טיפול רגשי נכון - למטפלת ולמטופלת

[לוחמת]

ואם רוצים ללכת לטיפול אבל אין כסף...
וזה גם לא כזה דחוף... אבל סתם כדאי בשביל שיפור החיים ולא ההצלה שלהם,

יש לך מושג אם יש מה לנסות בבית חם וכדומיו?

(לדעתי, האנשים שצריכים ומבולבלים וכל זה, הם גם אלו שלא יודעים על האפשרות בכלל, וככך נשארים תקועים במצבם)

גם נקודה כןאבת..אין אין אין..המחירים בשמים לא יעזור כלווום

 

[צפורן]

לא אמרתי דבר כזה.
אמרתי שלעיתים רק חפירה תייטיב ואכן זה לכל אדם יש צורך שונה להתייחסות לכאביו.

לעתים הרבה יותר רחוקות ממה שעושים מזה היום!

 

[מריומה~]

לעתים הרבה יותר רחוקות ממה שעושים מזה היום!

תלוי אם הוא מטפל מקצועי או לא...

 

[mirier]

לא זוכרת בבירור את הפרטים, אבל בית חם הוא ספק של קופות החולים מאז הרפורמה בבריאות הנפש, כך שכל מי שמעונין לקבל טיפול יכול לקבל אותו בעלות טופס 17. ולא מדובר רק על מקרים קריטיים אלא כל ייעוץ/ טיפול שאדם עשוי להזדקק לו במהלך חייו.

 

[צפורן]

תלוי אם הוא מטפל מקצועי או לא...

גם נכון, אבל אני התכונתי לשיח הציבורי. לא למטפל/שיטה מסוימים.

 

[אהבת עולם]

ואם רוצים ללכת לטיפול אבל אין כסף...
וזה גם לא כזה דחוף... אבל סתם כדאי בשביל שיפור החיים ולא ההצלה שלהם,

יש לך מושג אם יש מה לנסות בבית חם וכדומיו?

יש תור די ארוך בבית חם.
אפשר להגיע תמיד לפגישה ראשונה עם פסיכולוג, והוא מחליט האם המטופל זכאי או לא לפי הקופה.
גם במקרה שהוא זכאי, יש תור של ממתינים , והם מדרגים לפי מצוקות.
אם הפסיכולוג מתרשם שיש סיבה שבגללה הטיפול חשוב או קריטי הוא ימליץ לקבל אותו.


חוץ מזה , יש את החסרונות של טיפול ציבורי - כל התקשורת היא דרך המזכירה, מבטלים תורים יותר בקלות (חופשות למשל)

אני מכירה שניים שנעזרו בפסיכולוג דתי, והוא היה נראה מקצועי ובסדר גמור.

 

[לבן]

אין לי בעיה עם שימוש בCBT , והוא באמת הוכח מאד.
מפריע לי כשמטפל שאין לו אף הכשרה חוץ מCBT ניגש לנושא, ובצורה שלדעתי יכולה להיות מסוכנת . יכול להיות שזה מקצועי, לי זה מרגיש רע.

עובדת עם מטפלי CBT הם לא נוגעים בנושא של פגיעה. ברגע שיש פגיעה מעבירים מיידית לטיפול מקצועי.
טיפול בפגיעה הוא אצל פ, קליני עדיף מי שעבר הכשרה מיוחדת לנושא של פגיעה.

 

[תמר ה.]

