חסד או ניצול??

  • הוסף לסימניות
  • #41
נכתב ע"י פוסטר;891278:
לכל המוסריים שביננו,
חסד מתחיל בבית דבר ראשון עם הבעל והילדים. ואם הדבר גורם להם צער וטירדה צריכים לחשוב על זה לעומק, אין מצווה הבאה בעבירה.
לדוג' הילד רוצה להחזיר את התקייה לגן היום ובגלל השכנה הוא מחזיר את זה רק מחר, אין זמן ויכולת להסביר לילד על מידת החסד שכרוכה בדבר ויש גילאים שגם אין סיכוי שיבין בכלל, והוא הולך לגן עצוב עצבני, למה? כי לשכן נח שמשהו לוקח את הבת שלו.
הבעל מאחר לתפילה, כי לשכן נח שמשהו יקח את הבת שלו.. וכו'
לא אומרת שהדוגמא שלי נכונה או מדויקת , אבל הרבה מאוד אנשים עושים הרבה מאוד חסדים, על חשבון הבעל והילדים.
סתם נקודה למחשבה.
ומבטיחה לכם שפותחת האשכול מכירה את כל המדרשים על חסדיהם של אבות ואמהות האומה, ומכירה בגודלה של מידת החסד, אחרת היא לא היתה פותחת אשכול זה, היא היתה פותחת ספר מוסר.
לו קראת לעומק בתוך 'התגובות המוסריות'- כהגדרתך, היית שמה לב שנכתב שם שזה יהיה השיקול שלה בלבד- אף אחד לא יעץ לה להתעלות ולעשות מעשים נאצלים אלו ואחרים- כי אף אחד אינו יכול להתיימר- כנאמר "עד שתגיע למקומו"....וגם אף אחד לא יכול להיות צדיק על חשבון האחר.
ההחלטה בסופו של דבר אמורה להיות שלה- כולל ההתלבטות האם ואיך לנהוג כך או אחרת.
מה שאמרתי לעיל- הוא שהכל מאיתו יתברך- ולכן אם היא תסתכל על זה כך- יקל עליה להיות אמיתית עם עצמה ולהגיע למסקנות אמיתיות שיגיעו ממקום טוב- לחיוב או לשלילה.
וזה שאמרת שזה עלול לבוא על חשבון הבעל/משפחה/וכו' זה גם אמור להיכלל בתוך השיקולים בינה לבין ה'. וההחלטה בהתאם.
ושתהיה הרבה הצלחה לכולנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
נכתב ע"י כוכב103;891005:
יש כאן ילדה שאבא שלה פנסיונר (פירושו שהוא בן 67 פלוס)
ילדה בת 5 שאביה בן 67???
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
זה נשמע שגם הוא בשמחה היה משתבץ במערך ההובלה מהגן וההעסקה. אז קדימה תארגנו משהו קבוע וגם את תהני מהסידור וכולם יהיו מרוצים. חלק מהקושי זה חוסר ההדדיות וחוסר הקביעות. מעצבן לנהל סדר יום לפי בקשות של מישהו כאשר זה בא מצידו בלבד. אז פשוט תמסדו את זה בצורה שנוחה לכם ואולי תמצאו גם צדדים יפים בכל הסיפור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אה וכמובן אם את שולחת אליהם זה רק אם שתי בנותיך הולכות. זה חלק מהעסקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
לא תאמינו: בנאדם מבוגר שכוחותיו במתניו, מלווה בצוות של עבדים ומשרתים. ניגש לילדה קטנה בת 3 שנים, ומבקש ממנו שתתן לו לשתות כוס מים מן הבקבוק הסמוך.
מה תגידו על סיטואציה כזאת?? ניצול נורא ואיום!! עוול משווע!!


אבל אליעזר עבד אברהם ידע אחרת, שאם הילדה הקטנה רבקה הייתה עונה לו יפה "אין לי כח" או משו כזה, - אז אין לה דריסת רגל אצל אברהם אבינו בבית!

מובן מאליו, לא מבקשים מדרגה כזאת מכל אחת, אבל כדאי מאוד לדעת שמושג כזה לא מופכך מראש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
מה שקורה או לא קורה עם השכן, זה לא רלוונטי. תשאירו את השיקולים שלו לעצמו.
חסד - גם במקרה של חסד אמיתי, אף אחד לא יכול לכפות עליך לעשות. חלק מהמהות של חסד זה היכולת לעשות אותו מתוך בחירה ורצון.
כך שהדבר הראשון הוא - מותר ולגיטימי לסרב גם במקרה של חסד.

