חומר על 'ניטל

[מיקי זאק]

בבקשה

 

[מרובע]

(כבר שכחתי מניטל, כבר היה בליל עשרה בטבת).

 

[מרובע]

סיפור על ר' טבלי שייער מרבני מגנצא-מיינץ על נס שאירע לו בליל ניטל, פורסם בגרמנית בכתב העת "איזראליט".

 

[מרובע]

מאמר מאת הרב יוסף ליברמן והשלמה מהרב בנימין שלמה המבורגר.

 

[מרובע]

ר' טוביה פריינד

 

[מרובע]

נזר החבורה

 

[מרובע]

מלך שפירא
הרב אלי' מטוסוב

 

[מרובע]

חיי משה

 

[מרובע]

מקורות למאמרים נוספים

 

[מרובע]

חב"ד | התקשרות 544 | מה עושים ב'ניטל'?

www.chabad.org.il

 

[מרובע]

 

[מרובע]

ספר מצוות גדול לאוין סימן מה
שנינו בתחילת מסכת עבודה זרה (ב, א) לפני אידיהם של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם, במקח וממכר, ולהלוותם וללוות מהן [להשאילן ולשאול מהם]ד ולפורעם ולהפרע מהן, ואוקימנא בגמרא (שם ו, ב) במלוה בשטר או שעל המשכון אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם, אמר שמואל (ע"ז יא, ב) בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד, פירוש בגולה, בחוץ לארץ מפני שאינם כל כך עובדי עבודה זרה, ופירש רבינו שמואל בשם רש"י דוקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפילו אותם יש להתיר במקום שיש לגוי איבה כדמוכח שם (ו, ב) דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודה נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה. עוד יש היתר אחר בגוי שאנו מכירין שאינו אדוק בעבודה זרה ולא אזיל ומודה כדאמרינן התם (ע"ז סה, א) רבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו[ן] אמר קים לי בגוויה דלא אזיל ומודה, פירוש קורבנא דורון, עוד יש היתר אחר במקום שצריך להחניפו כדאמרינן בירושלמי (ע"ז פ"א ה"א) בגוי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא [נמי בתוספתא] נכנס בעיר ומצאן שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם (ע"פ סה"ת סי' קלד):
עי' ע"ז פ"ט הל' א, ב, והגמ"י אות ב, ויו"ד קמח סעי' א, ד, ה, יב.

 

[מרובע]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח
סעיף יב
יד] יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, יב אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים. הגה: ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו; טו] ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. טז] ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור). יז] ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. (ב"י בשם הר"ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו יג מבערב; ואם לא, ישלח לו בחג עצמו (ת"ה סימן קצ"ה).

 

[מרובע]

 

[מרובע]

 

[מרובע]

 

[מרובע]

מחזור ויטרי הלכות מסה"ת לר' ברוך בר' יצחק (עמ' 782-755) סימן פ
הילכות מספר התרומה.
לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, מקח וממכר להלוותם, וללוות מהן, לפורעם, ולפרוע מהן, ואמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אחד. ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא ניתל וקצח שהן בשביל התלוי, ואפי' אותם יש להתיר משום איבה, או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה, או משום שהוא כמחניף לו, ואין כאן משום לפני עור, אף על פי שנודר תקרובת לגלח ממעות אילו, דאינו נותן לגלח כל כך שלא היה מוצא בטוב אפי' לא מלוה לו (לישראל) [ישראל] המעות האילו. ועוד מקח וממכר או' רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובתו:


דרכי משה הקצר יורה דעה סימן קמח
(א) ובמרדכי רפ"ק דעבודה זרה (סי' תשצה) התיר מטעם אחר וז"ל ומותר להלוות לגוים בזמן הזה אף על גב שהם נותנים תקרובת עבודה זרה לגלח ביום אידם לפי שאין נותנים לגלח כ"כ שלא יוכל למצוא אותו דבר מעט ללוות מגוים אחרים ואף על פי שאנו לא היינו מלוין אותו עכ"ל וכן הוא בהגהות מיימון פ"ט (אות ב). וכתב בתרומת הדשן סימן קצ"ה דאף בזמן הזה אם רצה לשלוח לו ביום שמיני שאחר ניתל שקורין ניי"א יא"ר ישלח לו מבעוד יום מבערב ולא ביום האיד עצמו ואם חל יום שלפני האיד בשבת ישלח לו ביום האיד עצמו דאית ביה איבה אם ישלח לו אח"כ או קודם זמן רב מפני שיש לגוים סימן אם ישלחו להם ביום אידם עכ"ל:

 

[מרובע]

שו"ת מפענח נעלמים סימן ד
מקור מנהג ניטל והמסתעף
ב"ה סיגעט תרס"ג
יצו ה' את הברכה, ברכת שמים מעל, א"כ אהוב נפשי האברך המופלג בתורה, ויראת ה' טהורה, מר אברהם גרינשטיין נרו יאיר.
אשר שאלת טעמא מאין מקור המנהג אשר נתפשט בארצות אלה, שמבטלין תלמוד תורה בליל אידיהן של הנוצרים הנקרא ניטל, והתלמידים אינם קובעים אז עתים לתורהסד:
תשובה. אהובי ידידי תדע קושט דבר אמת שקבלתי מזקני שער רבותי נ"ע, כי נשתרבב מנהג זה מפני סכנות נפשות, כי היה סכנה גדולה מלפנים בדורות שלפנינו ללכת לבתי מדרשות לקבוע עתים לתורה, כי הגוים היו מכין וחובטין מכות אכזריות כל איש ישראל אשר מצאו בשווקים וברחובות קריה בליל אידיהן ההוא, והיו מחזיקין זאת למצוה לנקום נקמת דם ישו הנוצריסה. ודע עוד כי בהרבה מקומות היה בימים קדמונים חק המלכות הנוצרית שאסור לאיש יהודי לפסוע ממפתן ביתו והלאה בלילה הזאת. (וכן קריתי בנימוסי עיר וויירמו"ש אשר נעתקו מערכי ישנה שלהם, ובתוך החוקים השונים יש סעיף אחד, וזה לשונו, אסור לאיש ישראלי ללכת מפתח ביתו החוצה בליל האיד הזה, ומחוייבים היהודים לסגור אז דלתי בתיהם, והעובר על זה יענש בפלילים). ומלבד זאת היה מנהג הגוים שאם ראו נר דולק בבית יהודי אז היו מעלילים עליו שיצא מביתו, ואם שכח איש מזרע ישראל והלך ברחובות קריה והיה כל מוצאו יהרגהו, על כן הנהיגו בני ישראל שלא לקבוע עת לתורה בלילה ההוא ולא להדליק נרות בבתיהם, רק להשכיב את עצמם לישן בתחלה אשמורה ראשונה ולסגור תריסי חלונותיהם ודלתי בתיהם, ואיש לא יצא מחדרו עד בוקר:
(ועלה בדעתי שיתכן ביאור מאמר הש"ס פרק התכלת (מנחות דף נ"ב ע"א) א"ר ירמיה בבלאי דיתבי בארעא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן, היינו משום שכהני הפרסיים לא היו מניחין להדליק נרות בבתי ישראל כדאיתא בפרק כירה (שבת דף מ"ה ע"א)סו, על כן קרא שמה ארעא דחשוכא - אך יתכן עוד טעם אחר משום שלא היה בבבל מצוי נרות להדלקה, כדאיתא במדרש (בראשית רבה ל"ז ד') אנשי בבל מתים בתשנוק בלא נר. וגם לא היה שמן נמצא להם, כמבואר בש"ס (שבת דף כ"ו ע"א) מה יעשו אנשי בבל שאין להם שמן):
