מידע שימושי ח. ברטלר - מתי יוצא הספר הבא?

[מירי]

למה את מציעה?
ולמה התגובות שלי פה נראות לך בעיתיות?
התדיינתי לגופו של פרומו.
וכבר ציינתי את זה, שאני מדברת על ההצהרה שהספר אמור לטפל במה שמטפלים טובים לא הצליחו.
ואת ההצהרה הזו קראתי באופן מלא.

ואם לא נח לך, אין לי בעיה למחוק.
רק תני טיעון חזק..

אין צורך למחוק
תקראי בעיון את התגובה שלפנייך ותביני איך נשמע בן אדם שמבקר דבר שלא קרא

אני קראתי יש לי ביקורת
ועדיין אני חושבת שיש פה יותר טוב מרע

 

[bbr]

אף אני לא קראתי את הספר
אבל קראתי את כל ספריה הקודמים (כמדומתני)
ואני מצטרפת ומחזקת מאד מאד את מלפפון על דבריה
כשמישהי מתיימרת לפתור בעיה שמוגדרת כבלתי ניתנת לריפוי
אני תמהה וגם מתחילה לחשוש
במיוחד כשאני מכירה את סגנון הטיפול שמציעה גברת ברטלר
ומתייחסת אליו
מבחינה ספרותית- היא כותבת מיוחדת מאד
מבחינת מסרים וערכים- יש לטעמי הרבה מה לקחת ממנה
אבל
התיאורים הטיפוליים והגישה הטיפולית שהיא מתארת
הם פרי פיתוח פרטי שלה
זוהי אינה שיטה מקצועית
היא אינה מקובלת על ידי אף אחד (מקצועי אמיתי אני מתכוונת ותבדקו אותי)
יש בה הרבה מאד סכנות
ובהחלט צריך להיזהר מכניסה למערכת יחסים שכזו
ומצורת כזו של טיפול

את מוזמנת לקרא את הסתייגותי מהאלילות שמייחסים למקצועיים בהודעתי הקודמת.

 

[PRIMA]

אגיד לך מה.


אבל כאן היה פרומו. בפרסומת נכתב שהספר מתיימר לתקן מצב שהפסיכולוגים הטובים הרימו ידיים.
ורוב הדיון פה הוא על המסר של הספר.
בעוד את מתייחסת אליו כאל ספר ספריה נחמד, הוא בעצם בא להראות לך כאן השקפה.
אם ההשקפה לא נכונה, במקרה כזה היא גם הרסנית.



ולא קראתי את הספר. אני מגיבה רק על הפרסומת שהעלתה פה הניק חפציבה.

כתוב שם שהיא מציעה בזהירות מירבית ובהסתיגות גדולה את הדרך הזו.
מטרת הספר לא להציע פתרון לכאלא בעיות
אלא,
להעלות למודעות של נשים שסובלות מהסיפטום הזה,
שלא הן האשמות, שתחושת האשמה שלהן לא נכונה.
ובנוסף להעלות למודעות של נשים צעירות,
מה הפרוש הנכון של אישה בבית, על פי היהדות...

סליחה שאני מטריחה,
אבל מעתיקה את הדש האחורי בכדי שתשפטו בעצמכם,
שימו לב עד כמה כל מילה כאן שקולה בפלס:

"לילה ולא דומיה עוסק בבעיות שפסיכולוגיה
רואה בהם חשוכות מרפא.
בדעה כמעט אחידה סבורים אנשי המקצוע כי אי אפשר
לשנות את אופיים של האנשים מהסוג המסופר כאן,
ועל כן המאמץ נידון לכשלון מראש.

ב'לילה ולא דומיה' מנחה הרב דרך סבוכה, מסוכנת וחסרת פשרות,
שעשויה במקרים מסוימים להביא לשיפור בהתנהלות המשפחתית.
השיפור פותח את הדלת לחיים סבירים, ולעיתים אפילו טובים.
אם ההטבה מחזיקה מעמד, יבואו בס"ד
חיי משפחה קרובים ושמחים,
לפחות חלקית, תוך כדי שינוי איטי והדרגתי של האופי.

