הרבה סובב לי את היד 3 פעמים ומשך לי באוזן

[קרן אורה]

אפשר מ''מ?

 

[אזי שמש]

חבל שאנשים שאין להם צל של מושג מהשטח מחווים את דעתם.
חושבת שחלק גדול מההידרדרות בחינוך בציבור הכללי קשור בכל הגישות העוטפות והמרחמות שחודרות אלינו אט אט. ומכות חילקו חופשי בחיידרים עד לפני 15 שנה. זה לא לפני דורות. זה אנחנו. ולא הפסיקו בהחלטה חינוכית אלה בגלל שמשרד החינוך נכנס לתמונה!
לימדתי בנים במשך שנים בבית ספר יסודי דתי. כמובן שהיה אסור להרים יד או דומה או מזכיר. כלום. מאחר ולעיתים יש מצבים שילד מסכן ילדים אחרים בהשתוללות שלו, יצאה בזמנו הנחיה ממשרד החינוך שהאחיזה היחידה המותרת היא: הולדינג. הולדינג הוא מעין חיבוק אחורי כזה, עוטפים את הילד כשהגב שלו לכיוון הבטן של המורה. אם תדמיינו את התנוחה, ואת הסיטואציה, ואת האנרגיה שהשתוללה שם, תבינו את הנשיכות שספגתי בזרוע היד שלי. (אי. זה באמת כאב)
ברור לי שהיה צורך במכות לפעמים. כולם! כולם! היו יוצאים נישכרים
וגם אני, כמורה, לא הייתי מגיעה לתחושה חסרת האונים שהרצון האמיתי שלי זה לזרוק את הילד מהחלון
עזבתי את מערכת החינוך, וכמוני רבים וטובים.

‎ומנגד יוכיחו כמות הנושרים מעץ חיים. יותר ירדו מאשר לא. וכל בוגר משם יכול לתת אין סוף סיפורים לאכזריות .כן אכזריות מצד המלמדים. אם הירידה היא בגלל זה או לאו דוקא . קשה להוכיח.

 

[zephyr]

שמעתי בשם אחד מגדולי הדור, שמלמד שחושב שהוא צריך להעניש ילד ולהרביץ לו,
הוא צריך לכנס כמה מצוות ההוראה, ולאחר שמוחלט שם שזה הדרך שצריך להעניש את הילד ואין דרכים אחרות, יוכל המחנך להעניש בדרך זו אבל לא באתו היום,
וכמובן שיעשה זאת מתוך יראת שמים ולא כמי שבא לפרוק את העצבים שלו על הילד,
ואולי שמגעים בגישה כזו גם לילד זה אולי יוכל להשפיע לטובה,
שהוא רואה את הרבי בוכה בדמעות על כך שהוא צריך להרים את ידו,
כי כלל ידוע בחינוך: אין המכה יכול להשפיע.

 

[נעמי פ]

מסכימה איתך ששום דבר לא מצדיק מכות.
אבל שום דבר לא מצדיק גם התעללות ברבה.

מה שתארו כאן זה ילד שובב עם ADHD, שכנראה גמר לרבה את הצורה.
אני לא מצדיקה את המכות, וצריך לדבר עם הרב.
אבל צריך לקחת כאן בחשבון שני צדדים.
לא חכמה להזדעזע מהרבה ולתת לילד לגיטימציה להמשיך לפרוק את כל התזזיתיות של על הרב.

יש כאן שני צדדים, וצריך לפתור את הבעיה ביחד.
לא חכמה רק לומר לרבה: תסתדר, זה התפקיד שלך.
ולצפות ממנו ללטף את הילד שגורם לו לחזור הביתה חצי חולה.

וכאן נראה לי שאין שיתוף פעולה מצד ההורים לגבי הילד.
רק הרבה לא בסדר, והילד מסכן.

אני הייתי אומרת לרבה: אני מבינה אותך, אבל חושבת שהדרך של מכות היא לא דרך. לכן אני רוצה שנשב יחד ונחשוב איך לגרום שהילד ישב בשיעור בלי להפריע, ולא נצטרך להגיע למכות שהן לא לגיטימיות בשום אופן.

מליון צלצולים!
שווה קריאה יותר מפעמיים.

 

[קרן אורה]

''פסק הדין של השופטים הנאורים ברק, בייניש ואנגלהרד מזמן את בית המחוקקים לחוקק חוק האוסר ענישה גופנית של ילדים. כמו כן, אנו מצווים להפנים את המסר שיצא מבית המשפט העליון: ענישה גופנית למטרות חינוכיות אסורה על אנשי החינוך ואסורה על ההורים. ילדים זכאים להגנה על גופם גם מפני מי שמתיימר לחנך אותם, הורים כמורים.''
מספיק לי הציטוט הזה כדי לדעת שההיפך הוא הנכון, ומאיפה מגיעה הגישה שאסור להרביץ.

