מידע שימושי ועד הצלת משפחות מעסקאות כזב - מידע שימושי ותובנות

[ANK]

דברו עם עיתוני המגזר..... יש להם חלק לא מבוטל במילארד שקל הזה שירד לטמיון. כמה חבל!!!!

 

[ירושלמי בלב]

דברו עם עיתוני המגזר..... יש להם חלק לא מבוטל במילארד שקל הזה שירד לטמיון. כמה חבל!!!!

כמה זה נכון
יש עיתון שכמעט כולו על השעות כאלו

 

[ANK]

מקרקעות חקלאיות במגוון אזורים בואכה הלוואות מהשוק האפור וכלה ברכבים מעופפים.....

 

[דסי כהן]

מניסיון שלי אף פעם לא למהר לסגור עסקה,,
גם עם מוכרים לך שזה הרבה מתחת למחיר שוק ויש עוד שרוצים לקנות את הנכס וכו' וכו'
המתווכים אלופים בזה, ודווקא בעסקאות כאלה צריך לברר הרבה יותר ואם אין דרך לברר, עדיף לברוח גם בלי לברר

 

[יהודיפשוט]

לכל הנחיתיים זו תופעה שהיתה גם בציבור בכללי לפני 10 שנים
מי שבכל זאת רוצה להיות נחיתי יכול להתנחם בזה שאנחנו מפגרים אחריהם ב10 שנים

אני יכול לתת לך עכשיו רשימה של עשרה שמות של נוכלים מהשנתיים האחרונות שהגיעו לתקשורת מהציבור הכללי
(כמובן בסגנון של השקעות, מיזמים, ונדלן וכו, לא אינסטלטורים ביצאת צדיק)

אבל אצלנו קל יותר ליצור אפקט העדר ולכן זה הרבה יותר מסוכן שיפלו כמות רצינית, אבל גם להציל אפשר את כל העדר וזו נקודת אור

 

[ANK]

ברור.
אבל מעיתון שאמון על דרך התורה אתה וודאי מצפה ליותר.

 

[יוסייוסייוס]

ולכן מה להשקיע בלי להתיעץ
או לא להשקיע במקמות כאלה ?

לא להשקיע!
אדם פרטי צריך להכיר את מקומו
אין לו יכולת מקצועית לבדוק עסקה מוצעת
אין לו משאבים כלכליים לבדוק עסקה מוצעת

 

[יוסייוסייוס]

היה לי קשה לעצור. אחרי הכל, השקעתי כבר עשרות אלפי שקלים שהלכו לטמיון. שלא לדבר על השעות, שבחישוב מצטבר נראה לי כבר הגיעו לכמה חודשים מלאים שאבדו לטמיון. היה לי חשוב לנסות להציל משהו. אבל הבנתי שעדיף להיות עני קטן, מאשר עני עוד יותר גדול. צריך לעצור בזמן. אם הפסדתי כסף, לא אקנה כרטיס הגרלה בשביל לכסות על ההפסד. אלך ברגל במקום באוטובוס, אקח אוטובוס במקום במונית, אבל לא אשקיע עוד כספים לכסות את ההשקעה שאבדה.
ההבנה הזו, של הצורך לדעת מתי לעצור, הייתה נקודת מפנה. החלטתי לחתוך, להבין את הגבולות, ולמנוע מעצמי להיכנס לשלולית נוספת של הפסדים.

זה דבר משמעותי
לדעת לחשב מסלול מחדש בלי קשר למה שהיה עד היום
כל רגע צריך לחשוב מה נכון לעשות עכשיו
בדיוק כמו ש'וויז' מחשב מסלול מחדש כל הזמן מה נכון לעשות בנקודת הזמן הזאת בלי רגשות של 'השקעתי כבר כל כך הרבה'

 

[לבחור בטוב]

מבלי לחשוד וח"ו בלי רצון לפגוע או להטיל ספק.

הקו להגנת הצרכן של איצ'ה מספר מי הקים אותו, מדובר באדם אמיתי שאפשר לבדוק מה האינטרסים שלו והיכן הוא עצמו מושקע.