אל הדרך הזו פונים רק כאשר כל הדרכים האחרות נוסו ונכשלו.
יש ניסיון מוכח, יש הצלחות יפות,
והלואי שתהיינה עוד---

ולצד הבנת המסלול המיוחד הזה,
מעניק הספר תובנות רבות,
שיעמדו לעזר לכל אישה באשר היא
ולכל משפחה ומשפחה"


ההדגשות הן שלי.

 

[בת יהודה]

לא ברור לי איך מגיבות פה נשים שלא קראו את הספר, כל כך נגד. קצת נסחפתן. וגם אם קראתן איזושהי הקדמה לספר, באמת נראה לכן על פי זה לשפוט?

 

[מלפפון]

אין לי ענין להתווכח.
היה לי חשוב לכתוב מה שכתבתי לטובת אלו שתקראנה ועלולות להינזק.
מכיון שהדברים נאמרו ונכתבו, אני רואה לעצמי זכות לחדול מלהתדיין בנושא.

 

[חדוה]

יש לי שאלה לכל המטפלים החשובים דפה
האם יש דרך /רמז/סימן לדעת מראש לפני השידוך על קיומה של בעיה כלשהיא מסוג הבעיות המובאות בספר או דברים דומים(הפרעת אישיות וכו' ל"ע)האם בברורים או בפגישות ניתן להבין איכשהוא או שזה סתום מבני אדם? נקרע הלב לשמוע את הסיפורים האלו , דוקא עשיתי סקר קטנטן בין כמה גרושות ושאלתי מה היה לפני האם היה רמז כלשהוא? הרגשתן חיפוי ?ובחלק מהתשובות נעניתי שבמבט לאחור היו סימני שאלה הן בברורים והן בפגישות אבל העדיפו להחליק עניינים.
אז מה אתן חושבות תנו סימני דרך אם יש!

 

[bbr]

יש לי שאלה לכל המטפלים החשובים דפה
האם יש דרך /רמז/סימן לדעת מראש לפני השידוך על קיומה של בעיה כלשהיא מסוג הבעיות המובאות בספר או דברים דומים(הפרעת אישיות וכו' ל"ע)האם בברורים או בפגישות ניתן להבין איכשהוא או שזה סתום מבני אדם? נקרע הלב לשמוע את הסיפורים האלו , דוקא עשיתי סקר קטנטן בין כמה גרושות ושאלתי מה היה לפני האם היה רמז כלשהוא? הרגשתן חיפוי ?ובחלק מהתשובות נעניתי שבמבט לאחור היו סימני שאלה הן בברורים והן בפגישות אבל העדיפו להחליק עניינים.
אז מה אתן חושבות תנו סימני דרך אם יש!

אני לא מטפלת ולא נראה לי שהמטפלות החשובות דפה יענו לך ויקחו אחריות
אני רק אישה חסידות ופשוטה שמתנהלת לפי מה שאמר הבעש"ט: שלפני המעשה בנ"א צריך לעשות את מקסימום ההשתדלות האפשרית, ולאחר המעשה גם אם נראה לו שהוא אשם ויכול היה למנוע זה ברור שזה היה רצון השם.

 

[פסיכודינמי]

אני לגמריי מצטרפת לביקורת שהיתה פה על ספריה. יאמר לשבחה שספריה האחרונים היו פחות שערורייתיים...

קראתי את הספר. לא ממש את כולו כי לא הייתה לי סבלנות לכל הגיג והמיה של תינוק...
אבל אני חייבת לציין שהיא עשתה פה עבודה ממש טובה !!! ואמיצה!!
ובאמת שמי שלא קראה את הספר עדיף לה לא להגיב...
למרות המשפט האומלל שלה שם על ההתימרות.. עזבו.. זה לא הנושא!