 

[תמרהלה]

מה שיוציא את הילד מהעולם החרדי זה האימון הבלתי מעורער של ההורים ושל המשפחה בגירסת הילד, וכל מה שרק זז בחיידר תמיד הילד צודק, ומיד זורקים את הרב'ה ואת המפקח מהחיידר, זה להכניס לילד בכפית - מרדנות, אי כניעה, חוצפה, בתוספת הגנה מההורים ומהמשטרה.
מזכיר לכם בי"ס חילוני?..

מה שיוציא את הילד מעולמו וממילא יש אפשרות שיהיה חילוני (לא מחייב)
זה חוסר אמון בילד ובגירסתו
כילד שמעולם לא האמינו לו, ותמיד המורה או המנהל צודק, אתה מאוד מהר מאבד אמון גם בהורים שלך, ומשם הדרך לעשות מה שאתה רוצה קצרה מאוד.

ב"ה אני היום חרדי גמור וכן אחי, אבל כשאנחנו יושבים היום ומעלים זכרונות, וההורים שלי לא מבינים למה הם לא יודעים שוב דבר ממה שעבר עלינו בתור ילדים, זאת הסיבה היחידה כי אין לך חשק לספר ושוב להרגיש את ההרגשה הזאת של החוסר אמון

כמובן אני לא אומר שהילד תמיד צודק הרבה פעמים לא, אבל מה שכתבת זה ה..דבר שהורס את נשמת הילד, ובגיל ישב"ק או תחילת ישב"ג שצריך הרבה תמיכה ועידוד מההורים, וקשר עם האבא, ילד שלא יאמינו לו ובו, התמודדות שלו תהיה לבד או עם חברים, ובמקרה של חבר לא טוב הדרך קצרה החוצה

עה"ח בעלי שי'

 

[אברהם]

אפשר מ''מ?

בבקשה

פלא יועץ ערך הנהגה:

יהיה כלל זה בידו להתנהג לעולם עם כל אדם ברכות ופנים שוחקות ומילים מתוקות, כי ודאי קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד. ובפרט בדורות הללו שחוצפא ישגא [שהחוצפה רבתה], אפי' הבנים הקטנים אינם מקבלים כל כך קשות, ולשון רכה תשבר גרם, כולי האי ואולי יהיו דבריו נשמעים, ובזה יהיה אדם אהוב למעלה ונחמד למטה כל הימים, וה לא ימנע טוב להולכים בתמים

שיח שרפי קודש ב-צא:

רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם: "נוֹהֲגִים הָעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁהַיֶּלֶד מִתְעַקֵּשׁ מַכִּין אוֹתוֹ, וְאַחַר-כָּךְ חוֹזְרִים וּמְוַתְּרִים לוֹ; אֲנִי אוֹמֵר - לֹא לְהַרְבִּיץ וְלֹא לְוַתֵּר".

וכן ראה בספר "אבניה ברזל" אות ד.

הרב וולבה לא תחת ידי כרגע אבל כמדומני הוא מדבר על זה בספר "זריעה ובניין בחינוך"

 

[נ פלוס]

סיפור חמוד ששמתי!! אמיתי או לא זה כבר שאלה
זוג הורים הלכו ליועץ חינוכי, ללמוד איך לחנך ילדים בלי ידיים!!
יום אחד הזוג יוצא עם הבונבון להם לגינה.... השעה 6 בערב וצריכים לחזור הביתה, אבל הילד מסרב ולא רוצה!! ההורים מסבירים לו בעדינות כמו שהם למדו- "צדיק! חייבים ללכת לישון! צריכים לקום מחר לגן!" וכד' וכד' כלום לא עוזר!!
ברוב התייאשות הם מתקשרים ליועץ ושואלים מה לעשות?
היועץ אומר שהוא מיד מגיע למקום!!
היועץ מתחיל לדבר עם הילד... עוד מעט מגיעים חתולים... חייבים לחזור הביתה.... פשוט אין אם מי לדבר....
טוב היועץ רואה ששום דבר לא עוזר, ואומר להורים: תחזרו הביתה אני יחזיר את הילד עוד מעט....
וכן היה-
עבר כמה דקות ספורות, הילד פותח את הדלת ונכנס הביתה...
ההורים מסתכלים אחד לשני מה קרה כאן? איך הוא הצליח ואנחנו לא??? והאבא שואל את הילד "מה החלטת? לא הסכמת פתאום לחזור??" אז הילד ענה לו- האיש הזה אמר לי "אתה רץ הרגע הביתה או שאני נותן לך 2 סטירות מצלצלות!!