אם אתם מקימים ועד ההצלה או כל דבר כזה, אנא ספרו לנו מי עומד מאחור. אתה עורך דין? נפלא! תוכל לכתוב לנו מי אתה?

כשאני רואה ניק @ברנדוויין איך אוכל לדעת שהוא עורך דין שנרתם לנושא בהתנדבות, או משווק נדל"ן במיילים שנאבק במתחרים? אין כאן אף האשמה, אתם לא חייבים לעשות כלום וודאי לא להיחשף, אבל זה מאוד יעזור לקדם את העניין ויגביר את האמון.

 

[ANK]

צודק! ה א' ב' בועד כזה זה שקיפות! וכל עוד אין כזו. זה עוד גימיק פרסומי שנועד להציף את הנושא כדי שיכנס כאן איזה פרסום של השקעה אמינה ביחס לאלו שלא. מוכר מאד מעולם הפרסום.

 

[חרש עץ]

1. חינוך שכסף יורד מהשמים: אברכים רבים לא עבדו שעה אחת בחייהם, הכל קיבלו מההורים / אשה / שווער / מוסדות וכן הלאה, ולכן גם עסקאות חסרות היגיון יכולות להראות הגיוניות, אין את ההיגיון הבסיסי של הבנה בעסקים.
2. חינוך לחאפריות: טסט לבטיחות הרכב מעבירים בקומבינה, אישורי בניה משיגים בקומבינה, משכנתא מצהירים על הכנסה שלא קיימת, וכך בהרבה דברים, ולכן גם בעסקאות כשאין ערבות בנקאית או שקיפות וכו' זה עדיין לא נראה חשוד.
3. חינוך לתחושת עליונות: מגיל קטן הוא גדל על כך שכל המדענים לא מתקרבים לחוכמה של בחור ישיבה, ולכן בן ה22 סומך על עצמו שגם בהשקעות הוא מבין. (חילוני / גוי מזוחניק / בעלבת - לא חושב שהוא מבין במשהו, הוא ישאל קודם את ההורים / החברים / אנשי מקצוע, אבל האברך מומחה להכל).
4. צמצום חשיפה לאינטרנט: בקלות אפשר לערבב אותו עם נתונים שהוא אפילו לא יודע איך לבדוק.

הדברים האלו נובעים במקורם מערכים טובים אבל במקרה של השקעות מביאים לסיכון גבוה.

 

[ANK]

5. חשיפה מוגברת לפרסומים ללא אחריות, כולל מניפולציות פרסומיות בשם הדת ובאיצטלא של תחושת שליחות, חסד, או מצווה חוסר שקיפות ופרסומים עלומים בשם ועדות כלשיהן.

 

[ברנדוויין]

"ועד הצלת משפחות מעסקאות כזב"

אז מה אנחנו זוממים ? אין מזימה.
מיהו היריב העסקי שלנו ? אין יריבים.
מה "נדחוף" לכם בסוף ? כלום.

אז למה לא בפנים גלויות - על מלא ? אין טעם.
אבל למה ? הרי יש את ההגנה של "אמת דיברתי" ? הרי יש "עניין ציבורי בפרסום" ? נכון, אבל אין טעם.

אז מה האינטרס שלנו ? לא יכולים לעמוד מנגד.

* לא ממליצים על שום פרויקט.
* מגבירים מודעות.
* מגשרים על פערי הכוחות הקיצוניים בעסקה.
* מסייעים לכלל הפונים שנוצלו, נעשקו ונגזלו.
* חתומים על עשרות הצלחות.

ובהתנדבות מלאה !
נ.ב. לא פועלים ו/או חוסים - תחת אצטלת הדת.

ברכת יישר כח להנהלת האתר הנכבד "פרוג". מלאכת קודש מלאכתכם !

