הרבה סובב לי את היד 3 פעמים ומשך לי באוזן

[חדזי]

מזעזעעעעעעעעעע!
אחרי הצהרים?

לא. רבה שנמצא כל היום

 

[מרציפן]

אני לא הזדעזעתי.
לא רוצה ללכת מול כולם, אבל לפעמים צריך לתת איזה מכה לילד כדי לאזן אותו ולהחזיר אותו לתלם.
נכון, אסור שהמכה תבוא מתוך כעס אישי, אלא מתוך רצון לחינוך,
נכון כל האימרות שאין ילד רע יש ילד שרע לו, ודומיהם
אבל לא קרה כלום אם הילד פעם חטף קצת.
כך כולנו גדלנו [ובלי למעט בחשיבותן של השיטות החדשות] ואפשר להבין את הרבה. לא קל לעמוד מול ארבעים חברה כשמתוכם כמה שכחו את הריטלין.
מה שכן היה מקפיץ אותי אם רבה היה משפיל ילד מול כל הכיתה במה שנקרא אלימות מילולית [מי אתה, אתה אפס אחד גדול, אידיוט וכדו' - מעשים שאירעו אצל אחד הילדים שלי] בזה קשה לי לעמוד גם אחרי הדיבורים היפים שלי.

 

[תותח שיווקי]

אני צוחק לעצמי כשאני נזכר ברב'ה ההוא בכיתה ב' (הייתי כולי בן 6) ששבר עלי מקל, וברב'ה שהיה נותן צביטות נוראיות מתחת בית השחי כדי שהאמא לא תראה את זה במקלחת, וההוא שהצליף לי על קצות האצבעות עם סרגל ברזל.... לא חשבתי אפילו לספר בבית! (ולא בגלל שחששתי ממהדורה חוזרת מההורים...)
הנוסחה היתה: השתוללת - חטפת!!! (או: 'אשתי עצבנה אותי הבוקר - כולכם תחטפו!!!).
אבל הנה, אני צוחק! לא טראומה ולא נעליים. התגובות ההיסטריות של ההורים הם אלו שעושים את הטראומה.
ושוב: מכות כענישה זה פסול לגמרי. מכה פה ושם כדי לייצב את הילד - לגיטימי לחלוטין.
אגב, כפי המגמה המסתמנת פה, אשתי לגמרי לא מסכימה איתי! עד כדי כך, שכשצריך בבית לתת למישהו מתת יד היא קוראת לי לעשות את זה...

 

[רחליR]

אח"כ לא מבינים למה הילד יוצא לרחוב!
מי גרם לו להתנייה שלילית מהלימוד!
ההורים צריכים לתת גב לילד ולנסות לעזור לו לפתור את הבעיה
ולא להצדיק מכות!

 

[לבן]

קראתי לאחרונה בספר של יחיאל סבר על הרב שטיינמן.
מפי הרב שטיינמן : "פאטש" {מכה} לא עוזר כלום לחינוך. רק מלמד אותו להרביץ לאחרים.

ובפן אישי אני מוסיפה: זה שבדורות הקודמים התנהגו ככה, זה לא אומר שזו תורה למשה מסיני! בדורות הקודמים רובם היו בנים לניצולי שואה ואי אפשר לשפוט את צורת החינוך שהייתה אז, אבל בוודאי שהיא לא הייתה הוראה לדורות.

 

[תותח שיווקי]

אח"כ לא מבינים למה הילד יוצא לרחוב!
מי גרם לו להתנייה שלילית מהלימוד!
ההורים צריכים לתת גב לילד ולנסות לעזור לו לפתור את הבעיה
ולא להצדיק מכות!

די!!!
אין ילד שיצא לרחוב כי קיבל מכה קלה ביד!
יש ילד שיצא לרחוב כי שמע את אמא שלו אומרת לאבא שלו שהרבי שנתן מכה לילד הוא חמור ולא יודע לחנך וצריך להתלונן במשטרה ואני יהפוך את החיידר עד שיפטרו אותו וכו' וכו'!