עד שלא נתקלתי בתופעה הזו. לא האמנתי כמה נשים חיות בכלא הזה. גם אם האלימות היא לא פיזית! אני לא האמנתי עד שלא נחשפתי לסיפורים של כמה משפחות שבחיים לא הייתי מאמינה שזה מה שקורה שם בבית!! לפעמים אפילו בכזו אלגנטיות אבריכית שקטה....

בכל אופן. מה שעולה מהספר (וזה גם מה שבאמת חשוב...) זה לאו דווקא הנושא של הגרושין או לא. לא זו הנקודה!!
ההתמקדות היא בריקוד המשותף הזה... באיך זה מתחיל וממשיך.. ותופח...
איך קורה דבר כזה בבית?? ועוד חרדי??
אז דווקא פה החלק של האישה הוא שמשמעותי!!
ואם מישהי פה אמרה שהפיתרון הוא רק גירושין. כי הוא אשם! וזה לא קשור אליה! אז זה נכון. אבל רק באופן שטחי.
זה לא נכון במובן הזה שגם לה יש חלק גדול בזה שהיא הסכימה לכך... היא נתנה לו מהרגע הראשון לרמוס אותה... ולמה? כי היא באמת מאמינה היא לא שווה.. ושמגיע לה! ושהיא אשמה ונוראית....
וחס וחלילה חס וחלילה חס וחלילה לא ממקום שיפוטי...
כאן יש עבודה טיפולית להבין למה התחושות האלה נמצאות? ולא. הן לא התחילו רק כשהבעל דאג שהיא תרגיש כך!
הוא פשוט נכנס לדלת פרוצה!
ולכן בעיניי הנקודה של הגירושין היא לא העניין (שוב. לא שאני לא מצדדת בעד. בטח שברב המקרים גרושין לאלתר!) כי אם היא לא תבין את הריקוד הזה שבו היא. כן. היא. נתנה שירמסו אותה!! הסכימה לזה שהיא שווה כקליפת השום ואפשר לזלזל וללעוג ולהביך ולהטריד ולהפחיד להפחיד ולקחת ממנה זכויות בסיסיות של צלם אנוש. שהיא אפילו לא קולטת שהן מגיעות לה כבן אדם. כבתו של ה' יתברך!!
אז אם היא לא תעשה את העבודה הקשה הזו. וזה לא יאומן לנו - מהצד עד כמה זו עבודה קשה בשביל אותן נשים שנקלעו למסכת כזו ... עד שלא תרפאנה הן יכולות לשחזר את אותה מערכת גם בפרק ב... (גם אם הוא לא יהיה אלים או שתלטן... )

ואת הדרך הזו היא מתארת בספר. ממש בבסיס. דברים פשוטים כל כך...
אבל כשנחשפים לסיפורים כאלה ולעדויות של נשים כאלה... מבינים כמה זה נצרך!! כמה הן היו רוצות לרכוש את התובנות הבסיסיות האלה....

ולסיום... האומץ שלה הוא בזה שהיא פותחת את הקלפים על השולחן ויוצאת נגד כל אלו שלצערינו... יש בציבור שלנו דמויות שהיו אמורות להיות לעזר או לייצג את דעת התורה... (ןאני מתבטאת בעדינות...) ובמקום ללכת בדרך האמת והישר מושכות את האישה שנים.... בהגיגים שונים במקרה הטוב ובהטלת אשמה עליה במקרה הרע.... ועוד בלי לדבר על קונצנזוסים קהילתיים וכל המשתמע מכך.... שבעה מדורי גיהנום....

 

[מלפפון]

"זה לא נכון במובן הזה שגם לה יש חלק גדול בזה שהיא הסכימה לכך... היא נתנה לו מהרגע הראשון לרמוס אותה... ולמה? כי היא באמת מאמינה היא לא שווה.. ושמגיע לה! ושהיא אשמה ונוראית....
וחס וחלילה חס וחלילה חס וחלילה לא ממקום שיפוטי...
כאן יש עבודה טיפולית להבין למה התחושות האלה נמצאות? ולא. הן לא התחילו רק כשהבעל דאג שהיא תרגיש כך!
הוא פשוט נכנס לדלת פרוצה"!

