שיתוף - לביקורת חורבן. ה'תשפ"ד

[כותב השורות]

תפילת ערבית הסתיימה
התיישבתי על הרצפה, ככה אמרו לי...

שתיתי מספיק, נשנשתי 2 קילו ענבים והשנה הוספתי לתפריט - דיאטת קפאין, מה שאומר ששבוע ימים אני בלי קפה בבוקר

התיישבתי על הרצפה מוכן נפשית לקראת היום הזה שנפל עלי באמצע ההכנות לחופשה שגם ככה השנה תלויה ועומדת...
לידי ברצפה היה זרוק המצב רוח שלי עייף ומצוברח
תחושה לא נעימה אפפה אותי

התחלתי להרגיש רעב רק מלחשוב על עוד כמה שעות יוצא הצום...
הרמתי את העיניים אל השעון בפעם הראשונה מתוך 500...
הצום רק התחיל והשעון כבר החל להאט את הקצב, בכוונה...

האנשים סביבי הסתדרו עם כריות ושרפרפים, הגדיל לעשות המפונק של הבית כנסת שארגן לעצמו פינה יפה בסגנון מזרחי, לו ולחמשת בניו כן ירבו...
ניסיתי להתמקם בזווית הישיבה שזכורה לי משנה שעברה כהכי פחות מציקה, זה לא הלך...

עוד כמה מבטים סביבי...
מישהו תקע את מבטו על הגרביים שלי, כנראה הבחירה שלי בגרביים כתומות לא ממש מתאימה ליום כזה...

והנה זה מתחיל...
איכה ישבה בדד...

אני קורא וקורא וקורא...

מבקש מהעין שתזיל - ולו דמעה אחת... ממתין בשתיקה לכאב שיפלח את הלב
מנסה להרגיש אם לשוני טועמת את הטעם המריר של הלענה
בודק עם עצמי אם משהו מהלב שלי נהפך בקרבי?
אם חל שינוי כל שהוא בתחושת הבטן שלי, במעיים... בכבד...

כלום!

אני לא מרגיש כלום!

חוץ מתחושת גודש בקיבה שתתחלף אט אט ברעב וצמא, אני לא מרגיש כלום!

אני ממשיך לדפדף בין קינות, אינספור מילים גדולות מאותיות מלאות בכאב –
מספרות על חלל עצום שנפער, על אסון שקרה אי שם... לפני 1954 שנים

ועמוק בפנים אני לא מתבייש לשאול את עצמי -
מה רוצים ממני?
מה עשיתי שככה מגיע לי?
מה אני קשור לחורבן הנוראי הזה שקרה בגלל קמצא ובר קמצא...

מה אני צריך להבין שאני לא מבין?

אני לא מבין, אבל אני ממשיך לשבת על הרצפה
מנסה למנוע מהתוכניות לנופש לשטוף לי את הראש, מתעקש להתחבר לסיפור הכואב על מה שהיה ואיננו עוד...

אני מנסה ואני לא מצליח!

אני עדיין על הרצפה, מיואש מהניסיונות הפתטיים שלי להבין מה זה בית מקדש
מיואש מהלב הקפוא שלא מצליח להינמס מהסיפור המוכר על עשרה הרוגי מלכות

ופתאום אני מרגיש את החורבן מכה בי בעוצמה -

מסכן שכמוך!

לא רק בית מקדש אין לך

גם תשעה באב אין לך!

חורבן. ה'תשפ"ד​

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

בום, ישר ללב!

 

[נסיך על חלל]

ואו, ממש אהבתי והתחברתי לכל מילה.
כתוב בצורה כל כך אמיתית וכנה.
ו..זו לא בושה, אבל עצוב להודות שאנחנו קצת כמוהו...

 

[ספרי מוסר]

איזה תחושות קשות זה. וואו
מתואר ממש יפה
ואני חושבת שיפה מאוד לכתוב גם על הדברים האלו
בטוחה שיש פה מזדהים.
באמת קשה...
יצירת אומנות חובשת ומרגיעה את הלב.

 

[רצתה]

וואו!!
לא זוכרת באיזה שם של גדול בישראל אומרים את זה ואת הניסוח המדויק
אבל לפחות נבכה על זה שאנחנו לא יודעים על מה לבכות

 

[סבתא חביבה]

אוי טאטע
הדורות הקודמים עוד ידעו למה להתגעגע, על מה לכאוב. וגם, הם לא היו מוצפים כמונו בכל כך הרבה שטויות שמבלבלות את השכל הישר ומכסות על הרגש.
אנחנו נולדנו לתוך החושך ורגילים שזו הנורמה, שזו כמות האור.
וגם, הכל מסביבנו רועש וגועש, תופס את העין והלב.

 

[כותב השורות]

לא זוכרת באיזה שם של גדול בישראל אומרים את זה ואת הניסוח המדויק
אבל לפחות נבכה על זה שאנחנו לא יודעים על מה לבכות

בעוונותינו הרבים הגענו למצב שאנחנו צריכים לבכות על זה שאנחנו לא בוכים על זה שאנחנו לא בוכים...

 

[%תמר%]

הכי כואב שיש

הכתיבה נוגעת
גורמת לי להיכנס לסיטואציה עמוק
חורבן.
תשפד.
מגלה אותו.
במילים שלך.