התייעצות חוסר טקט, הפרעת אישיות, אוטיזם ומה שביניהם

[עט לכתוב]

מה לעשות, ואני מכירה אשה עם IQ נוסק לשמים, וחוסר טאקט נוגע בעננים?

אולי באמת אני רואה את חוסר הטאקט ברמה כזו גבוהה, כי אני מייחסת אותו לIQ הגבוה, אבל זה באמת קיים.

אני מאמינה שברבות הימים היא תתקדם בזה, אבל זה מראה שהרכישה יקרה מאוד, שגם אם מגיעים אליה, לא ממצים את כולה.

הרמה הקוגנטיבית היא חלק נפרד לגמרי מהתחום התקשורתי.
אדרבא, מהכרות עם מאובחנים רבים על הרצף, לרוב מדובר בכאלו שהרמה הקוגנטיבית שלהם היא מעל הממוצע.
וזה אחד הכלים שמנצלים לעבודה עם ילדים על הרצף - הבנה קוגנטיבית להתנהלות רגשית.

 

[שםמשתמש]

אדרבא, מהכרות עם מאובחנים רבים על הרצף, לרוב מדובר בכאלו שהרמה הקוגנטיבית שלהם היא מעל הממוצע.

נתון לא נכון.
כ75% מהאוטיסטים סובלים מפיגור.

 

[צלצולית]

איך את יכולה לומר כזה דבר על בן אדם עם רגשות, רצונות, מחשבות? למה נראה לך שהוא מתוכנת? את מכירה את הפנימיות שלו?
כואב לי לקרוא כזה דבר.
ותודה לחנילוש ולשמשתמש על התגובות המוסברות היטב. וגם מבוססות

זה לא שאין להם רגשות, זה שהם לא יודעים לנהל/לווסת אותם, לא יודעים להביע את עצמם, לא מבינים קודים חברתיים. את זה אולי אפשר לתכנת - הם יבינו בצורה היבשה איך להסתדר.

 

[צלצולית]

זה עניין של טרמינולוגיה. אספרגר קטן בראש נשמע כמו גו'ק או קלקול שנשאר שנשאר דבוק לו בפנים אפילו שממש ניסינו להוציא אותו
ואגב, ילד אוטיסט ולא אספרגר, אין היום כזאת אבחנה



מצ"ב מאמרון/ בלוג שכתב אוטיסט בדיוק על הנושא הזה:
אינני "אדם עם אוטיזם". אני אדם אוטיסטי. מדוע הבחנה זו חשובה לי?

1. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי ניתן להפריד בין האדם לאוטיזם. אולם אין זה כך. ניתן להפרידני מדברים שאינם חלק ממני, ואני עדיין אשאר אותו אדם. אני בדרך כלל, "אדם עם חולצה סגולה", אך אני יכול להיות יום אחד "אדם עם חולצה כחולה" ולמחרת "אדם עם חולצה צהובה" ואני עדיין אהיה אותו אדם, היות ובגדיי אינם חלק ממני. אולם אוטיזם הנו חלק ממני. האוטיזם צרוב אל תוך הדרכים בהן מוחי עובד. אני אוטיסט היות ולא ניתן להפרידני מדרך העבודה של מוחי.
2. הכינוי "אדם עם אוטיזם" מרמז כי גם אם אוטיזם הוא חלק מן האדם, אין הוא חלק חשוב. מאפיינים המוכרים כמרכזיים באישיותו של האדם, מקבלים ביטויי ראוי כתארי שם או אף כשמות בתיאור האדם. אנו מדברים על "זכרים" ו"נקבות" ואפילו על "גברים" ו"נשים" ועל "בנים" ו"בנות" לא על "בני אדם עם זכריות" ו"בני אדם עם נקביות". אנו מתארים זהות לאומית ודתית במושגים כ"רוסי" או "נוצרי", לא כ"אדם עם רוסיות" או "אדם עם נצרות". אנו מתארים היבטים חשובים בתפקידיו החברתיים של האדם במונחים כ"הורה" או "עובד" לא כ"אדם עם צאצאים" או "אדם בעל משרה". אנו מתארים תכונות אופי חשובות ומאפיינים מרכזיים באשיות האדם במונחים כגון "נדיב" או "מוחצן" ולא "אדם עם נדיבות" או "אדם עם החצנה". אך אוטיזם חודר עמוק יותר מתרבות וממערכות אמונה נרכשות. הוא משפיע על אופן ההתייחסות שלנו לאחרים ועל הדרך בה אנו תופסים תפקידים בחברה. זה משפיע אף על הדרך בה אנו מתייחסים לגופנו אנו. אילו לא היה לי מוח אוטיסטי, האדם שהוא אני לא היה קיים. אני אוטיסט היות ואוטיזם הינו מאפיין מהותי באישיותי.
3. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי אוטיזם הוא דבר רע — כל כך רע עד כי הוא אף אינו עולה בקנה אחד עם אנושיות. אף אחד אינו מתנגד לשימוש בתארים בכדי לציין מאפיינים הנחשבים חיוביים או ניטרליים לאדם. אנו מדברים על אנשים שמאליים. לא על "אנשים עם שמאליות". אנו מכנים אנשים אתלטיים או מוזיקליים ולא "אנשים עם אתלטיות" או "אנשים עם מוזיקליות". אנו עשויים לכנות אדם כ"תכול עיניים" או כ"אדם עם עיניים תכולות", ואף אחד אינו מתנגד לכל אחד מתאורים אלה. רק כאשר הוחלט כי המאפיין אליו מתייחסים הינו שלילי, או אז לפתע מעוניינים כולם להפרידו מן האדם. אני יודע כי אוטיזם אינו דבר נורא והוא אינו מפחית מאנושיותי. אם לאנשים אחרים יש בעיה לזכור כי אוטיזם אינו מפחית מאנושיותי, זוהי בעיה שלהם ולא שלי. נניח להם למצוא דרך להיזכר כי אני אדם, ללא הנסיון להגדיר מאפיין מהותי באישיותי כדבר רע. אני אוטיסט היות ואני מקבל ומעריך את עצמי כפי שאני.את עצמי כפי שאני.

יפה.

 

[צלצולית]

יפה.

לדעתי חוסר טאקט הוא מילה מכובסת לחוסר חינוך
יש כאלו שנולדים עם היכולת הזו ויש כאלו שנולדים בלי.
עם חינוך נכון ועקבי רוכשים טאקט ויודעים מה לומר ולעשות ומה לא ומתי ואיך.
חלק מהילדים שלי מלאי טאקט וחלקם ממש לא, אבל אני עובדת איתם על זה המון במיוחד בהמחשה מה חש השני, איך אתה מרגיש כשמישהו נוהג כלפיך באופן מסוים, ובהחלט רואים תוצאות בשטח.
מעצבן אותי שכל התנהגות לא ראויה מתרצים בחוסר טאקט בשעה שזה חוסר חינוך נטו

מהדברים שכתבת זה דוקא לא נשמע חוסר חינוך, בעצמך כתבת שיש לך ילדים טקטיים ויש ילדים פחות, אז זה מולד. אני מכירה מישהי בלי טקט שאחים שלה עם טקט, והם קיבלו אותו חינוך.

 

[צלצולית]

הרמה הקוגנטיבית היא חלק נפרד לגמרי מהתחום התקשורתי.
אדרבא, מהכרות עם מאובחנים רבים על הרצף, לרוב מדובר בכאלו שהרמה הקוגנטיבית שלהם היא מעל הממוצע.
וזה אחד הכלים שמנצלים לעבודה עם ילדים על הרצף - הבנה קוגנטיבית להתנהלות רגשית.

עם ילדים קטנים זה עובד, אבל לכי תעשי את זה עם גדולים...

 

[ששונית]

מהדברים שכתבת זה דוקא לא נשמע חוסר חינוך, בעצמך כתבת שיש לך ילדים טקטיים ויש ילדים פחות, אז זה מולד. אני מכירה מישהי בלי טקט שאחים שלה עם טקט, והם קיבלו אותו חינוך.

כתבתי שזה אכן מולד אבל נרכש.
היום אין אפשרות לזהות מי מבין ילדי נולד בעל טאקט ומי חונך להיות כזה

 

[חנילוש]

זה עניין של טרמינולוגיה. אספרגר קטן בראש נשמע כמו גו'ק או קלקול שנשאר שנשאר דבוק לו בפנים אפילו שממש ניסינו להוציא אותו
ואגב, ילד אוטיסט ולא אספרגר, אין היום כזאת אבחנה



מצ"ב מאמרון/ בלוג שכתב אוטיסט בדיוק על הנושא הזה:
אינני "אדם עם אוטיזם". אני אדם אוטיסטי. מדוע הבחנה זו חשובה לי?

1. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי ניתן להפריד בין האדם לאוטיזם. אולם אין זה כך. ניתן להפרידני מדברים שאינם חלק ממני, ואני עדיין אשאר אותו אדם. אני בדרך כלל, "אדם עם חולצה סגולה", אך אני יכול להיות יום אחד "אדם עם חולצה כחולה" ולמחרת "אדם עם חולצה צהובה" ואני עדיין אהיה אותו אדם, היות ובגדיי אינם חלק ממני. אולם אוטיזם הנו חלק ממני. האוטיזם צרוב אל תוך הדרכים בהן מוחי עובד. אני אוטיסט היות ולא ניתן להפרידני מדרך העבודה של מוחי.
2. הכינוי "אדם עם אוטיזם" מרמז כי גם אם אוטיזם הוא חלק מן האדם, אין הוא חלק חשוב. מאפיינים המוכרים כמרכזיים באישיותו של האדם, מקבלים ביטויי ראוי כתארי שם או אף כשמות בתיאור האדם. אנו מדברים על "זכרים" ו"נקבות" ואפילו על "גברים" ו"נשים" ועל "בנים" ו"בנות" לא על "בני אדם עם זכריות" ו"בני אדם עם נקביות". אנו מתארים זהות לאומית ודתית במושגים כ"רוסי" או "נוצרי", לא כ"אדם עם רוסיות" או "אדם עם נצרות". אנו מתארים היבטים חשובים בתפקידיו החברתיים של האדם במונחים כ"הורה" או "עובד" לא כ"אדם עם צאצאים" או "אדם בעל משרה". אנו מתארים תכונות אופי חשובות ומאפיינים מרכזיים באשיות האדם במונחים כגון "נדיב" או "מוחצן" ולא "אדם עם נדיבות" או "אדם עם החצנה". אך אוטיזם חודר עמוק יותר מתרבות וממערכות אמונה נרכשות. הוא משפיע על אופן ההתייחסות שלנו לאחרים ועל הדרך בה אנו תופסים תפקידים בחברה. זה משפיע אף על הדרך בה אנו מתייחסים לגופנו אנו. אילו לא היה לי מוח אוטיסטי, האדם שהוא אני לא היה קיים. אני אוטיסט היות ואוטיזם הינו מאפיין מהותי באישיותי.
3. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי אוטיזם הוא דבר רע — כל כך רע עד כי הוא אף אינו עולה בקנה אחד עם אנושיות. אף אחד אינו מתנגד לשימוש בתארים בכדי לציין מאפיינים הנחשבים חיוביים או ניטרליים לאדם. אנו מדברים על אנשים שמאליים. לא על "אנשים עם שמאליות". אנו מכנים אנשים אתלטיים או מוזיקליים ולא "אנשים עם אתלטיות" או "אנשים עם מוזיקליות". אנו עשויים לכנות אדם כ"תכול עיניים" או כ"אדם עם עיניים תכולות", ואף אחד אינו מתנגד לכל אחד מתאורים אלה. רק כאשר הוחלט כי המאפיין אליו מתייחסים הינו שלילי, או אז לפתע מעוניינים כולם להפרידו מן האדם. אני יודע כי אוטיזם אינו דבר נורא והוא אינו מפחית מאנושיותי. אם לאנשים אחרים יש בעיה לזכור כי אוטיזם אינו מפחית מאנושיותי, זוהי בעיה שלהם ולא שלי. נניח להם למצוא דרך להיזכר כי אני אדם, ללא הנסיון להגדיר מאפיין מהותי באישיותי כדבר רע. אני אוטיסט היות ואני מקבל ומעריך את עצמי כפי שאני.את עצמי כפי שאני.