והנה קריתי בהעתקה מנימוסי עיר פוזנא מערכי ישנה שלהם, ושם כתוב לאמר, שאסור לאיש יהודי לצאת מן הגיהעטא וחוצה לה בכל יום ראשון מן השבוע, והנה גיהעטא הוא הרחוב אשר בה הורשה ליהודים לגור שמה, והיו סוגרים אותה בכל לילה, והנה מפני שבתי כנסיות ומדרשות והמקוואות שטובלין בהן היו בתוך הגיהעטא על כן היו יכולין היהודים לילך גם ביום ראשון מהשבוע להתפלל בביהכנ"ס ולקבוע עת לתורה בביהמ"ד, וכן היו יכולין ללכת לטבול במקוה טהרה בכל החגים הנוצריים, מלבד בליל איד שקורין ניטל שאז לא הורשה להם לצאת מפתח ביתם והלאה, על כן נמנעו מקביעת עת לתורה בזמן ההוא. וכן הנשים אם היה חל ליל טבילתן בלילה הזאת נמנעו מלטבול, כי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, כי היוצא דמו בראשו, וגם היה נאסר מטעם המלכות לצאת איש יהודי ממפתן ביתו החוצה:
ושארי ליה מאריה להרב חופת חתנים שכתב בזה הבלים שאין נכון שיטבלו בנות ישראל בליל איד שקורין ניטל טבילת מצוה, ואיזה מחבר הבא אחריו מלא את דבריו לאמר כי הבן היולד מזווג לילה הזאת יהיה איש רשע, ולפיכך אין בנות ישראל הולכות לטבול בעת ההוא, וכל זה דברי פתיותסז, ועשאו לאליל - המוצלב כאילו יש בו איזה כח ואיזה ממש. שחוק מכאיב לב עשו לנו אלה, ומחריבים את חומת תורתינו לעשות אותה כעיר פרוצה אין חומה, לערבב דברי פתיות עם משפטי תורת ה' התמימה ולעשותה גוש אחד. וכבר הזהירה תורתינו הקדושה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, וכל המוסיף גורע - חרפה היא לזרע ישורון להאמין כי יש איזה כח באליל המוצלב, אל - ולא כלא הם חשובים, וכח אין בהם להרע או להיטב, ואביזרא דעבודה זרה הוא להאמין בכאלה. וראיתי לאיזה מחבר אחרון שתלה עצמו באילן גדול רבינו הבעל שם טוב ממעזבוש זצוק"ל. ואני אומר שהוא שקר וכזב, כי אני תלמיד זקני הרב רבי שלמה מסאסוב, תלמידו של הגאון רבי שלום מבעלז שהיה תלמיד המגיד מסיקאל שהיה תלמיד זקני המגיד ממעזריטש שהיה תלמיד הבעש"ט זכר צדיקים לברכה. נמצא שזקני רבי שלמה יחיה קבל איש מפי איש לקח מהבעש"ט, והיה משותי מימיו הנאמנים, ואם היה מרן אומר דבר זה גם אנחנו היינו יודעים, ודי בזהסח:
(אמר המחבר, הנה אחר המלחמה הגדולה הדפיסו אגרות חדשות על שם הבעש"ט זי"ע, ומצוה לפרסם שהם מזוייפים ושקר, ותלוי אותם באילן גדול למען בצוע בצעסט).
וגזירה הזאת שזכרנו נמשכה ימים ושנים, ה' ינקום דם ישראל יאבד צוררינו, המרים את חיינו, ישיב גמול ללוחצינו, ויוליכנו קוממיות לארצינו, אמן:
חנוך העניך בהרב המפורסם בש"ט רבי יוסף דוד זצוק"ל מסאסוב


