הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
(קצת ארוך אך נראה לי ששווה לקרא:
)
רעש ההמונים כבר עזב את החדר המיושן והקריר מזה זמן רב, אך תקתוקי השעון הם וצעדים שקטים וכבדים- הם שהפרו את הדממה.
"נוו..." נקטעה הדממה- "אתה גומר צדיק? השעה כבר 12:00 הייתי אמור לסגור ת'בסטה כבר לפני שעה!" נשמע קולו העבה והקשוח של הסוחר מסנן לי תחת שפמו.
-"אוקי, מסיים, אבל אולי בכל אופן תראה לי רק את הארגז ששם למעלה? "העזתי.
-"טוב, בסיידר אבל גמרנו בזה, כן?"
"מאה אחוז!" אמרתי בהחלטיות,
השעה קרובה לחצות, אני יושב מעוטה בארגזים לבנים מפיצי ריח "אתרוגי" עסיסי ונעים, משקפי נעוצות בין חרישות מצחי ועייני החצי סגורות בודקות בקפידה כבר זמן ממושך עוד אתרוג ועוד אתרוג, "לא!" חשבתי לעצמי "עדיין לא מצאתי את מבוקשי השנה..."
-"אהה... לא וואו"
-"גם זה שמן מדי"
-"פה בכלל כמה בלעטלעך"
קופסא נוספת נפתחת במהירות ובמיומנות של עשרות פתיחות קופסאות קודמות, רשת הספוג העוטפת את האתרוג מוסרת בזריזות ו...
"הווו!!"
חלק, יפה, נקי, צהבהב, פיתם, ישר...
-"נראה לי שמצאתי"
כמובן עוד מספר בדיקות קפדניות ו...
"לילה טוב!" המטבעות (או לייתר דיוק 'השטרות') שולמו טבין ותקילין לחנווני המשופם שהביט בי מחייך במעט בהנאה, נשקתי למזוזה ופידלתי בזריזות לכיוון ביתי כשליבי מלא שמחה "ב"ה! מצאתי לאחר חיפושים ארוכים את האתרוג, 'האתרוג שלי' "
=============
לכל איש ישראל יש בלי קשר ל \ חוץ מ ה'נערווין' והלחץ למצא את המהודר והיפה ביותר גם מין הרגש מסויים המכוון אותך ל'אתרוג שלו',
אני שמח לשגר אליכם (לאחר ניתוק ארוך (מאוד!) בל כורחי מהאתר הנפלא) עוד 'רגע מהשטעטל' (בציור ידני), והפעם דווקא מבין סמטאותיה הישנות של מאה שערים, אל פרצוץ יהודי אוטנטי המאושר בראותו את האתרוג, האתרוג 'שלו'...
)רעש ההמונים כבר עזב את החדר המיושן והקריר מזה זמן רב, אך תקתוקי השעון הם וצעדים שקטים וכבדים- הם שהפרו את הדממה.
"נוו..." נקטעה הדממה- "אתה גומר צדיק? השעה כבר 12:00 הייתי אמור לסגור ת'בסטה כבר לפני שעה!" נשמע קולו העבה והקשוח של הסוחר מסנן לי תחת שפמו.
-"אוקי, מסיים, אבל אולי בכל אופן תראה לי רק את הארגז ששם למעלה? "העזתי.
-"טוב, בסיידר אבל גמרנו בזה, כן?"
"מאה אחוז!" אמרתי בהחלטיות,
השעה קרובה לחצות, אני יושב מעוטה בארגזים לבנים מפיצי ריח "אתרוגי" עסיסי ונעים, משקפי נעוצות בין חרישות מצחי ועייני החצי סגורות בודקות בקפידה כבר זמן ממושך עוד אתרוג ועוד אתרוג, "לא!" חשבתי לעצמי "עדיין לא מצאתי את מבוקשי השנה..."
-"אהה... לא וואו"
-"גם זה שמן מדי"
-"פה בכלל כמה בלעטלעך"
קופסא נוספת נפתחת במהירות ובמיומנות של עשרות פתיחות קופסאות קודמות, רשת הספוג העוטפת את האתרוג מוסרת בזריזות ו...
"הווו!!"
חלק, יפה, נקי, צהבהב, פיתם, ישר...
-"נראה לי שמצאתי"
כמובן עוד מספר בדיקות קפדניות ו...
"לילה טוב!" המטבעות (או לייתר דיוק 'השטרות') שולמו טבין ותקילין לחנווני המשופם שהביט בי מחייך במעט בהנאה, נשקתי למזוזה ופידלתי בזריזות לכיוון ביתי כשליבי מלא שמחה "ב"ה! מצאתי לאחר חיפושים ארוכים את האתרוג, 'האתרוג שלי' "
=============
לכל איש ישראל יש בלי קשר ל \ חוץ מ ה'נערווין' והלחץ למצא את המהודר והיפה ביותר גם מין הרגש מסויים המכוון אותך ל'אתרוג שלו',
אני שמח לשגר אליכם (לאחר ניתוק ארוך (מאוד!) בל כורחי מהאתר הנפלא) עוד 'רגע מהשטעטל' (בציור ידני), והפעם דווקא מבין סמטאותיה הישנות של מאה שערים, אל פרצוץ יהודי אוטנטי המאושר בראותו את האתרוג, האתרוג 'שלו'...
נערך לאחרונה ב:
