טיפול רגשי נכון - למטפלת ולמטופלת

[אהבת עולם]

לפעמים, (ואני לא מדברת על תחילת הטיפול, ויש הבדל) אחרי הרבה נסיונות המטופלת לא מצליחה להגיע ל'מה גרם לה להרגיש כך וכך' או מה גרם לה 'ליפול', או שאם מגיעים למשהו מהעבר והיא לא זוכרת מה קרה שם - אז המטפלת יכולה לעזור ולכוון ולהעלות השערות מה יכל לגרום ל.... כמובן נגד מקרים שבהם המטפלת 'מספרת' למטופלת על עצמה, ממש לא לזה כוונתי.

גם לזה ממש היתה כוונתי.
שזה גרוע.

 

[גזעית]

תואר דוקטור מטעם מכללת תלתן ועמותת י.נ.ר.... אין להם שום בושה, לאנשים הללו?

כנראה שלא...
ומה הפלא - קשה לעמוד בנסיון הזה של לקצור אלפי שקלים עם שקר אחד בודד, שאלה שאמת אכפת להם ממנו יתכן שכלל לא יגלו, ואת שאר האנשים הוא לא מענין.....

 

[חלוש]

כמי שחוותה המון מהכל...
חשוב לי להציג בצורה ברורה גם את המחיר שמשלמים בטיפול פסיכולוגי "מקצועי, עם תארים".

1. אני אוסיף על מה שכתבו בעניין תחושת ההיררכיה הלא מוצדקת, ששוררת בקשרי המטפל מטופל (נגע שמצוי אצל רב המטפלים עם תארים).
כשמטופל שמתנהל מול מטפל לא רגיש וחווה יחס מתנשא שיכול להגיע עד השפלה, הוא מאבד אמון במערכת הטיפולית. הוא מאבד את משאבי הנפש שגייס על מנת להוציא את הטיפול אל הפועל, לפעמים באופן חסר תקנה. והוא לפעמים, מחוסר ברירה או מחוסר אונים שנשאר בתוך הטיפול ולא מקבל ממנו תועלת, כי מתוך תחושה כזאת הנפש לא פתוחה לקבל .

2. הפסיכולוגיה מצומצמת לשיטות מסודרות עם כללים ברורים וסכמות נוקשות.
כשמכניסים את הטיפול בנפש המופשטת והמורכבת שלנו לתוך מערכת מצומצמת עם גבולות מזוותים קשה להגיע לתוצאה מספקת!
למגוון השיטות שפיתחו בימינו יש תפקיד! הן באות להשלים את מה ש "בעלות התואר" חסרות. גם אם הן לא עושים בהן שימוש נכון, עדיין צריך לקחת בחשבון שיש אנשים שזו התשובה בשבילם וזהו עוול לשלול אותן על הסף.
בד בבד, אני מאמינה שיש פסיכולוגיות עם ראש פתוח וגמישות, שיכולות לצאת מהריבוע לראות דברים בצורה רחבה, והן בד"כ האנושיות יותר שביניהן, רק שצריך לשים דגש גם על הנק' הזאת בבחירת המטפלת.

3. כפועל יוצא מהמוגבלות של הפסיכולוגיה לשיטות מסויימות, מטופלים מקבלים אבחון שלא בהכרח נכון!!!
מטופל שמקבל אבחון שגוי מתחיל להאמין שהוא באמת לוקה במה שקבע המטפל - סמכות העל הבלתי מעורערת.
מהמקום הזה הוא בעצמו כבר מוצא את הסימפטומים... מעין נבואה שמגשימה את עצמה.

4. משך זמן הטיפול הפסיכולוגי גורם לא אחת להפסקה באמצע התהליך.
טיפול פסיכולוגי אמיתי הוא ארוך. ובד"כ ארוך מאד. לא כל אחד מסוגל לעמוד בו הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הכלכלית.
כשמטופל מתגייס לטיפול ולא רואה תוצאות בפרק הזמן שהוא ציפה הוא מתייאש ויתכן שלא יחזור עוד למערכת הטיפולית, כשיש סיכוי סביר שהוא נשאר עם הגנות פתוחות ואדמה רוקדת מתחת רגליו.