הערות על שו"ת מפענח נעלמים סימן ד
סד. ענין ניטל כבר מוזכר בספר נצחון שנתחבר ע"י מוה"ר יום טוב ליפא מילהויזען שהיה בזמנו של המהרי"ל בפרשת בראשית עה"פ נעשה אדם, ונמצא גם בהגהות מנהגים ר"א טירנא אות י"ד שכתב שם שנהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (כוונתו להמילים שהם משתחוים להבל וריק וכו'), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה, ונזכר גם בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר או"ח סי' קנ"ה א' שכתב מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני, ועי' גם ברמ"א יו"ד ס"ס קמ"ח בשם התרומת הדשן סי' קצ"ה שנזכר שם ניטל. ועיין סוף מגילת תענית שכתוב על ט' טבת יום תענית, לא נודע טעמו עיין שם, ובסליחות כתוב שהוא יום מיתת עזרא הסופר, ובספר תוספות חדשים מובא שהכוונה ליום ניתל רק מפני הסכנה העלימו טעמו.
והנה כמה טעמים נאמרו במניעת והעדר הלימוד בניטל ונפרטם חדא חדא ברגל ישרה למרן מוהרצ"א מדינוב (ערך י' בסופו) כתב דטעמא הויא משום התגברות הקליפות, וז"ל באמצע דבריו, והנה האיש הנ"ל נרמז בתורה ו'נוקב ש'ם י'י בר"ת וכשתצטרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב בגימ' ש"ר פ"ח שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים וכו' וכבר שמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם, שמנהג כל ישראל שלא ללמוד תורה, ואירע לאנשים שלמדו, שבא כלב לבתיהם, והמשכילים יבינו שורשו ומנהג ישראל תורה עכדה"ק, ויש לזה סמוכין מהא דאיתא בספר קרניים פ"ג ובדן ידין שם למהר"ש מאוסטרופולא דיש בחינת קלי' הנקראת טבת וכו' דדינין מתערין מינה, ובה נדבקין תתקמ"ד מיני חיצונים הנקרא כלבים וכו', ויש בזה סודות נפלאים וסכנה הוא לגלותם וכו', והרי ידוע דלהרבה שיטות הויא זו ליל התקופה ואכמ"ל, ועכ"פ נופל הוא בחודש טבת.
ומרן החת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א ואגרות סופרים ב', ועי' קובץ מכתבים מגדולי הגר ד'), כתב בשם רבו החסיד שבכהונה ר"נ אדלער דהטעם הוא משום אבילות, וכתב החת"ס עלה דהגם דיש סייעתא לזה ממנהג העולם שסוגרים שערי טבילה (ועי לקמן בהערה הבא), אבל הקשה על זה כמה קושיות עיין שם והעיקר קשה דלפי זה מאי חילוק יש בין קודם חצות לאחריו, וכתב החת"ס וז"ל: אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם הניעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה לילה כאילו נגררים אחר חקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים, מכל שכן שאין לגזור נדידות שינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וכו' וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וסיים וטעם זה הגון בעיני. וכל הנ"ל היא שלא כדברי רבינו.
ומ"מ כדברי רבינו מצינו מבואר ומפורש בספר טעמי המנהגים ליקוטים אות י"ט בשם ליקוטי הפרדס וז"ל, טעם למנהג שנמנעים מללמוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי ישראל אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההיא, אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב, מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם, שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה, ולא ישוטטו בחוצות עכ"ל.
סה. עיין לקמן בהערות.
סו. עיין ברש"י שם ד"ה מקמי חברי, עיין שם.
סז. נעתיק כאן מתשובת החת"ס הנ"ל בענין זה שג"כ כתב כדברי רבינו וז"ל, מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן עכל"ק, ברם בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב ומובא בדרכי חיים ושלום אות תתכ"ה כ' שהקפיד בזה עיין שם, שבליל טבילה עכ"פ ימתינו עד חצות.
סח. להשלמת הענין יש להעיר מהא דמיתבדרין בבי מדרשא מפי ספרים וסופרים, וכן מובא בשו"ת דברי ישראל להגר"י וועלץ ח"ב סי' כ"א, בשמיה דהגה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע, דלפיכך אסור בליל ניטל בלימוד התורה, עפי"ד מרן הבעש"ט לפרש הא דברכות (דף ל"א ע"א) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, ופירש הבעש"ט דאל יפטר האדם מדביקות הבורא ברוך הוא - שהוא חבירו, אלא מתוך דבר הלכה, שרק כשלומד פטור מדביקות, דמתוך כך שפטור ממחשבה אחרת בלימודו, זוכרהו למה שלמד, משא"כ אם היה חושב גם בלימודו בדביקות לא היה יכול לרכז כל כך מחשבותיו ללמודו, וא"כ כשאדם לומד דבר הלכה אי אפשר לו שיהיה בדביקות הבורא יתברך, והלילה הזה "ניטל" צריך התגברות יתירה להחליש כח הסט"א, שלא תתגבר ח"ו על הקדושה, ולכן צריך דביקות גדול בהבורא ית"ש, ולכן נהגו ישראל לבטל אז לימודם, כדי שיכוונו דעתם רק לדביקות הבורא לבטל עי"ז כח הסט"א ע"כ.
