הקרנפית הכתומה

[mig]

אומללים הילדים שגודלים בבית שאין בו סמכות
וזאת תהיה התוצאה משיטה זו

סמכות היא צעקות?

לדוג':
1.
הילד שלי "מטפל" במשהו שאני לא מרשה.
אני האמא בשליטה אומרת בהחלטיות: חיים סגור את הארון מיד.
חיים לא שומע, ממשיך בשלו.
אני קמה מרחיקה אותו וסוגרת את הארון.

2.
הילד שלי "מטפל" במשהו שאני לא מרשה.
אני אמא עייפה וממורטטת מכל סיבה שלא תהיה,
אומרת: חיים סגור את הארון מיד.
חיים לא שומע, ממשיך בשלו.
אני עייפה ממקום עיסוקי/מושבי אני צועקת:"אמרתי לסגור את הארון, שמעת?"

לא משנה ההמשך, ומתי היתה תועלת יתירה.
האם לדעתך כשצעקתי הפעלתי סמכות??

(מעשה שלא היה, אבל קרו קורים ויקרו מן הסתם דומים לו)

 

[פאוור]

אני תוהה לעצמי מה, רבש"ע, גורם לך ולמצלצלייך להיתפס דווקא אליו במקום להתייחס לדברים הסופר יפים וסופר נכונים ומעוררים שהיא כתבה.
...
מה, מאיפה זה בא?

...

פורסם במקור על ידי GRN
כתבה לי היום מישהי בעקבות התפתחות האשכול:
"כמה מחקרים חברתיים אפשר לעשות על מה שקורה בפרוג. בעיקר על הגנות רגשיות"

 

[לנדא]

הדברים של הרב וולבה מחזקים מאד.

ובעניין הקרנפית הכתומה היא צודקת מאד ויש לה אומץ, והלוואי על כל האמהות כך...
חוץ מהשלטים וההערות של הילדים שבאמת באמת לא מתאימים.
אך כתחליף לשלטים אשתף אתכם ב"שיטה" שלי. מקווה לעזור...

כבחורה בת בכורה, התרגלתי לצעוק על אחי המון, בחוסר שליטה אמיתי.
כשנולדו ילדי החלטתי שעל הילדים שלי אני לא אצעק בשום אופן מחוסר שליטה, אני חייבת בית רגוע!
אך כיון שכבר היתי מורגלת בזה זו היתה עבודת המידות קורעת ממש, עשרות פעמים ביום עצרתי את עצמי בשבריר השניה לפני הצעקה, (היום ב"ה אני יכולה לומר, שזה פשוט לא "נצעק" לי גם בשיא העייפות ומריטת עצבים.והמון שלווה ורוגע באו ללבי ולחיי בכל התחומים אחרי השינוי.)

אחד הדברים שמאד מאד עזר ועוזר לי (הגענו לעיקר... ) זה:
כשאני מזהה שזה עומד לבא,(עוד לפני שזה כבר יוצא משליטה) אני אומרת בטון הכי שליו שניתן להפיק, (זה יוצא בד"כ טון של "שליטה עצמית", כי מדובר על הרגעים שלפני שהצעקה כבר ממש עמדה לצאת לי...)
"אלי, אמא עכשיו מרגישה שהיא נהיית מאד כועסת מ...(ממה שאתה עושה/ מזה שאתה לא עושה וכדו') ואם זה ימשך עוד קצת אמא כבר לא תצליח לעצור והיא תצעק, ואז זה יהיה עצוב לכולנו... כי גם אתה לא אוהב שאמא צועקת עליך וגם אמא מאד מאד לא אוהבת לצעוק וזה לא נעים לה לצעוק על הילדים החמודים שלה..." או נוסח אחר: "אמא מאד עייפה היום ומאד מאד קשה לה ככה, והיא מרגישה שגם אם אתם מרגיזים אותה אפילו רק קצת היא כבר רוצה לצעוק וזה לא נעים לכולנו וכו'.... " וכן על זו הדרך...
ובאורח פלא, זה עזר!

הילדים: א. הזדהו עם הכנות של אמא, הזדהות שהביאה לפעולה.
ב. הצליחו להבין שאמא היא גם בן אדם עם רגשות ומצבי רוח שונים ולפעמים קשה לה, והוא במעשיו יכול לעזור לה ולגרום לה להרגיש טוב יותר.