 

[ניק 127297]

ראיתי מיליארד שקל של משפחות אברכים תמימים יורד לטמיון - רק בחמשת השנים האחרונות !!!
כך העיד אתמול [כ"ו אדר תשפ"ה] הדיין הגאון רבי צבי ברוורמן שליט"א בכנס שהתקיים בירושלים.
עכשיו זה כבר לא סוד שאברכים תמימים מחפשים את הפרויקטים הזולים או את "האקזיט החלומי" לעשות את הכסף הקל.
ב"ה, קמו להם לאחרונה מספר בעלי מקצוע, ובהם אדריכלים, שמאים ועורכי דין, מתוך כאב ושליחות קודש, בהתנדבות מלאה ! ובהכוונת גדולי הדיינים שליט"א, בניסיון להציל את כבשת הרש [כותב השורות, עו"ד במשלח ידו, זכה להימנות בתוכם].
ב"ה ישנן הצלחות כבירות.
מטרת אשכול זה הינה להתחקות אחר הנסיבות והכשלים שהביאו למצב עגום זה. אבקש מכל מי שיש באמתחתו תובנה מחכימה בנושא, שיואיל לשתפה כאן - יחד נמנע את הצער הבא - אעריך הימנעות מהזכרת שמות או השתלחויות שאינן לרוח האתר הנכבד.

איך פונים לועד מה פרטי קשר????
לתועלת הרבים

 

[ANK]

כמה אחוזים לוקחים?
אם כן, צריך וחובה לפרסם! ( לא ראיתי שמופיע לל''ת לכן שאלתי.)
אם אכן לוקחים. חובה לכתוב תוכן מקודם/שיווקי/פרסומי
ואם לא לוקחים. תבורכו מפי עליון. בהצלחה מרובה!
סתם לידיעה יש עמותה כזו

 

[ברנדוויין]

בעלי מקצוע מצוינים שעובדים פרו בונו. לא לוקחים כלום. לא קשורים לשום עמותה
ניתן לפנות לועד דרך המזכיר הר' יוסף דב ריבלין כתובת מייל 6032254 גימל

 

[די]

אברכים רבים לא עבדו שעה אחת בחייהם

הניסוח לא כ"כ נכון כי גם האברכים בעצם עובדים בכולל או בדרשו וכו'
דרך אגב לא נראה לי כ"כ נכון להפיל את האשמה על העיתונים, אפשר גם להאשים את העיתונים שמפרסמים אוכל ושתיה לא בריאים, יכול להיות שהציבור בזבז בשנים האחרונות מיליארד ש"ח על אוכל ושתיה לא בריאים או דברים שאינם נצרכים.

 

[לא מאמין]

כל דבר חובה להתיעץ אם אנשי מקצוע הבקיאים בענין, מנסיון רב גם רבנים ידועי שם מתיעצים אם אנשי מקצוע. ולא סומכים על וועדות רבני למיניהם.
במו עיני ראיתי זאת.
דבר נוסף מנסיון , לצערי על גבי] לא כל השקעה מתאימה לאברך, עשירים משקיעים ומרווחיחם הרבה וגם כשהם נופלים אז הם נופפלים בעסקה אחת מתוך 10 אבל יש להם הרבה השקעות המחפות על כישלון אחד לאברך השקעה אחת שיורדת לטמיון, מפילה אותו לכל החיים ולכן קרקעות חקלאיות וכל המסתעף מזה יכול להיות שמבחינה עתידית בן אדם יכול להרוויח הון אבל יש גם סיכונים לא קטנים שיכולים למוטט משתפחה של אברך
שמעתי מאחד ממומחי המימון בדירה הפרטית שלךלעולם לא תגע זה העוגן של החיים ולכן אם השקעה באה על חשבון הדירה לעולם אל תעשה זאת

 

[לא מאמין]

פיתחתי רעיון מהפכני.
כרגע הוא נשמר בסוד, שכן ייתכן שיום יבוא ואוכל להפיק ממנו רווחים נאים. מדובר במוצר פשוט להפליא, אך דווקא הפשטות הזו היא מקור גאוניותו. כשייצא לשוק, איש לא יאמין שפעם האנושות הסתדרה בלעדיו.
זהו לא מוצר נישתי, אלא כזה שמיועד לכולם, ללא יוצא מן הכלל. גבולות גיאוגרפיים, תרבויות או אורח חיים – אף אחד מהם לא משנה. מיליארדי אנשים ברחבי העולם יוכלו למצוא בו תועלת.