לתחושתי, כל נסיון לעגן את הטיפול בכללים, לוקה בחסר.
הנטיה לרצות לעגן בכללים מובנת מאד. ישנו פחד עצום מפגיעה, במיוחד במקום פגיע כל כך. ואף על פי כן, נפש היא מקום כל כך מורכב, וכל כך עדין וכל כך שונה מאחד לרעהו, שנסיונות להציב כלל ברור, רק אומר, שמי שהציב את הכלל הברור הזה לא בהכרח מבין איך נפש פועלת.
שמעתי פעם פסיכולוג קליני מוכר שנשא דברים לפני קבוצת מורות לנוער בסיכון ואמר "אתן עובדות עם מקרים מורכבים פי כמה ממני. מי שכבר מגיעה לקליניקה היא במצב טוב יחסית, למי שאתן עובדות איתה והיא במרחק כל כך גדול אפילו מיכולת לגשת לטיפול". אז איך מורה עובדת עם נערה כזו, שאין לה תואר שני טיפולי? וכשתלמידה מעלה נושאים לפעמים קשים מאד?ואם היא מוכנה לדבר רק עם המורה, האם לסרב? האם בהכרח מה שעל מורה לעשות הוא רק "להפנות לטיפול" ותו לא? זה לא הולך ככה, פשוט לא הולך. הכל מורכב, ואיטי, ותהליכי. ולעיתים - פשוט. יש מי שתיתרם מאד מאד ותפתור מועקה בטיפול קצר בשיטת המסע ויש מי שתזדקק לשנים אצל פסיכולוגית קלינית. המטרה היא אחרת, ההבניה היא שונה, המורכבות הנפשית לא דורשת בכל פעם את אותו סוג טיפול. היום מקובל יותר ויותר לייצר טיפול דיספלינארי, רב מקצועי, מתוך ההבנה הזו.
שוב לתחושתי, מה שחשוב לזכור זה שדרך ארץ קדמה לתורה, והאשיות של המטפלת קודמת לתארים שבידה, יחד עם בדיקה של המטרה איתה מגיעים לטיפול.

 

[אהבת עולם]

לתחושתי, כל נסיון לעגן את הטיפול בכללים, לוקה בחסר.
הנטיה לרצות לעגן בכללים מובנת מאד. ישנו פחד עצום מפגיעה, במיוחד במקום פגיע כל כך. ואף על פי כן, נפש היא מקום כל כך מורכב, וכל כך עדין וכל כך שונה מאחד לרעהו, שנסיונות להציב כלל ברור, רק אומר, שמי שהציב את הכלל הברור הזה לא בהכרח מבין איך נפש פועלת.
שמעתי פעם פסיכולוג קליני מוכר שנשא דברים לפני קבוצת מורות לנוער בסיכון ואמר "אתן עובדות עם מקרים מורכבים פי כמה ממני. מי שכבר מגיעה לקליניקה היא במצב טוב יחסית, למי שאתן עובדות איתה והיא במרחק כל כך גדול אפילו מיכולת לגשת לטיפול". אז איך מורה עובדת עם נערה כזו, שאין לה תואר שני טיפולי? וכשתלמידה מעלה נושאים לפעמים קשים מאד?ואם היא מוכנה לדבר רק עם המורה, האם לסרב? האם בהכרח מה שעל מורה לעשות הוא רק "להפנות לטיפול" ותו לא? זה לא הולך ככה, פשוט לא הולך. הכל מורכב, ואיטי, ותהליכי. ולעיתים - פשוט. יש מי שתיתרם מאד מאד ותפתור מועקה בטיפול קצר בשיטת המסע ויש מי שתזדקק לשנים אצל פסיכולוגית קלינית. המטרה היא אחרת, ההבניה היא שונה, המורכבות הנפשית לא דורשת בכל פעם את אותו סוג טיפול. היום מקובל יותר ויותר לייצר טיפול דיספלינארי, רב מקצועי, מתוך ההבנה הזו.
שוב לתחושתי, מה שחשוב לזכור זה שדרך ארץ קדמה לתורה, והאשיות של המטפלת קודמת לתארים שבידה, יחד עם בדיקה של המטרה איתה מגיעים לטיפול.

אני כל כך מסכימה איתך בתאוריה,
אבל כשאני רואה את המציאות מסביבי ואת הבלגן החוגג, את חוסר המקצועיות והנזקים שלה,
אני חושבת שעדיף כללים ,גם אם לפעמים הם לא נכונים, ממה שקורה כיום.

 

[גזעית]

הגם שלא תמיד כל דבר אפשר להכניס לתבנית, אבל כל זאת שיהו אי אילו קווים מנחים שיה איזשהוא כיון - איזה תמרור אחד או שנים שבו יש להאחז....

 

[תמר ה.]

אולי התמרור הזה שאפשר להאחז בו הוא הרצון שלנו. מה אנחנו מחפשים בנקודת הזמן הזו. מה הנפש שלנו זקוקה.תמיכה? קשר? קשב? חקר? הכלה? שנוי? כלומר - אולי החיפוש הוא לא בדמות המטפל החיצונית, אלא בהוויה הפנימית שלנו.
זה לצד האמון שעלינו לתת, ולקוות שהמנתח לא ינתח את יד ימין במקום את יד שמאל, בהשאלה - שגם המטפל יהיה אמין דיו, טהור דיו, וקשוב דיו. הלוואי.

 

[well]

ברור לכולם שרפואה בכלל ופסיכולוגיה בפרט נמצאת בסקלה של מדעים מאוד לא מדוייקים , בעוד שרפואה בכלל יש לה פחות או יותר כללים ברורים, לפחות לפי סטטיסטיקה , בפסיכולוגיה אין כמעט שום כלל שאפשר לומר אותו באופן מוחלט, אם ננסה להמחיש את הענין נאמר שרובוט רופא זה דבר אפשרי באופן תיאורטי ואפילו קיים כבר בחלק מהתחומים מה שאין כן פסיכולוג רובוט זה דבר שהוא בלתי אפשרי מהותית.

מה שזה אומר, מבחינתי, שעם כל הכבוד לידע העצום שרוכשים בלימודים הרשמיים עדיין קיים מקום רחב מאוד לתחושת המטפל בלי קשר למה שהוא למד, והראייה שכל פסיכולוג ניגש לדברים בצורה אחרת (בניגוד לרפואה כללית ששם אין הרבה מקום לגמישות) , יכול להיות פסיכולוג שלמד הכל ובכל אופן הוא מנתח דברים בצורה שגויה לחלוטין כי סתם יש לו ראש עקום , או שהוא מכניס את כל האגו שלו בתוך הטיפול כמו שכבר כתבו לפני, או מכל סיבה שלא תהיה.

פסיכולוג צריך להיות קודם כל בן אדם שחושב ישר עם רגש מפותח ומידות טובות, בלי כל זה לא יעזור לו הידע שיצבור.

וגם אותו הדבר להיפך, אם יש מישהו שמבחינה אישית הוא מתאים לטפל רגשית באנשים אבל מכל מיני סיבות טכניות הוא לא רכש את כל הידע באופן רשמי, זה ממש לא אומר שהוא לא יודע לטפל.

ואדרבה (וזו הנקודה הכואבת שלמדתי מהנסיון המועט שלי), הפסיכולוגים נוטים יותר להכניס כל דבר לתוך מסגרות ידועות מראש ולהתאים כל מטופל לפרק בספר שהם למדו, פחות שמים לב לרגשותיו של המטופל וגם נוטים יותר (אני אומר בזהירות בלי להכליל, כמובן) לעשות וי לפי הנהלים שהם למדו ולקחת את הכסף (נכון גם בהרבה תחומים שבעלי המקצוע הרשמי נוטים יותר לשרטט קוים ישרים וללכת לפי הנוהל היבש ופחות מנסים להתחבר לדברים באופן אישי). (אשמח להכחשה מצד המנוסים כאן בפורום).

הנושא הזה של חוקי או לא חוקי שנכתב כאן ממש מתמיה אותי, זה באמת אמור לשנות לנו אם זה חוקי או לא? אני לא חושב שצריך להביא דוגמאות לכך שדבר חוקי או לא חוקי זה עדיין לא אומר דבר על היעילות שלו.

מסקנה שלי: כמו בכל דבר, חשוב יותר הנסיון והתחושה האישית ופחות התעודה התלויה מעל ראשו של המטפל.

 

[חיננית :)]

@תמר ה.
אמרת דברים נכונים צודקים וחכמים.!!

"כן, נפש היא מקום כל כך מורכב, וכל כך עדין וכל כך שונה מאחד לרעהו, שנסיונות להציב כלל ברור, רק אומר, שמי שהציב את הכלל הברור הזה לא בהכרח מבין איך נפש פועלת."!!!

במאמר מוסגר הוסיף:
שכל מטפל\ת במהלך הלימודים לומד\ת על גדרות וכללים שצריכים וחייבים להיות בקליניקה - בזמן הטיפול.

ו @גזעית - נכון. שאפשר להבין את הבנ"א ה"קטן".
שעד שהחליט לקחת אומץ ללכת ולפתוח... לא מבין באמת כלום.!!!
לא יודע מה מחכה לו או מצפה לו. ובטח ובטח שיכולים להטשטש לו הגדרות ..התחושות וכו'..
וכמו במקרה שלך מצער ולא אחראי...
אבל שוב - יש צורך לשים את כל הדברים על השולחן. ואם יש תהיות \ שאלות...
לדבר על זה.
ומשום שזה כל כך אינדבידואלי - אצל כל בנ"א...
מהמקום הזה יש לבנות יחד תבנית של כללים וגדרות הן מצד המטפל והן מצד המטופל.
אבל א"א להכליל אותם על אנשים אחרים.!! (זה פשוט לא יילך. כי אנשים שונים דעות שונות)

ובכלל
כל הסיפור של "טיפול" -
כ"כ אינדבידואלי לסיטואציית המקרה \ לאופי הבנ"א \ ולאופי הטיפול שזה מצריך...
(ולפע' זה מצריך שילוב של כמה מטפ')

ובטח שעל גבי במה מכובדת זו כמו "פרוג" -
אף אחד לא יכול באמת לתת לך החלטה איזה טיפול הכי טוב לך -
כל אחד ימליץ לך על מה שחושב\יודע\למד\עבר\ וכו' ושות'...
אמרנו כבר >>>
אנשים שונים דעות שונות!!

מאחלת לכם\ן רק בריאות בטוב ובנעימים
ועוד הרבה שנים טובות ויפות

 

[סבתא של נעה]

דיון חשוב ביותר
ואנסה לעשות עוד קצת סדר בעז"ה
1. שאלה: מהי מהות הטיפול או למה בכלל הולכים לטיפול או מיהו זה שצריך טיפול?
לדוגמה:
אם אני יתומה זה אומר שאני זקוקה לטיפול בוודאות?
אם עברתי טראומה או פגיעה זה אומר שאני חייבת ללכת לטיפול?
אם יש לי בעיות בזוגיות?
אם אני לא מצליחה להתחתן?
אם אני נפגעת מכל דבר?
אם אין לי אומץ לעמוד על שלי?
וכולי וכולי. אפשר מן הסתם להוסיף כאן עוד עשרות או אפילו מאות של שאלות
התשובה היא אחת, מקיפה וכוללת
מטרתו של טיפול היא
שיפור איכות החיים של המטופל
וזה הכול.
כלומר
אם באופן כללי אני לא שמחה בחיים שלי וזה לא ממש משנה אם זה תוצאה של תגובה למצב קושי (למשל גירושין, אלימות, דחייה חברתית וכדומה) או למצב פנימי, כלומר- על פניו אין לי שום סיבות להתלונן ובכל זאת אני לא מרוצה זו כבר סיבה מספקת לשקול לגשת לטיפול.

יש סוגי טיפול המתמקדים בעבר (הכול קשור לטראומה שלך מגיל שנתיים, כששכחו אותך לבד בבית למשך שתים עשרה דקות) (בהגזמה כמובן)
יש סוגי טיפול המתמקדים בהווה (מה קשה לך עכשיו, מה את מרגישה עכשיו, מה את רוצה עכשיו.
יש טיפול הנעזרים בחשיבה.שימו לב! אין טיפול שכלי!! אין חיה כזאת. CBT בעיקרו עובד עם חשיבה ועם פרשנות אבל הוא מתייחס בסופו של דבר לעולם הרגש. אחרת זה לא טיפול.
יש תרפיות למיניהן שעוזרות לעבד את החוויות, לחדור את מנגנוני ההגנה, ולדלג על הצורך בשימוש במילים שהוא לפעמים קשה או בלתי אפשרי
ויש עוד מן הסתם
שוב, הצד השווה שבכולם- כתוצאה מהטיפול איכות חיי המטופל תשתפר.

מה יעיל, מה יעיל פחות, ומה בכלל לא יעיל?
ובכן, המחקרים מוכיחים חד משמעית כי מה שמשפיע על איכות הטיפול והצלחתו הוא לא סוג הטיפול אלא איכות הקשר שנוצרת בין המטפל למטופל.
ככה. חד משמעית.
מה שאומר שהמטפל חייב להיות איש מקצוע מעולה (כל אחד בתחומו)
לדעת להקשיב נכון (מיומנויות קשה ומפרכת ללמידה)
לדעת להפריד בין התפיסה והצרכים שלו לאלו של המטופל (לב המקצוע בעיני)
להיות חזק ומכיל ומסוגל להוביל את המטופל גם בצמתים של קושי, אירועי פיגוע ומשברים
להיות עניו ולדעת את מקומו. הן במה שהוא מסוגל לעשות והן במה שלא. הן באחריות שלו על מה שקורה בטיפול והן במה שלא

מסיבות אלו, ההכשרה המקצועית היא קריטית והנזקים שעשויים להיגרם מחובבנות הם הרסניים, לעיתים עד בלתי ניתנים לתיקון.
זה לא קורס של שלושה חודשים
ולא קורס של שנה
זה גוף אחראי שבונה את האישיות של המטפל. שחלק מההכשרה היא גם לשים אצבע (לעיתים קרובות, לא נעימה בעליל) ולחשוף את חולשותיו של המטפל על מנת שיהיה מודע אליהן בשעת הטיפול ולא יהפוך את המטופלים שלו לכאלו שחובשים את פצעיו או מנפחים את אישיותו המגלומנית (ולצערי הגדול פגשתי גם כאלו, ואפילו מפורסמים).
יש גם מטפלים, פסיכולוגים מוסמכים שכושלים? ודאי, ברור.
יש חובבנים וללא תעודות שעושים עבודת קודש? גם ודאי וברור.

ברצוני לתת שתי המלצות לסיכום (וגם אם לא קראתם הכול, בבקשה, את זה תקראו!)
אל תשאירו אף פעם את השכל בבית!!!
ותסמכו על האינטואציה שלכם!!!
פירוש:
אם אתם בטיפול ומשהו לא נראה לכם, לא מתאים לכם, לא נוח לכם, לא מסתדר לכם.
אם הטיפול נמשך ונמשך ואין שום הטבה
ואפילו אם רק תחושת הבטן שלכם מאותתת על משהו לא תקין
תעצרו, תבדקו, תתייעצו!
ה' נתן לכולנו שכל בשביל להשתמש בו. תמיד!
ושלמה המלך לימד אותנו ש'תשועה ברוב יועץ'
יש היום ברוך ה', הרבה אנשי עצה ותשועה
ויהי רצון שה' יסיר כל מדווה וכאב מעל כל עמו ישראל
וישלח מהרה רפואה שלמה מן השמיים
רפואת הנפש ורפואת הגוף
אמן

 

[נעמי פ]

נעמי, מה שאת מדברת עליו מוכר לי,
וזה באמת קטע שמבלבל, לעיתים גם אותי.
נתקלתי, ואני נתקלת כל הזמן באנשים שהיו בטיפול פסיכולוגי , התקדמו קצת או שלא מספיק,
ואז עברו לשיטה אקטיבית ,והופ , היו תוצאות הרבה יותר מרשימות.
יש אנשים שטיפול פסיכולוגי בשבילם יניב תוצאות אחרי הרבה מאד זמן, ואולי הוא באמת לא מתאים להם .
אני יודעת שטיפולים אחרים יכולים להיות פי כמה מהירים. זו מעלה עצומה.
ועדיין, אני לא חוזרת בי לרגע מכך שזה מסוכן, כי הרבה יוצאים מזה בשלום, והרבה לא.
אני מאמינה שהיכולת שלהם להכנס ולגעת בעומק מאד מהר הופכת את הטיפול למהיר.
אבל היא גם מסוכנת .
ויעידו שני אלו שאני מכירה , שהצליחו להשיג תוצאות מרשימות בטיפולים האלו,
אחד במחיר של כמעט פירוק הזוגיות וסבל לאישתו - ברוך השם , הוא עזב את הטיפול והמצב התיצב
והשניה במחיר של חוסר תפקוד בסיסי, אחרי שנתיים של טיפול
(והיא היתה אישה שתפקדה רגיל קודם )

אני חושבת שיש להם מאד טוב את היכולת לגעת בעומק ולהציף.
עוד לא ראיתי מסביבי , שהקצוות נסגרים, והמטופל יוצא חזק יותר מקודם ,למרות שאני מאמינה שיש גם מקרים כאלו, אדרבה אני אשמח אם מתאים לך לפרט אילו יכולות ראית אצלה
ומה בערך היה התהליך , והסדר של פירוק בניה.

מדובר במטפלת שעובדת בשיטות מוח אחד ושלשת המימדים והיא מקצועית מאוד, לא סתם הלכתי אליה.

אני בטבעי טיפוס עוקב וערני, ויודעת לבחון האם מדובר בטיפול ראוי שעשוי להשפיע או במשהו חובבני שכל קשר בינו לבין תוצאות חיוביות הוא מקרי לחלוטין.

היא בעצם התמקדה (דרך מבדק שריר) באירועים שהשאירו רושם שמצריך עיבוד ואותו עשינו באמצעות תרגילים מסויימים ובלי "לחפור" ולשהות שם מדיי.
אהבתי את זה, כי מצד אחד הייתה התייחסות למה שקרה, ומצד שני לא הייתה התבוססות ושקיעה בעבר שהיא לגמרי מיותרת בעיניי- ואולי זו הסכנה שאליה התכוונת.

זה היה תהליך פשוט וענייני, שהיות שנעשה באופן ממוקד והתייחס לאירועים ספציפיים שנבחרו על ידי מבדק שריר כמתאימים לעיבוד- הוא היה גם קצר והתוצאות השביעו רצון מבחינתי.
הרגשתי שהתקדמתי בכל מפגש. מה שלא קרה בטיפול הפסיכולוגי, ממש לא.

שוב אני מציינת שכל הנ"ל נעשה אצל מטפלת מקצועית ואמינה, קבלתי עליה המלצות חמות ממישהי שסמכתי על שיקול דעתה והיום אני בעצמי מפנה אליה מדי פעם.

אין בדברים אלו הזדהות עם השיטות באופן כללי, אלא כשהן מבוצעות ע"י האדם הנכון. (כמו בכל טיפול רגשי וכמו בכל תחום מקצועי)

 

[מרחבית]

אני חושבת, @סבתא של נעה, שעשית כאן סדר מאוד חשוב בדברים, והבהרת דברים חשובים עד קריטיים.
קראתי כמה פעמים את מה שכתבת, ובעיניי זה בגדול תשובה לצורך בקווים מנחים - מתי ללכת לטיפול, למה לצפות, מה הקריטריונים למטפל טוב, ואיך לא להישאב לאמון עיוור.

ועדיין ממשיכה להציק לי הנקודה שיש יותר מידי פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שכושלים - ולא מיעוט זניח.
והם כושלים בדברים הכי בסיסיים - ולא באיזו מומחיות מיוחדת.
אז ענית לי כמדומני למעלה - שהיום הכסף משחק יותר מפעם.
ואני תוהה איפה זה משאיר אותנו.
אולי, שאם פעם השכל והאינטואיציה שדיברת אודותם היו נחוצים - הרי שהיום הם קריטיים.

תודה!!

 

[מה הענינים]

בקשר לנושא הכספי
מאז הרפורמה בבריאות הנפש, לכל קופ"ח יש פסיכולוגים מטעמה ובסכום סמלי (לפעמים אפילו בחינם) אפשר להגיע למטפלים מוסמכים טובים ביותר
צריך לקחת בחשבון שיש דיווח ברמה מסוימת של המטפל לקופה, לפעמים זה שווה

 

[y&m]

...
לדעת להפריד בין התפיסה והצרכים שלו לאלו של המטופל (לב המקצוע בעיני)

...שחלק מההכשרה היא גם לשים אצבע (לעיתים קרובות, לא נעימה בעליל) ולחשוף את חולשותיו של המטפל על מנת שיהיה מודע אליהן בשעת הטיפול ולא יהפוך את המטופלים שלו לכאלו שחובשים את פצעיו או מנפחים את אישיותו המגלומנית (ולצערי הגדול פגשתי גם כאלו, ואפילו מפורסמים).
...

אהבתי מאד את תגובתך זו וגם הקודמת.
ואני מתייחסת לנקודה המצוטטת.

הבעיה היא שיש הרבה אנשים שהולכים ללמוד את כל הנושא הטיפולי/ פסיכולוגי וכו'. מהצד הלא פתור באישיותם. ללא מודעות.
כל הסיבה שהם במקום הזה היא הנקודה הבעייתית.
והיא איתם באשר הם. לא כל כך מהר ניתן להבחין בזה.
וודאי לא המטופל.
אבל זה עומד שם במלוא הדרו.

 

[גזעית]

@y&m את ממש צודקת.

אני אישית מכירה משהו שנכנסה לכל הקטע של טיפול רגשי - במטרה לעזור לאחרים אבל היא בעצמה הודתה לי שככה זה הדרך שלה לטפל בעצמה על ידי השלכה וראית אווקריום של המטופלים שהיא חושבת שיהיו לה. לא מאחלת לאף אחת ליפול למלתעותיה של זו....

@סבתא של נעמי - הדרכה תמצית ומעולה. לדעתי, דבריך כצורתם צריכים להאמר על ידי על אימא לבת שנחשפה או רוצה משהו בסגנון. העיקר לא להכחיד את החוש האינטואיטבי הגדוש שניתן לנו - ובכדי שנשתמש בו.

 

[מסו]

אולי לפני כל הניתוחים והפרשנויות לטיב הטיפול ומקצועיותו.
יש מישהי שמוכנה לתת הגדרה מדויקת למטרת טיפול באשר הוא?

טיפול זה לא מתמתיקה ולא תורה למשה... ולכן אין 'נוסחה' (או כדברייך הגדרה מדוייקת) אחת וזהו. (וזה גם עוד סיבה למה יש כל כך חילוקי דיעות וויכוחים, בפרט שגם כל אחת פה עם הניסיון שלה בתחום....)
כל אדם הוא מורכב, הנפש שלנו עדינה ומורכבת וצריך מאוד מאוד להיזהר ולדעת איך ללכת עם כל אחד.. ולדעת שמתעסקים עם נפשות וזה לא פשוט בכלל.

בגדול אני אדמה לך את זה ל'למה את הולכת לרופא?' או כמו ששאלת 'מה מטרת הטיפול הרפואי'...
אז פה מדובר על טיפול וריפוי - אבל לחלק הרגשי והנפשי שלנו, לא הפיזי (הטכני...).
ומכאן קחי את זה להרבה סוגים והרבה מטרות בטיפול. מה שטוב לאחד- לא טוב לשני ויכול אפי' להזיק.