הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קראתי השבת את הספר חזיון תעתועים של א. בראב.
למי שלא מכיר, בקצרה:
חזיון תעתועים, ספר רביעי בסדרה.
ז'אנר - מתח, פעולה, שב"כ, מוסד.
דמויות ראשיות - ינאי ורועי שיר, זוג תאומים.
מי שעדיין לא קרא ומתכנן לקרוא - אזהרת ספויילרים!
אז כדאי שתתאפקו עוד קצת, עד שתקראו את הספר
בנימה אישית:
אמנם בדרך כלל אני לא כותבת ביקורות על ספרים, אני משתדלת להנות מהם וזהו - אבל החלטתי לנסות לכתוב משהו מהיר וקצר, לפחות פעם אחת אם אהנה, אולי יבואו עוד
אז נתחיל מהחוץ.
כריכה:
במבט ראשון - היא לא היתה לי כל כך ברורה. פרופיל בצד ימין, ברקים בצד שמאל.
במבט שני ושלישי גיליתי שהברקים בעצם יוצרים פרופיל נוסף, מול הפרופיל-צללית הראשון שקלטתי.
אהבתי את הרעיון. בסה"כ משרת יפה את שם הספר.
ונעבור לפנים:
כתיבה וסגנון:
בתור כותבת, אני לא מסתדרת עם קריאה של ניסוחים לשוניים נמוכים, במשלב של דיבור.
יאמר לזכות א. בראב - שכאן זה לא היה המצב.
הכתיבה עשירה, משלב לשון גבוה - אבל קריא. אני נהניתי לקרוא. אין זלזול באינטליגנציה של הקורא. שפה גבוהה, איכותית, ברמה.
עלילה:
דבר ראשון - מרתקת.
אותי היא ריתקה מההתחלה ועד הסוף, לגמרי.
עלילה זורמת, לא נתקעת, מתקדמת יפה.
לתחושתי - הזמן שינאי היה אצל השב"כ - היה קצת ארוך (ביחס לספר).
אבל בכללי - אין בכלל תחושה של מריחה, כל הזירות מתקדמות בקצב נכון, לא מהיר מידי - ולא איטי מידי.
מהרגע שינאי שחרר את עצמו בצורה גאונית ומגניבה, חייבת לומר, ממטה השב"כ - העניינים ממש התחילו לרוץ.
הקטעים של ינאי בתאילנד - במיוחד אלו שבהם הוא מנטרל את שלושת המאפיונרים - ממש יפים. כתובים יפה, בלי פרטים מיותרים, מעבירים את האווירה בשלמות.
מבחינתי, השילוב של הקטעים האלו בספר - בצורה של חזרה בזמן - היתה גאונית ונכונה. אהבתי ממש.
בשלב שינאי נכנס אל מטה ה-New World בפריז - ממש צעקתי עליו, שלא ייכנס...
קטעים מותחים מאוד, ניגודיים, מעמידים מאוד יפה את ינאי מול רועי, את ינאי מול נדב חן.
חיכיתי לקטעים כאלו, אבל עדיין מחכה לנוספים.
אני חושבת שיהיה נכון לראות את ינאי ורועי בחיכוכים, בוויכוחים, בריבים...
חורים בעלילה:
בקריאה ראשונה לא מצאתי
דמויות:
אנחנו כבר מכירים אותן, ספר רביעי בסדרה.
ובכל זאת, הן בנויות טוב מאוד, מאופיינות יפה, שומרות על קו אופי אחיד לאורך הסדרה, ומצד שני לא תקועות במקום, אלא דינמיות.
הערה על הדמות של איתמר חן - היה לי קצת מיותר שהוא הגיע לצרפת, "לעזור" לנדב. בסופו של דבר היו מסתדרים מעולה גם בלעדיו...
סיום:
וואו.
סיום חד, מוחץ, אחד כזה שגורם לך לנסות להפוך דף ולחפש את ההמשך.
מבחינת הכתיבה ושמירה על רף-מתח- גבוה - סוף מעולה.
בחוויה, קצת פחות.
אבל זה לא מפתיע.
הספרים של א. בראב בד"כ עם סיומים קשים ועצובים(?!) לקריאה (המוות של הנרי לדוגמא...) ולהמתנה עד הספר הבא...
