חלוקת תפקידים בלתי הוגנת - איך להגיב?

[מלפפון]

עוד סיבה למה כ"כ 'אהבתי' את מסיבות בית הספר.
אם אתם לא מצליחים לעשות מסיבה בלי לשבור לבבות, עדיף שלא תעשו בכלל.

מספיק לב אחד שישבר וירגיש שהוא לא קיבל מקום, ובעלת הלב הזה תגיע למסיבה בחוסר חשק ובהרגשה רעה של דמות רקע, כדי לבטל מסיבה שלמה.

תעשו כיבוד נחמד, תכנית שכל אחת מספרת על שאיפותיה להמשך בדרך יצירתית, בלי אולם, ובלי 3 כיתות ביחד עם מינימום 100 תלמידות, וחסל סדר מסיבות שוברות לבבות.

(כמובן תדאגו לבזבז לימודים על דברים אחרים. אני אהבתי את המסיבות הללו רק כי ביטלו לנו לימודים בעטיים במשך תקופה).

יש לי רעיון חדשני!
מנהלות, אתן כאן?

תעשו טיול לימודי במקום מסיבה!
לכו לאתר החרמון, ובדרך תעבירו מסרים להמשך הדרך בסימן "להעפיל לראש ההר ולא לגלוש ממנו".
מוכנה להכין לכם את התכנית.

 

[מלפפון]

ואני רוצה שניה לספר בשבחי

בכיתה ו' המורה מינתה אותי להיות ראש קבוצה בהכנות למסיבת חנוכה.
היינו בערך 10 בנות וכל אחת ידעה להציג ורצתה מקום.
התלבטתי מה לעשות.
ועלה לי רעיון.
הכנו 10 סקצים קצרצרים. בכל סקץ' היתה תפקיד ראשי בת אחרת.
כך כל הבנות קיבלו מקום, בנות הכיתה נהנו מהסקצים, הם לא היו יותר ארוכים מהצגה מפרכת אחת של קבוצה אחרת.
ואף לב לא נשבר.

הייתי פעם אמורה להשתתף במסיבה.
המארגנת התקשרה לכל משתתפת קודם לארוע ואמרה לה מה היא צריכה להכין.
הטעם היה כזה רע, כי אם התנגדת היא שידרה שאת סתם מתחמקת.
לכן אח"כ הייתי אמורה לארגן ארוע.
התקשרתי לכל הנוגעות בדבר, ביקשתי מכל אחת שתי אפשרויות.
וכשראיתי לאן הרוח נוטה, בחרתי את התפריט, ולכל אחת אמרתי שבחרנו את מה שהיא אמרה עליו מתוך מה שהיא אמרה באופציות.
וכל אחת אמרה מתוך הנ"ל מה היא רוצה להכין, כי היא רצתה להתגייס כי היתה מאן דאמר.
אני חושבת שאפשר לארגן דברים בכל דרך, ולתת לכל אחד הרגשה טובה גם אם הוא לא יקבל בדיוק מה שרצה.
כי לא חשוב מה, העיקר ההרגשה.
ולא שווה כלום ושום ארוע אם בסופו של דבר יש כאבי לב.

 

[רבקי בינעט]

עברתי את הסיוט הזה עם הבת שלי מסיימת ח', תכלס אין הרבה מה לעשות, חיזקתי אותה והסכמתי עם כל מילה שלה, ונכון זה פשע וזה כואב וזה מעצבן אבל זה נכוןןןןןן וזה היה אמתי, הבת של הרב, הנכדה של הסגנית, אחינית של המורה....... להמשיך לפרט?? אין צורך.
תכלס זה מחשל אותן לעמוד מול אכזבות.

 

[צחור]

ממש מזעזע!
אצלי (לפני 20 שנה) עשו מסיבה עם מחנה ביישוב מרוחק
כך שממילא היו רק רק האימהות וזהו.
וגם מי שלא נבחרה לתפקיד הכי ראשי נהנתה ובאה ושמחה.
ואיזה כיף שההורים שלי שלחו אותי למקומות לימוד שלא היו בהם "בנות של"
כולנו הרווחנו!
נהיינו הקבוצה שיוצרת את ה"בנות של"...

