הרהורים בשולי התחרות

[כל מיני]

גיניגית במחשבה מחודשת על מה שכתבת ,את בהחלט צודקת!
האינטרנט הוא כלי שממש לא ממש לא מלכתחילה כולל האתרים החרדים ברמותיהם השונות.
נסחפנו בהחלט.

צהרים טובים

 

[אייטש די]

מה שקרה פה הוא מדהים וחסר תקדים כי עד היום, קרה תהליך שהלך והחמיר בו כולנו כל החרדים נפרדנו כביכול לשני עמים. יש את ה'עם' שזכה ולא מכיר את הכלי הזה בכלל, לא מכיר את המושגים את השפה של האנשים שחיים מול המסך, ויש את אלה שמבינים ומכירים ומבלים שעות רבות בחברה וירטואלית אני לא מדברת על המפויסבקים לגמרי, מספיק על חברה בגימייל או כאן בפרוג.

זה שיש פרסומים נגד האינטרנט בעיתונים החרדים, כבר נאמתי על זה שזה לא עושה את העבודה שלו, שם נמצאים אנשים שיודעים שאינטרנט זה אש. כי כל מי שמבקר כאן, מתי הוא בעצם רואה עיתון? אולי בשבת...

וזה שעכשיו סוף סוף מתחילים לשמוע ולדבר דווקא כאן, זוהי ההוכחה שמשהו באמת השתנה ואנחנו קולטים שאנחנו נמצאים במקום שהוא לא מלכתחילא. חתימה של רב על אתרוג או נתיב לא הופכת את הדבר הזה למקום קדוש, אלא הוא בדיעבד של בדיעבד. דוקא מתוך כל העולם הגדול פה ספציפית בפרוג זה המקום הכי מוגן שיש אמנם, אבל עדיין, כשאנחנו מול מסך אנחנו כביכול בתוך מועדון של גברים ונשים חרדים שהוגים בדיבורי חכמה תבונה ודעת, עוזרים ומסייעים אחד לשני, קצת מחמיאים פה ושם, קצת צוחקים...
על כל אחד שהבית שלו יעלה רוחנית עוד טיפונת, על כל שעה פחות שאישה תברבר פה, (אני מקוה להיות הראשונה שמיסמת) ותשקיע את עצמה בבית, על פחות מילים והתחנפויות לגברים שיהיו פה, היה שווה כל ההשקעה של הכרזות, כל הדיבורים כל הטרטורים שזה טרטר אנשים, כל הלילות הלבנים של נעמי-סולו-הברקה, כל העצבים שהתעצבנו אלו שהנושא הזה רק גרם להם להעלם מכאן לשבועיים, כי נמאס להם לעמוד מול האמת המפחידה, הכל.
סליחה על ההתקפה, סיימתי עכשיו שיחה עם מישהי שיש לה חברות ואחיות גרפיקאיות והיא מרגישה כשהיא לידם שהיא לא בענינים, אם אנחנו נתחיל להבין, שאנחנו המסכנים שזו העבודה שלנו, שאין לנו ברירה ואנחנו נאלצים לעבוד במקום מסוכן, לפחות כמו חשמלאי, או כבאי, אז אולי יש סיכוי שהחברה החרדית תישאר חרדית עם פנים (פ' בשוא) ולא רק עם שטריימל.

 

[contrast]

אייטש די - חיזקת אותי מאוד.
אני מקווה להיות השניה שמיישמת.
להתראות. סיימתי עם האינטרנט להיום בלי נדר.

 

[תמנתי ווב דיזיין]

מה שקרה פה הוא מדהים וחסר תקדים כי עד היום, קרה תהליך שהלך והחמיר בו כולנו כל החרדים נפרדנו כביכול לשני עמים. יש את ה'עם' שזכה ולא מכיר את הכלי הזה בכלל, לא מכיר את המושגים את השפה של האנשים שחיים מול המסך, ויש את אלה שמבינים ומכירים ומבלים שעות רבות בחברה וירטואלית אני לא מדברת על המפויסבקים לגמרי, מספיק על חברה בגימייל או כאן בפרוג.

זה שיש פרסומים נגד האינטרנט בעיתונים החרדים, כבר נאמתי על זה שזה לא עושה את העבודה שלו, שם נמצאים אנשים שיודעים שאינטרנט זה אש. כי כל מי שמבקר כאן, מתי הוא בעצם רואה עיתון? אולי בשבת...

וזה שעכשיו סוף סוף מתחילים לשמוע ולדבר דווקא כאן, זוהי ההוכחה שמשהו באמת השתנה ואנחנו קולטים שאנחנו נמצאים במקום שהוא לא מלכתחילא. חתימה של רב על אתרוג או נתיב לא הופכת את הדבר הזה למקום קדוש, אלא הוא בדיעבד של בדיעבד. דוקא מתוך כל העולם הגדול פה ספציפית בפרוג זה המקום הכי מוגן שיש אמנם, אבל עדיין, כשאנחנו מול מסך אנחנו כביכול בתוך מועדון של גברים ונשים חרדים שהוגים בדיבורי חכמה תבונה ודעת, עוזרים ומסייעים אחד לשני, קצת מחמיאים פה ושם, קצת צוחקים...
על כל אחד שהבית שלו יעלה רוחנית עוד טיפונת, על כל שעה פחות שאישה תברבר פה, (אני מקוה להיות הראשונה שמיסמת) ותשקיע את עצמה בבית, על פחות מילים והתחנפויות לגברים שיהיו פה, היה שווה כל ההשקעה של הכרזות, כל הדיבורים כל הטרטורים שזה טרטר אנשים, כל הלילות הלבנים של נעמי-סולו-הברקה, כל העצבים שהתעצבנו אלו שהנושא הזה רק גרם להם להעלם מכאן לשבועיים, כי נמאס להם לעמוד מול האמת המפחידה, הכל.
סליחה על ההתקפה, סיימתי עכשיו שיחה עם מישהי שיש לה חברות ואחיות גרפיקאיות והיא מרגישה כשהיא לידם שהיא לא בענינים, אם אנחנו נתחיל להבין, שאנחנו המסכנים שזו העבודה שלנו, שאין לנו ברירה ואנחנו נאלצים לעבוד במקום מסוכן, לפחות כמו חשמלאי, או כבאי, אז אולי יש סיכוי שהחברה החרדית תישאר חרדית עם פנים (פ' בשוא) ולא רק עם שטריימל.

צודקת ולא צודקת.

צודקת שאנחנו המסכנים.

לא צודקת שאנחנו אשמים בזה ש"הם מרגישים לא שייכים".

די! צריך להתבגר ולהפסיק להרגיש אשמה לגבי כל העולם והחבר שלו ש"רוצים גם".
אנחנו פה, הם שם וזה הכל בחירה מלמעלה.

 

[ברכי שפונד]

HD כל מילה פנינה