 

[לבן]

''פסק הדין של השופטים הנאורים ברק, בייניש ואנגלהרד מזמן את בית המחוקקים לחוקק חוק האוסר ענישה גופנית של ילדים. כמו כן, אנו מצווים להפנים את המסר שיצא מבית המשפט העליון: ענישה גופנית למטרות חינוכיות אסורה על אנשי החינוך ואסורה על ההורים. ילדים זכאים להגנה על גופם גם מפני מי שמתיימר לחנך אותם, הורים כמורים.''
מספיק לי הציטוט הזה כדי לדעת שההיפך הוא הנכון, ומאיפה מגיעה הגישה שאסור להרביץ.

כן?

אהה.

כנראה גם הרב שטיינמן שאמר לא להרביץ, וגם הרב וולבא, לקחו את זה משם.


פתטי

 

[ניוזמן]

‎ומנגד יוכיחו כמות הנושרים מעץ חיים. יותר ירדו מאשר לא. וכל בוגר משם יכול לתת אין סוף סיפורים לאכזריות .כן אכזריות מצד המלמדים. אם הירידה היא בגלל זה או לאו דוקא . קשה להוכיח.

צלצול בטעות ברור שכמות הנושרים משם היא בהשפעת הרחות הציוניות ומנגד העניות והרעב הנורא שהיו בבתים כך שהילדים לא מצאו הרבה טעם בבית אם כי עדיין לא הרוב נשרו יש הרבה גדולים וצדיקים מהחיידר הזה [וביניהם אבי ז"ל]
עוד דבר בעץ חיים הסיפורים על מה שעוללו הילדים למלמדיהם הם הרבה הרבה יותר זוועתיים מההפוך שם הכל התנהל אחרת

 

[קרן אורה]

מה שיוציא את הילד מעולמו וממילא יש אפשרות שיהיה חילוני (לא מחייב)
זה חוסר אמון בילד ובגירסתו
כילד שמעולם לא האמינו לו, ותמיד המורה או המנהל צודק, אתה מאוד מהר מאבד אמון גם בהורים שלך, ומשם הדרך לעשות מה שאתה רוצה קצרה מאוד.

ב"ה אני היום חרדי גמור וכן אחי, אבל כשאנחנו יושבים היום ומעלים זכרונות, וההורים שלי לא מבינים למה הם לא יודעים שוב דבר ממה שעבר עלינו בתור ילדים, זאת הסיבה היחידה כי אין לך חשק לספר ושוב להרגיש את ההרגשה הזאת של החוסר אמון

כמובן אני לא אומר שהילד תמיד צודק הרבה פעמים לא, אבל מה שכתבת זה ה..דבר שהורס את נשמת הילד, ובגיל ישב"ק או תחילת ישב"ג שצריך הרבה תמיכה ועידוד מההורים, וקשר עם האבא, ילד שלא יאמינו לו ובו, התמודדות שלו תהיה לבד או עם חברים, ובמקרה של חבר לא טוב הדרך קצרה החוצה

עה"ח בעלי שי'

לא הכי נכון בעולם, אני גם עברתי הכל ולא קרה כלום, תלמדו להתחשל קצת, לא צריך להתייחס לילד כמו אפרוח [גם לא כמו כלב].

 

[חן 1]

השאלה אם לסובב לילד את הילד שלושה פעמים ולמשוך לו באוזן זה אותו הדבר כמו סטירה שבאה כדי לחנך.. קשה לי להאמין שהרבה עמד וחשב על דרך חכמה להתמודד עם הילד ואחרי כמה דקות של שיקול דעת הוא בחר לסובב לו את היד שלושה פעמיים..
ואני לא באה לשפוט אף אחד כי לא שמענו את שני הצדדים ולא עמדתי בסוגיה דומה
רק נקודה למחשבה..

 

[ניוזמן]

השאלה אם לסובב לילד את הילד שלושה פעמים ולמשוך לו באוזן זה אותו הדבר כמו סטירה שבאה כדי לחנך.. קשה לי להאמין שהרבה עמד וחשב על דרך חכמה להתמודד עם הילד ואחרי כמה דקות של שיקול דעת הוא בחר לסובב לו את היד שלושה פעמיים..
ואני לא באה לשפוט אף אחד כי לא שמענו את שני הצדדים ולא עמדתי בסוגיה דומה
רק נקודה למחשבה..