הרווחים שאני חושבת שהרווחנו מה"שיטה" הזו הם עצומים:
א. שלטתי על הכעס.
עצם אמירת המשפט הורידה את מפלס העצבים למינוס, כי תמללתי את מה שאני מרגישה.
ב. הילדים עשו מה שביקשתי.
ג. רווח רגשי ורוחני עצום לילדים בהבנת הקושי של האחר, בהזדהות, השתתפות ועזרה....

מקווה שיועיל למישהי בעבודת המידות, בתחום הזה...
מחזיקה אצבעות...
המון הצלחה לכולנו, זו עבודה קורעת ממש, אך הפרות מתוקים...

 

[מקופלת]

אחד הדברים שמאד מאד עזר ועוזר לי (הגענו לעיקר... ) זה כאני מזהה שזה עומד לבא,(עוד לפני שזה כבר יוצא משליטה) אני אומרת בטון הכי שליו שניתן להפיק, (זה יוצא טון סמכותי , כי מדובר על הרגעים שלפני שהצעקה כבר ממש עמדה לצאת לי...)
"אלי, אמא עכשיו מרגישה שהיא נהיית מאד כועסת מ...(ממה שאתה עושה/ מזה שאתה לא עושה וכדו') ואם זה ימשך עוד קצת אמא כבר לא תצליח לעצור והיא תצעק, ואז זה יהיה עצוב לכולנו... כי גם אתה לא אוהב שאמא צועקת עליך וגם אמא מאד מאד לא אוהבת לצעוק וזה לא נעים לא לצעוק על הילדים החמודים שלה..." או נוסח אחר: "אמא מאד עייפה היום ומאד מאד קשה לה ככה, והיא מרגישה שגם אם אתם מרגיזים אותה אפילו רק קצת היא כבר רוצה לצעוק וזה לא נעים וכו'.... " וכן על זו הדרך...
ובאורח פלא, זה עזר!

מליון צלצולים!!!!
מצדיעה לך!

 

[bracha]

...

 

[ck]

בתור בחורה קראתי בספר על חדוה זילברפרב ע"ה, שהשכנה מתארת איך היא חינכה את ילדיה. מעולם לא חינכה מתוך כעס. אם ילד הכעיס אותה - היא חיכתה מס' דקות להרגע, ורק לאחר מכן קראה לו ונתנה את העונש הראוי מתוך שליטה. הילדים תמיד קיבלו את העונש - אבל לא מתוך איבוד שליטה. היא סיפרה שהחינוך הזה השפיע מאד על הילדים. זה תפס אותי, ומאז הסיפור עומד מול עיני בשעה שמשהו לא הולך כמו שאני רוצה. כך גם כשילד שופך/מפיל/שובר - זה עוזר לי לעצור, להרגע, ולהגיב בענין רק לאחר שנרגעתי. אם זה להסביר איך למנוע זאת להבא, אם זה לתת עונש וכדו'. הרווח הוא אדיר. ואם קשה להתנטרל - ובודאי כששופכים חלב על כל הרצפה, או שוברים ביצה וכדו' - אני משאירה את הלכלוך, מזהירה להתרחק, והולכת מהמקום למספר דקות כדי להרגע. רק לאחר מכן חוזרת לנקות. זה מדהים כמה כח זה נותן.
בהנחיית הורים שלמדתי בעבר, הסבירה לנו המנחה איך נראית הקריאה של האמהות לילדים לעלות הביתה בסוף היום. זה מדהים להבין את זה.
בתחילה האמא צועקת מהחלון: יוסי, בא הביתה!
התשובה: עוד כמה דקות, אמא.
שוב: יוסי, אמרתי לבוא הביתה.
חוסר תגובה. ממשיך עוד לשחק.
כשאמא צועקת: יוסי, אמרתי לבוא הביתה!!!!!!
הוא מבין שעכשיו היא מתכוונת באמת. הטון ההתחלתי לא היה בטוח בעצמו. אמא ידעה שהיא תקרא כמה פעמים עד שיגיבו. ברגע שהחליטה שזהו, יוסי גם הוא הבין שהיא סגורה על זה. עבר לו השדר.
ואולי במקום לדבר מספר פעמים - צריך ללמוד להתכוון באמת למה שאנחנו אומרים. כשנהיה ברורים בעצמינו - זה יעבור לילדים שלנו. הם מרגישים אותנו חזק. וזה חלק מהסמכות - לעמוד מאחורי המילים. לא לדבר בחינם. תנסו - ותרגישו בהבדל. גם אם לא מיד - הילדים יקלטו זאת כעבור מספר ימים.