 

[אחת מאלף]

אתם צוחקים, אחרים בוכים.
אף מחנך אמיתי ודמות חינוכית אמיתית לא יתיר לעשות כאלו דברים. אחד יצא ולא קרה לו כלום (נו...) ואחד ישבר. מי ערב לך שזה לא יקרה לך? כבר אמרו גדולי ישראל שחושך שבטו לא נאמר היום על אלימות, כן, אלימות, פיזית. ההרס החינוכי הוא מזעזע.
שונאת להישמע קיצונית, אבל במקרה הזה - מה נענה ליום פקודה.

 

[רחליR]

אני לא הזדעזעתי.
לא רוצה ללכת מול כולם, אבל לפעמים צריך לתת איזה מכה לילד כדי לאזן אותו ולהחזיר אותו לתלם.
נכון, אסור שהמכה תבוא מתוך כעס אישי, אלא מתוך רצון לחינוך,
נכון כל האימרות שאין ילד רע יש ילד שרע לו, ודומיהם
אבל לא קרה כלום אם הילד פעם חטף קצת.
כך כולנו גדלנו [ובלי למעט בחשיבותן של השיטות החדשות] ואפשר להבין את הרבה. לא קל לעמוד מול ארבעים חברה כשמתוכם כמה שכחו את הריטלין.
מה שכן היה מקפיץ אותי אם רבה היה משפיל ילד מול כל הכיתה במה שנקרא אלימות מילולית [מי אתה, אתה אפס אחד גדול, אידיוט וכדו' - מעשים שאירעו אצל אחד הילדים שלי] בזה קשה לי לעמוד גם אחרי הדיבורים היפים שלי.

הרבה הוא לא אפוטרופוס של הילד אין לו רשות ליגוע בו
וזה כמובן מגיע מחוסר שליטה, אבל אף ילד לא אמור לסבול מזה
הוא צריך למצוא דרך...

 

[מלפפון]

מצטערת, שום דבר לא מתרץ אלימות פיזית לילד. שום דבר.
ראשית רק נחשוב איזה מושג חינוכי מקבל הילד (לפתור בעיות במכות)
איך הדמות החינוכית יורדת לאפס בפניו, ובפעם הבאה שהר'בה יטען על הקול קול יעקב...
ומה קורה עם החברים הצופים.
גם כשילד עובר גבולות,
גם כשדורות קודמים התחנכו לתפארה או שלא, באלימות,
זו לא הדרך עכשיו בשום צורה.
אחר כך מתפלאים למה הילדים מתנהגים ככה.
הילד שלי התחיל לדבר בצורה חצופה, ולמרבה הצער התברר לי שככה מדבר איתם המפקח, ומה יעשה הבן.
חברה מספרת על ילד שהתחיל לצבוט ולשאלתה למה, הראה לה יד כחולה מצביטות.
אני ניגשתי עם הבהרה לחובת דיווח מיידית.
זה לא רק עבורכם, זה עבור כולם, והחברים של כולם, והחברה כללית.
אסור לעבור על זה בשתיקה.

מסכימה איתך ששום דבר לא מצדיק מכות.
אבל שום דבר לא מצדיק גם התעללות ברבה.

מה שתארו כאן זה ילד שובב עם ADHD, שכנראה גמר לרבה את הצורה.
אני לא מצדיקה את המכות, וצריך לדבר עם הרב.
אבל צריך לקחת כאן בחשבון שני צדדים.
לא חכמה להזדעזע מהרבה ולתת לילד לגיטימציה להמשיך לפרוק את כל התזזיתיות של על הרב.

יש כאן שני צדדים, וצריך לפתור את הבעיה ביחד.
לא חכמה רק לומר לרבה: תסתדר, זה התפקיד שלך.
ולצפות ממנו ללטף את הילד שגורם לו לחזור הביתה חצי חולה.

וכאן נראה לי שאין שיתוף פעולה מצד ההורים לגבי הילד.
רק הרבה לא בסדר, והילד מסכן.

אני הייתי אומרת לרבה: אני מבינה אותך, אבל חושבת שהדרך של מכות היא לא דרך. לכן אני רוצה שנשב יחד ונחשוב איך לגרום שהילד ישב בשיעור בלי להפריע, ולא נצטרך להגיע למכות שהן לא לגיטימיות בשום אופן.