בכל מה שכתבתי כאן אני לא באה לתת יתרון לשיטה אחת על פני השניה, אבל קשה לי שמצדדים פה כל כך בפסיכולוגיה, כשלמעשה עם כל החסרונות של המטפלות ללא תואר, בדרך החתחתים שהנפש עוברת עד שהיא מתיישבת, לפעמים צריך לטעום גם מהגלולות המרות של טיפול רגשי לא כל כך מקצועי.

 

[נועה פלד]

אשמח לשפוך קצת אור על הנושא-
טיפול רגשי הוא טיפול שונה מטיפול פסיכולוגי.
טיפול פסיכולוגי- הפסיכולוג יושב, מקשיב למה שנאמר, רושם הערות למיניהן, ואז בסוף המפגש- עושה איזשהו סיכום ונותן עיצה שמתאימה \ פחות מתאימה למטופל הספציפי...
טיפול רגשי- מטרתו לחזק את הנפש ולבנות בה יכולות.
כל קושי- נובע מאיזשהו חסר בנפש. משהו חסר- נוצר סימפטום שמצביע על החסר.
זה יכול להתבטא באופנים שונים- בצורה התנהגותית, בחוסר חשק, בעייפות, תלותיות, רגשות אשמה, כעס, חוסר סבלנות או לחילופין- חוסר מנוחה, וכו'.
בטיפול רגשי אולטימטיבי- המטופל מעלה נושא שאיתו הוא מתמודד\ שקשה לו איתו (המטפל לא מחליט מה ועל מה לעבוד), מדברים על זה, עובדים על זה ע"י תרפיות או כלים טיפוליים שונים.
המטפל אמנם נותן כוח וכלים להתמודד- אבל לא דברים שהוא חושב שמתאימים או לא מתאימים, אלא בעבודה משותפת עם המטופל- מוצאים מה הכי מתאים ועוזר לו במקרה הספציפי.
בטיפול נכון- המטופל לאחר כמה מפגשים מרגיש פתוח ורגוע להגיד למטפל דברים שהוא מרגיש כלפי הטיפול או המטפל, גם אם הדברים הם פחות נעימים וקשים. אם בטיפול מטופל אומר מה הוא באמת מרגיש ורוצה שיהיה בטיפול- זו הצלחה.
מטופל שיוצא מטיפול צריך להרגיש מאושש יותר, בשל יותר, שליו יותר עם עצמו, אך אציין שזה לא משהו שקורה אחרי מפגש אחד שניים. כן צריך את הרצף והסבלנות- אבל זה בהחלט משתלם, נותן ומגלה המון כוחות.
מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר

 

[לבן]

אשמח לשפוך קצת אור על הנושא-
טיפול רגשי הוא טיפול שונה מטיפול פסיכולוגי.
טיפול פסיכולוגי- הפסיכולוג יושב, מקשיב למה שנאמר, רושם הערות למיניהן, ואז בסוף המפגש- עושה איזשהו סיכום ונותן עיצה שמתאימה \ פחות מתאימה למטופל הספציפי...


מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר

מה?????
מאיפה את מביאה את זה??????

 

[ELFISH]

אשמח לשפוך קצת אור על הנושא-
טיפול רגשי הוא טיפול שונה מטיפול פסיכולוגי.
טיפול פסיכולוגי- הפסיכולוג יושב, מקשיב למה שנאמר, רושם הערות למיניהן, ואז בסוף המפגש- עושה איזשהו סיכום ונותן עיצה שמתאימה \ פחות מתאימה למטופל הספציפי...
טיפול רגשי- מטרתו לחזק את הנפש ולבנות בה יכולות.

מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר

ממש לא. זה פשוט לא נכון. לא התיאור של טיפול פסיכולוגי ולא התיאור של טיפול רגשי ולא ההבדלים בינהם.

 

[נועה פלד]

ממש לא. זה פשוט לא נכון. לא התיאור של טיפול פסיכולוגי ולא התיאור של טיפול רגשי ולא ההבדלים בינהם.