עד כאן השנקל שלי,
מקווה שנהניתם
למי שלא מכיר, בקצרה:
חזיון תעתועים, ספר רביעי בסדרה.
ז'אנר - מתח, פעולה, שב"כ, מוסד.
דמויות ראשיות - ינאי ורועי שיר, זוג תאומים.
מי שעדיין לא קרא ומתכנן לקרוא - אזהרת ספויילרים!
אז כדאי שתתאפקו עוד קצת, עד שתקראו את הספר
בנימה אישית:
אמנם בדרך כלל אני לא כותבת ביקורות על ספרים, אני משתדלת להנות מהם וזהו - אבל החלטתי לנסות לכתוב משהו מהיר וקצר, לפחות פעם אחת
אם אהנה, אולי יבואו עוד אז נתחיל מהחוץ.
כריכה:
במבט ראשון - היא לא היתה לי כל כך ברורה. פרופיל בצד ימין, ברקים בצד שמאל.
במבט שני ושלישי גיליתי שהברקים בעצם יוצרים פרופיל נוסף, מול הפרופיל-צללית הראשון שקלטתי.
אהבתי את הרעיון. בסה"כ משרת יפה את שם הספר.
ונעבור לפנים:
כתיבה וסגנון:
בתור כותבת, אני לא מסתדרת עם קריאה של ניסוחים לשוניים נמוכים, במשלב של דיבור.
יאמר לזכות א. בראב - שכאן זה לא היה המצב.
הכתיבה עשירה, משלב לשון גבוה - אבל קריא. אני נהניתי לקרוא. אין זלזול באינטליגנציה של הקורא. שפה גבוהה, איכותית, ברמה.
עלילה:
דבר ראשון - מרתקת.
אותי היא ריתקה מההתחלה ועד הסוף, לגמרי.
עלילה זורמת, לא נתקעת, מתקדמת יפה.
לתחושתי - הזמן שינאי היה אצל השב"כ - היה קצת ארוך (ביחס לספר).
אבל בכללי - אין בכלל תחושה של מריחה, כל הזירות מתקדמות בקצב נכון, לא מהיר מידי - ולא איטי מידי.
מהרגע שינאי שחרר את עצמו
בצורה גאונית ומגניבה, חייבת לומר, ממטה השב"כ - העניינים ממש התחילו לרוץ.הקטעים של ינאי בתאילנד - במיוחד אלו שבהם הוא מנטרל את שלושת המאפיונרים - ממש יפים. כתובים יפה, בלי פרטים מיותרים, מעבירים את האווירה בשלמות.
מבחינתי, השילוב של הקטעים האלו בספר - בצורה של חזרה בזמן - היתה גאונית ונכונה. אהבתי ממש.
בשלב שינאי נכנס אל מטה ה-New World בפריז - ממש צעקתי עליו, שלא ייכנס...
קטעים מותחים מאוד, ניגודיים, מעמידים מאוד יפה את ינאי מול רועי, את ינאי מול נדב חן.
חיכיתי לקטעים כאלו, אבל עדיין מחכה לנוספים.
אני חושבת שיהיה נכון לראות את ינאי ורועי בחיכוכים, בוויכוחים, בריבים...
חורים בעלילה:
בקריאה ראשונה לא מצאתי
דמויות:
אנחנו כבר מכירים אותן, ספר רביעי בסדרה.
ובכל זאת, הן בנויות טוב מאוד, מאופיינות יפה, שומרות על קו אופי אחיד לאורך הסדרה, ומצד שני לא תקועות במקום, אלא דינמיות.
הערה על הדמות של איתמר חן - היה לי קצת מיותר שהוא הגיע לצרפת, "לעזור" לנדב. בסופו של דבר היו מסתדרים מעולה גם בלעדיו...
סיום:
וואו.
סיום חד, מוחץ, אחד כזה שגורם לך לנסות להפוך דף ולחפש את ההמשך.
מבחינת הכתיבה ושמירה על רף-מתח- גבוה - סוף מעולה.
בחוויה, קצת פחות.
אבל זה לא מפתיע.
הספרים של א. בראב בד"כ עם סיומים קשים ועצובים(?!) לקריאה (המוות של הנרי לדוגמא...) ולהמתנה עד הספר הבא...
עד כאן השנקל שלי,
מקווה שנהניתם
