הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
לפעמים נדרשת מאתנו עבודה בדיוק במקום בו איננו מעוניינים להשקיע.
אם מישהו בוחר להרגיז אותנו או לפגוע בנו הרי שמיד קמה לה מידת הצדק ושואלת: הייתכן???
הרי יש כאן משהו שאיננו הוגן!
וכך אנחנו מחשבנים עד כמה הצדק עמנו ועד כמה העוול כלפינו גדול, לא מוצדק ובלתי אפשרי.
והכל בצדק, ביושר ובדיוק מושלם.
והאמת אתנו, והצדק אתנו, והחשבון מדויק ונכון.
בדיוק אז זו ההזדמנות שלנו להעביר על המידות.
להעביר על מידת הדיוק, להעביר על מידת הצדק, להעביר על מידת החשבון,
להעביר על מידת האכפתיות ועוד שלל מידות בהם אנחנו מתעטפים ומנפנפים.
והכל בשם הצדק והאמת בשם חוסר ההגינות המשווע כלפינו.
בדיוק כאן הזמן לתת משהו מעצמנו, לכבוד בורא עולם שאומר לנו:
אני שבראתי על העולם מעביר על מדותי נושא עוון ופשע נהגו אף אתם כמידתי.
קיום העולם בנוי על שלוש עשרה מידות רחמים, נהגו אף אתם לפנים משורת הדין.
איך נעביר על המידות אם לא באמת מציק לנו, אם לא באמת נעשקנו, אם לא באמת נפגענו.
להעביר על המידות זו מלחמה קשה, כי המידות שלנו הם הטבע שלנו, והמידה בה אנו מודדים את מה שקורה לנו, מוטבעת בנפשנו.
לשנות את הלך הנפש פירושו להיכנע, להנמיך את עצמך, נפש שפלה.
ואילו אנו כל כך מרגישים את הצורך הקיומי להיות נחשבים, להיות בעלי ערך, לקבל את הכבוד שמגיע לנו.
אולם ברגע שנבחר לשנות ממידתנו, לשנות ממה שאנחנו חושבים שמגיע לנו בצדק, לשנות מהדרך הנכונה והראויה שנוהגים כלפינו, אנחנו כבר לא הולכים לפי מידת האמת, אלא לפי מידת השלום.
מידת השלום מקורה בענווה, בהכנעה, בוויתור, ויהא זה ויתור על אמת וצדק, ויהא זה ויתור על מה שמגיע לנו לפי שורת הדין.
אהרון הכהן זכה לכינוי "אוהב שלום ורודף שלום" וכשנבחן את מעשיו של אהרון הכהן, נראה שהתורה העידה עליו – "וראך ושמח בליבו"
אהרון הכהן היה הגדול מבין האחים ובכל זאת כשהאח הקטן ממנו, משה רבינו עלה לגדולה מעידה התורה על כך שאהרון הכהן שמח בליבו.
אהרון הכהן זכה על ידי כך לחושן על ליבו.
חשבתי שאולי אמת זהו הגיון צרוף ואילו שלום זהו שלמות הלב.
הדרך של השלום היא לשמוח עם השני בשמחת הלב.
גם אם נראה שיש משהו לא מוצדק, גם אם נראה שהשני קיבל יותר.
ובנוסף אפילו אם מישהו לקח משהו שאיננו מגיע לו, באופן לא הוגן, זהו הזמן להעביר על המידות, להתבונן במידת השלום, לפחות לא לכעוס, לא להיפגע, לא לנטור.
"להעביר על המידות" נראה קשה בתחילה אבל האמת היא שבסופו של יום נהיה קל יותר.
אדם שכועס ושומר טינה הוא סובל בעצמו וממשיך את הסבל, ואילו אדם שמעביר את העניין בסופו של דבר העניין עצמו נמוג.
הרי הדברים מגיעים אלינו באופן מיוחד בגלל סיבה, וכל עוד לא נקבל את הדבר הוא ימשיך להגיע, עד שאנחנו נלמד את מה שאנחנו צריכים ללמוד.
גם אם הם נראה לנו כרגע שהעניין לא הוגן, הרי יש דברים שאנחנו צריכים לתקן.
גם אחרי ש"העברנו" אנחנו עדיין יכולים לומר את שלנו, אבל אנחנו נהיה יותר רגועים, ונוכל לומר את אותו הדבר שרצינו לומר באופן שנשמע יותר, וגם נוכל לקבל את עצמנו באופן יותר נינוח.
בנוסף על כך שהדרך "להעביר על המידות" נכונה היא מובילה אותנו למקום טוב יותר, מקום משתלם יותר.