האירי את עיני

 

[אסתי בראון]

בס"ד
שלום וחנוכה שמח
לא הספקתי לעבור על כל התגובות לעיל אך הן נסערות מאד והנושא הוא מציפור הנפש.
טיפול נפשי/רגשי יכול להרים את המטופל או להוריד אותו נמוך עד שיצטרך טיפול התאוששות מהטיפול.
אני כותבת את הפוסט גם כמי שעברה חווית טיפול נוראית וגם כאשת מקצוע- עובדת סוציאלית קלינית, ואנסה להדגיש את ההבדלים הברורים בין מי שהוא איש מקצוע ובין מי שהוא לא.
לטיפול ישנו סטינג- בפגישה הראשונית או קודם לכך בברור הטלפוני מסוכם על יום, תעריף ותדירות.
מטפל אינו יכול להעלות מחיר כשבא לו ובטח לא אצל מטופל שהחל אצלו תהליך טיפולי.
פגישה טיפולית טובה היא כזו שיש לה מיקום ושעה קבועה. שינוי בסטינג הוא בלתי נמנע אבל בטח לא בצורה שמטופל צריך לרדוף אחרי המטפל ומזכירות לקבוע פגישה חדשה בצורה כזו הרצף נאבד, למטופל אין תחושה בסיסית של יציבות וקביעות והוא נלחץ וחרד כל פעם לגבי הפגישה הבאה.
למטפל , אסור בשום פנים ואופן להוציא דברים מחדר הטיפול גם לא בעילום שם.
מטפל שמוסר דשים מהמטופל הוא אינו ראוי להיות מטפל. בטיפול הכושל שאני זכיתי לחוות- סיפרה לי המטפלת על מטופלים אחרים, גם אם בעילום שם, היה זה בתחילת לימודי והדבר האיר לי נורה אדומה, כשהתיעצתי עם אחת המרצות שלי בעניין, היא אמרה לי לעזוב את המטפלת לאלתר וכמובן שצדקה.
לגבי טווח הטיפול- ישנם טיפולים אשר מלכתחילה מוגדרים כקצרי מועד-8-12 מפגשים טיפוליים, טיפול פסיכותרפויטי גיל בד"כ ארוך טווח ואינו מוגדר מראש, הדבר הוא על רצון המטופל בלבד. המטפל אינו מחליט ולא קובע למטופל אם הוא צריך את הטיפול או לא, וכי אני כמטפלת יכולה להחליט לגבי הרצון והצורך של מטופלי? אנחנו יכולים לשוחח על כך מדוע בחרו בנקודה זו או אחרת להפסיק טיפול ולראות ממה הדבר נובע- אבל רק המטופל בוחר אם להמשיך בטיפול או לעשות תהליך פרידה.
בשעת הטיפול- הפוקוס הוא על המטופל. דעותיו, הגיגיו, נסיון חייו וסיפוריו של המטפל אינם נכנסים לחדר הטיפול. היתה לי בעבר מטופלת שהגיעה לטיפול עם קושי מסויים שגם אני באופן אישי חוויתי באותה התקופה, היא לא שמעה ממני מילה ולא ידעה כי אני מכירה את חוויותיה מהניסיון שלי- היא נמצאת במרכז עם רגשותיה, יכולותיה, קשייה ודפוס אישיותה.
מטפל שמתחיל לספר על עצמו ולהכניס את עצמו בחדר הטיפולים- איני מכלילה, בשיטת אדלר, למשל כן ישנה נטיה לקבל הכנסה של מטפל אך רק בצורה דקה ומבוקרת מאד- צריך לבדוק אם הוא צריך לשלם למטופל על שעת טיפול...
זכורני שכשהמטפלת שלי לשעבר סיפרה על עצמה במשך כל הפגישה, קטעתי אותה באומרי שזו הפגישה שלי, היא מלמלה שאני אמורה ללמוד מהסיפורים שלה והמשיכה הלאה בשטף...
לגבי אמון- זהו הדבר הראשון, האמצעי והאחרון שמבנים בטיפול, לא תמיד זה לוקח פגישה אחת. לרב תהליך של בניית קשר טיפולי אורך מספר פגישות, ולכן, המבדק לגבי קשר טיפולי צריך להיות לאחר כמה פגישות. המטופל צריך לשאול את עצמו:
האם אני חש נח בחדר הטיפולים?
האם ישנם דברים, בנוגע לקשר הטיפולי, שאני מסתיר מן המטפל ואיני מסוגל לדבר עימו על כך ( כגון, האם אני מפחד מן המטפל, האם אני כועס עליו ומסתיר זאת, האם אני חושש כי הוא מדליף את סודותי וכו)?
האם אני מרגיש בטוח?

חשוב לזכור כי בדרך כלל אנחנו פונים לטיפול באיזושהי נקודת קצה, הקשר הטיפולי אינו סימטרי, והמטופל תלוי במטפל יותר משהמטפל תלוי בו( על פניו), המטופל חושף את קלפיו, משלם עבור הקשר הזה ואינו מקבל תוצאה זה מהמטפל.

אוטומטית מתפתח קשר שבו מגיע מטופל שנזקק לעזרה ומצוי במצב של תלוי ולכן המטפל נראה בעיניו מלאך מושיע שכל אמירה שלו היא קדושה ומקצועית.
המטופל יחשוש לחלוק על דעתו של המטפל, ותיווצר מערכת טיפולית לא בריאה.
וכאן ההבדל הברור בין קשר טיפולי אצל איש מקצוע- לבין מי שאינו כזה.
אני בטוחה כי ישנם הרבה אנשים העושים מלאכתם נאמנה ומסייעים רבות, יועצים, מאמנים ונשמות טובות שעברו קורסים, השתלמויות ולימודים בכל מיני מקומות.
אני מאמינה כי הם יכולים לסייע ולהיטיב ובטוחה שהשי"ת יפנה אליהם את האנשים להם הם מסוגלים לסייע
אבל

האנשים הללו אינם אנשי מקצוע לטיפול.
מי שזקוק לאימון להשגת מטרות, לקבל עצה טובה בהתמודדות, מחפש אוזן קשבת ופינה חמה לפרוק את מה שעל הלב- יוכל מאד להיעזר באותם אנשים ונשים יקרים המסייעים.

מי שזקוק לטיפול- שילך רק לאנשי מקצוע!
האם היינו מוכנים ללכת לרופא שינתח אותנו ללא שעבר הסמכה לכך, רק כי הוא למד כמה קורסים או השתלם בניתוח?
בשביל להיהפך לרופא ישנם לימודים מפרכים של שנים רבות- אלו יסודות הרפואה
לאחר מכן ישנה תקופת ההתמחות שבה הרופא רוכש את הידע הפרקטי.
גם בלימודי מקצוע הנפש והרגש
לא ניתן לקפוץ ישירות לקומה חמישית של בניין ולהתמחות בטיפול בקורס או השתלמות ללא היסודות.
דבר נוסף- מטפלים רבים מנפנפים שהם מלווים בהדרכה.
בלימודי הטיפול מדגישים ומכניסים לנו בכפית ללכת לטיפול, בעצמנו, כבר מהיום הראשון ללימודים.
לטפל באנשים ובנפשותיהם זה לא כמו רופא שיניים היכול לחתוך בפיות מטופליו כששיניו בריאות.

עצם הטיפול מפגיש אותנו, המטפלים, עם רגשותינו, חלומותינו, קשיינו, עברינו וחיינו הפרטיים. ההפרדה הזו בינינו לבין המטופל, זקוקה לטיפול אישי ותחזוק, ע"מ שנעניק טיפול מקצועי וחף מנגיעות אישיות.
שאלתי פעם את אחת מנשות המקצוע הוותיקות והמנוסות אודות התעריף הגבוה לטיפול, אותו היא גובה, והיא השיבה לי כי גם הטיפול שלה עולה כסף רב...

לשאלת התעריף- מי שנמצאת 7 שנים, ב"ה , בלימודים אקדמיים, השכר אותו שילמתי עד כה, חצה מזמן את רף ה100,000
בכל שנות התואר הראשון לא יכלתי להתפרנס ולעבוד בצורה מסודרת.
ההדרכה והטיפול גם הם עולים יקר
ואני מאמינה שמי שמגיע לטיפול מקצועי- מקבל תמורה הולמת לכספו.
הלא על רופא שלמד 7 שנים וגובה 1000 שח לביקור פרטי, איננו מתרעמים ומבינים כי הניסיון והמקצועיות שלו שווים את התמורה.