בואו נדמיין את המקרה הבא:
אני יושבת באוטובוס אחרי יום עבודה, חסרת כוחות, וגם לא מרגישה טוב. אם אקום - סביר להניח שאפול. לאוטובוס עולה אישה בת 700 עם מקל, עייפה יותר ממני ועם ראש כואב יותר ממני - האם אני חייבת לקום?
התשובה היא שאני לא חייבת, בלי קשר לאיך שהיא מרגישה. אם אחליט בכל זאת לקום, זו תהיה מצווה גדולה ולפום צערא אגרא, אבל אם אשב זו לא עבירה ויסורי המצפון מיותרים.
מצד שני - אם יש לי כוח, חשק, רצון טוב ומצברוח, ובא לי לוותר, ובאותו יום אקום באוטובוס לנערה בת 16 שיש לה יותר כוח ממני ויותר קל לה לעמוד ממני - האם זה מוריד מהמצווה שלי?

כלומר - הוויתור הוא וויתור בכל מקרה, ואת שיקולי מקבל החסד או הצדקה אנחנו לא אמורים לעשות. זה לא קשור אלינו. המקום היחידי בו צריך לבדוק מה מצבו של מקבל הצדקה הוא לבדוק את הרגליו הקודמים כדי לדעת אם הוא צריך גם אנשים שירוצו לפני המרכבה שלו. ולא - זה לא רק אחרי שלנו יש מרכבה משלנו. זה גם אם אנחנו אוכלים לחם עם גבינה כחושה בלבד.

וזה הדבר השני - אנחנו לא חייבים לעשות חסד, אבל כשאנחנו עושים נעשה את בשבילנו ולא בשביל המסכן שצריך את רחמינו.
חסד עושים כדי לגדל את הנפש שלנו, כדי לפתוח את הלב שלנו ולהגדיר את גבולות המסוגלות שלנו רחוק יותר. החסד מעדן אותנו, מרחיב את היכולת הנפשית שלנו. רק בשביל זה אנחנו עושים חסד. לא בגלל שההוא יותר מסכן מאיתנו, יותר קשה לו, או סיבה השוואתית אחרת.

אחת הבעיות בדור המבולבל שלנו, בחינוך שאנחנו גם נותנים לילדים שלנו, היא ״שלילת כוח הבחירה״. אנחנו חייבים לוותר, כי זו מצווה. חייבים לתת לכולם צדקה כי זו סגולה (?), חייבים להתפלל באריכות ועם דמעות. לא רבותי, אנחנו לא חייבים. כדאי לנו מאוד לעשות את זה, אבל אם לא נעשה - לא נהיה חוטאים. נפסיד כל מיני דברים - אבל בשבילנו, לא מעבר לזה.
ההרגשה שאנחנו ״חייבים לעשות חסד״ היא זו שממציאה את המושג ״ניצול״. פתאום אין שום שיקול דעת לאדם אם הוא מעוניין להרוויח את המצווה על כל התועלת שיקבל ממנה, בעד הטרחה. פתאום עושים המון שיקולים שלא קשורים בהכרח אלינו.
זה התשובה שלנו למצפון שכבר מזמן איבד את הצפון. כאילו שאם נסביר לו שהבנאדם הזה לא באמת חייב את העזרה שלנו נרגיש טוב עם עצמנו. זה לא.

אגב, גם במקרים בהם נחליט מרצוננו שלא לעזור למסכן גדול, בגלל הנוחות שלנו, מה שאף אחד לא יוכל לכפות עלינו אחרת, יהיו מספיק דרכים עבורו להתמודד. למשל - אותה זקנה בת 700 יכולה לחכות לאוטובוס הבא, או לקחת טרמפ לתחנה הראשונה שלו, שמה בטוח יהיה לה מקום, או אפילו מונית למחוז חפצה. מה זה ענייננו המצב שלה? רק הנפש שלנו אמורה לעניין אותנו ועבודת המידות שלנו.

ונחזור אליך רות מיכל - אני מרגישה שברגע בו ירד ממך לחץ החובה לעזור לבנאדם, השיקולים שלך יהיו רק המצוות שלך מול הטרחה שלך, בלי קשר למצב אחרים, יהיה לך קל יותר להחליט.

בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
מישהי אמרה לי היום בעקבות מה שכתבתי פה, שמרדכי אמר לאסתר: ואם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
כלומר, לא את זו שמצילה אנשים. אפשר להסתדר יפה מאוד בלעדייך.
אבל: את ובית אביך תאבדו.
כי חסד, או כל מצווה אחרת, אנחנו עושים לעצמנו ולא למען אף אחד אחר.

למרות שזה קשור לפורים ואפילו שעדיין לא חנוכה, אהבתי את זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
נכתב ע"י ckuh;892304:
מישהי אמרה לי היום בעקבות מה שכתבתי פה, שמרדכי אמר לאסתר: ואם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
כלומר, לא את זו שמצילה אנשים. אפשר להסתדר יפה מאוד בלעדייך.
אבל: את ובית אביך תאבדו.
כי חסד, או כל מצווה אחרת, אנחנו עושים לעצמנו ולא למען אף אחד אחר.

למרות שזה קשור לפורים ואפילו שעדיין לא חנוכה, אהבתי את זה...
לא הייתי נכנסת להשוואה כזאת למרות שזה יפה, כי פה דובר על הצלת נפשות והיתה לאסתר חובה להיות השליחה לעזור כי לשם זה הגיעה למלכות, ואם לא תעשה זאת היא ובית אביה יאבדו, לא דובר כאן על חסד שצריך וראוי לעשות אם אדם יכול ואם הוא בעצמו באמת לא יכול אז זה לא כלכך נורא מצידו.

בלי קשר אני מאוד בעד חסד אבל אבל אני מאמינה שכשאדם הוא השליח לעזור (ואני לא מדברת על "לא תעמוד על דם רעך" אלא סתם על העמדת סיר ליולדת), ה' נותן לו כח לזה, גם אם צריך להתגבר על כמה קשיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ואגב, ציטוט לא מדויק בשם אחד מהגדולים בדורות קודמים- ממידת האצילות שלא להטריח לחינם את הזולת- מה שאתה יכול לעשות לבד- תעשה בעצמך, בלי להטריח את השני .
פשוט הציק לי הקטע שלא בא לו לצאת מהבית :p
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
החזו"א כותב זאת באחת מאגרותיו. אבל כל אחד צריך לדאוג שהוא זה שלא יטריח את הזולת, ופחות לפשפש במניעי הזולת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אתם יודעים? זה מסוג האשכולות שמעצבן לקרוא. בינינו, לרוב האנשים היה קשה עם התיאור שהופיע בפתיחת האשכול, איזו עבודה שכל אחד עושה עם בפנים עם עצמו- זה ענינו הפרטי.
למה הרוב פה מטיפים?
אבל כל אחד צריך לדאוג שהוא זה שלא יטריח את הזולת, ופחות לפשפש במניעי הזולת.
יורשה לי לעשות העתקה ענינית- שכל אחד ידאג להבין את השני, להכיל אותו, לשדר אמפטיה, ואת תובנותיו העמוקות והרגישות בעניני חסד ישמור לעצמו.
במחילה, חסד הוא מושג רחב מאד, ומתבטא מעבר ללקיחת ילדים מהגן כן או לא.
:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
מסכימה עמך בהחלט!
כאב לי לקרוא אי אלו הודעות, באשכול זה ובאשכול שכן שפתחה ניקית שהפכה מוקד להשאלת מצרכים לשכנתה, הודעות שהכילו מעט מאד אמפתיה והאשימו (במרומז) את הכותבות באנוכיות.