את צודקת. חלק מקהילת אנשים אם אוטיזם ואנשים עם לקות שמיעה רוצים שיקראו להם אוטיסטים וחירשים.
אבל. יש הבדל מאוד גדול בין זה שאדם מכנה את עצמו אוטיסט והוא מודע לכך ואוהב את זה שקוראים לו כך לבין אדם שהכינוי אוטיסט הוצמד לי מבלי הסכמתו.(אדם בוגר עם אוטיזם יכול לבחור איך יקראו לו אבל כשאת מדברת על ילדים את לא יכולה להחליט לקרוא להם בשם ללא הסכמתם..)
אתם יכולים לפתוח גוגל ולחפש את מיזם אוטיסט זה לא קללה. כי בימינו המילה אוטיסט משמעותה מילת גנאי.
אני מקבלת את הדבר כאשר אנשים עם אוטיזם אומרים זאת, לא כאשר אנשים נוירוטיפיקלים אומרים זאת בכדי להצדיק עליונות על מישהו..

 

[שירי כהן]

האשכול פה רק ממחיש למה אנשים מסתייגים מלשתף את הסביבה ולהעזר בה.
תראו כמה דעות מעורפלות (אך מוצקות) ומתייגות באשכול אחד.

 

[mmbbcc]

מה לעשות, ואני מכירה אשה עם IQ נוסק לשמים, וחוסר טאקט נוגע בעננים?

אולי באמת אני רואה את חוסר הטאקט ברמה כזו גבוהה, כי אני מייחסת אותו לIQ הגבוה, אבל זה באמת קיים.

אני מאמינה שברבות הימים היא תתקדם בזה, אבל זה מראה שהרכישה יקרה מאוד, שגם אם מגיעים אליה, לא ממצים את כולה.

אספרגר לדוגמא, מאופיין ברמת משכל גבוהה

 

[m a r g a l i t]

נתון לא נכון.
כ75% מהאוטיסטים סובלים מפיגור.

ומה שכואב, זה שאילו שמוגדרים גם כפיגור, מבחינת הביטוח הלאומי הם נחשבים פיגור ולא אוטיזם,
והקצבה החודשית שלהם היא לפי פיגור שזה פחות מאוטיזם (אלא אם כן ההורים ממש ידעו להתעקש)
זה עצוב...

מהדברים שכתבת זה דוקא לא נשמע חוסר חינוך, בעצמך כתבת שיש לך ילדים טקטיים ויש ילדים פחות, אז זה מולד. אני מכירה מישהי בלי טקט שאחים שלה עם טקט, והם קיבלו אותו חינוך.

זה גם מולד וגם נרכש.
מי שלא נולד עם אופי פחות טקטי אפשר ללמד אותו.
ומי שנולד עם אופי קטקי וגדל בסביבה שהטקט שם הוא..... אז הוא יהיה בלי טקט.

 

[שםמשתמש]

את צודקת. חלק מקהילת אנשים אם אוטיזם ואנשים עם לקות שמיעה רוצים שיקראו להם אוטיסטים וחירשים.
אבל. יש הבדל מאוד גדול בין זה שאדם מכנה את עצמו אוטיסט והוא מודע לכך ואוהב את זה שקוראים לו כך לבין אדם שהכינוי אוטיסט הוצמד לי מבלי הסכמתו.(אדם בוגר עם אוטיזם יכול לבחור איך יקראו לו אבל כשאת מדברת על ילדים את לא יכולה להחליט לקרוא להם בשם ללא הסכמתם..)
אתם יכולים לפתוח גוגל ולחפש את מיזם אוטיסט זה לא קללה. כי בימינו המילה אוטיסט משמעותה מילת גנאי.
אני מקבלת את הדבר כאשר אנשים עם אוטיזם אומרים זאת, לא כאשר אנשים נוירוטיפיקלים אומרים זאת בכדי להצדיק עליונות על מישהו..

צודקת במאת האחוזים!

 

[m a r g a l i t]

מצ"ב מאמרון/ בלוג שכתב אוטיסט בדיוק על הנושא הזה:
אינני "אדם עם אוטיזם". אני אדם אוטיסטי. מדוע הבחנה זו חשובה לי?

יש גם את דניאל עמית, ילד אוטיסט בתפקוד גבוה עם קול מדהים!!!
הוא היה באודישן של תחרות מוזיקה ועל החולצה שלו היה כתוב "אני אוטיסט גאה",
יש עליו סרטון מאוד מרגש, חבל שאני לא יכולה להעלות לכאן (נשים...)

 

[סמינר דוד]

כי בימינו המילה אוטיסט משמעותה מילת גנאי.