הכל טוב ויפה מלבד מה שכתבת פה.
חברות שעברו את המסכת הזו, הן בנות שהיו חזקות מאד.
אלא מה, שצריך להבין את דפוס ההתנהגות של הבעלים הללו.

יצא לך להיות באיזה מקום עם פקידה מעצבנת?
נניח בביטוח לאומי.
היא אומרת לך משהו, ואת מתנגדת אבל יודעת שאין לך ברירה.

הבעל נוקט בהתנהגות שהאשה מנסה בתחילה להדחיק. היא לא רוצה לפרק בית.
הוא יודע ללחוץ על הנקודות הרגישות שלה.
למרות שהיא היתה חזקה מראש, היא נמצאת בתחושה מושפלת,
בתחילה זה נראה לה הגיוני: "למה הבית תמיד מפוזר"?
נכון, היא באמת לא מספיק מסדרת אותו.
אח"כ זה נמשך:
"למה את כזו לא יוצלחית? אפילו זו וזו אמרה עלייך כך בשידוכים.
ובעבודה הבוסית חושבת שאת ככה בגלל--- (הרי חסר לנו התחככות עם בוסים בעבוןדה? וכשהבעל מנצל את הענין להשפיל, בלי תמיכה, האשה הופכת לסמרטוט).

ואחרי הכל, הוא מתחיל לנקוט גם באלימות רגילה, והיא מאמינה שזה מגיע לה.
ואז הוא מנסה לפצות אותה כביכול ולומר לה שלא תגיד כי הוא מתחרט,
ואחכ שלא תגיד כי הוא יגיד עליה שהיא לא בסדר.

ולפעמים הוא גם יודע לגייס את המשפחה שלה! לצורך הענין.
אומר להם שהיא קצת עצלנית, והם זוכרים שגם בילדותה היא התעצלה לסדר את הבית.
ואמא שלה קוראת לה לשיחה ומבקשת ממנה לשמור על שלמות הבית כי למנחם כבר קשה נפשית לסדר כל היום.

והיא מתחילה להאמין בכך, כי גם ההורים שלה כבר עם מנחם.
ובתוך ליבה היא מרגישה שזו לא התנהלות. והיא סובלת ורוצה לברוח.
אבל היא תפרק את הבית שלה?
היא שבורה רגשית ונפשית. אין לה את הכוחות.
אין לה את התמיכה.

קשה מאד לצאת מזה!!!
וחלק מהעבודה של הבעלים הללו היא להוכיח לאשה שהיא זו האשמה.
היא זו שנותנת את הלחי שלה.
הוא מסוגל יום אחד להתעצבן עליה באלימות פיזית, כי למה היא לא זזה כשהוא הזיז את היד שלה בתנופה?

מה שאמרת פה, זה בדיוק סימפטום הבעל המתעלל.

זו לא אשמתה של האשה!!!
ואם זו המסקנה של הספר שם, זה נורא נורא נורא!!
כי מילא האשה, ממילא אין לה כוחות להילחם והיא נשארת עם המצב הזה.
אבל בני המשפחה שלה שאמורים לתמוך בה לצאת מזה,
אבל הם קראו שניתן להישאר עם המצב הזה!!

אז אולי היו מקרים בודדים בהם הבעל שנקט באלימות שב מסורו (איך בדיוק? אברך רגיל נוקט באלימות?? זו התנהגות נפשית שקשה לצאת ממנה), ואולי על פי השיטה של ברטלר הבית צלח. נגיד.
אבל המחיר הכבד של כל הנשים שאין להן פתרון.
ונשארות עם בעל שמכה אותן ומשפיל.

תגידו אישה צריכה להישאר במסכת הזו?