ככל שהתעמקתי ברעיון, הבנתי שמדובר במהפכה של ממש. אני, שגר בדירה קטנה וממש לא חי חיי מותרות, עומד אולי לחולל שינוי עולמי. אפילו כשהתייחסתי לחישובים שלי בגישה הכי שמרנית שיש, התוצאה הייתה מרשימה: רווחים שעלולים להתחיל במאות אלפי שקלים ולזנק למיליונים מדי שנה!
ברור לי איך זה נשמע מבחוץ – דמיונות באוויר. אילו שמעתי על מישהו אחר שטוען טענות כאלו, אולי הייתי ממליץ לו לבדוק את שפיותו... אבל המספרים מדברים בעד עצמם. עשרות שעות של מחקר, ניתוח שוק מעמיק, טבלאות אקסל מפורטות – כל אלו מוכיחים שהרעיון אינו בגדר חלום באספמיה, אלא תכנית עסקית מבוססת.
עם זאת, היה לי ברור שלא כדאי לפעול בפזיזות. לפני שאחשוף את הפטנט, עליי להבטיח את זכויותיי המשפטיות. לשתף אנשים אחרים זו סכנה – מה אם מישהו ינצל את המידע ויקדים אותי? מה אם ייקח את הרעיון וירשום אותו על שמו?
מבדיקה שעשיתי, הבנתי שהצעד הראשון הוא רישום הפטנט. רק כך אוכל למנוע מצב שבו חברה אחרת תטען לבעלות עליו, ואולי אף תתבע אותי על הפרת זכויות יוצרים. לא מספיק לרשום אותו במדינה אחת – יש להגן עליו גם בארה"ב, האיחוד האירופי, ואפילו מדינות כמו סין, יפן והודו.
לצורך כך פניתי לעורך דין מנוסה בתחום הפטנטים, נקרא לו דן (שם בדוי).
כבר בפגישת הייעוץ הראשונה, שעלתה לי לא מעט, הרגשתי שמצאתי את האדם הנכון. מעבר לכך שהוא בקיא בתחום, הוא גם מציע שירות מקיף – בדיקות מקדימות, הכנת רישום, חיבור למשקיעים, ואפילו הפקת חומרים שיווקיים.
נראה היה שאני בדרך הנכונה.
רק מה, כגודל מקצועיותו, כך גודל תאבונו הכספי. כל שלב מתומחר בנפרד, ובסך הכל הסכומים נעים בין עשרות אלפי שקלים, ועד מאות אלפים.
למרות זאת, החלטתי ללכת על זה וחתמתי איתו על הסכם. בשלב הראשון, התחייבתי לרישום זמני בלבד, שיבטיח לי בעלות ראשונית על הרעיון. רק לאחר מכן, כשיגיע הזמן לרישום המלא, אצטרך להוציא סכום נוסף.
לפי הנהלים, אחרי שהפטנט נרשם באופן סופי, אי אפשר עוד לשנות או לשדרג אותו. כלומר, אם במהלך הדרך יעלה במוחי שיפור משמעותי, אצטרך להגיש בקשה חדשה לחלוטין. זו הסיבה שנהוג להתחיל עם רישום זמני, שמאפשר חלון זמן של שנה לשיפורים והתאמות לפני שהפטנט הופך לרשמי.
חלק משמעותי נוסף בתהליך היה הסכם הסודיות. לפני שחשפתי בפניו את פרטי ההמצאה ואת החישובים הכלכליים שערכתי, הבטחתי משפטית שכל המידע יישאר חסוי.
ואז, כשהסברתי לו את הרעיון, הבחנתי שהוא מופתע. מדובר באדם ששמע כבר אינספור המצאות בחייו, ובכל זאת – הוא נשען אחורה, עצם את עיניו, פלט שריקה ארוכה של התפעלות והקיש באצבעותיו על השולחן. "זה רעיון פורץ דרך," הוא אמר, "יש פה פוטנציאל אדיר."
במקצועיות מופלאה הוא התחיל להזין נתונים לטבלאות, לחשב קהל יעד, עלויות פיתוח וייצור, תמחור ראשוני למפיצים, ולהוסיף מקדמי ביטחון. התוצאה הייתה ברורה – מדובר במוצר עם פוטנציאל לרווח של מיליונים בכל שנה.
"עם נתונים כאלה," הוא אמר לי בביטחון, "נוכל למצוא בקלות משקיעים שיזרימו הון לפיתוח המוצר. אמנם הם ידרשו נתח מהרווחים, אבל זה שווה כל שקל. אף אחד לא עושה דברים לבד."
הוקל לי. חששתי שאפול על אדם ספקן, כזה שלא מאמין ביזמות אלא רק במשרות מסודרות, אך לשמחתי הוא הבין את הפוטנציאל. הרגשתי שזהו רגע מכונן.
לא רק שמצאתי מומחה שמכיר בערך הרעיון שלי, אלא שהוא גם האמין בי, חיזק אותי, והבטיח לחבר אותי למשקיעים.
לראשונה, לא רק אני הייתי בטוח שזה רעיון גדול – גם המספרים בטבלאות, היבשים והאובייקטיביים, חייכו אליי ואישרו זאת.
סימנתי לעצמי את ה"וי" הראשון בדרך לפסגה.
נדרשתי לשלם לדן מקדמה של עשרת אלפים שקלים. כדי לעמוד בתשלום, לא הייתה לי ברירה אלא לקחת עוד הלוואה. בעודי עומד בתור בבנק, לא יכולתי שלא לגחך לעצמי – דמיינתי את הרגע שבו אהיה עשיר מופלג, יושב בראיון טלוויזיוני ומספר על הימים שבהם הייתי צריך להתחנן לעוד הלוואה עם ריבית מרקיעת שחקים. בתוך תוכי, ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שהכל יתהפך לטובתי.
אשתי, מנגד, לא חלקה את ההתלהבות שלי. היא ניסתה לשכנע אותי לעצור לרגע ולשקול את צעדיי, אך לא הצליחה לערער את הביטחון שלי. לפחות על דבר אחד הצלחנו להסכים – שכדאי להתייעץ עם מומחה נוסף, אדם שאין לו אינטרס בקידום הפטנט עצמו. אני חשבתי שהשיחה עם דן מספיקה, אבל היא עמדה על כך שנפנה ליועץ נוסף.
בדרך כלל, בוויכוחים כאלה, המנצח היה ה"צודק" – ומסיבה מסתורית, זה תמיד הייתי אני.
ואז, לפתע, היא קיבלה חיזוק בלתי צפוי לטענותיה. דן התקשר לבשר לי בשמחה שהתקבלנו לחממה טכנולוגית בחסות המדען הראשי. לדבריו, מדובר בקרן ממשלתית שמסייעת ליזמים לפתח מוצרים חדשניים, אך כדי לקבל מימון, נצטרך להציג את ההמצאה בפני ועדה של מומחים בתחום הפטנטים. אם נצליח לשכנע אותם בפוטנציאל של המוצר, ייפתחו בפנינו מקורות מימון עצומים. המדינה רוצה לקדם חדשנות – ואנחנו עלולים להיות המרוויחים הגדולים.
כחלק מהדרישות, היינו צריכים להגיש תוכנית עסקית מסודרת. זהו מסמך שמנתח את סיכויי ההצלחה של המוצר מכל היבט אפשרי – שוק, מתחרים, עלויות ורווחיות. לשם כך, היה עליי לשכור את שירותיו של יועץ עסקי מיומן.
הופניתי אל יוסי (שם בדוי), מומחה בעל שם. נאמר לי שחברי הוועדה מייחסים משקל רב להמלצותיו – אם הוא חותם על התוכנית העסקית, הסיכוי לאישור כמעט מובטח.
הבעיה הייתה שיוסי לא התעסק ב"קטנות", והיה קשה מאוד להשיג פגישה איתו. אבל כמו שאומרים – מי שבאמת רוצה, תמיד מוצא את הדרך.
הגעתי אליו חדור ביטחון, מצויד בכל המסמכים: ההערכות הכלכליות של דן, טבלאות הנתונים, התרשימים – כל מה שיכול להוכיח את הפוטנציאל האדיר של הפטנט.
הצגתי לו את הכל. סיפרתי על קהל היעד, עלויות הייצור, הרווחים הצפויים – הכל בצורה ברורה, מקצועית, ומלאת תשוקה.
יוסי האזין בקשב רב, רשם לעצמו הערות, אך פניו נותרו חתומות. המתנתי לרגע שבו הוא יצטרף בהתלהבות להצלחה, יאמר לי שהוא בפנים – אבל זה לא קרה.
בתום דבריי, הוא חייך אליי בנימוס, כחכך בגרונו ואמר: "הרעיון מבריק, אין ספק, אבל... אין סיכוי שתרוויח ממנו שקל."
הרגשתי כאילו קיבלתי סטירת לחי.
"אני אסביר," הוא המשיך. "הבעיה היא לא הרעיון עצמו, אלא המציאות העסקית. אתה תעבוד שנים על פיתוח, תשקיע הון ברישום הפטנט, תשלם משכורות לאנשי מקצוע – אבל אז, כשתגיע לשלב השיווק, תמצא את עצמך נלחם באוויר.
יש בעולם תעשיות שלמות שמתמחות בהעתקה ושכפול. ברגע שהמוצר שלך יגיע לידיים הלא נכונות, תוך חודש יופיעו העתקים זולים מסין, שימכרו אותו במחיר רצפה. הם ידעו איך לעקוף את הפטנט – שינוי קטן בגודל או בעיצוב, וזה כבר ייחשב למוצר אחר. אף אחד לא יוכל לעצור אותם."
הרגשתי שהקרקע נשמטת תחת רגליי.
גם אם ייצרו העתק מדויק, המשיך יוסי בדבריו, תאלץ לשכור סוללה של עורכי דין שתפקידם לאתר מתוך שני מיליארד סינים מי הוא זה שגנב את זכויות היוצרים שלך. הם מקימים "חברת בת" של "חברת בת" של "חברת בת", עם כמה בעלים שקשה לדעת מי קשור להפרת הזכויות. וגם כשיאתרו, תמיד ימצאו שזה איש קש שאין לו כל נכס שיהיה ניתן לגבות ממנו את הקנסות.
המחירים שהם יגבו על המוצר הזה יהיו כל כך נמוכים, שלא תוכל בשום אופן לעמוד בתחרות. הם ישווקו את זה ברבבות באתרי אינטרנט פופולריים, עד שתתארגן לנסות לאתר ספקים ואנשי מכירות, תמצא רשת שיווק מרושתת ומיומנת שעוקפת אותך בכל צומת שרק תתקרב.
המוצר גדול – אבל מי שירוויח ממנו אלו יהיו הסינים. שמע לי – רד מזה. המשחק הזה לא בשבילך.
חזרתי הביתה מטושטש לגמרי. כזו מקלחת צוננים לא תכננתי. לא יכולתי להתאפק, הרמתי טלפון לדן, סיפרתי לו על השיחה עם יוסי. לא ידעתי שדרכתי לו על יבלת. הוא כל כך נפגע. "למה הלכת ליוסי הזה? הוא לא נורמאלי, ידוע כחולה פראנויה. אם תשמע לאנשים האלו תישאר עני ואומלל כל החיים. אני אומר לך שמדובר ברעיון גאוני וצריך להפסיק לחשוש ולפחד. חייבים לקפוץ למים".
הצעתי לו להיפגש עם יוסי. אמרתי לו: "אני לא יכול להסביר לך את מה שיוסי אמר כל כך טוב. דבר אתו ישירות".
"מה פתאום שאני אלך ליוסי?! אולי שהוא יבוא אלי? מה הוא מבין בתחום של פטנטים? אני אמצא לך יועצים עסקיים שישמחו להכין לך תכנית עסקית מקצועית והגיונית, הם יציגו את הסטארטאפ שלך כראוי בועדה של החממה, אין לי ספק שיאשרו אותך. ואם הם לא יאשרו, יש עוד הרבה קרנות הון סיכון שודאי ישתכנעו מהמוצר".
לא היה צריך להשקיע הרבה כוחות לשכנע אותי שוב. קיבלתי את דבריו שנאמרו בבטחון רב, וביקשתי ממנו שימצא עבורי את היועץ המתאים. נפגשתי עם מאיר. הצגתי את הרעיון, את הכדאיות, את קובץ האקסל של דן. ומה אומר לי מאיר?
"אם אתה רוצה תכנית עסקית לחממות, אני מוכן להכין לך, אבל אני מתנה את זה בכך שתשתמש בה לצורך גיוס משקיעים פרטיים".
והוא הסביר: "כל עוד מדובר בכספים ממשלתיים, אשר חברי הוועדה של החממות בוחנים זאת ומאשרים את ההשקעה, אני מוכן לחתום על הכדאיות הכלכלית של המיזם. אבל אני חושש שהם לא יאשרו. ואז תעשה מה שלצערי עושים רבים אחרים, משווקים את הסטארטאפ שלהם לציבור הרחב והתמים. לזה אני לא מוכן להיות שותף.
מוצר סטארטאפ שלא קיבל את המימון מהמדען הראשי, זהו מוצר שאין לו סיכוי. כשם שלא תחפש יהלום באשפה, הגם שיתכן ואחד למיליארד חיפושים יימצא יהלום שהושלך בטעות, כך אל תשקיע ברעיונות ובפטנטים של פרטיים שלא אושרו וקודמו ע"י מומחים בתחום. הכסף לא נמצא שם.

