לא דומה, כמעט!
אנחנו חווינו את איבוד פס הקול של הסרטת החתונה.
זו הייתה חוויה לא נעימה כלל.
אנחנו סגרנו עם משרד מוכר המתווך עם צלמים, והצלם הנחמד שלנו הסתכסך עם המשרד, ובתור נקמה מתוקה שמח לקחת את מה שיתקע את המשרד... חומרי צילום.
וכנראה שאנחנו היינו ברי המזל...
אני עוד זוכר שבאנו למשרד ופשוט עשינו להם פשיטה על כל הקלטות וידאו. עברנו על ארזים מלאים בקסטות הסרטה לחפש את ההסרטה שלנו, ולא מצאנו.
כזוג צעיר ללא מרפקים והכרת כוח הלקוח, הסתפקנו באי תשלום של כמה מאות שקלים שהיינו צריכים לשלם בתשלום האחרון (אחרי המקדמה, והתשלום באירוע עצמו).
המשרד מצידו לא דרש, ואנחנו לא עזרנו להם לדרוש...
מלבד זאת הצלם המוכשר לא צילם את בני המשפחה כמקובל, (רק צד אחד צולם... והצד השני עדיין עומד מחכה לאיזה פלאש שיסביר ברורות: שצלם, לא יבוא! אגב, הצד שלי...)
ואכן, הקושי הצער ועגמת הנפש, היו למטרד.
אך לאחר כשנה שנתיים מפלס המרמור ירד, והשלמנו עם זה.
תכלס', יש לנו תיעוד שיש חיים לאחר אי התיעוד.
אקווה שימצאו חומרי הצילום שלכם, ותיהנו. אבל גם אם זה לא קורה, זה כואב - זה עובר!
עיצות פרקטיות למקרה ש...........:
1.
לאיבוד תמונות מאירוע (לדוג' אצלנו תמונות בני המשפחה) - ניתן להוציא תמונות מתוך הסרטות, איכות פחותה אך יש בה ממש.
גם אם לא הייתה הסרטה לאירוע, ע"פ רוב יש תמיד את אחד המשתתפים ש'פלאשו הולך לפניו', ולבקש ממנו חומרים.
2.
לאיבוד חומרי הצילום ניתן לפצות בצילום חוזר! להתחפש ליום צילומים אחד בסטודיו (לא חייבים סיור...). אמנם זה יקר, ואולי קצת מייגע לשכור שוב שמלת כלה ולהוריד להם בסלון כלות, את הגבות מהתקרה...

אבל אחרי הכל, זה יכול להיות חוויה נחמדה, משעשעת, מצחיקה, ומתקנת לזו"צ שמחפש הוכחה מצולמת ל'יזוצו'...
בהצלחה רבה!