ולסיום הענין אעתיק מ"ש בספר המיוסד על מנהגי רבינו זי"ע, אוצר מנהגי חסידים דרכי יואל [שחיבר חו"ז אדמו"ר הגה"צ רבי יואל זצ"ל אבד"ק קיראלהאזא בן רבינו, י"ל בירושלים תש"נ], (סי' כ"ד אות ג') וז"ל, בענין ניטל כתב בתשובה שראה בפוסקים קדמונים, הטעם שלא למדו, כי זה נצמח ממה שהי' לפני מאות שנה באשכנז שאם הגוים ראו אור בליל אידם אצל יהודים, היו עושים פאגראם, ולכן גזרו שלא להאיר בליל זה, ולכן לא למדו, ומכיון שאנחנו מבני יוצאי אשכנז, לכן נמשך המנהג לא ללמוד. (וסימן לזה שאחינו בני ספרד אינם יודעים מזה כלל). אבל אין לטומאה שום כח חס ושלום בלילה זו. אך בכל זאת קיים בעצמו המנהג, ולא למד. וכשחל בשבת לא אמר תורה. אמנם אמר, שזה ודאי שאין להחמיר בזה מחצות היום, כמו שיש נוהגים, אלא די רק בלילה. וזקינו הרה"ק מאלעסק לא לקח פתקאות בליל זה. ובדרכי יואל כתב על זה, דלא אמר תורה דשינה ממנהג בעלזא שכן אמרו, מטעם שאמירת התורה שלהם הוא בבחינת תפילה ע"כ.
והנה ממה שהרה"ק מאלעסק לא לקח פתקאות בליל ניטל, לכאורה היה משמע מינה כמש"ל בשם חותנו הרה"ק מהר"ש מבעלזא, דטעם מניעת הלימוד בליל ניטל הוא משום ענין הדביקות מפני התגברות הקליפות, והכי נמי כן הדבר לענין לקיחת פתקאות, ולכן צ"ע קצת מה שכתב רבינו בשם רבותיו דמשום גזירה בעלמא נהגו כן.
אולם י"ל דמה שנהגו לא ליקח פתקאות בליל ניטל הויא הטעם גופא משום מניעת והעדר לימוד התורה בליל זה ולא משום התגברות הקליפה. והוא ע"פ מה דמסופר על מרן הגה"ק מצאנז שבנערותו היה אצל הרה"ק מלובלין, ובעת לקיחת הפתקאות מאנשים אשר באו להפקד בדבר ישועה ורחמים התחבא בחדרו הק' והביט וראה דרכו בקודש, ופתאום שלח הרה"ק מלובלין את כולם החוצה, והתחיל בדביקות גדול לומר פרק איזהו מקומן, ולאחר שסיים הורה שיכנסו הבאים לבקש את דבר ה', ושוב המשיך בלקיחת הפתקאות, והסביר אל הרה"ק מצאנז לבל יתמה על זה, וטעם שינון לימודו באותו שעה היה כי להשיב את דבר ה' אי אפשר רק בכח מאירת קדושת אותיות התורה, וכיון שהי' צריך באותה שעה לאור קדושת התורה ולא היה הזמן מוכשר להתעמק בסוגיא חמורה מפני הבאים המחכים לו, לכן חזר על פרק איזהו מקומן שרגיל בפיו ומיד האיר מולו קדושת והארת התורה. ובזה שפיר יש להבין למה לא לקח הרה"ק מאלעסק פתקאות בליל ניטל, דכיון דנהגו שלא ללמוד לא היה העת מוכשר לקבלת פתקאות וכנ"ל, ודברי רבינו, יאירו לעינינו, ודו"ק.
סט. קטע זה הוסיף רבינו הרבה שנים אח"כ לאחר מלחמת עולם הראשונה. ולהשלמת הענין נעתיק בזה מה שנמצא אתנו בכתובים מכתבי רבינו המחבר זי"ע שנשארו לפליטה, וז"ל: אשר שאלני מעכ"ה אודות המכתבים החדשים שהדפיסו בשם הבעש"ט ז"ל ידע כי הרבה מהם מזוייפים ולא היו ולא נבראו, וגם קודם המלחמה הדפיסו פסק מהבעש"ט אודות אחד חשוכי בנים משנת תק"ה לפ"ק ואח"כ חתומים למטה נאום יוסף בלא"א הרב ר' שבתי זצ"ל מראשקיווע ונאום יצחק בלא"א ר' יחיאל מיכל זצ"ל מראדוויל יע"א ונאום הקטן משה ברבי דן ז"ל רב ומו"צ מדאלינע יע"א פ' תולדות שנת קה"ת לפ"ק. וזה המזייף אגרות הנ"ל היה עם הארץ גמור ולא ידע אפילו סדר זמנים שהרי הרב ר' מיכלי ז"ל נפטר בשנת [תקמ"א - תקמ"ו] ואיך יתכן שיכתוב בנו עליו בשנת תק"ה זצ"ל כדרך שכותבין על המתים. וכן הרב ר' שבתי מראשקוב ז"ל בעל הסידור יש לו תשובה בספר פורת יוסף בשנת תקמ"ה, ואיך יכתוב עליו בנו בשנת תק"ה זצ"ל. אלא שהכל שקר וכזב ומזוייף מתוכו. והנה המכתבים ממנו שידוע לנו שהם אמתיים הוא האגרת להרב ר' משה אבד"ק קיטוב, והאגרת הידוע להרב ר' גרשון קיטיווער הנדפס בספרי התולדות. ודע שלא הי' דרכו של הבעש"ט ז"ל להפריז בתוארים הגאון הקדוש וכדומה, על כן מעצמך תוכל להכיר המזוייפים וד"ל. ידידך דו"ש, ע"כ.

 

[מרובע]

 

[מרובע]