והניקית שכתבה לי באישי למחוק את מה שכתבתי שרבנים מורם להתגרש במקרים כאלו,
אני נסמכת על הוראה של רבנים לחברה שלי.
שסבלה והצליחה לצאת מהמצב ממש לא בקלות.
כי יש לה אופי מאד חזק.
והנזק כבר נעשה, והיא סבלה במשך שנתיים,
ועשתה בסוף את הדבר הנכון
והפסיקה את הסבל שלה.
עם כל הכאב של פירוק בית.
נראה לכם שהיה לה קל?
אבל זה מה שהורו לה הרבנים.

אז כמובן אל תקבלו את דבריה של ניקית בפרוג. תשאלו רבנים.
אבל אם אתן או מישהו ממשפחתן סובלת, תוציאו אותה כמה שיותר מהר.

זה לא מה שהרבנים רוצים.
זה לא מה שהקב"ה רוצה.

ולגבי הקושי לקבל את זה שנשים רגילות כמונו גם הן מתקשות להתמודד עם אלימות כזו,
אז תדענה שגם לי היה קשה לקבל את זה.
'יעצתי' לחברה שלי: היית נותנת לו זבנג וגמרנו...
אבל לבסוף הבנתי שזה לא כזה פשוט.
זה תהליך.
ואני בטוחה שלכל אחת מכן קרה שהיא הרגישה מושפלת רגשית באיזו שהיא סצנה מול דמות שאילצה אותה להתנהג אחרת ממה שהיא רגילה.
(אני למשל מנעתי מעצמי בכח לצרוח על הפקידה האטומה במכס, ורק אחרי זה קלטתי שהיא פשוט הובילה אותי להיכנע לה).
כך שהאשה לא אשמה. תוציאו את זה מהלקסיקון.
כשאתן אומרות זאת אתן בעצם משרתות את ההתנהגות של הבעל ו'עוזרות' לאישה להישאר בסבל שלה.

 

[מלפפון]

והערה: ברור שמי שיכול להוציא את עצמו מהמצב הזה- זו האישה.
רק היא יכולה לפנות לעזרה.
אבל גם ככה היא צריכה תמיכה חזקה מאד מבחוץ כדי לא להאמין שמגיע לה חיים רגילים.
כי הנזק כבר נעשה.

רק היא יכולה להוציא את עצמה משם, אבל לא היא אשמה במצב שלה.

 

[מלפפון]

ועוד הערה:
בעל לא אמור להכות את אשתו בכל מקרה.
אבל בעלים אלימים זו לא מכה אחת במשך החיים.
אלא זו התנהלות אלימה.
ויש גם זמנים שהאשה אומרת לעצמה: סתם רציתי לעזוב הכל. הנה, כזה נחמד עכשיו.
עד שהזעם הבא מגיע.

 

[פוינט]

נושא טעון...


קראתי פעם מאמר של חיים ולדר בעניין
לטענתו, תמיד יש את הפעם הראשונה. הרי אלימות פיזית או מילולית לא מתרחשת בפגישה הראשונה, וגם לא בשניה וגם לא... עד שהיא באה.
צריך בס"ד לעצור את הפעם הראשונה, לדחות אותה בכל העוז והכח.
כי אחרי הפעם הראשונה, באה גם הפעם השניה וה...
זה הופך להיות סוג של הרגל ויהיה קשה למגר אותו.

במציאות, הרבה פעמים אומרים לא נורא, זה חד פעמי,
וגם לא נעים להיות קצת אגרסיבי ואסרטיבי וה' ישמור.

ומאז שקראתי, אני אומרת לכל חתן או כלה שאני מכירה את הדברים שלו,
כשאני מקדימה להם: תמיד לימדו ומלמדים אותנו לשמור על הכבוד של הבן זוג - וזה חשוב!!
אבל חשוב יותר שנילמד ונלמד את עצמנו לשמור על הכבוד שלנו!!!
(כמובן לא מתוך גאווה או אגואיסטיות...)

האמת, שאני כבר מסוקרנת לקרוא את הספר.
יש לברטלר קו שאני מאד מעריכה ולדעתי הוא אמיתי אצלה,
היא מכוונת להתחבר לאמת הפנימית של האדם, ומשם לפתוח קשר אמיתי עם בורא עולם.
כך שאני מאמינה שגם בתוך הסיטואציה הקשה שהיא מתארת, היא מכוונת לנקודה פנימית של אמונה.