לא קראתי הכל, ולא יודעת על מה התגובה הזאת באה, ובאמת בימינו מגדירים יותר מדי אנשים. רק שאף אחד לא היה רוצה להיות אוטיסט. וממילא, זו הופכת להיות מילת גנאי.
הכינוי היום "אוטיסט" נאמר לכל מנותק. (צמוד לפלאפון למשל?)

 

[א.ר.ז.]

הרמה הקוגנטיבית היא חלק נפרד לגמרי מהתחום התקשורתי.
אדרבא, מהכרות עם מאובחנים רבים על הרצף, לרוב מדובר בכאלו שהרמה הקוגנטיבית שלהם היא מעל הממוצע.
וזה אחד הכלים שמנצלים לעבודה עם ילדים על הרצף - הבנה קוגנטיבית להתנהלות רגשית.

נתון לא נכון.
כ75% מהאוטיסטים סובלים מפיגור.

האפשרויות הן:
@עט לכתוב נפגש/ת עם אוטיזם בתפקוד גבוה. צדקתי?

וההסבר לנתון (מאיפה הבאתם אותו?) הוא, כי רוב אלו שהם בתפקוד גבוה, שאינם סובלים מפיגור לא מקבלים אבחנה והגדרה. לא בגלל שהם לא על הרצף.

וזה מהכרות עמוקה עם התחום. וצער על כל כך הרבה הורים שנסחבים שנים עם אבחונים, וטיפולים רגשיים וקשיים שבאים לידי ביטוי בכמה וכמה תחומים [החל מקושי בויסות חושי, חוסר טאקט, הבנת החברה, קושי ביצירת קשרים חברתיים. בעיות חברתיות. פגיעות ורגישות יתר. קבעון מחשבתי. ועוד...], וקיים חוסר ידע בתחום לדרוש את האבחנה הנכונה. ולתת את התמיכה המתאימה.
דוגמא קטנה: לפעמים קושי תקשורתי מתבטא גם בלקות למידה. אבל העבודה היא מהכיוון התקשורתי, לא ב'הוראה מתקנת' רגילה. אם יש אבחנה טובה של הלקות והקושי, הטיפול והתמיכה שהילד יקבל הינה אמיתית ותועלתית.

רק שהאבחנה עולה למדינה ולקופה כסף, והרבה מאד כסף...
ויש מאבחנים שעד שהילד לא דופק על הרצפה ומסתובב סביב עצמו, מה שברחוב נקרא 'אוטיסט', לא ישחררו את ההגדרה הכתובה. שורה תחתונה: צריך לדעת למי ללכת.

 

[א.ר.ז.]

הבנה קוגנטיבית להתנהלות רגשית.

מה שנקרא בלשון הטיפולית: אנציקלופדיה חברתית.

עם ילדים קטנים זה עובד, אבל לכי תעשי את זה עם גדולים...

עבודה נכונה יכולה להעשות גם עם ילדים בוגרים. לא רק עם קטנטנים.

דוגמא לתהליך עבודה:
עם ילדים גדולים אדרבא, ההסבר מסביב יהיה נרחב. [דוגמא לנושא: 'מיהו חבר אמיתי' (מעמד המנוצל הכיתתי רווח מאד בין ילדי הASD) בתחילה הרחבה 'מהו חבר'. למה צריך חבר? סימנים למיהו חבר אמיתי ומי לא. איך יוצרים חברות.... דוגמאות מתוך חיי היום יום וחיי החברה בכתה. הלמידה היא בצורת סיפור, קומיקס, המחזה.
כשבסוף התהליך ניסוח כלל אחד שיזכיר את כל הנלמד מאחוריו, יחד עם מבצע בבית ובכתה להטמעת המטרה הנלמדת.

כשמעלים סיטואציה שנחוותה בכיתה: ניתוח המיינד של השני (העלאתו על השולחן. הכרה בקיומו...) תמלול המחשבות שלי, והרגשות. תמלול הרגש, ואומדנו ב'סרגל הרגשות' מ1-10...

הרבה מאד מלל ותמלול של מה שנחווה אצלם פנימה, ללא יכולת לזהות, ולתת שם והגדרה.

