הדברים של הרב וולבה מחזקים מאד.
ובעניין הקרנפית הכתומה היא צודקת מאד ויש לה אומץ, והלוואי על כל האמהות כך...
חוץ מהשלטים וההערות של הילדים שבאמת באמת לא מתאימים.
אך כתחליף לשלטים אשתף אתכם ב"שיטה" שלי. מקווה לעזור...
כבחורה בת בכורה, התרגלתי לצעוק על אחי המון, בחוסר שליטה אמיתי. הטונים בבית שלנו היו גבוהים וכולם התרגלו לצעוק על כולם (
כך שאם אמא המסכנה רצתה לבקש משהו היא היתה צריכה לגבור על כל הצעקות שזה אומר לצרוח ממש...
)
לא יודעת מה גרם למה אבל זה היה המצב...
כשנולדו ילדי החלטתי שעל הילדים שלי אני לא אצעק בשום אופן מחוסר שליטה, אני
חייבת בית רגוע!
אך כיון שכבר היתי מורגלת בזה זו היתה עבודת המידות קורעת ממש, עשרות פעמים ביום עצרתי את עצמי בשבריר השניה לפני הצעקה, (היום ב"ה אני יכולה לומר, שזה פשוט לא "נצעק" לי גם בשיא העייפות ומריטת עצבים.והמון שלווה ורוגע באו ללבי ולחיי בכל התחומים אחרי השינוי.)
אחד הדברים שמאד מאד עזר ועוזר לי (הגענו לעיקר...

) זה:
כשאני מזהה שזה עומד לבא,(עוד לפני שזה כבר יוצא משליטה) אני אומרת בטון הכי שליו שניתן להפיק, (זה יוצא בד"כ טון של "שליטה עצמית", כי מדובר על הרגעים שלפני שהצעקה כבר ממש עמדה לצאת לי...)
"אלי, אמא עכשיו מרגישה שהיא נהיית מאד כועסת מ...(ממה שאתה עושה/ מזה שאתה לא עושה וכדו') ואם זה ימשך עוד קצת אמא כבר לא תצליח לעצור והיא תצעק, ואז זה יהיה עצוב לכולנו... כי גם אתה לא אוהב שאמא צועקת עליך וגם אמא מאד מאד לא אוהבת לצעוק וזה לא נעים לה לצעוק על הילדים החמודים שלה..." או נוסח אחר: "אמא מאד עייפה היום ומאד מאד קשה לה ככה, והיא מרגישה שגם אם אתם מרגיזים אותה אפילו רק קצת היא כבר רוצה לצעוק וזה לא נעים לכולנו וכו'.... " וכן על זו הדרך...
ובאורח פלא, זה עזר!
הילדים:
א. הזדהו עם הכנות של אמא, הזדהות שהביאה לפעולה.
ב. הצליחו להבין
שאמא היא גם בן אדם עם רגשות ומצבי רוח שונים ולפעמים קשה לה, והוא במעשיו יכול לעזור לה ולגרום לה להרגיש טוב יותר.
הרווחים שאני חושבת שהרווחנו מה"שיטה" הזו הם עצומים:
א.
שלטתי על הכעס.
עצם אמירת המשפט הורידה את מפלס העצבים למינוס, כי תמללתי את מה שאני מרגישה.
ב.
הילדים עשו מה שביקשתי.
ג.
רווח רגשי ורוחני עצום לילדים בהבנת הקושי של האחר, בהזדהות, השתתפות ועזרה....
מקווה שיועיל למישהי בעבודת המידות, בתחום הזה...
מחזיקה אצבעות...
המון הצלחה לכולנו, זו עבודה קורעת ממש, אך הפרות מתוקים...