 

[KR]

הדברים של הרב וולבה מחזקים מאד.

ובעניין הקרנפית הכתומה היא צודקת מאד ויש לה אומץ, והלוואי על כל האמהות כך...
חוץ מהשלטים וההערות של הילדים שבאמת באמת לא מתאימים.
אך כתחליף לשלטים אשתף אתכם ב"שיטה" שלי. מקווה לעזור...
כבחורה בת בכורה, התרגלתי לצעוק על אחי המון, בחוסר שליטה אמיתי. הטונים בבית שלנו היו גבוהים וכולם התרגלו לצעוק על כולם (כך שאם אמא המסכנה רצתה לבקש משהו היא היתה צריכה לגבור על כל הצעקות שזה אומר לצרוח ממש...)
לא יודעת מה גרם למה אבל זה היה המצב...
כשנולדו ילדי החלטתי שעל הילדים שלי אני לא אצעק בשום אופן מחוסר שליטה, אני חייבת בית רגוע!
אך כיון שכבר היתי מורגלת בזה זו היתה עבודת המידות קורעת ממש, עשרות פעמים ביום עצרתי את עצמי בשבריר השניה לפני הצעקה, (היום ב"ה אני יכולה לומר, שזה פשוט לא "נצעק" לי גם בשיא העייפות ומריטת עצבים.והמון שלווה ורוגע באו ללבי ולחיי בכל התחומים אחרי השינוי.)

אחד הדברים שמאד מאד עזר ועוזר לי (הגענו לעיקר... ) זה:
כשאני מזהה שזה עומד לבא,(עוד לפני שזה כבר יוצא משליטה) אני אומרת בטון הכי שליו שניתן להפיק, (זה יוצא בד"כ טון של "שליטה עצמית", כי מדובר על הרגעים שלפני שהצעקה כבר ממש עמדה לצאת לי...)
"אלי, אמא עכשיו מרגישה שהיא נהיית מאד כועסת מ...(ממה שאתה עושה/ מזה שאתה לא עושה וכדו') ואם זה ימשך עוד קצת אמא כבר לא תצליח לעצור והיא תצעק, ואז זה יהיה עצוב לכולנו... כי גם אתה לא אוהב שאמא צועקת עליך וגם אמא מאד מאד לא אוהבת לצעוק וזה לא נעים לה לצעוק על הילדים החמודים שלה..." או נוסח אחר: "אמא מאד עייפה היום ומאד מאד קשה לה ככה, והיא מרגישה שגם אם אתם מרגיזים אותה אפילו רק קצת היא כבר רוצה לצעוק וזה לא נעים לכולנו וכו'.... " וכן על זו הדרך...
ובאורח פלא, זה עזר!

הילדים: א. הזדהו עם הכנות של אמא, הזדהות שהביאה לפעולה.
ב. הצליחו להבין שאמא היא גם בן אדם עם רגשות ומצבי רוח שונים ולפעמים קשה לה, והוא במעשיו יכול לעזור לה ולגרום לה להרגיש טוב יותר.

הרווחים שאני חושבת שהרווחנו מה"שיטה" הזו הם עצומים:
א. שלטתי על הכעס.
עצם אמירת המשפט הורידה את מפלס העצבים למינוס, כי תמללתי את מה שאני מרגישה.
ב. הילדים עשו מה שביקשתי.
ג. רווח רגשי ורוחני עצום לילדים בהבנת הקושי של האחר, בהזדהות, השתתפות ועזרה....

מקווה שיועיל למישהי בעבודת המידות, בתחום הזה...
מחזיקה אצבעות...
המון הצלחה לכולנו, זו עבודה קורעת ממש, אך הפרות מתוקים...

תודה על השיתוף המועיל!

 

[גפ"ן]

ולסיום, אני באמת מעריכה את כוונתך הטובה, סלחי לי על כך שאני כותבת ברוח קרבית...