 

[ש. צ. וינמן]

זה עניין של טרמינולוגיה. אספרגר קטן בראש נשמע כמו גו'ק או קלקול שנשאר שנשאר דבוק לו בפנים אפילו שממש ניסינו להוציא אותו
ואגב, ילד אוטיסט ולא אספרגר, אין היום כזאת אבחנה



מצ"ב מאמרון/ בלוג שכתב אוטיסט בדיוק על הנושא הזה:
אינני "אדם עם אוטיזם". אני אדם אוטיסטי. מדוע הבחנה זו חשובה לי?

1. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי ניתן להפריד בין האדם לאוטיזם. אולם אין זה כך. ניתן להפרידני מדברים שאינם חלק ממני, ואני עדיין אשאר אותו אדם. אני בדרך כלל, "אדם עם חולצה סגולה", אך אני יכול להיות יום אחד "אדם עם חולצה כחולה" ולמחרת "אדם עם חולצה צהובה" ואני עדיין אהיה אותו אדם, היות ובגדיי אינם חלק ממני. אולם אוטיזם הנו חלק ממני. האוטיזם צרוב אל תוך הדרכים בהן מוחי עובד. אני אוטיסט היות ולא ניתן להפרידני מדרך העבודה של מוחי.
2. הכינוי "אדם עם אוטיזם" מרמז כי גם אם אוטיזם הוא חלק מן האדם, אין הוא חלק חשוב. מאפיינים המוכרים כמרכזיים באישיותו של האדם, מקבלים ביטויי ראוי כתארי שם או אף כשמות בתיאור האדם. אנו מדברים על "זכרים" ו"נקבות" ואפילו על "גברים" ו"נשים" ועל "בנים" ו"בנות" לא על "בני אדם עם זכריות" ו"בני אדם עם נקביות". אנו מתארים זהות לאומית ודתית במושגים כ"רוסי" או "נוצרי", לא כ"אדם עם רוסיות" או "אדם עם נצרות". אנו מתארים היבטים חשובים בתפקידיו החברתיים של האדם במונחים כ"הורה" או "עובד" לא כ"אדם עם צאצאים" או "אדם בעל משרה". אנו מתארים תכונות אופי חשובות ומאפיינים מרכזיים באשיות האדם במונחים כגון "נדיב" או "מוחצן" ולא "אדם עם נדיבות" או "אדם עם החצנה". אך אוטיזם חודר עמוק יותר מתרבות וממערכות אמונה נרכשות. הוא משפיע על אופן ההתייחסות שלנו לאחרים ועל הדרך בה אנו תופסים תפקידים בחברה. זה משפיע אף על הדרך בה אנו מתייחסים לגופנו אנו. אילו לא היה לי מוח אוטיסטי, האדם שהוא אני לא היה קיים. אני אוטיסט היות ואוטיזם הינו מאפיין מהותי באישיותי.
3. מהכינוי "אדם עם אוטיזם" משתמע כי אוטיזם הוא דבר רע — כל כך רע עד כי הוא אף אינו עולה בקנה אחד עם אנושיות. אף אחד אינו מתנגד לשימוש בתארים בכדי לציין מאפיינים הנחשבים חיוביים או ניטרליים לאדם. אנו מדברים על אנשים שמאליים. לא על "אנשים עם שמאליות". אנו מכנים אנשים אתלטיים או מוזיקליים ולא "אנשים עם אתלטיות" או "אנשים עם מוזיקליות". אנו עשויים לכנות אדם כ"תכול עיניים" או כ"אדם עם עיניים תכולות", ואף אחד אינו מתנגד לכל אחד מתאורים אלה. רק כאשר הוחלט כי המאפיין אליו מתייחסים הינו שלילי, או אז לפתע מעוניינים כולם להפרידו מן האדם. אני יודע כי אוטיזם אינו דבר נורא והוא אינו מפחית מאנושיותי. אם לאנשים אחרים יש בעיה לזכור כי אוטיזם אינו מפחית מאנושיותי, זוהי בעיה שלהם ולא שלי. נניח להם למצוא דרך להיזכר כי אני אדם, ללא הנסיון להגדיר מאפיין מהותי באישיותי כדבר רע. אני אוטיסט היות ואני מקבל ומעריך את עצמי כפי שאני.את עצמי כפי שאני.

יפה!
תודה על השיתוף.