פסיכותרפיה- אין חוק מוסדר עניין- ישנו חוק לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים, ברגע שהם מקבלים רישיון ממשלתי( ממשרד הבריאות/הרווחה) החוק יכול לקחת להם את הרישיון.
לעומת זאת, כל אחד יכול ללכת ללמוד פסיכותרפיה ובאם המטופל מדווח על פגיעה אתית /מקצועית- אין יכולת לעשות מאום למטפל והוא יכול להמשיך לעשות כרצונו ( הגיעה אלי אצל מטופלת שהיתה אצל מי שהציגה עצמה כפסיכולוגית קלינית, כשבררה לאחר הטיפול, במשרד הבריאות, התברר שאין למטפלת רישיון כלל, לא היה על מה להתלונן כי לא היה מה לקחת לה...)
בבתי ספר מקצועיים לפסיכותרפיה לא מתקבלים תלמידים שאין להם תואר שני קליני כי מעבר לידע המקצועי של פסיכותרפיה צריך להיות קודם כל אנשי טיפול- ואת זה, מה לעשו, לא ניתן לרכוש במכולת, אלא לעול על זה בשנות לימוד ארוכות של בניית היסודות.
הרבה הצלחה וס"ד

 

[שרינה]

ואגב, יש מישהו מפורסם שכבר שמעתי יותר מהרצאה אחת איך הוא נרפא מסרטן בזכות הקבלות הטובות והדמיון המודרך. המשפחה והסובבים באמת השקיעו וקיבלו על עצמם וכו' וכו' ופרסמו את הנס. רק מה, הוא בקריסת מערכות כרגע ה"י.

אז לפני שמתרשמים מסיפורי הצלחות מדהימים ומופלאים, תעצרו רגע ותחשבו שוב.

דווקא אני מכירה אותו קצת יותר מקרוב משפחה שלי שקרוב שלו...
הבנתי שהוא שוב במצב מצויין וכליותיו חזרו לפעול
לא שהשיטה שלו נכונה במאה אחוז
אבל יש ניסים

 

[מרחבית]

שלום וחנוכה שמח

אסתי, קודם כל תודה ענקית על ההסבר הבהיר והמקיף.
היה מאוד חסר כאן דבר כזה.

הרשי לי לשאול משהו:
כתבת שמי שזקוק לטיפול - שילך רק לאנשי מקצוע.
מה ההגדרה של מי שזקוק לטיפול?

אסביר את עצמי: מישהי סובלת ממשהו. מחרדה או מדיכאון או מבדידות חברתית או מהתקפות זעם.
היא מחליטה להיעזר. מי ומה קובע אם היא זקוקה לטיפול - כהגדרתו באקדמיה - או לא?
אולי אם היא תלך לטיפול - זה יעזור, אך באותה המידה אם תחליט ללכת לביירון קייטי או לאימון קוגנטיבי התנהגותי או לאן.אל.פי - היא גם תיעזר. ייתכן שאפילו טוב יותר ובזמן קצר יותר.
לכן הגבול הזה, שמי שזקוק לטיפול - שילך למישהו מקצועי - לא ברור לי.
אשמח להבין יותר.

 

[גזעית]

מטפל שמוסר דשים מהמטופל הוא אינו ראוי להיות מטפל. בטיפול הכושל שאני זכיתי לחוות- סיפרה לי המטפלת על מטופלים אחרים, גם אם בעילום שם, היה זה בתחילת לימודי והדבר האיר לי נורה אדומה, כשהתיעצתי עם אחת המרצות שלי בעניין, היא אמרה לי לעזוב את המטפלת לאלתר וכמובן שצדקה.

אין לכן מושג כמה זה נפוץ. כאן, היא ראתה את זה תוך כדי טיפול, הנורה האדומה נדלקה, הספקות כרסמו, והיא עזבה אותה בסוף. אבל יש נורות כאלה שלא נדלקות בחדר הטיפולים אלא בשולחן שבת מהגיסה.

וכאן אני שותקת.

 

[מרחבית]

אין לכן מושג כמה זה נפוץ. כאן, היא ראתה את זה תוך כדי טיפול, הנורה האדומה נדלקה, הספקות כרסמו, והיא עזבה אותה בסוף. אבל יש נורות כאלה שלא נדלקות בחדר הטיפולים אלא בשולחן שבת מהגיסה.

וכאן אני שותקת.

מחריד.