 

[Ruti Kepler]

אם מדובר בבית ספר נורמטיבי, הפתרון לדעתי הוא טלפון למורה, טלפון לסגנית. הסבר אסרטיבי ומנומס על כך שההופעות האלו נערכות מהכספים של כולנו, ולילדות של כולנו מגיע להנות ולהשתתף בהן בכיף.
אז בבקשה מכבוד המאמנות (שהן בדרך כלל ילדות בנות 16): לא לקמצן בסולואים, ולפרגן כמה שיותר תנועות ומערכות לכל אחת.
התמימות של הילדה ממש לא נהרסת מלשמוע שיחה כזו - להיפך, היא שמחה מאד שאמא שלה דואגת לה.

---
ואולי הגיעו הזמן שכל בתי הספר יפסיקו כבר עם ההצגות האלו, שבהן יש ילדה אחת בתפקיד ראשי, חמש בתפקידים משניים, ומאתיים אחרות שעומדות מאחורה ושרות במקהלה.
הרי ממילא אף אחד לא מגיע למסיבות כדי לראות הופעה אמנותית. כל אמא באה רק כדי לראות את הילדה שלה מאושרת. והמורות אמורות לדאוג לזה שכולן יהנו. כן, גם במחיר של לפרק את התפקיד הראשי לחמש, להוסיף עוד חמישה סולואים ולצרף שתיים או שלוש בנות יחד בכל סולו.

לא מעניין אותנו לראות ילדונת בבי"ס, מוכשרת ככל שתהיה, מככבת על הבמה שעתיים וקוראת בקול מרטיט 'לעד ולנצח אשאר יהודיה מאמינה'. לא. לא. לא. אם נרצה הצגות יפות - נלך לרעכי אליאס או דינה פרלשטיין או לירידים של העיתונים. במסיבה אנחנו רוצים שהילדות שלנו יהנו. יהנו מהחזרות, יהנו מההופעה, יהנו מזה שיש להן תפקיד סביר על הבמה.

(למזלי, בית הספר של הבנות שלי הולך בגישה הזו מלכתחילה).

 

[תילי5565]

אני כותבת בגוף ראשון למרות שזאת לא אני.
רק בשביל להקל על רצף הקריאה והכתיבה.

היום בת ה-12 חזרה מבית הספר כולה עצבנית.
היו בחינות לתפקידים למסיבת בת מצווה...
לפני שבוע הן נבחנו והנערה החמודה והבימתית
הרשימה את המאמנת שציינה אותה בין הבנות המתאימות להצגה.
אתמול, שבוע אחרי, חולקו התפקידים בפועל בלי קשר בין המצולמים לכתבה.
חילקו את הבנות לשלוש קבוצות:
קבוצה א' תפקידים ראשיים. קבוצה ב' תפקידי משנה
וכל השאר - אחת מתוך מאתיים ניצבות על הבמה....
והדבר הכי מרתק הוא שבקבוצה א' כולן בנות בעלות פרוטקציה חזקה מאוד
בקבוצה ב' בנות ללא כל חוש או התאמה להצגה
ובקבוצה ג' כל היתר....

היום המאמנת פלטה בטעות את כל האמת
בעלות התפקידים הראשיים אלו בנות \ נכדות המורות
ובעלות תפקידי המשנה הן בנות שהאמא התקשרה לבקש מהמורה...
הבנות רתחו.
זה לא כיתה א' והן יודעות מי מתאימה לתפקיד ומי לא
(כולל בת אחת שדודתה מפקחת אבל היא עצמה לא מבדילה בין ש' ימנית לשמאלית)
הן פנו למורה ושאלו למה רק בנות בעלות פרוטקציה נבחרו לתפקיד ראשי.
המורה זעמה והודיעה שכל מי שתשאל עוד שאלה בנידון לא תעלה לבמה כלל (!)

המסכנה שלנו ניסתה את מזלה וביקשה להצטרף לריקוד ולא למחזמר
(להיות על הבמה למשך חמש דקות רק עם עוד 15 בנות)
ואז היא גילתה שהבנות מההצגה הן גם הבנות בריקוד
בלי קשר לכישורים או לפיגורה מתאימה...

ניסיתי להתקשר למורה כדי שלפחות יכניסו אותה לקבוצת תפקידי המשנה
אבל הטלפון פשוט מנותק.
(כנראה אני לא האמא הראשונה שחשבה על כזה רעיון יצירתי)

מה הייתן אומרות לבת?
חוץ מזה שהכל משמים ושתרחם על אלו שקיבלו את התפקיד שלפחות תשמחנה פעם אחת וכו'
איך הייתן מגיבות לזה ששקוף שיש כאן העדפה בלתי הוגנת?
אכפת לי. כי הורסים את החינוך והתמימות של הבנות.
מה לומר לה?