כמה מעניין שדווקא התעלמות מהדין, מהאמת ואפילו מהצדק והיושר היא המובילה אותנו לשלמות.
אין זאת אלא שדין הינו טוב כלפי עצמנו ואילו רחמים הם כלפי הזולת.
אבל כשנהגנו במידת הרחמים כלפי הזולת לבסוף הגענו למצב של רחמים כלפי עצמנו.
והרעיון הזה מתאים לדברי חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים".
אין זאת אלא שאמת בנויה מהיכולת להעביר, לא לראות את הדיוק, לא להרגיש את ההקפדה.
וזוהי אמת נעלית יותר – היכולת לראות מעבר לרגע הנוכחי, היכולת לראות מעבר לפגיעה, היכולת להרכין ראש ולהמשיך הלאה.
ומתי תהיה לנו הזדמנות כזאת נעלית, רק כאשר אנחנו באמת צודקים באמת כועסים, באמת פגועים.
זו ההזדמנות להדמות במידותינו לבורא עולם שנוהג עמנו במידת הרחמים, ורחמיו מרובים וגדולים, וכל אחד יכול להרגיש זאת בכל רגע.
זו ההזדמנות לתת משהו מעצמנו, מהפנימיות של הנפש שלנו, משהו שדורש מאתנו יכולות של ויתור, לתת משהו לבורא עולם.
ואם התנסיתם במשך זמן רב, ואם התנסיתם במשהו שאיננו הוגן, ואם זכיתם להעביר על מידותיכם הרי שהבאתם אתכם מסר של השלמה.
השלמה של חלקים חסרים, השלמה של טעויות שכבר נעשו, השלמה של העולם.
ולסיום סיפור קטן על בחורה מבוגרת שהיתה בשידוכים זמן רב, היא קיבלה הצעה שאיננה הוגנת לה, מסתבר שהשדכנית לא ידעה את הנתונים ועדיין היה חוסר נעימות גדול.
לאחר זמן הציעה אותה שדכנית הצעה נוספת, הדבר הטבעי היה לא לשמוע ממנה יותר כל הצעה, אולם הבחורה, בחורה עדינה ומקבלת אמרה אולי היא שליחה להציע לי את הזיווג שלי.
היא שמעה את ההצעה, שהיתה הצעה מוצלחת ביותר, ובע"ה עוד מעט תזכה לעמוד תחת החופה.
חופת שלום.
לפעמים נדרשת מאתנו עבודה בדיוק במקום בו איננו מעוניינים להשקיע.
אם מישהו בוחר להרגיז אותנו או לפגוע בנו הרי שמיד קמה לה מידת הצדק ושואלת: הייתכן???
הרי יש כאן משהו שאיננו הוגן!
וכך אנחנו מחשבנים עד כמה הצדק עמנו ועד כמה העוול כלפינו גדול, לא מוצדק ובלתי אפשרי.
והכל בצדק, ביושר ובדיוק מושלם.
והאמת אתנו, והצדק אתנו, והחשבון מדויק ונכון.
בדיוק אז זו ההזדמנות שלנו להעביר על המידות.
להעביר על מידת הדיוק, להעביר על מידת הצדק, להעביר על מידת החשבון,
להעביר על מידת האכפתיות ועוד שלל מידות בהם אנחנו מתעטפים ומנפנפים.
והכל בשם הצדק והאמת בשם חוסר ההגינות המשווע כלפינו.
בדיוק כאן הזמן לתת משהו מעצמנו, לכבוד בורא עולם שאומר לנו:
אני שבראתי על העולם מעביר על מדותי נושא עוון ופשע נהגו אף אתם כמידתי.
קיום העולם בנוי על שלוש עשרה מידות רחמים, נהגו אף אתם לפנים משורת הדין.
איך נעביר על המידות אם לא באמת מציק לנו, אם לא באמת נעשקנו, אם לא באמת נפגענו.
להעביר על המידות זו מלחמה קשה, כי המידות שלנו הם הטבע שלנו, והמידה בה אנו מודדים את מה שקורה לנו, מוטבעת בנפשנו.
לשנות את הלך הנפש פירושו להיכנע, להנמיך את עצמך, נפש שפלה.
ואילו אנו כל כך מרגישים את הצורך הקיומי להיות נחשבים, להיות בעלי ערך, לקבל את הכבוד שמגיע לנו.
אולם ברגע שנבחר לשנות ממידתנו, לשנות ממה שאנחנו חושבים שמגיע לנו בצדק, לשנות מהדרך הנכונה והראויה שנוהגים כלפינו, אנחנו כבר לא הולכים לפי מידת האמת, אלא לפי מידת השלום.