 

[גזעית]

מחריד

אין מושג עד כמה. יש לנו איזה תחושת בטן שבעלי מקצוע "צווארון לבן" שלמדו הרבה שנים ועוסקים בנפש ויודעים מה זה פגיעה בנפש, יתנו יותר משקל ליושר בטיפול. זה ממש ממש לא כך. כולנו בני אדם, וכולנו אוהבים לחדש בשיחה ולהגיד את הפיקנטי והמענין. אינסלטור מספר חויות מהעבודה. גם קופאית. גם פסיכולוג.

 

[מרחבית]

אין מושג עד כמה. יש לנו איזה תחושת בטן שבעלי מקצוע "צווארון לבן" שלמדו הרבה שנים ועוסקים בנפש ויודעים מה זה פגיעה בנפש, יתנו יותר משקל ליושר בטיפול. זה ממש ממש לא כך. כולנו בני אדם, וכולנו אוהבים לחדש בשיחה ולהגיד את הפיקנטי והמענין. אינסלטור מספר חויות מהעבודה. גם קופאית. גם פסיכולוג.

שמירת הלשון יחד עם כבוד אמיתי ובסיסי לבני אדם ולשמירת פרטיותם - יעשו מה שאתיקה בלבד לא מספיקה.

 

[גזעית]

מחריד

אין מושג עד כמה. יש לנו איזה תחושת בטן שבעלי מקצוע "צווארון לבן" שלמדו הרבה שנים ועוסקים בנפש ויודעים מה זה פגיעה בנפש, יתנו יותר משקל ליושר בטיפול. זה ממש ממש לא כך. כולנו בני אדם, וכולנו אוהבים לחדש בשיחה ולהגיד את הפיקנטי והמענין. אינסלטור מספר חויות מהעבודה. גם קופאית. גם פסיכולוג.

 

[קריאת כיוון]

בואו לא נכליל. אנשי המקצוע הרלוונטים אמונים ומחוייבים על אתיקה, שתיקה, מוסריות
לצד שמירת הלשון, רכילות וכבוד לזולת.
את השרלטנות ניתן להוציא במגוון דרכים
הזולות שביניהן זה מול מטופל הנמצא בתקופה חלשה בחייו
תוך ניצול ציני ומחפיר של מצבו
להאדרת המטפל, להעלאת קרנו וכבודו
ועוד.
האינטאיציה, תוך התייעצות עם אנשי מקצוע אובייקטייבים [במקרה הצורך, בלי פרנויה] , כפי שהציעה אסתי בראון, חשובים מאוד בשביל להיות בטוחים ונינוחים.
ובעיקר, המלצות מאחרים על המטפל ותפילה לבעשרט נכון ומועיל. בהצלחה!

 

[63388]

לא הגבתי עד עכשיו. ויש לי הרבה מה.
מתלבטת אם ואיך.
מה שכן, אני בשוק ממה שגזעית כתבה, שהסיפורים עוברים.
עובר כל גבול. נשמע רחוק מ'מטפלת'. מינימום כללי אתיקה. ולא משנה אם יש לה תעודה או לא.
ודרך אגב, אמא שלי עובדת במשרד ממשלתי, ועוברים אצלה המון תיקים, וגם הרבה של 'היימיש', וכמעט שלא שמענו ממנה סיפורים.
לפעמים פתאום מתחברים דברים, ומתגלים. אבל התחום שלה לא סודי, ולמרות זאת, היא שומרת על פיה, גם אם מותר לה לספר.
מינימום של אנושיות, בכל מקצוע, ובטח בנפש!!!

 

[כתומה]

הלא על רופא שלמד 7 שנים וגובה 1000 שח לביקור פרטי, איננו מתרעמים ומבינים כי הניסיון והמקצועיות שלו שווים את התמורה.

נכון מאוד. אבל לרופא אנחנו הולכים פעם ב... ולפסיכולוגית הולכים לטיפול תקופה ארוכה וכל פעם משלמים כמה מאות?