עוד נקודה, השיפוטיות של הציבור שווה לדעתי ספר בפני עצמו.

 

[GRN]

מלפפון, אני מסכימה עם כל ההודעות האחרונות שלך, רק דבר אחד:
זה כן ההתנהגות של האישה שאפשרה את ההתנהגות של הבעל
אבל זאת לא אשמתה!

 

[פסיכודינמי]

מלפפון. לא מה שאני כתבתי. ולא מה שכתוב בספר - בא לחזק את יידי הבעל!!!!
כל מה שכתבת בתגובה שלך נכון. ואני חושבת שזה היה ברור. ואם לא אז אדגיש שוב - בוודאי וובבדאי שאין שום הצדקה להתנהגות האלימה של הבעל!!!! ובוודאי ובוודאי שהוא אשם!!!
ובוודאי שכל מה שתארת אכן מתרחש!! וכדור השלג רק תופח ותופח... ומה שאני כתבתי למטה בכמה שורות עמומות קיים גם קיים בתוך מה שתארת....
ואפשר להסתפק בזה!!
זו בחירה אחת!!

אבל.
אפשר גם להעמיק... ומי שמבין או רוצה להבין בענייני הנפש...
יבין את הדינמיקה... את חלקה של האשה בריקוד המשותף הזה...
ואני יודעת שזה יכול להשמע מאשים. אבל אני (וגם בספר!! ובבקשה עד שאת לא קוראת אותו... את לא יכולה לצאת בהצהרות נגדו!! היא נותנת שם בהחלט מענה לכל התהיות וההתנגדויות שלך!!) ממש ממש לא באה מהמקום השיפוטי והמאשים... ממש לא!!!!!!!!!

מהמקום שבדיוק כמוך - רוצה להפריד את הזוועה הזו ממנה. ולהעצים אותה!!!
אבל בשונה ממך. מאמינה בזה שאי אפשר לקום יום אחד ולאמר זהו. התגרשתי. היה נגמר עכשיו נשתקם!!
איך משתקמים??? (ולכן זה לא קשור לגירושין. כי אני מדברת על העבודה הטיפולית שצריכה להיעשות . בלי קשר . גם אם אחרי הגירושין)
אני לא מאמינה רק בסביבה תומכת ונופש מרענן....
אני מאמינה שהשתקמות אמיתית תבור רק אחרי העבודה הקשה הזו של להבין מה הביא אותה לסוג הדינמיקה הזו... ושוב. ושוב. לא ממקום מאשים!!! בוודאי שהבעל הוא זה גרם לאלימות!!! והוא זה שלא בסדר!!! והוא צריך לרצות את הדין!!!
אבל בלי שום קשר אליו. ובלי להוריד כמלוא הנימה מחומרת חלקו ומעשיו !!!!

באמת מהמקום שמתעסק בנפש שלה... שרוצה לעזור לה להשתחרר... וזה יקרה רק בתהליך לא קל של הבנה... והתפכחות... ולאט לאט צמיחת כנפיים...
והתחשלות....

 

[אן]

אני ממש רועדת כשאני קוראת את ההודעות האחרונות.
זה נושא כל כך כואב, כל כך טעון...
אחד הדברים הקשים במציאות הזו של הפרעת אישיות, היא שאין לה טיפול מובהק, כמו במחלת נפש.
כמה ש"הפרעת אישיות" נשמעת קלה יותר לעיכול מ"מחלת נפש", למעשה באחרונה ניתן לטפל בעזרת תרופות וטיפול רגשי, ולהגיע למצב מאוזן (יחסית), בעוד שבהפרעת אישיות- לולא האדם עצמו מכיר בכך, ופונה לטפל בעצמו ע"י שיחות טיפוליות- אין ישועה....