 

[יפה]

לא. רבה שנמצא כל היום

שאלתי אם זה קרה אחרי הצהריים.....
כאמא לילד שמקבל ריטלין,
הבוקר עובר יופי
ואחה"צ הילד היה יותר בחוץ מאשר בפנים....... (ברור שזה פחות גרוע ממכות!)
הפתרון שלנו היה כך:
דבר ראשון דיברתי עם הרבי, ממקום מבין, וממקום שבו שתינו רוצים את טובת הילד, לא ממקום מאשים בכלל!!!! כך הצלחנו להגיע לשיתוף פעולה.
סיכמנו שכל יום הילד מביא מכתב הביתה איך הוא התנהג. זה עזר פלאים!!!!
קנינו לו פנקס מיוחד, שבו כתבו לו כל פעם איך הוא התנהג.

חוץ מזה
וזה הכי עזר (....)
חילקנו לו את מנת הריטלין היומית לשתיים
חצי בבוקר
וחצי בהפסקת צהרים.
ומאז הוא הילד הכי טוב בכיתה!!!!!


מה שאני רוצה להגיד בסיפור הארוך הזה.....
זה שאתם צריכים להגיע להדברות עם הרבי
להבין את המקום שלו מול הילד
את ההתמודדות שלו בכיתה גם מול כל הילדים.
הוא יראה שאתם מבינים אותו, שאתם איתו, וכבר הגישה שלו תהיה שונה.

בנוסף, כדאי לבדוק את המינון של הריטלין.
יש גם דברים יותר טובים
אנחנו לדוג' עברו לפוקלין.
זה גם הרבה יותר טוב מבחינת תופעות הלוואי.

 

[zephyr]

מעולם הרמת יד לא חינכה, אולי הרגיע את העצבים של המחנך,
לילד זה לא יכול להועיל בכלל רק להזיק,
כל דוגמה מדורות קודמים שזה לא הזיק, יהיו לפחות מאה דוגמאות שזה כן הזיק לילד,
אין בעולם שיטת חינוך דרך הידיים,
לבנות ילד זה רק דרך הפה והעיניים(מה שהילד רואה),
שיטת הידיים הוכחה בבירור כמזיקה לחינוכו של הילד,
ישנם דורות של התבוללות בזכות אותם מחנכים שעבדו אם הידיים .

 

[אקורד]

שאלתי אם זה קרה אחרי הצהריים.....
כאמא לילד שמקבל ריטלין,
הבוקר עובר יופי
ואחה"צ הילד היה יותר בחוץ מאשר בפנים....... (ברור שזה פחות גרוע ממכות!)
הפתרון שלנו היה כך:
דבר ראשון דיברתי עם הרבי, ממקום מבין, וממקום שבו שתינו רוצים את טובת הילד, לא ממקום מאשים בכלל!!!! כך הצלחנו להגיע לשיתוף פעולה.
סיכמנו שכל יום הילד מביא מכתב הביתה איך הוא התנהג. זה עזר פלאים!!!!
קנינו לו פנקס מיוחד, שבו כתבו לו כל פעם איך הוא התנהג.

חוץ מזה
וזה הכי עזר (....)
חילקנו לו את מנת הריטלין היומית לשתיים
חצי בבוקר
וחצי בהפסקת צהרים.
ומאז הוא הילד הכי טוב בכיתה!!!!!


מה שאני רוצה להגיד בסיפור הארוך הזה.....
זה שאתם צריכים להגיע להדברות עם הרבי
להבין את המקום שלו מול הילד
את ההתמודדות שלו בכיתה גם מול כל הילדים.
הוא יראה שאתם מבינים אותו, שאתם איתו, וכבר הגישה שלו תהיה שונה.

בנוסף, כדאי לבדוק את המינון של הריטלין.
יש גם דברים יותר טובים
אנחנו לדוג' עברו לפוקלין.
זה גם הרבה יותר טוב מבחינת תופעות הלוואי.