ודברי אלו אינם עומדים בסתירה לאשר כתבתי: אדם צריך לנסות להסתדר לבד, אבל אם פונים אליו בבקשת עזרה, כל עוד הוא יכול להגישה, חבל אם יחשבן את יכולות הפונה, וזאת למען הרחבת לבו ונפשו, כפי שהאריכה לכתוב הניקית בלוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
...
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
לגבי שלל התגובות-
כפותחת האשכול, רציתי להבהיר שכל תגובה, גם אם הייתה מטיפה במיוחד, עזרה לי והועילה לי.
חשוב היה לי לקרוא את שלל הדעות ומבחינתי רציתי לצלצל תודה לכל מי שהקדיש מזמנו והגיב, רק מכיון שהיו דברים שלא הסכמתי איתם לא יכולתי לצלצל לכולם. למרות זאת, הערכתי כל תגובה. ברי לי שכל מי שהגיב מטרתו היתה לעזור ולא לתת מוסר אלא שכל אחד רואה מנקודת מבטו ומהמקום בו הוא נמצא.
מובן מאליו שהתחברתי יותר לתגובות שראיתי שמגיעות ממגיב העומד במצב דומה לשלי ולתגובות אלו התייחסתי יותר, אבל כל תגובה נתנה לי פורפורציה ועל כך תודתי נתונה לכל המגיבים שהקדישו מזמנם, ללא קשר לסוג התגובה.:)
(אם הייתי רוצה שכולם יגיבו כפי שאני חושבת, אזי לא הייתי צריכה להעלות את האשכול, הייתי מסתדרת לבד עם דעת היחיד שלי)..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לפני כ-3 שנים שכרנו דירה
חתמנו חוזה לשנה, השכירות עלתה 6000 ש"ח, המשכיר, הוא מתווך, השותף שלו "תיווך" לנו את דירתו ושילמנו לו תיווך
לא ידענו שהם שותפים
בדיעבד, התברר לי פה בפורום, שזה לא חוקי...

עברה השנה וביקשנו מהמשכיר חוזה חדש, הוא התחמק בתירוצים שהוא מוכר את הדירה ושברגע שימכור הוא רוצה להוציא אותנו, בינתיים היתה לנו עליה לרגל, בסוף הדירה לא נמכרה
אחרי שנתיים + (שנה+ ללא חוזה) המשכיר פגש את בעלי ברחוב, ערב ט' באב ודרש ממנו לפנות את הדירה תוך שבוע
בעלי אמר לו שאין לנו לאן ולכן אנחנו נתחיל לחפש דירה ונעבור אחרי החגים
מצאנו דירה, קנינו אותה התברר שהיא תתפנה בר"ח אדר (בדיעבד התברר שהעו"ד שיקר כרגע הדירה עוד לא ברשותנו וזקוקה עוד לשיפוץ...)
הודענו למשכיר, הוא דרש שנחפש דירה
לא מצאנו דירה שתתאים לגודל המשפחה שלנו בל"ע ולא מצאנו מישהו שיסכים להשכיר לתקופה כ"כ קצרה
לכן, לצערנו-אנחנו עדיין בדירה השכורה
למה לצערנו? כי כל יום הוא כמו גיהנום
בשבוע שעבר המשכיר ישב איתנו לפגישה והביא את הילדה שלו (כדי שלא נוכל לדבר איתו חזק) ודרש העלאה רטרואקטיבית מאלול בשכירות, הוא דורש העלאה של 1000 ש"ח (מחיר מאוד מאוד גבוה באזור שלנו! מאוד! הסכים להתפשר על 500 וגם זה בטענות שהוא ציס"ע ושמגיע לו עוד)
הוא גם ציין (הוא לא מאיים, מה פתאום?) שבחוזה שכבר לא רלוונטי אנחנו חייבים על כל יום של פיגור קנס של 500 ש"ח
מצד אחד-אנחנו לא מעוגנים בחוזה, מצד שני הוא דורש מאיתנו לעמוד בתנאי החוזה
כרגע הוא דרש מאיתנו להישאר עד ר"ח אייר כי "ניסן זה חודש מת" הוא לא מתכוון להשכיר את הדירה אלא לגור בה אנחנו נשלם חודש נוסף שכירות+משכנתא רק כי הוא דורש
נתון נוסף, הזוג פרוד, הדירה של האישה, היא אמרה שנישאר בשכירות הרגילה ושהוא יעזוב אותנו לנפשינו
נתון נוסף, הוא דורש מאיתנו להכניס חדר שינה אלינו לשכירות, למרות שהוא ראה שאין מקום, הוא דורש מהרהיטים שלנו "להתגמש"

רוצה לדעת מה חוקי, מה לא, מה מותר לנו לדרוש, מה מותר לו לדרוש, מה אסור לו
תודה על כל מענה
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

"למה בבורו פארק הוא לא שילם שקל על נסיעות של שעה וחצי, ובישראל הוא כבר הוציא אלפי שקלים?"unnamed.jpg