זה לא שהרעיון לא נכון, הוא פשוט לא יצליח בגלל תנאי השוק והתחרותיות הלא הגיונית. מי שכן מרוויחים מהפטנטים, ומרוויחים טוב, אלו הם רושמי הפטנטים. הם משדלים את הלקוחות התמימים כאילו אם רק יבצעו רישום יהפכו לאחד מעשירי תבל. אני רואה בזה סוג של רמאות בהיתר".
מאיר כתב לי תכנית עסקית. תכנית סבירה והגיונית, פחות מרשימה מזו של דן, אבל בכל אופן כמה עשרות אלפי שקלים בחודש, מה רע? שילמתי עליה עוד 5,000 ₪. הגעתי לועדה של החממה, הצגתי את הפטנט שלי בפני הגורמים המומחים.
ומה היתה התשובה? – לא התקבלת. אנחנו לא מוכנים להשקיע במוצר הזה.
חזרתי לדן. והוא, שאני לא מקטלג אותו כנוכל, לאורך החודשים האחרונים עשה מאמצים גדולים שאתקבל לחממה ואצליח לקדם את הפטנט, אבל הוא כל כך בוטח בעצמו. מה הוא יעץ לי? – "תפרסם בעיתונות על הסטארטאפ שלך, תגייס משקיעים פרטיים. זו לא בעיה. מעצבים מודעה מרשימה, מציגים למשקיעים את המוצר, הם משתכנעים ומשקיעים. יש לי הרבה ניסיון בזה".
זה כבר לא הייתי מסוגל לעשות. גם בגלל ההתניה של מאיר, אבל גם בגלל הישירות של עצמי.
היה לי קשה לעצור. אחרי הכל, השקעתי כבר עשרות אלפי שקלים שהלכו לטמיון. שלא לדבר על השעות, שבחישוב מצטבר נראה לי כבר הגיעו לכמה חודשים מלאים שאבדו לטמיון. היה לי חשוב לנסות להציל משהו. אבל הבנתי שעדיף להיות עני קטן, מאשר עני עוד יותר גדול. צריך לעצור בזמן. אם הפסדתי כסף, לא אקנה כרטיס הגרלה בשביל לכסות על ההפסד. אלך ברגל במקום באוטובוס, אקח אוטובוס במקום במונית, אבל לא אשקיע עוד כספים לכסות את ההשקעה שאבדה.
ההבנה הזו, של הצורך לדעת מתי לעצור, הייתה נקודת מפנה. החלטתי לחתוך, להבין את הגבולות, ולמנוע מעצמי להיכנס לשלולית נוספת של הפסדים.

בתקופה שבה עסקתי סביב הפטנט, פגשתי והכרתי הרבה מפתחי פטנטים. קשרתי עמם לא מעט קשרים. לעיתים אני רואה פטנטים המתפרסמים בעיתונות, וכשאני יודע בוודאות שהם היו בוועדות ונדחו, אני מתפוצץ. התקשרתי לאחד המפרסמים לאחרונה, שאלתי אותו למה הוא פונה לציבור ולא לגורמי מימון מוסדיים, והוא ענה לי - "בגלל שאני רוצה לחסוך בעלויות. הקרנות גובות אחוזים גבוהים ואני נותן למשקיעים פחות." נשמע טוב, אבל ברור לי שהוא משקר. אף אחד לא פונה לפרטיים לפני שמיצה את המוסדיים.
העלות לגייס משקיעים פרטיים, גבוהה יותר מאחוזי הרווח הכי גדולים שיבקשו המוסדיים. שלא לדבר על הקושי הטכני והאנרגיות האין-סופיות לשכנע עוד ועוד משקיעים קטנים.
צריך שיהיה ברור. כשם שאף אדם לא ישקיע את כספו בפיתוח תרופה למחלת הסוכרת שהמציא איזה פועל בניין פשוט ללא הכשרה מתאימה, כך אל תשקיע במוצר חדשני שלא עבר את תהליכי הבקרה המקצועיים. צריך להכיר את השוק היטב בשביל לדעת היכן למצוא את הבאגים. אין בנק שנותן הלוואות לסטארטאפ. כי רוב הסטארטאפים לא מצליחים.
אין לי ספק שכל הצעה להשקעה בסטארטאפ המשווקת בעיתונות עמדה קודם לכן במבחן של מומחים ואנשי מקצוע מעולים. אם הם היו מאמינים במוצר, היה בידם את היכולת לממן את כל ההשקעה הנדרשת, ולא היה נדרש הקמפיין הפרסומי לגייס פרטיים. אם המומחים לא מוכנים להניח על זה כסף, ודאי שאדם פרטי לא אמור להניח על זה כסף.