עדיף שתהיי קרבית עליה, העיקר לא על הילדים

 

[GRN]

עדיף שתהיי קרבית עליה, העיקר לא על הילדים

חכם עדיף מנביא

 

[GRN]

הבנת ממני שזה קורה יום יום? הגזמת.

זה קורה במוצאי שמחת תורה, או אחרי בדיקת חמץ.

בימים כאלה השעות משתבשות להם והם לא מצליחים להירדם.


בימים רגילים- ב"ה הם אוכלים, עוברים מקלחת, קריאת שמע, ונרדמים מיד. תודה לד' שאני לא צריכה להתמודד עם קשיי השכבה יום יום!

האמת שבאמת ככה הבנתי
וכבר שמעתי את זה מחברה, שככה היא עושה. היא פשוט לא משכיבה את הילדים (אז הם היו בגילאי גן) והם הולכים לישון יחד עם ההורים ב11 12, אז יש כל מיני אנשים בעולם...

ואגב, אין לי מושג כמה ילדים יש לך, והאם החיים שלך על מי מנוחות או לא, אבל אצלי עד שנולד הילד השלישי החיים היו אידיאליים מבחינת גידול ילדים, ועם הילד החדש והריון קשה מאוד אחריו וב"ה עוד כאלו וכאלו דברים והתחלתי לראות את העולם מכיוון קצת אחר, פחות נחמד.

אני חושבת, וזה לא פונה אליך, שאסור לאמא להאשים את עצמה על צעקות, זה לא יעזור כלום, היא צריכה לקבל את זה, להבין מאיפה זה בא ומכאן ואילך לעבוד על שיפור והתקדמות.

 

[חיוך]

רציתי להעתיק לך את המונח "מנגנוני הגנה" מויקיפדיה, אבל:
א. הוא ארוך מאוד
ב. מסתומא ייקח לי הרבה מאוד זמן לצנזר

קראתי בויקיפדיה

אבל בגלל המחסור בדוגמאות מעשיות מחיי היומיום - התקשיתי להבין מה זה בדיוק.

 

[rosmarin]

האמת שבאמת ככה הבנתי
וכבר שמעתי את זה מחברה, שככה היא עושה. היא פשוט לא משכיבה את הילדים (אז הם היו בגילאי גן) והם הולכים לישון יחד עם ההורים ב11 12, אז יש כל מיני אנשים בעולם...

ואגב, אין לי מושג כמה ילדים יש לך, והאם החיים שלך על מי מנוחות או לא, אבל אצלי עד שנולד הילד השלישי החיים היו אידיאליים מבחינת גידול ילדים, ועם הילד החדש והריון קשה מאוד אחריו וב"ה עוד כאלו וכאלו דברים והתחלתי לראות את העולם מכיוון קצת אחר, פחות נחמד.

אני חושבת, וזה לא פונה אליך, שאסור לאמא להאשים את עצמה על צעקות, זה לא יעזור כלום, היא צריכה לקבל את זה, להבין מאיפה זה בא ומכאן ואילך לעבוד על שיפור והתקדמות.

חבל לא להשכיב כל יום את הילדים בצורה מסודרת, רק כי מידי פעם הם עושים בעיות. בשביל זה לא שווה להתייאש מראש.

ובלי קשר להשכבה,
אם תסתובבי מתחת לחלון הבית שלי, תוכלי לקלוט מידי פעם צעקה או שתים. גם צחוקים, גם מקהלות של הילדים, גם הצגות שכולנו עושים ביחד, וגם צעקות של ''וואו, איזה ציור בנימין הביא מהגן!"
(בכלל, כל מה שבנימין, (השלישי!) מלווה בצעקות ותרועות. הילד ממיס...)

לא מאשימה את עצמי. אני לא רובוט, והילדים שלי לא רובוטים. מדברים, צוחקים, מרימים מידי פעם את הקול. והאינסטלטור? זה כנראה עובר לו ליד האוזן...

במחשבה שלישית, אני לפחות מודעת לזה שצעקות זה סימן של חולשה. ביום רגיל אין לזה מקום, וזה לא עוזר. אבל, אני לא מאשימה את עצמי גם אם ארים את הקול.
נראה לי יותר מפחיד הלחישות הכועסות של המורות שראו שהן הולכות להתפוצץ.

 

[GRN]

סתם מעניין, כמה ילדים יש לך ובאיזה גילאים?

 

[GRN]

קראתי בויקיפדיה

אבל בגלל המחסור בדוגמאות מעשיות מחיי היומיום - התקשיתי להבין מה זה בדיוק.

אין לי כל כך סבלנות לנסח, אולי מישהו אחר יתנדב. למדתי את זה בשיעורים עם הפסיכולוגית נעמי ספירו (חרדית מתפרח, אישה מדהימה) ולדעתי ההיכרות עם הנושא היא פשוט חובה לכל מי שמעוניין להיות מודע לעצמו.

 

[rosmarin]

סתם מעניין, כמה ילדים יש לך ובאיזה גילאים?

7.2
5.2
2.2

 

[GRN]

7.2
5.2
2.2

הסברת במספרים את מה שקורה אצלך בבית

 

[ari]

אז חוגגים לכולם יומולדת ביחד?

 

[GRN]

...

מקווה שתזכרי למה שמת כאן סמיילי ולמה התגובה שלי קשורה...

זה ברור שההתנגדות באה ממנגנון הגנה, אבל מרתק אותי להבין איזה ומה בדיוק העניין.

 

[פאוור]

מקווה שתזכרי למה שמת כאן סמיילי ולמה התגובה שלי קשורה...

זה ברור שההתנגדות באה ממנגנון הגנה, אבל מרתק אותי להבין איזה ומה בדיוק העניין.

זה העניין..
שזה לא עניין אחד אלא המון.. שקשורים ותלויים בעוד המון גורמים ועניינים אחרים
שקשורים בגורמים וענינים נוספים שנגזרים מנתונים ש.. וש..
את לא מתיימרת באמת פה בפורום לנסות לקלף את הניקים על מניעיהם והגנותיהם. כן?
זה בהחלט מחקר מרתק! ואין סופי כמעט.. את יכולה להתחיל אותו על עצמך, בתחומים אחרים, תהיי מופתעת, וזה חוויתי.
לאתגריים ועמקנים בלבד....

 

[חלב ודבש]

בזכותך אתמול חשבתי פעמיים לפני כל צעקה, התקדמות, לא?

מה עושים אם ככה עם ילדים שאומרים פעם אחת רגוע פעם שניה רגוע פעם שלישית רגוע ובפעם הרביעית כבר גרוע???

אתמול למשל החזקתי חזק בצהריים בלי צעקות, אתם מוזמנים לראות תוצאות...
שני חדרים ה-פ-ו-כ-י-ם!!!!

אמרתי פעם אחת רגוע לסדר, הם חייכו והמשיכו, בפעם השניה כשראיתי שהמצב בופך לקטסטרופה, שוב פעם אמרתי להם שאני רוצה לראות שהם מסדרים, בפעם השלישית כמעט התעלפתי... אבל שוב, אמרתי בצורה חד-משמעית שאני מצפה שייסדרו.

באתי אחרי כמה דקות וראיתי, שאם עד עכשיו שיחקו בצעצועים, הם התחילו לפתוח מגירות בשולחן העבודה שלי, כאן כבר איבדתי עשתונות והתחלתי להרים את הקול, איימתי שאם תוך חצי שעה אחד החדרים לפחות מסודר אני משליכה את כל הצעצועים לפח, אחרי חצי שעה מורטת עצבים (של "אמא תסדרי איתנו"... ו"אני רק שיחקתי לא בלגנתי") החדר היה מסודר עם הרבה עצבים ובכי, ועוד נשאר עוד חדר... שיסדרו אותו היום...

לזה יש ל"קרנפית הכתומה" עצה???

כדי לקרוא את הספר "על חבל דק" עזר לי מאוד!
בקצרה במקרה הזה- לומר רק פעם אחת- לסדר את החדר
בפעם השניה- עם איום - אם לא תסדרו את החדר...
אבל עונש כמו שכתבת לא יועיל כלום כי הם יודעים טוב מאוד שלא תזרקי הכל לפח אלא למשל תקחי מהם את המשחק לכמה ימים.
אחרי כמה פעמים הם לומדים שמילה שלך זו מילה ואין צורך להרים קול (לא שהצעקות מועילות..)