מידת השלום מקורה בענווה, בהכנעה, בוויתור, ויהא זה ויתור על אמת וצדק, ויהא זה ויתור על מה שמגיע לנו לפי שורת הדין.
אהרון הכהן זכה לכינוי "אוהב שלום ורודף שלום" וכשנבחן את מעשיו של אהרון הכהן, נראה שהתורה העידה עליו – "וראך ושמח בליבו"
אהרון הכהן היה הגדול מבין האחים ובכל זאת כשהאח הקטן ממנו, משה רבינו עלה לגדולה מעידה התורה על כך שאהרון הכהן שמח בליבו.
אהרון הכהן זכה על ידי כך לחושן על ליבו.
חשבתי שאולי אמת זהו הגיון צרוף ואילו שלום זהו שלמות הלב.
הדרך של השלום היא לשמוח עם השני בשמחת הלב.
גם אם נראה שיש משהו לא מוצדק, גם אם נראה שהשני קיבל יותר.
ובנוסף אפילו אם מישהו לקח משהו שאיננו מגיע לו, באופן לא הוגן, זהו הזמן להעביר על המידות, להתבונן במידת השלום, לפחות לא לכעוס, לא להיפגע, לא לנטור.
"להעביר על המידות" נראה קשה בתחילה אבל האמת היא שבסופו של יום נהיה קל יותר.
אדם שכועס ושומר טינה הוא סובל בעצמו וממשיך את הסבל, ואילו אדם שמעביר את העניין בסופו של דבר העניין עצמו נמוג.
הרי הדברים מגיעים אלינו באופן מיוחד בגלל סיבה, וכל עוד לא נקבל את הדבר הוא ימשיך להגיע, עד שאנחנו נלמד את מה שאנחנו צריכים ללמוד.
גם אם הם נראה לנו כרגע שהעניין לא הוגן, הרי יש דברים שאנחנו צריכים לתקן.
גם אחרי ש"העברנו" אנחנו עדיין יכולים לומר את שלנו, אבל אנחנו נהיה יותר רגועים, ונוכל לומר את אותו הדבר שרצינו לומר באופן שנשמע יותר, וגם נוכל לקבל את עצמנו באופן יותר נינוח.
בנוסף על כך שהדרך "להעביר על המידות" נכונה היא מובילה אותנו למקום טוב יותר, מקום משתלם יותר.
כמה מעניין שדווקא התעלמות מהדין, מהאמת ואפילו מהצדק והיושר היא המובילה אותנו לשלמות.
אין זאת אלא שדין הינו טוב כלפי עצמנו ואילו רחמים הם כלפי הזולת.
אבל כשנהגנו במידת הרחמים כלפי הזולת לבסוף הגענו למצב של רחמים כלפי עצמנו.
והרעיון הזה מתאים לדברי חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים".
אין זאת אלא שאמת בנויה מהיכולת להעביר, לא לראות את הדיוק, לא להרגיש את ההקפדה.
וזוהי אמת נעלית יותר – היכולת לראות מעבר לרגע הנוכחי, היכולת לראות מעבר לפגיעה, היכולת להרכין ראש ולהמשיך הלאה.
ומתי תהיה לנו הזדמנות כזאת נעלית, רק כאשר אנחנו באמת צודקים באמת כועסים, באמת פגועים.
זו ההזדמנות להדמות במידותינו לבורא עולם שנוהג עמנו במידת הרחמים, ורחמיו מרובים וגדולים, וכל אחד יכול להרגיש זאת בכל רגע.
זו ההזדמנות לתת משהו מעצמנו, מהפנימיות של הנפש שלנו, משהו שדורש מאתנו יכולות של ויתור, לתת משהו לבורא עולם.
ואם התנסיתם במשך זמן רב, ואם התנסיתם במשהו שאיננו הוגן, ואם זכיתם להעביר על מידותיכם הרי שהבאתם אתכם מסר של השלמה.
השלמה של חלקים חסרים, השלמה של טעויות שכבר נעשו, השלמה של העולם.
ולסיום סיפור קטן על בחורה מבוגרת שהיתה בשידוכים זמן רב, היא קיבלה הצעה שאיננה הוגנת לה, מסתבר שהשדכנית לא ידעה את הנתונים ועדיין היה חוסר נעימות גדול.
לאחר זמן הציעה אותה שדכנית הצעה נוספת, הדבר הטבעי היה לא לשמוע ממנה יותר כל הצעה, אולם הבחורה, בחורה עדינה ומקבלת אמרה אולי היא שליחה להציע לי את הזיווג שלי.
היא שמעה את ההצעה, שהיתה הצעה מוצלחת ביותר, ובע"ה עוד מעט תזכה לעמוד תחת החופה.
חופת שלום.