אני מחפשת כבר שנים סיפור של חיים ולדר שהתפרסם בזמנו, על משפחה שאחת מבנותיה סובלת מהפרעת אישיות ומקלקלת את שמה של המשפחה בהוצאת דיבתם.
מוכר? יש למישהו מושג איפה למצוא? (כבר חפרתי את "אנשים מספרים" לאורך ולרוחב)

 

[קלסר]

נזכרתי:
בהיותי ילדה, כשסיפורי חול ומועד של יתד היה בגודל ג'מבו. חיים ולדר היה כותב סיפור וכל החג היו מתדיינים עליו כל חלקי המשפחה. כל מי שבא לבקר בביתינו היה ממשיך את הדיון או מתחיל אותו מהתחלה.
היה את הסיפור של הנערה שכל אחיה עקפו אותה עד האחרון שבהם בגלל ברכה אחת שאמא שלה קיבלה.
כל חד סוכות/פסח היה לחיים ולדר סיפור שנושאו העסיק אותנו כמעט עד החג הבא.

נראה שברטלר הולכת על הז'אנר הזה.
כל סיפור שלה משחרר כאן דיונים ודיוני דיונים אינסופיים.

עוד פרוג יבקשו ממה תשלום על קידומי המכירות הללו.

 

[אן]

ייתכן שזה הסיפור המבוקש- אני זוכרת במיוחד את התיאורים איך הנערה מספרת שהוריה ומשפחתה מונעים ממנה להינשא, שונאים אותה וכו', בשעה שבני משפחתה כורעים תחת נטל שקריה...
ידוע לך אם הסיפור הזה נכנס לאחד מספריו?
מתי היית ילדה ?
כלומר לפני כמה שנים התפרסם הסיפור?

 

[תקוה]

אתן מדברות על שני סיפורים שונים.
קלסר התכונה לסיפור שבו הנערה לא רצתה להינשא מכיון שבילדותה שמעה את הרב מברך שאימה תיזכה להיות בחתונתה והיא הבינה נכך שאחרי חתונתה היא תמות. וכדי להאריך את חיי האם היא נשארה רווקה ובאמת יום אחרי השבע ברכות האחרון האמא נפטרה.

את מדברת על סיפור אחר- לא מוכר לי.

לא בטוחה אבל שני הסיפורים הללו לא נכנסו לספר כלשהו

 

[לבן]

תגובותי בקצרה:

1. חבל שיש אנשים שמגיבים על הספר בלי לקרוא אותו. חלק מהתגובות כאן ממש הזויות ולא קשורות לתוכן הספר בשום צורה.

2. חבל שיש ניקיות שמתפלספות על נושאים כמו אלימות במשפחה בלי שום ידע מקצועי, בלי הכרות עם מקרים כאלו באופן אישי. זורקות המלצות להתגרש/לתת כאפה לבעל/לא רוצה להוסיף את שאר הדיבורים.

3. ראוי לציין שיש בעיות שהפסיכולוגיה רואה כחסרות מרפא, בעוד היהדות רואה אותן כברות תיקון. ראוי לציין שאין הצדקה לשום גורם להחליט שיש בידו לפתור בעיות כאלו [למעט התייעצות עם סמכות תורנית גבוהה מאד] . ראוי לציין גם שאין שום הצדקה להכריע לצד גירושין או לצד ההפוך בלי להכיר את הנפשות הפועלות ואת הדינמיקה המשפחתית, ובלי להכין את האישה למצב הזה. כי ברוב המקרים אישה מוכה גורמת לעצמה צרות צרורות גם אחרי הגירושין, שלא באשמתה כמובן. ובהרבה מקרים שאני מכירה- כשהאישה הצליחה לצאת מהמודל של המוכה הבעל לפתע הפסיק לשחק את תפקיד המכה. וכשהוא הבין שהיא לוקחת את העניינים לידיים הוא גם ברוב המקרים הסכים ללכת לטיפול.

4. ראוי לציין שאין בדברים שום הצדקה לטיפולים הזויים שאינם מוסמכים.

 

[אן]

תקווה תודה