שאלו עשיר אחד: "כיצד נהיית עשיר?" - הוא השיב: "בגלל ההחלטות הנכונות." שאלו בשנית: "אבל איך ידעת לקבל את ההחלטות הנכונות?" - הוא השיב: "מהנסיון של ההחלטות השגויות."
המסקנות שלי:

• לא להשקיע לפני שמתייעצים עם יועץ מקצועי שהוא נטול אינטרסים לעסקה.
• אם יש לך 100,000 ₪ להשקעה, עדיף להוציא 5,000 ₪ מתוכם לייעוץ ולהישאר בהשקעה של 95,000 ₪, מאשר להשקיע את כל המאה אלף ולהישאר בלי כלום.
• לא להתקרב להשקעה בסטארטאפ מכל סוג שהוא.
• מוצר סטארטאפ הוא כמו ילד קטן. צריך כל הזמן השקעה ותחזוק. זה לא מוצר מדף שאתה מייצר ופורש למנוחה. כל הזמן צריך שיפורים ועדכונים, לעדכן רישום פטנט ולשלם אגרות.
• גובה השכר בעולם ההייטק גבוה מאד. כך שאם אתה מחפש אנשי מקצוע טובים, העלויות הפעלה והתחזוק יעלו מאוד.
• גם אם מספרים לך על אדם שהשקיע בסטארטאפ והתעשר, אל תתפתה. חריגים יש תמיד. על כל הצלחה יש עשרות ואולי אף מאות כישלונות.
• כשהעסקה טובה, לא צריך לרדוף אחרי משקיעים. ודאי לא צריך לפרסם בעיתונות. הכסף מגיע בשיטת החבר מביא חבר. יש הרבה קרנות שמחפשות את ההשקעות הטובות.
• לא ליצור יחסי חברות עם שותף לעסקה. אני יצרתי סוג של יחסי חברות עם דן, וכמעט נפלתי רק בגלל שלא היה נעים לי לאכזב אותו.
• זכור: השוחד מעוור את החכמים. תאוות הממון, והחלום על העושר, יכולים לעוור את עינינו ולסמא את שכלנו.
• אם כבר נפלת בסכום של כסף, תכיל את הכישלון ותתקדם הלאה. אל תנסה להרוויח את מה שהפסדת. זה עלול להיות על חשבון אחרים.

ארוך מדי נא תמצת

 

[ירושלמי בלב]

ארוך מדי נא תמצת

שלא להתפתות לכל מודעה בעיתון