זוהי הזדמנות מצויינת ללמד אותה שזה העולם שבו אנו חיים...
בעבודה, בשידוכים, במוסדות הילדים ואפילו במגורים..
״ברוכה הבאה למועדון...״
הייתי עושה מזה צחוק אחד גדול, ומרחמת יחד איתה על המאמנת, המורות ובנותיהם..
שתרגיש טוב עם עצמה..

 

[רחשי הלב]

(למזלי, בית הספר של הבנות שלי הולך בגישה הזו מלכתחילה).

למזלם...
(לא יכולתי להתאפק)

 

[מה הענינים]

ורק לי הסיפור נשמע הזוי לחלוטין?
מילא היית מספרת על כמה בנות פרוטקציונריות - הייתי מבינה
אבל כולם? בחלוקה ברורה בלי שום סטיה לימין ולשמאל?
הקבוצה הראשונה כך, השניה כך והשלישית כך?

בבית הספר של הבת שלי הורידו את הנושא של הצגה, כל הבנות עולות לבמה כמה פעמים, בין אם לשיר, בין אם לעשות תנועות תיאטרליות מגוחכות או לרקוד

רק אני היחידה שהתקשרתי למורה לספר לה על ההערכה שלי כלפיה וכלפי צוות המורות שעמלו בצורה כ"כ יפה לדאוג שכל בת תופיע על הבמה כמה פעמים מלבד המקהלות הגדולות?
(וכן, הבת שלי ממש לא מרוצה מהתפקיד שלה, והיתה שמחה לקבל משהו גדול יותר, אבל נראה לי זה הזמן המתאים לחוות איתה תסכולים וצורת התמודדות - גם אם התפקיד נראה קטן מידי)

 

[דיצה]

בזמני לא היו תפקידים ראשיים.
את ההצגה הפכו למחזמר אחד גדול,
וכל מערכה התבטאה במחזמר.
כך שאם היה מחזמר הסבתא והנכדה,
למשל-היו 15 נכדות ו15 סבתות.
מושלם...........

 

[מילה בסלע]

לומר לה שזה מעצבן ומכעיס מאוד. להראות לה כמה את משתתפת בתיסכולה.
שנה שעברה שמעתי סיפור ממש זהה בבית ספר מסוים בירושלים. שם המורה הגדילה לעשות ונזפה בבנות שגם השם עושה פרוטקציה: כוהנים לויים וישראלים.....!!!

תגובה מזעזעת!

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

ובכן,
כמי שעוסקת הרבה מאד שנים בתחום:
1. מה שהעלית כאן נשמע חמור ולא הגון!
2. העדפה היחידה שאני נתקלת שעומדים עליה ובשביל זה אני מוכנה להשקיע כפול: היא בת יתומה. שאז גם התורה הקדושה מחייבת.
3. נכון שהאמהות רוצות לקדם את בתן שלפעמים חלשה באמצעות המסיבה, מאמנות רבות מתגייסות למשימה. אבל, מהמאמנת שדורשים להביא תוצר ראוי, והרבה אמהות ובנות לא מודעות לכישורי הבמה הנמוכים שלהן ומנסות לדחוף את הבנות לתפקידים בכח. לא קרה כלוםאם הילדה תדע שהיא מצוינת ב10 תחומים אבל לא בשירה או בדרמה. לא קרה כלום! תלוי מה האמא משדרת.
מי שיתמודד עם זה, זו הבימאית, שעובדת תמיד בלחץ זמן נוראי. וזו הדרך לומר לאמהות הנ"ל שתשלחנה את בנותיהן לחוגים שבהם מפתחים שנה שלימה כישורים וביטחון עצמי וכו, ולא לנסות להיתלות ברגעי המסיבות הללו.
כמו כן, יש בהחלט במסיבות האלה ביטוי לבעלות כישרונות שמחכות שנים לבטא את הכישורים על הבמה. ואני נגד המדיניות של הן מספיק מוצלחות אז לא צריכות את הבמה. מי קבע את זה?
בשיעור חשבון לא חומלים על אותן אלה שנמצאות בהקבצה ג ולא נגשות לפתור שאלות, גם לא באנגלית, פתאום כשמגיעים לבמה, רוצים לראות את כולן שווה בשווה.
יש בנות שלמשל חלשות בתנועה מאד והאמא מבקשת שהן תהינה במחול מורכב. זה נשמע הגיוני? זו דרך אמיתית לקדם ילדה בביטחון עצמי? לשים אותה בקבוצה ששם היא תהי-ה הכי חלשה? שהמאמנת צריכה הסביר לה איפה זה צד ימין ואיפה זה שמאל? זה לא שלא עושים זאת, אבל זה בהחלט מאד מקשה.
כמאמנת אני יודעת שלהפיק מסיבה בתוך מוסד חינוכי זו שליחות. זו הפקה שונה לחלוטין מהפקה מקצועית. אבל עדין אי אפשר ליבש את הקהל...
והדרך להגיד אין מסיבות/ יש רק מקהלה/ טיול, היא בעצם סוג של בריחה מהתמודדות.
לפני המסיבה אני משוחחת עם הבנות ואומרת להן שאנחנו לא ברוסיה ובהחלט אלה שיודעות להציג בתנאי שהתנהגותן הולמת תקבלנה תפקידים. אז מה קרה? איפה הן תבענה את הכישורים שלהן? להעביר מסר חיובי זו שליחות.
כמובן אני משתדלת ועוקבת לכל אורך החזרות שכל אמא תראה כנדרש את בתה. ומנסה ככל הניתן לתת עוד ועוד ביטוי לכמה שיותר בנות.
השיטה של כולן כל הזמן אותו דבר, היא לא דרך היהדות.
נושא הפרוטקציה אצלי ב"ה אף פעם לא בא לידי ביטוי. לא חייבו ולא המליצו. לפעמים סימנו שיש חוסר נעימות וכו אבל זה לא היה שיקול.
אם כבר להיפך, נותנים תפקידים לבנות שטרם קבלו תשובה מהסמינר וכו / יש מצב בעיתי בבית וכו.
אמת. הנראות של הבנות על הבמה והחלוקה ההגיונית תלויה באישיות+מקצועיות והאחריות של הבימאית.
לפעמים זה פשוט חילופי מקומות אומנותיים באמצע שיר המחזמר המאפשר לכל אמא לראות את בתה בשורה הראשונה.
היום לרוב יש תפקידים רבים, מוכפלים וכו כדי לאפשר לבנות להשתתף.
אבל עדין בלי תפקידים אין דרמה.
פותחת האשכול הביאה מקרה באמת שערורייתי במידה ובתה הציגה אותו נכונה. בהחלט כדאי לדבר עם המורה.

 

[124578]

בזמני לא היו תפקידים ראשיים.
את ההצגה הפכו למחזמר אחד גדול,
וכל מערכה התבטאה במחזמר.
כך שאם היה מחזמר הסבתא והנכדה,
למשל-היו 15 נכדות ו15 סבתות.
מושלם...........

בתורה מורה שמסיימת עם הבנות יסודי, זה התנאי שאנחנו מציבים למאמנת.
את רוצה- הצגה /מחזמר לא משנה מה. אבל!!

כל תפקיד ראשי מתפצל ומתחלק בין כמה בנות (באותו לבוש).
יוצאת הצגה מהממת! והכי חשוב בלי פגיעה בלידות.

זה לא יאומן!

ולגבי השאלה-אני הייתי באמת כמו שכתבו פה כבר, הייתי צוחקת איתה ומנסה להסביר בעדינות שככה זה בעולם וכו'...

במקביל הייתי מנסה בלי ידיעתה של ביתי לפנות (גם לאחר המסיבה אם רק אז מתאפשר) לגורמים הרלוונטיים.
אני חושבת שלהורים צריכה להיות אמירה לגבי דברים שקורים בביה"ס. לפחות שישמעו אותם.
מה שההנהלה תחליט- זו כבר עוד שאלה, אני רוצה להאמין שהמנהלת כן תקח על עצמה לשפר את זה (אבל אולי אני נאיבית... ילדי עדיין קטנים ואני מקוה שזה לא יקרה אצלינו).

 

[מילה בסלע]

ולשדר לה בצורה ברורה שהמורה נהגה שלא ביושר?
ככה?

אם זו המורה שאשמה אז יש דין ויש דיין והיא לא תינקה מכזו אפליה, וה' יתבע את עלבונן של הבנות על כזה מעשה.

רק ישנה אפשרות נוספת, שההחלטה הזאת מנהלית והמורה בין הפטיש לסדן, בלי יכולת לשנות את החלוקה.
המחנכת שלי בכיתה ו' היתה בדיוק במקום הזה, כשההנהלה בחרה פרוטקציונריות לתפקידים ראשיים ואותי בחרו לסחוב שולחן (!) על הבמה, להכנס מימין ולצאת מיד מצד שמאל.
וזהו. יותר לא ראיתי את הבמה, רק את הטישו הרטוב מדמעותיי.

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

דרך אגב,
עד היום אני תוהה האם מה שהוביל אותי לבחירה במקצוע זה (בין יתר המקצועות)
הוא לא העובדה שאני לא נבחרתי על אף כישורי בשל הסיבות שכתבו למעלה,
אבל היום ברוב המקומות הגישה היא מאד חיובית, נעימה ואכפתית מהבנות!

 

[ש. צ. וינמן]

רוצה להאיר נקודה נוספת.
-
נכון, בשם הצדק, היושר, ההגינות זה לא בסדר, זה גרוע.
מה שתגידו.
-
פותחת האשכול שאלה מה אנו כהורים אמורים להגיב ולהתייחס.
לא איך נשנה החלטות הנהלה, איך נחנך את הצוות החינוכי.
הסיכוי שאנו נשנה החלטות הנהלה, קטן עד מזערי.
-
מכירה אישית ומקרוב, אשה שמחתנת ילדים, ומטופלת במשך שנים בשיטות שונות.
היא סיפרה לי, כי מקור בעיה לטענת כולם, היא בהורים שלה שתמיד ניסו להעיר, לחנך, לתבוע את הצדק.
מההנהלה, מהמורות, מהמדריכות, מרכזות ותמשיכו הלאה והלאה.
-
היא לגמרי לא מכירת טובה להורים שלה. - שאני מכירה אותם כאנשים טובים ומסורים.
היא חושבת שהם הפכו אותה לנכה ריגשית.
אחת שזקוקה שתמיד העניינים יתנהלו בצדק וביושר.
אין לה את הכלים להתמודדות עם חסרים בהתנהלויות של אחרים בהקשר אליה.

לא מצדיקה אותה בכלל, תמיד יש לנו בחירה לגדול ולהתפתח.
אבל זו עוד-
נקודה למחשבה.

 

[מריומה~]

אני מניחה שלא אחדש כאן הרבה אחרי דברים חכמים ונכונים שנכתבו כאן.
ובכל זאת כמה מילים שלי-
הבת שלי שהיא גדולה יותר מכיתה ו' השתתפה לאחרונה בהופעה גדולה.
כל בת קיבלה תפקיד בו וכמובן היו כמה מרכזיים וגדולים.
בתחילה היא היתה ממש בציפיה לקבל משהו גדול.
וזה ילדה שעל הבמות מגיל אפס כמעט.
בסגנון הילדות הקטנות שמזמינים אותם לכל מיני הופעות סמינריות וכו.
כשחילקו תפקידים משום מה לא קיבלה משהו גדול בכלל.
משהו די שולי.
את יום החלוקה חיינו ונשמנו לפני באמצע ואחרי..
התיסכולים והכעסים היו עד לב השמים.
בהתחלה הקשבתי לה ובהחלט הייתי בהלם. והרגש האימהי שלי רצה לצאת לפעולה מידית.
לתקן עוולות וכו.
זה חוג פרטי ולמה אני משלמת כל כך הרבה כסף וכו וכו.
איה הצדק והיושר
בהבזק של רגע נכנסה לליבי מחשבה.
מה היא באמת רוצה?

וניסיתי לברר איתה כמובן אחרי שהסכמתי עם האכזבות שלה.
ללא שפיטה נטו הכלה לתיסכול.

ואפילו הצעתי להתקשר לאחראית וכו
והפלא ופלא היא לא היתה מעונינת כלל.
גיליתי שקיבלה מספקים אותה בהחלט.
ועוד יותר מזה היא ממש לא רוצה משהו גדול ונחשק.
ולמה?
כי יש הרבה אימונים מעבר לסטנדרט.
אחרי צהרים שלמים שמסורים לזה.
חופשים מוקדשים למטרה.
והיא ממש לא התלהבה מהרעיון.

והיתה לה שנה כיפית
וחוויתית הן בשיעורים עצמם והן בהופעה.

תודה לאילת אינהורן על הרגישות והאכפתיות לכל אחת!

אז באמת אנחנו בתור אמהות צריכות לזכור לדרוש בטובת ביתינו ולא במעמדינו.

קשה לי להאמין לדברים שכתבה @מנוחהלה שהם ככתבם הם נשמעים קצת אמוציונליים ילדותיים.
כמובן שאין דברים בלי אמת מאחורי זה.
לבטל לגמרי מסיבות-לא חושבת שמי שכתבה באמת חושקת בזה.
אין כמו הופעות בשביל לתת לבנות שיש להן יכולות בתחום.
רק כמו שכתבה @אידאה זה צריך להיות במושכל עם מחשבה.
פיצול תפקידים וכו.
ורצון להתמודד עם מה שאין לנו יכולת לשנות.
בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו.

 

[במת ההפקות]

ובכן,
כמי שעוסקת הרבה מאד שנים בתחום:
1. מה שהעלית כאן נשמע חמור ולא הגון!
2. העדפה היחידה שאני נתקלת שעומדים עליה ובשביל זה אני מוכנה להשקיע כפול: היא בת יתומה. שאז גם התורה הקדושה מחייבת.
3. נכון שהאמהות רוצות לקדם את בתן שלפעמים חלשה באמצעות המסיבה, מאמנות רבות מתגייסות למשימה. אבל, מהמאמנת שדורשים להביא תוצר ראוי, והרבה אמהות ובנות לא מודעות לכישורי הבמה הנמוכים שלהן ומנסות לדחוף את הבנות לתפקידים בכח. לא קרה כלוםאם הילדה תדע שהיא מצוינת ב10 תחומים אבל לא בשירה או בדרמה. לא קרה כלום! תלוי מה האמא משדרת.
מי שיתמודד עם זה, זו הבימאית, שעובדת תמיד בלחץ זמן נוראי. וזו הדרך לומר לאמהות הנ"ל שתשלחנה את בנותיהן לחוגים שבהם מפתחים שנה שלימה כישורים וביטחון עצמי וכו, ולא לנסות להיתלות ברגעי המסיבות הללו.
כמו כן, יש בהחלט במסיבות האלה ביטוי לבעלות כישרונות שמחכות שנים לבטא את הכישורים על הבמה. ואני נגד המדיניות של הן מספיק מוצלחות אז לא צריכות את הבמה. מי קבע את זה?
בשיעור חשבון לא חומלים על אותן אלה שנמצאות בהקבצה ג ולא נגשות לפתור שאלות, גם לא באנגלית, פתאום כשמגיעים לבמה, רוצים לראות את כולן שווה בשווה.
יש בנות שלמשל חלשות בתנועה מאד והאמא מבקשת שהן תהינה במחול מורכב. זה נשמע הגיוני? זו דרך אמיתית לקדם ילדה בביטחון עצמי? לשים אותה בקבוצה ששם היא תהי-ה הכי חלשה? שהמאמנת צריכה הסביר לה איפה זה צד ימין ואיפה זה שמאל? זה לא שלא עושים זאת, אבל זה בהחלט מאד מקשה.
כמאמנת אני יודעת שלהפיק מסיבה בתוך מוסד חינוכי זו שליחות. זו הפקה שונה לחלוטין מהפקה מקצועית. אבל עדין אי אפשר ליבש את הקהל...
והדרך להגיד אין מסיבות/ יש רק מקהלה/ טיול, היא בעצם סוג של בריחה מהתמודדות.
לפני המסיבה אני משוחחת עם הבנות ואומרת להן שאנחנו לא ברוסיה ובהחלט אלה שיודעות להציג בתנאי שהתנהגותן הולמת תקבלנה תפקידים. אז מה קרה? איפה הן תבענה את הכישורים שלהן? להעביר מסר חיובי זו שליחות.
כמובן אני משתדלת ועוקבת לכל אורך החזרות שכל אמא תראה כנדרש את בתה. ומנסה ככל הניתן לתת עוד ועוד ביטוי לכמה שיותר בנות.
השיטה של כולן כל הזמן אותו דבר, היא לא דרך היהדות.
נושא הפרוטקציה אצלי ב"ה אף פעם לא בא לידי ביטוי. לא חייבו ולא המליצו. לפעמים סימנו שיש חוסר נעימות וכו אבל זה לא היה שיקול.
אם כבר להיפך, נותנים תפקידים לבנות שטרם קבלו תשובה מהסמינר וכו / יש מצב בעיתי בבית וכו.
אמת. הנראות של הבנות על הבמה והחלוקה ההגיונית תלויה באישיות+מקצועיות והאחריות של הבימאית.
לפעמים זה פשוט חילופי מקומות אומנותיים באמצע שיר המחזמר המאפשר לכל אמא לראות את בתה בשורה הראשונה.
היום לרוב יש תפקידים רבים, מוכפלים וכו כדי לאפשר לבנות להשתתף.
אבל עדין בלי תפקידים אין דרמה.
פותחת האשכול הביאה מקרה באמת שערורייתי במידה ובתה הציגה אותו נכונה. בהחלט כדאי לדבר עם המורה.

מסכימה עם כל מילה..!!!
וכן מצטרפת כבימאית ומאמנת כמה שנים טובות נתקלתי לא פעם במקרים כאלה,שהצוות בא ואמר לי זו הבת של... וזו הבת של... אז שימי עין.
וכשנכנסתי חזק לעולם הבמה וראיתי עד כמה עולם השקר נגלה מול עיני,
שמתי לעצמי מוטו מאד ברור, אני בוחרת בנות מתאימות לתפקיד, וזהו...
ובטלפון הראשוני שמזמינים אצלי מסיבה אני מדברת מאד ברור, שאצלי בחירה לתפקיד זה בת מתאימה.
היה לי מקרה באחד הסמינרים המאד חיוביים ומוכרים ששבוע לפני המופע, המנהלת באה אלי ואמרה לי תורידי את הבת הזו וזו מהתפקיד כי יש לי 2 נכדות בתיכון שהן לא מספיק בולטות.
והקשר של הנכדות לבמה היה-

 

[מלפפון]

בחרת בת מתאימה לתפקיד ולא ידעת שהיא עלתה גם שנה שעברה, קיבלה במה גם בחנוכה,
וגם במסיבת כיתה ון', וגם במבצע סיום התחרות הארצית,
ולעומתה יש בנות פחות מתאימות, אבל גם רוצות לקבל קצת תהילה.
ומגיעות כניצבות רקע, וזו התחושה דשלהן לכל אורך המסיבה.

 

[סטודיו פלאש]

אני הייתי מחזקת את הבת שלי באמונה ופונה למי שבחר בדוד עבדו...,
להתחיל לריב עם ההנהלה ולהגיד שיתנו לה תפקיד, זה הרגשה רעה לעלות על הבמה ולדעת שעשו לך טובה, עדיף לשיר מאחורה בלי לחץ.
עדיף לילדה שלי ולי שכשהקב"ה יבחר אותה זה יקרה בלי שנדחוף את האף בכח.
מכירה ילדה שבאה ממשפחה מאוד לא פרוטקציונרית, מאוד לא וגם לא היתה בולטת במיוחד ובכל אופן נבחרה לתפקידים ראשיים שוב ושוב גם בסמינר וגם בבית הספר, למרות שבמשפחה שלה לא מכירים את המושג הזה להתקשר למורה ולבקש...
אם הייתי נכדה של - - לא הייתי רוצה שיבחרו אותי, דוקא.
בן אדם רוצה להיות ראוי בזכות עצמו ולא בזכות סבתא שלו.
חבל שילדים גדלים לתוך מציאות של פרוטקציות, לא בריא לנפש שלהם, לא מבינה הורים שלא נותנים לילד שלהם לקבל את המתנות שלו ישר מהשמיים אלא לדחוף לו בכח מתנות שמשניאות אותו על הסביבה וגורמות לו להיות עם אף גבוה שיגרום לו להרבה תאונות בהמשך הדרך.

 

[מריומה~]

בחרת בת מתאימה לתפקיד ולא ידעת שהיא עלתה גם שנה שעברה, קיבלה במה גם בחנוכה,
וגם במסיבת כיתה ון', וגם במבצע סיום התחרות הארצית,
ולעומתה יש בנות פחות מתאימות, אבל גם רוצות לקבל קצת תהילה.
ומגיעות כניצבות רקע, וזו התחושה דשלהן לכל אורך המסיבה.

אם היא אומרת שהיא לוקחת רק בנות מתאימות אז זה לא יכול להיות שהבת שנמצאת כרקע מתאימה מאד ומפוספסת..

ובינינו גם רקע הוא בעל משמעות בלעדיו התפקיד הגדול הוא טפל.
תחשבו על זה.