"הוא חזר מבורו פארק עם מזוודות, אבל בעיקר עם תובנה אחת מטלטלת על נסיעה שעולה 150 דולר, ועל הלב היהודי שפשוט לא נותן לך לשלם אותם. סיפור אישי עם מוסר השכל שנוגע לכל אחד מאיתנו."
_______________________________________

לפני תקופה פגשתי ידיד ותיק, אב למשפחה ברוכת ילדים. בנו הקטן מתמודד בגבורה עם המחלה הנוראה, בפעם השלישית בחייו הקצרים. כחלק מהמאמצים להביא לו מזור, הם שהו במשך שנה שלמה בבורו פארק שבארה"ב, לצורך טיפולים מורכבים בבית החולים הסמוך.
מי שמכיר את המרחקים שם יודע: נסיעה מבורו פארק לבית החולים הסמוך היא לא עניין של מה בכך. מדובר בשעה וארבעים דקות לכל צד. עלות של מונית "אובר" למסלול כזה נעה סביב 150 דולר – סכום דמיוני עבור משפחה שמתמודדת עם הוצאות רפואיות כבדות.
אבל אז הוא הפתיע אותי: "תדע לך", הוא אמר בעיניים נוצצות, "מלבד פעמים בודדות, כמעט כל מאות הנסיעות שלנו – הלוך וחזור – לא עלו לי דולר אחד!".
מתברר שישנה תרבות של חסד מופלאה: יהודים מהאזור פשוט לקחו על עצמם לשלם עבור הנסיעות שלו, או שהסיעו אותו בעצמם. הוא סיפר שבימי ראשון (יום החופש), אנשים פשוט יוצאים עם רכביהם לבתי החולים בסביבה רק כדי לאסוף משפחות שזקוקות לנסיעה חזור. לא מדובר בנסיעה של עשר דקות, אלא בשעה וחצי של נהיגה בהתנדבות מלאה.
הוא שיתף אותי בסיפור קטן ובלתי נתפס: באחד הימים, כשיצא מבית החולים, המתין לו יהודי מקומי שהיה בדרכו לבורו פארק והציע לו טרמפ. במהלך הנסיעה התנצל הנהג ואמר שהוא ממהר מאוד ולא יוכל להוריד אותו בפתח הבית. כדי לא להטריח את האב בדרכים, הנהג פשוט הזמין עבורו מונית שתמתין להם בנקודת הירידה מהרכב, ושילם עליה מראש. כשהגיעו – המונית כבר חיכתה שם.
וכאן מגיעה הנקודה הכואבת.
ידידי חזר לארץ לפני שבוע. מאז שחזר, הוא כבר הספיק להוציא מעל 2,000 ש"ח רק על נסיעות לבתי חולים. מדובר באדם שבעקבות המצב הרפואי, הוא ואשתו נאלצו להפסיק לעבוד ואין להם הכנסה מסודרת.
בכל יום יוצאים מאות רכבים מערים כמו ביתר, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש לכיוון גוש דן, ב"ב, וירושלים. במרחק דקות ספורות מהמסלול שלכם, בבתי החולים "תל השומר", "בלינסון" או "הדסה עין כרם", מחכים אנשים שרק רוצים להגיע הביתה. המשפחות האלו כבר עייפות מהטיפולים, שבורות מההוצאות ולא פעם נאלצו לעזוב את מקור פרנסתן. האם גם את הנסיעה הזו הם צריכים לשלם מהכסף שאין להם?
אחים יקרים, בעלי רכבים – בואו נפקח עיניים. לא יקרה כלום אם נעצור לרגע, נשאל, נציע מקום פנוי. אל תשכחו למי באמת שייך הרכב ומי נתן לנו את היכולת לנהוג בו. כל מעשה קטן כזה הוא עולם מלא של חסד עבור מי שזקוק לו.
בפעם הבאה שאתם יוצאים מהעיר – תפתחו את הלב. אולי מחכה שם מישהו שרק זקוק ליד מושטת כדי להגיע הביתה בשלום.
___________________________________________
מכירים קבוצות טרמפים ייעודיות לחסד? מיזמים של הסעות לבתי חולים באזורים שלכם?
אשמח אם תוכלו לכתוב כאן בתגובות לינקים או מספרי טלפון, כדי שנוכל להנגיש את המידע למי שזקוק לו ולחזק יחד את המערך המופלא הזה.
שלא נזדקק, אבל שנהיה שם תמיד זה עבור זה.
 תגובה אחרונה 
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה