בפולניה והגלילות - והכל באשמת עורך לילה/מ.צרכנות שהיה עייף מכדי לנסח מחדש ולהנגיש את החומר להמונים הנבערים. (המאמינים במילה הכתובה, כבר אמרנו?).

הלכנו על זה מק?

מסכימה איתך ויפה מה שכתבת.
אבל אני עדיין חושבת שהציבור לא כל כך מפגר.
בעידן כזה של עיתונות מפלגתית כל כך ואינטרסנטית כבר למדנו להצליב מידע ע"מ לגבש את המציאות האמיתית.
בפרט אחרי האיורעים האחרונים אני סבורה שאיבדנו עוד קצת מהתמימות שלנו ולצערי גם אמונת חכמים.

 

[cmyk]

הרשל'ה,

1) יש להבדיל בין העיתונים המפלגתיים [שביניהם יש גם הבדל מהותי] לשבועונים!
2) הרבה קוראים יודעים למצוא את האינטרס הפוליטי, אך לא בכל ענין יש אינטרסים מנוגדים לחרדי המצוי.
3) קיימים נושאים ערכיים-מוסריים שאפי' אם קיים שם גם אינטרס צדדי א"א לזלזל בכל הענין.
4) לסיכום: יש אימון בנושאים מסויימים לעיתונות המפלגתית [קוראיו הפוטנציאליים והנאמנים במאה אחוז ולאחרים פחות]

 

[הרשל'ה]

הרשל'ה,

1) יש להבדיל בין העיתונים המפלגתיים [שביניהם יש גם הבדל מהותי] לשבועונים!
2) הרבה קוראים יודעים למצוא את האינטרס הפוליטי, אך לא בכל ענין יש אינטרסים מנוגדים לחרדי המצוי.
3) קיימים נושאים ערכיים-מוסריים שאפי' אם קיים שם גם אינטרס צדדי א"א לזלזל בכל הענין.
4) לסיכום: יש אימון בנושאים מסויימים לעיתונות המפלגתית [קוראיו הפוטנציאליים והנאמנים במאה אחוז ולאחרים פחות.]

שומע. ומקבל חלקית.

1) ייתכן, אך גם הוא דק עד מאד. שאל את גב' עניבה ממחלקת המודעות של יתד נאמן.

2) צר לי, אך הפרשנות שלי למילה "אינטרס" היא - רצון של מישהו אחד להשיג משהו מסוים ממישהו ו/או על חשבון מישהו אחר. המישהו האחר הזה, זה הצד המנוגד. בין אם המדובר בעסקן-טרחן-רבן ידוען, ובין עם זה סוחר ממולח בגרוש המכיר אישית את הרב חיים שמיל שוורצנבורגר הי"ו (מנהל להרגע - אין באמת אדם כזה..!) המשב"ק ברח' יהודה המכבי 5, הצד שמנגד לאינטרס הוא תמיד, מוכח מתמטית, הוא הקורא החבול.

3)נכון. בשביל זה כדאי שיעשה לו אדם רב, אותו ישאל ועל פיו ייעשה, ולא יהא קורא עיתונים כתוכי פיסח ביום סגריר. (מה זה אמור להביע?..)

4) זה היה נכון לפני בוא נאמר 7 שנים?.. לענ"ד היום כבר לא. כיום, כמות האינטרסים הפנימיים בעיתון מפלגתי ממוצע מצריכה כל עורך שימוש צמוד בג'י פי אס, על מנת למצוא את דרכו בין מאורות הצפעונים. ולא, אבוי לו ואבוי לנפשו.

לסיום, למען הסר ספק:
שום דבר אישי ח"ו, הכל לשיחרורא קיטורא, לאווירה דשמיא.

 

[cmyk]

1) תסתכל שוב מה כתבתי בסוגריים--- [קראת טוב את 'ארבע כנפות'...]
2) על אף האינטרסים שבדר"כ גלויים, ישנה אימון מסוים.
3) לשאול רב? קודם צריכים להבליט את זה בעיתון ולכתוב איסור וכו' ואח"כ שואלים רב---
4) כנ"ל סעיף 2)

ולמען הסר 'ספק לא קיים'--- שום דבר לא אישי---

 

[על המשמר]

אני בהחלט מסכים עם קובי איזק.
אני חושב שהתעמקת יתר על המידה במה שהוא כתב, והוצאת מדבריו דברים שהוא ודאי לא התכוון אליהם.

ארחיב מעט:

איזק ציין עובדה מוכרת בתחום הפרסום והיח"צ העולמי, ובמיוחד החרדי - שידיעה שכתובה בעיתון נחשבת לעתים הרבה יותר בעיני הקורא התמים, מאשר חמשה מודעות רחבות אינצ'ים באותו גליון.

במגזר הכללי יש כיום לכל אחד בלוג, כל אחד יכול להוציא ספר, וכל אחד יכול להוציא עיתון במהדורה מודפסת או דיגיטלית. במקביל לזה התפתחה תעשיית המידע הדיגיטלית בפס רחב, ורחב יותר - מה שגרם במהלך השנים האחרונות לשחיקת הערך של העיתונות בכלל, והמילה הכתובה שאיננה און-ליין בפרט.

מה שאין כן במגזר החרדי, בו קיימים ערוצי תקשורת מעטים, והוצאת עיתון כרוכה במסננת פוליטית וחינוכית, שהסכמתם, פרט לזה שכמעט ואין להם מתחרים, נותנים למילה הכתובה בהם ערך מוסף שאינו קיים כלל בעיתונות הכללית.

לזה בדיוק התכוון איזק, ואינני מבין על מה נזעקת.

נ.ב.
כותרת המאמר פרובוקטיבית למדי.
ציפית שמישהו מהחברים כאן יצביע כי החרדים הם רדודים?

מאוד מאוד אשמח לשמוע היכן מצאת בדברי איזק את כל הפרשנות הנ"ל...
קראתי שוב ושוב ולא הצלחתי להבין אותו כפי שהסברת.

 

[א-ירושלמית]

ה-ג-ז-מ-ת-ם.



כל הויכוח הוא אם הציבור החדי מתייחס יותר או פחות למילה הכתובה. מאי משמע? נראה לכם שיש כלכך הרבה אנשים שקוראים עיתון עם פירוש רש"י ותוספות?! אבל אם תנסו לשאול אותם על כך, הם יתחילו לחשוב פעם ועוד פעם ועוד פעם וכל האפקט של השאלה תעלם. אני לא מתביישת בכך שהצבעתי למקארתור, ואני חושבת שדבריו חזקים כלכך כי הוא הסב את תשומת ליבי למה שהוא רצה לומר. אם מהתחלה היו אומרים לי שהנושא הוא ממתי מתחיל הציבור החרדי להתייחס למילה הכתובה, אולי עוד הייתי יכולה לת לכם ניסוח אחר לשאלה. אבל עכשיו כבר קצת מאוחר מדי.

במקור פורסם על ידי הרשל'ה
מקארתור חביבי,
נקים פורום מיוחד שיקרא "שרשה לה אינטרס" (חפש את האינטרס),
בוא נוכל להסביר און ליין אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, פשט אמיתי בידיעה העיתונאית הלגיטמית בעמ' 4 ביתד על התכנסות בי"ד הדין המיוחד לענייני מכונות גילוח, וה"מהלך" המפתיע, פוקסא דשמיא קדישא, של מחלקת המודעות בהכנסת רבע בצבע בעמ' 6 של חברת ש.פ.רובין הממציא / יזם / והזכיין הבלעדי לשיווק מכונות כשרות למהדרין בתקן ההילכתי המחמיר של ביה"ד מע' 4. (+הפנייה לידיעה... - במו עייני ראיתי!).

ומה אתם חושבים, ראיתי את הידיעה הזאת? אני עדיין לא ליידיג גייער שמשדר מקווה נייעס וכל שטות ו/או תעלול פרסומי מפריע לי.


ועוד משהו: מישהי כתבה שתוך כדי לימודי הפרסום שלה היא נטתה לחלק אותם לשניים: אלו שמזלזלים ואלו שמעריכים. אני מסכימה לחלוטין עם זה, כי בהרצאה (המצויינת, יש לומר) של יעקב איזק, הוא העביר לנו תחושה ברורה של מי שמעריך את זה שמתחיל לחשוב שלא צריך להתייחס לכל מילה כקודש קודשים. ואם מישהו חשב שאיזק מזלזל- הוא טועה. הוא לדעתי בא ממקום שאומר שלציבור שלנו אין יותר מדי זמן לקרוא עיתון עם פירושים. אז יודעים פה ושם מה כתוב, אבל לא הולכים לנתח את זה. ואולי גם בגלל זה המשרד שלו מתעסק עם נושאים בעייתיים במיוחד; כי חוץ מאל שבסוף כן יתייחסו לאותם נושאים, לא נמנה עם העידית שבעידית. (ואני בשום אופן לא מתכוונת לפרוגיסטים שבינינו, שמנתחים מבחינה מקצועית.)