---
נקודה שלא הצלחתי לרדת לעומקה.
הויכוח הסמנטי.
יש צולע, חיגר, עיור, חרש, חולה, ויש גם אוטיסט

אי אפשר להמנע מההסכמה שאלו אכן קשיים ונקודות חולשה. וקיומם אינו מהווה מעלה לאדם.
השאלה היא האם רואים אותם דרך החור של החסרון, והפוקוס נמצא שם. וכמעט רק שם. זו לא שאלה של צורת ביטוי אלא של אופן חשיבה וחינוך, סביבתי ואישי.

מניחה שהמדד למשמעות הביטוי נבחן בהקשרים שלא שייכים לנקודת החולשה.
לדוגמא:
משפט כמו "האוטיסט הוא השני בתור" במקרה זה החסרון הופך לשמו השני, או במקרה הגרוע יותר, לשמו הראשון והעיקרי, נסכים כולנו שזו בעיה.
אך משפט כמו: "אורי הוא אוטיסט ולכן כשאתה פונה אליו, דבר ישר וברור"
בצורה זו השימוש במצבו ענייני ומכבד. והכרחי.

 

[צלצולית]

מה שנקרא בלשון הטיפולית: אנציקלופדיה חברתית.


עבודה נכונה יכולה להעשות גם עם ילדים בוגרים. לא רק עם קטנטנים.

דוגמא לתהליך עבודה:
עם ילדים גדולים אדרבא, ההסבר מסביב יהיה נרחב. [דוגמא לנושא: 'מיהו חבר אמיתי' (מעמד המנוצל הכיתתי רווח מאד בין ילדי הASD) בתחילה הרחבה 'מהו חבר'. למה צריך חבר? סימנים למיהו חבר אמיתי ומי לא. איך יוצרים חברות.... דוגמאות מתוך חיי היום יום וחיי החברה בכתה. הלמידה היא בצורת סיפור, קומיקס, המחזה.
כשבסוף התהליך ניסוח כלל אחד שיזכיר את כל הנלמד מאחוריו, יחד עם מבצע בבית ובכתה להטמעת המטרה הנלמדת.

כשמעלים סיטואציה שנחוותה בכיתה: ניתוח המיינד של השני (העלאתו על השולחן. הכרה בקיומו...) תמלול המחשבות שלי, והרגשות. תמלול הרגש, ואומדנו ב'סרגל הרגשות' מ1-10...

הרבה מאד מלל ותמלול של מה שנחווה אצלם פנימה, ללא יכולת לזהות, ולתת שם והגדרה.

יפה מאוד מה שכתבת, אני התכונתי דוקא לאנשים בוגרים. יש אנשים בוגרים שגדלו להיות חסרי טקט, ולכי תעבדי איתם.

 

[תמיד בעליה]

אשכול כואב.
כשאנחנו ניגשים לחוסר טקט. ולשאלה אם הוא "פתיר"
נראה לי כדאי קודם כל לבדוק ממה הוא נובע.
ובזה בילבלו כאן קצת.

ממה נובע חוסר טאקט?
1. אימפולסביות
2. אי קריאת קודים חברתיים
3. סקרנות (במקרה של שאלות מביכות)
4. בעיית תיקשורת כדוגמת אספרגר.

אחרי שבדקנו את חוסר הטאקט הספציפי ממה הוא נובע
נוכל לבדוק איך מטפלים.

ובבקשה- לגשת בכפפות של משי גם באשכולות כאלה.
גם כאן גולשים אספרגרים יקרים שמוכנים לשבור קירות כדי לא לפגוע בכם.

 

[א.ר.ז.]

יפה מאוד מה שכתבת, אני התכונתי דוקא לאנשים בוגרים. יש אנשים בוגרים שגדלו להיות חסרי טקט, ולכי תעבדי איתם.

לא איתם. עם הילדים שלהם...

כאחת שמפנה הורים לאבחונים ועוברת איתם את התהליך, בהכוונה והדרכה, אם אראה מישהי חסרת טאקט, אעיף מבט על הילדים.
אם אצל האמא זה 'אבוד', הילדים יכולים לקבל סיוע ותמיכה לא מבוטלים. במידה והם אכן נמצאים על הרצף.


כבר אמרה לי ד"ר אחת, מוכרת ומוערכת, שהאנטנות שלי רגישות מדי...