כמה פעמים חושב הורה ממוצע כמה דקות כדי לדעת מה הכי נכון לעשות עכשיו לילד ומה יתן את התועלת וכמה פעמים ההורה שולף מהמותן וזה כשהוא מתמודד מול הילדון האחד החמוד שלו ומה עם היה לו 35 כאלו מסביבו שהוא צריך לא לאבד שליטה עליהם?

 

[אסתי3311]

הסטירה לא צריכה להיות בגדר אלימות אלא ברמה של איפוס.
ילד שנותנים לו סטירה (גם לא מכאיבה) מבין שעבר את הגבול.
יותר ממבט עינים ומתק שפתים.

 

[תמרהלה]

לא הכי נכון בעולם, אני גם עברתי הכל ולא קרה כלום, תלמדו להתחשל קצת, לא צריך להתייחס לילד כמו אפרוח [גם לא כמו כלב].

אפח'ד לא אמר שקרה משהו אבל כל ילד וכל אחד בעולם זקוק לתחושת שייכות ואם יש לילד תחושה של חוסר אמון מוחלט זה הדבר שפוגע בו בתחושת בשייכות והוא מחפש שייכות במקום אחר
מקום אחר יכול להיות ישיבה, חברים, ועוד אבל בתחושה שלו בבית זה פוגע

ומנין לך שלא קרה לך כלום ?
אולי היית היום הרבה יותר .... בכל תחום ?

 

[ח. שושני]

כולם צודקים. כל אחד ממקומו שלו.
"בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!"

 

[קרן אורה]

אפח'ד לא אמר שקרה משהו אבל כל ילד וכל אחד בעולם זקוק לתחושת שייכות ואם יש לילד תחושה של חוסר אמון מוחלט זה הדבר שפוגע בו בתחושת בשייכות והוא מחפש שייכות במקום אחר
מקום אחר יכול להיות ישיבה, חברים, ועוד אבל בתחושה שלו בבית זה פוגע

ומנין לך שלא קרה לך כלום ?
אולי היית היום הרבה יותר .... בכל תחום ?

בסדר, זה כמו שאני יגיד שגם אתה בגלל שפעם אחת לא הביאו לך סוכריה, אפי' שמאד רצית נדפקת לכל החיים.
ומקצת מכות מרבה אחד, שגם הילד מבין שזה לא סתם, לא מאבדים אימון במערכת.

 

[נתין]

סיפור אמיתי:
בכנס הנחיה למלמדים דיבר איזה פרופסור חילוני על שיטות חינוך, לדבריו צריך להכיל הפרעות מהילדים ולא להתייחס.
אחד המלמדים רצה לבדוק אותו, לקח כיסא ריק שעמד לידו והתחיל להזיז אותו הלוך ושוב.
המרצה ביקש להפסיק את הרעש אבל המלמד המשיך עם החריקות.
המרצה התחיל לצעוק שיהיה שקט! והמלמד ממשיך להרעיש....
בסוף הוא קם בחמת זעם ויצא.
נאה דורש נאה מקיים.....

 

[תמרהלה]

בסדר, זה כמו שאני יגיד שגם אתה בגלל שפעם אחת לא הביאו לך סוכריה, אפי' שמאד רצית נדפקת לכל החיים.
ומקצת מכות מרבה אחד, שגם הילד מבין שזה לא סתם, לא מאבדים אימון במערכת.

תסתכל שוב לגבי מה כתבתי את ההערה שלי ותגיב

הנושא לא היה מכות כלל וכככל

 

[bbh200]

הייתה לי פעם מחנכת, כשהייתי ילדונת בכיתה ג', אחת הבנות עיצבנה אותה (באמת!) והיא קמה וסטרה לה בחוזקה, הוציאה אותה מהכיתה והתיישבה מתנשפת. בשיעור אחר כך היא לימדה אותנו במתק שפתיים על "רשע למה תכה רעך" ועל כך שהרשע נקרא כך מהרגע שהוא הרים ידיים.
בת שקיבלה ממנה משהו, בת שהתחנכה מדבריה, או שסבלה מפיצול עמוק או שלא הקשיבה.

אולי זו הייתי אני? כי אני חטפתי סטירה ממורה בכיתה ב', היא העבירה אותי מקום ולא רציתי, אז גררתי את עצמי על הכסא בכל הכיתה וככה היא בחרה להתמודד
שנים כעסתי עליה, עד שנהייתי מורה בעצמי והתחלתי פשוט לרחם עליה שהיא הגיעה למצב הנורא הזה.
מכות זה מראה על חולשה שלנו, אי יכולת להתמודד, תסכול וכו