 

[אסתי בראון]

בס"ד
היי לכולם
אני אנסה לענות כאן על מה שהעליתם ועל חלק מן ההודעות הפרטיות שקיבלתי.
נתחיל לגבי התעריף- נכון לרופא פרטי הולכים פעם ב ולפסיכולוגית יותר.
נכון גם נכון
טיפול מקצועי אמור ויכול להגיע לסכומים גבוהים מאד מאד.
כיום ישנה אפשרות לטיפול מוזל דרך קופות החולים.
אנ מכירה את מכבי ויודעת שדרכם ניתן לקבל טיפולים עד 28 מפגשים- שזה מתפרש, כולל חגים וכו, ע"פ שנה, וכל זאת בעלות יחסית זולה מאד ואצל אנשי מקצוע, מאמינה שגם בשאר הקופות ישנם הסדרים מוזלים.

לגבי האתיקה- כל מה שכתבתם לעיל נכון, לשון הרע, כיבוד האדם וסודיות הנם מחוייבות אנושית שלנו כבני אנוש וכאנשים השומרים תורה ומצוות ומחוייבים על כך.
אבל מה לעשות שלא כולם מלאכים ולכן החוק בא לאכוף זאת.
מטפל מוכר מטעם הממשלה יוכל להיתבע ולאבד את רשיונו באם יעז לפצות את פיו.
למטפל ללא הסמכה אין מה להפסיד בנידון.

לגבי השאלה איך לדעת אם ללכת לטיפול- אין איזו פורמולה שאומרת מתי ואם בכלל ללכת לטיפול, זו תחושה אישית שלנו. אני חושבת שברגע שיש לנו קושי מסויים והוא מפריע לנו בתפקוד הרגיל שלנו- כדאי ורצוי ללכת לטיפול. , לכולנו יש ימים קשים, אכזבות, כאב, צער, תסכול ודיכאון השאלה היא מה המינון והעוצמה. מי שחווה כאב, טראומה, אובדן וכל התמודדות על הקשת של האתגרים- טבעי ונורמטיבי הוא כי זה יקשה עליו, אבל אם לאחר זמן הכאב והתסכול אינם מרפים, גם זאת נקודת הארה ללכת לטיפול.
לכל אחד הסיבולת, סף הכאב, היכולות והכלים שלו ולכן כל מקרה לגופו.
נוכל לראות כי במשפחה אחת שהתמודדה עם נושא מסויים, ויש להם נניח 3 ילדים- אחד יצא מחושל נפשית, השני נשבר ואילו השלישי המשיך בדרכו הרגילה ולכן אין תשובה ספציפית.
כדאי גם לבדוק מה המחירים המשולמים ללא הליכה לטיפול.
נניח התמודדנו עם קושי מסויים ונראה לנו כי הכל כשורה ואנחנו מתמודדים יפה אבל מנגד המשפחה סביב מקשה עלינו, הילדים מתסכלים והחמות נהייתה הרבה יותר מעצבנת מאי פעם- זו דוגמה להתקה- ובמילים משלנו להוציא עצבים על מישהו אחר.

לגבי השאלה למי ללכת- אני עונה רק בשעה זו על השאלות אך הרהרתי בהן כל הערב
איך אדע למי ללכת
איך אדע האם אני זקוקה ליעוץ או לטיפול
איך אדע מי הוא איש מקצוע
לצערי, אין לי תשובה ברורה, הלואי והיתה.
ההבדל המהותי בין יעוץ לטיפול הינו משתמע בכותרת
יעוץ מטרתו להוא, לשטוח קושיה/ספק וכו ולקבל עצה
טיפול- מטרתו לטפל ולרפא מן השורש ולהביא את המטופל לתשובות מתוכו
לפעמים, די בעצה טובה
הרבה פעמים מתגלה שזה לא מספיק
מטופלת מגיעה בעקבות קושיי תקשורת עם הבן המתבגר, היא רוצה עצה איך לצלוח בשלום את גיל הטיפש עשרה ואז ביעוץ נפתחת תיבת פנדורה ומתברר שהיא חוותה ילדות קשה המשפיעה עליה לשחזר את מערכת היחסים שחוותה עם אמה- עם בנה.
כאן מסתבר היא זקוקה לטיפול בפצעי העבר, אבל איך היא היתה אמורה לדעת זאת מלכתחילה כשרק התכוונה לקבל עצה לנהוג מול הבן?

ראשית כמובן צריך להתפלל לס"ד והצלחה במציאת המענה הנכון ומציאת הכתובת הנכונה.
שנית- לא התעודה מעידה על הטיפול, פגשתי אנשים טובים רבים שסייעו לי בצמתים בחיים ולא נשא תואר, מנגד לא כל מי שנושא תואר הוא אכן הכתובת המתאימה, זה כמו שידוך צריך למצוא את הבאשרט.

אחד המרצים שלי, ד"ר אייל זק, מתמחה בטיפול קצר מועד. לא רומן בן שנים ואלפי שקלים עם מטופלים, אלא משהו קצר וממוקד שנועד לספק כלים להתמודדות עם משהו נקודתי, שאלתי אותו מה קורה כשמגיעים אליו כאלו הזקוקים למשהו ארוך טווח, הוא ענה בכנות שהוא מודיע להם אחר כבוד ש- או יפנו למטפל אחר , או שישנו את הסטינג לטיפול ארוך טווח.
וכאן אנו נכנסים למה שהתחיל ממנו האשכול- נושא השרלטנות.
כמו שכתבתי, ישנם יועצים, מאמנים, מדריכים, מנחים וכו שעושים המון במסגרת תפקידם והתמחותם,
הצרה היא מי שמרחיב את מקצועו להרבה הרבה מעבר למה שהוא מסוגל ופה נוצר הבלבול
בדיוק כמו שרוקח לא יצהיר שהוא מסוגל לרפא כל מכאוב או שרופא אזניים יחליט לנתח עיניים, כך איש מקצוע אמור לספק מענה וסיוע במה שהוא מסוגל
מי שלמד אימון, לדוגמה,לא יכול לטפל בנפש.
ולכן, אני ממליצה, לברר על ההתמחות והמיומנות של איש המקצוע ועל התחום בו הוא מסוגל לסייע.
אמרה לי מאמנת נהדרת שפגשתי שהיא יודעת ומכירה את הגבול בו היא יכולה לסייע אנשים להשיג ולהגשים מטרות בחייהם לבין הקו הדק בין אלו הזקוקים לטיפול, אותו היא לא מעניקה.

השאלה אם ללכת לייעוץ או טיפול- גם לא ניתנת למענה ברור ולכן אני ממליצה ללכת לאיש מקצוע ולבדוק, לפעמים ניתן לראות שבמספר פגישות קיבלנו כלים ומענה ולפעמים נראה כי הים עמוק ממה שחשבנו.
נצטרך גם לסמוך על האינטואיציה שלנו ולראות איך הקשר הטיפולי, מה מרגיש לנו בלב, האם לאחר כמה פגישות אנחנו חשים הקלה, והאם המטרה לשמה באנו הושגה ואיכות חיינו השתפרה כי זה מה שחשוב בסופו של דבר.

נקודה נוספת- ישנם אנשי מקצוע רבים שהתמחו בשיטת טיפול, פסיכודרמה, סי בי טי וכו
אני לא מכירה את השיטות מקרוב ומאמינה שהן מסוגלות הרבה לעזור
אני גם מאמינה שאיש מקצוע קליני- שהמשמעות היא שהוא איש מקצוע ורכש לו כלי טיפולי נוסף כמו סי בי טי- יעניק מענה טיפולי טוב ומקצועי בהרבה ממי שהתמחה בשיטת טיפול בלבד, שזה רק הבניין ללא היסודות.
שוב, אין ברצוני חלילה להכליל אלא לתת מידע אובייקטיבי( ואולי קצת סובייקטיבי) על ההבדל בין טיפול לייעוץ ועל התהום בין פגישה טיפולית מקצועית לבין טיפול רגשי וכו.
אני מפללת כי כל אחד ואחת הזקוק לסיוע ימצא את הכתובת הנכונה עבורו וה' ינחה את כולנו.
לגבי מקום מידע אמין- שנה שעברה הוקם פורום מקצועי למטפלים חרדיים- בפורום חברים רק אנשי מקצוע אשר להם תואר קליני ומעלה והם נמנים על ציבור אנ"ש.
אני מנסה לברר את דרכי יצירת קשר עם הפורום ובלי נדר אעלה לכאן בכדי שתוכלו לברר על אנשי מקצוע.
הרבה הצלחה וס"ד

 

[ELFISH]

העליתי קישור לפורום המטפלים החרדי בעמוד הראשון של השרשור