נראה לי שהבן שלך תלמיד של בעלי,


באמת הנושא של פנקס אישי לילדים, הוא מאוד עוזר!!!!
יש ילדים שזה מציל אותם,

 

[אחת מאלף]

פעם מפקח סטר בחוזקה לילד שלי והטיח אותו. בפרוש גדול אמרנו לילד: "המפקח טעה. הוא לא נהג כהוגן. אנחנו נבדוק מה לעשות עם זה. כולנו טועים, גם אני, גם אתה, אם תטעה בחיים שלך - תצטרך לתקן".
כששומעים אחר כך על בעיות הרבה יותר קשות ואיומות, ושואלים למה הילד לא אמר כלום, תוהים לעצמנו למה הוא לא בא לספר.
למה שיספר אם מגבים את הסמכות בכל מצב?
ולמה שהסמכות לא תרשה לעצמה אם אנחנו שותקים?
וצר לי, זו לא היסחפות, זו הכרות.

 

[רחליR]

מסכימה איתך ששום דבר לא מצדיק מכות.
אבל שום דבר לא מצדיק גם התעללות ברבה.

מה שתארו כאן זה ילד שובב עם ADHD, שכנראה גמר לרבה את הצורה.
אני לא מצדיקה את המכות, וצריך לדבר עם הרב.
אבל צריך לקחת כאן בחשבון שני צדדים.
לא חכמה להזדעזע מהרבה ולתת לילד לגיטימציה להמשיך לפרוק את כל התזזיתיות של על הרב.

יש כאן שני צדדים, וצריך לפתור את הבעיה ביחד.
לא חכמה רק לומר לרבה: תסתדר, זה התפקיד שלך.
ולצפות ממנו ללטף את הילד שגורם לו לחזור הביתה חצי חולה.

וכאן נראה לי שאין שיתוף פעולה מצד ההורים לגבי הילד.
רק הרבה לא בסדר, והילד מסכן.

אני הייתי אומרת לרבה: אני מבינה אותך, אבל חושבת שהדרך של מכות היא לא דרך. לכן אני רוצה שנשב יחד ונחשוב איך לגרום שהילד ישב בשיעור בלי להפריע, ולא נצטרך להגיע למכות שהן לא לגיטימיות בשום אופן.

ברור שלא משתפים את הילד במחשבות שלנו על הרבה
אבל כן צריך לדבר עם הילד לשמוע אותו מה היה?
מה הפריע לו? ולנסות להגיע איתו לפיתרון
ולדבר עם הרבה בנפרד

 

[מרשימה]

לדעתי מאד חשוב איך הילד קיבל את זה
האם נפגע מאד, או שכמו עונש רגיל.

 

[חדזי]

מבין את הזעזוע, ואם הילד שלי יקבל מכות בחיידר הרב'ה יקבל ממני מכות....
אבל!
צריך לדעת שהרבה דורות גדלו והתחנכו לתפארה בשיטות האלו (חס וחלילה אם מישהו ישתמש בדור שלנו עם מלוא השיטות שלהם!!!), וגם אנחנו בעצמנו לפעמים לפעמים במקרים ממש ממש קיצוניים הגובלים בסיכון חיי אדם וסכנה לשלום האנושות משתמשים קלות בידיים, אז עם כל הזעזוע (כי לסובב 3 פעמים זה ממש מוגזם כשמספיקה פעם אחת.... אלא אם כן מקבלים את ההצהרה של הילד בניכוי ריביות ותוספות), המכות שאני קיבלתי בחיידר, וקיבלתי בשפע, ממש ממש לא הזיקו לי!!
חלק גדול מהטראומה של הילד מהמשיכה באוזן נובעת מהתגובה של אמא שלו.
וכן, אני מודע שהרגזתי עכשיו הרבה אנשים וגם צלצולים לא אקבל, אבל חלק מסויים מהגישה של הזעזוע העמוק לא מגיע מתוך תוכו של הציבור החרדי.
ועוד הערה קטנה:
כל דבריי אמורים כשהמכה היא הדרך האחרונה שנותרה כדי להעמיד את הילד על ההדרך הישירה, ובשום אופן לא בתור ענישה!! (למרות שחלק מהשיטות לענישה שהיא לא בידיים הם יותר גרועות ממכות).

הילד סך הכל הסתכל בחלון כי היו שם טרקטורים בחוץ.ונכון שהוא היה קצת מרדן ולא הסכים לרדת מהחלון אבל מכאן ועד ידיים הדרך רחוקה.
וזה שפעם השתמשו חופשי בידיים לא מצדיק היום. היום כל המחנכים טוענים שזה לא נכון ולא טוב.
ובבית יעקב אם מורה הייתה מעיזה לעשות חצי מזה כבר הייתה עם מכתב פיטורים באותו רגע!

 

[יעל]

הילד סך הכל הסתכל בחלון כי היו שם טרקטורים בחוץ.ונכון שהוא היה קצת מרדן ולא הסכים לרדת מהחלון אבל מכאן ועד ידיים הדרך רחוקה.

זה מה שהמלמד אמר? מקוה שבעצמו הוא שמע שזה מוגזם ודורש תיקון.
אך אם זו גירסת הילד כדאי לשמוע גם מה הרבה טוען - ולהגיע יחד להבנות ולהבהרות.

 

[חדזי]

אני צוחק לעצמי כשאני נזכר ברב'ה ההוא בכיתה ב' (הייתי כולי בן 6) ששבר עלי מקל, וברב'ה שהיה נותן צביטות נוראיות מתחת בית השחי כדי שהאמא לא תראה את זה במקלחת, וההוא שהצליף לי על קצות האצבעות עם סרגל ברזל.... לא חשבתי אפילו לספר בבית! (ולא בגלל שחששתי ממהדורה חוזרת מההורים...)
הנוסחה היתה: השתוללת - חטפת!!! (או: 'אשתי עצבנה אותי הבוקר - כולכם תחטפו!!!).
אבל הנה, אני צוחק! לא טראומה ולא נעליים. התגובות ההיסטריות של ההורים הם אלו שעושים את הטראומה.
ושוב: מכות כענישה זה פסול לגמרי. מכה פה ושם כדי לייצב את הילד - לגיטימי לחלוטין.
אגב, כפי המגמה המסתמנת פה, אשתי לגמרי לא מסכימה איתי! עד כדי כך, שכשצריך בבית לתת למישהו מתת יד היא קוראת לי לעשות את זה...

בררררררררררררר נבהלתי!!!!!!!!!!!

 

[מרציפן]

מזכיר לי שהיה אצלנו בחיידר מזכיר, אדם יקר ניצול שואה ששרד את אושוויץ [עם מספר על היד...] לפעמים היו שמים אותו כממלא מקום, והילדים כדרכם של ילדים היו עושים לו צרות...
הכל היה בסדר עד שהוא היה מתחיל להכות ילד.
זה היה מחזה מפחיד.
הוא היה מכה ומכה ולא גומר, וכל רגע שואל את הילד מספיק או לא מספיק וממשיך...
אבל את האמת,
אדם כזה אי אפשר לדון.
לא הוא האשם.
להנהלה היה אסור לתת לו להיות ממלא מקום ולו לשיעור אחד.

ואגב אותו ילד שבדרך כלל היה חוטף ממנו גדל לתפארת!!

 

[אחת מאלף]

הייתה לי פעם מחנכת, כשהייתי ילדונת בכיתה ג', אחת הבנות עיצבנה אותה (באמת!) והיא קמה וסטרה לה בחוזקה, הוציאה אותה מהכיתה והתיישבה מתנשפת. בשיעור אחר כך היא לימדה אותנו במתק שפתיים על "רשע למה תכה רעך" ועל כך שהרשע נקרא כך מהרגע שהוא הרים ידיים.
בת שקיבלה ממנה משהו, בת שהתחנכה מדבריה, או שסבלה מפיצול עמוק או שלא הקשיבה.

חושבת לעצמי, אפילו התורה כותבת לנו על משה ששגג. אבל על ר'בה שטעה אסור להבהיר לילד? למה? מה הוא מקבל מזה? להעריץ משהו ריק מתוכן? לא לבקר טעויות חמורות? לא להיות מוגן?
גם כשאני, לצערי הגדול, טעיתי פעם וסטרתי לילד ברגע של בילבול וחולשה, אמרתי לו שטעיתי. שאני מצטערת בכנות וחוזרת על זה בתשובה.
ככה ילד לומר שכששוגים - מתקנים! שמותר לחזור בתשובה...

יש לחיה הרצברג ספור נפלא על זה ב"אני רוצה להיות".